מתנות כהונה על שמות רבה· רבי יששכר בער
פרק א · פסקה יז
שהכל עזבוה. פירש רש"י בפ"ק דסוטה שמתחלה היתה חולנית כדלקמן ובחורי ישראל עזבוה מלישא אותה:
אשתו. של כלב היתה וע' שוב כל הענין בפ"ק דסוטה:
נעשה לה כאב גרסינן. ופי' שטרח ברפואות כאב לבתו:
[שתקע גרסינן. לחברותה גרסינן]:
ולכך כתיב כו'. כלומר והיא היא עזובה הנזכרת בראש הענין:
שאילולי כלב. כדאיתא לקמן בפ' שלח שחגר חרבו כננד המרגלים ואמר או אהרוג או אהרג אם לא תקחו מפרי הארץ:
[שרימם הקב"ה גרסינן. השאילו לי גרסינן]: