מתנות כהונה על שיר השירים רבה· רבי יששכר בער
פרשה ד · פרק ד
כמגדל דויד:
שאמרוהו גר':
לא אתפלגון. אין חולק בהם דאליבא דכ"ע אלו החמשה הם מאותן עשרה שאמרוהו:
מאן אינון גרסי':
אסף והימן כו'. גירסא זו אינה מסכמת עם הבבלי בפ"ק דב"ב ואין כל חדש וה"ג במדרש קהלת בפסוק החכמה תעוז לחכם:
אסף הימן וירותון. הרי ג':ה"ג ושלשת בני קרח א'. הוא אסף דהכא. דכתיב מזמור לאסף הוא אסף הנמנה בבני קרח:
ה"ג על דעת רב אסף אחר הוא:
הנבא על ידי המלך. בני אסף היו ממונים על השיר על יד אסף הנבא וגו' משמע דאחר הוא:
ה"ג שנאמר על יד אסף הנבא ע"י המלך. ופסוק הוא בדברי הימים א' כ"ה:
לידותון הנבא גר':
על הדינין כו'. הטוב והיפה הוא להגיה רב אמר לידותון ממש רבי יוחנן כו'. אכן במדרש קהלת גר' כמו כאן ובספר אות אמת הביא גירסות שונות בענין זה ולא מצא קורת רוח לכולם:
ומשובחי' גר':
ה"ג אותו שבא לאלף דור כל שלטי הגבורים להביא כל מי כו'. ועיין לקמן ובילקוט:
באלירא. ובשמחה וקלות ראש עיין בערוך ערך אלירא:
מייתי לה מן הכא כו'. בדוחק יש לישבו מה בא ללמדנו ועל המעיין לעיין ובריש במדבר רבה ובילקוט תהלים מזמור ס"ח הביאו על השמות שנקראו הר סיני:
קצובין. מסודרים שס"ה לאוין כנגד שס"ה ימות השנה וכנגד שס"ה גידין רמ"ח עשיין כנגד רמ"ח איברים:
רבה דציפורי גרסי' ועיין לעיל סוף פסוק הנך יפה:
זוני. חגור צלצול נאה ועיין בש"ר פ' כ"א ולקמן בפסוק מצאוני השומרים ובאיכה בפסוק מה אעידך:
כהטבת נרות. כך היו דבריהם מקובלים לפניו:
רעשה וגו' גרסי':
הרים וגו'. פסוק הוא בשופטים ה':
מפני ה' וגו' גרס:
שאין ת"ל זה סיני כו'. שהרי כבר נאמר הרים נזלו וגם סיני בכלל אלא אלו ישראל שהתיצבו תחת הר סיני לפני ה' וזהו גדולה וכבוד להם:
לאלף דור. ר"ל מרע"ה וכל גדול הדור המקיים התורה שנתנה לאלף דור:
ולא אתם כו'. כלומר לאו דוקא אתם לבדכם קיימים בזכותו של מרע"ה אלא כל כו' ועיין לעיל:
י"ב אלף. עי' בפרשת מטות ושם בתנחומא:
ה"ג בזכות משה ופנחס הה"ד וישלח אותם משה אלף למטה אותם ואת פנחס ועיין בילקוט בשם ספרי בפ' מטות:
זוגות זוגות. וזהו מתאימות:
מפחם. עיין לעיל בפסוק אל תראוני ולקמן בפסוק שינייך:
לעריה. לערוה:
שכל מי כו'. עיין בסוף מסכת מכות דיליף ליה מקרא:
ה"ג לנחלה בנוי לתלפיות ספר שאמרו כו':
סנדרנא. סנהדרין מושב זקנים תרגום יונתן סנהדרי סביא:
אלוה יעקב. דייק מדלא כתיב אלוה של יעקב משמע מלפני אלוה ומלפני יעקב או הוא ע"ד שאמרו חז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל:
בששים אלף. ולא יותר כדמפרש ואזיל:
ה"ג כארבעים אמד. פירוש לפי האומד נאמר או פחות או יתר:
תמן אתמר. בספר יהושע:
ה"ג ושבע מאות וששים:
אלף שלם היו. אותן ז' מאות וששים מתחלתה גם המה היו אלף אלא שחסרו מהם ב' מאות וארבעים שכלו ומתו בדרכים ושואל ועדיין חסרים ט"ו אלף מששים אלף והיכן הם והשיב שהם היו שומרי הכלים ולכן לא מנאם הכתוב:
החלוץ. ראובן וגד וחצי שבט מנשה שעברו חלוצים לפניהם ודן הולך מאחריהם והיה מאסף לכל המחנה ושאר השבטים היו ממוצעים ביניהם:
והחלון הולך וגו' גרסי':
פיות הרבה. עיין בפסוק כמגדל דויד:
ה"ג מוסיף עליו כהן גדול חשן כו':
ה"ג אבנט על מה היה מכפר על העוקמנין טעמא מאן דאמר על הגנבין לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר ומאן דאמר כו'. ועיין בויקרא רבה פ' י' וגירסת הספר היא בירושלמי בפ' בא לו:
ה"ג למה ויפול על פניו. פי' שהיה לו ליפול אחוריו מאחר שטבע במצחו:
גבהו כו'. ואם היה נופל אחוריו היה דוד צריך לילך כל אותו השיעור לכרות את ראשו וכן הוא לעיל בויקרא רבה פ' י':
בתוך ישובו. ור"ל כשישוב ויחזור יצטרך לילך בתוך ישוב משכבו כל אותו שיעור ובוי" ר לא גרס ליה וכן בילקוט שמואל:
נרתיקות. שלשלאות כד"א ורתוקות כסף צורף:
נתאכלה. נשחק ונחלש עובי שלהם:
זה נזר הקדש. אילו הן הפתילים שבהם מהדקם בראשו שהיו עשויים כמין כתר כמו שפרש"י ז"ל בפרשת תצוה ומכל מקום הנזר והציץ לא נחשב אלא לאחד:
ר' יונתן כו'. עיין כל זה בב"ר פ' ל"ב ובפ' עקב ובהרמב"ן בפי' החומש פ' נח:
הדא הוא דבריתא כו'. הרואה יראה שאין כאן מקומו ובב"ר לא גרס ליה ולעיל בפסוק הנך יפה ובפרשת עקב גרסי' ליה אך בסיגנון אחר ועיין שם:
ה"ג ויכסו ההרים ולא אשגח כו' עד ק"ו לנמכיה בההוא ענתא נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב בההוא ענתא ירד כו'. ועיין בב"ר פ' ל"ב כי כן הוא:
ה"ג אי זה זה אלו המשמרות:
י"ב מחלוקות. כ"ד מתנות כהונה היו י"ב במקדש וי"ב בגבולין כדלעיל בפסוק הנה מטתו וכאן לא מנה אלא י"ב שבמקדש או שבגבולין:
שחה לנסך גרסי'. והוא במשנה סוף מסכת תמיד:
תמן. במס' תמיד:
ה"ג לעתיד לבא ליום שכולו שבת:
בבקר וגו' גרסי':
ה"ג על ישראל שכלם מתאימות דתנינן כו':
איל קרב באחד עשר. משנה היא במסכת יומא פרק בראשונה:
דתנינן הקרבים. גם זה שם:
הגלשתן גרסי':
דתנינן מצאו כו'. בסנהדרין בפרק היו בודקין:
ה"ג והן מזדווגים זוגות זוגות. ופירושו כדי לישא וליתן יחד אולי ימצאו לו זכות וכן תמצא לקמן בפסוק עיניו כיונים:
קוהה להם. שהיתה ברורה בפיהם בלי ספק:
גזירת ב"ד כו'. כשם שגזירת מלך קיימת כך היתה גזירת ב"ד קיימת:
דמים. כלומר חוט השני מדבר בזריקת דמים וכדמפרש ואזיל ואולי שחסר הספר:
דתנינן. בפ"ג דמסכת מדות:
מדברותיך. לשון מדבר והוא פירושו של מדבריך יאי:
מחיצתו. כל דבר שאסור לאכול חוץ למחיצת ירושלים גם עתה בחורבנו אסור לאכול חוץ לירושלים ועיין בפ' בתרא דמסכת מכות.
שבג' שורות כו'. היושבין לפני הסנהדרין כדשנינן בסנהדרין בפ' אחד דיני ממונות:
הריקן שבסנהדרין כו'.י"ל שבסנהדרין יושבי לשכת הגזית לא עמד בהם טעם חכמתם כל כך מתוך רוב העסקים והמשפטים כמו שדרשו חז"ל בפסוק העושק יהולל חכם לקמן במדרש קהלת:
כך כהונה מב"ה. שם היו ניכרים ומצויינין הכהנים בעבודתן ולוים בדוכנם:
ה"ג אין חיים לשונאי ישראל:
טטרוגונין. פירש הערוך ערך דגון מרובע וכן הוא בפ' שני דשקלים וכן היה קדושת בית המקדש מרובע הר הבית ועזרה וההיכל ולפני ולפנים:
ה"ג בספר ישן לעולם הבא ד"א תלפיות תל שמתפללין בו כל פיות:
ה"ג בירושלמי דפ' תפלת השחר הופכין פניהם כנגד הר הבית שנאמר והתפללו אל הבית הזה:
הוא ההיכל לפני. פסוק הוא במלכים א' סימן ו':
ה"ג שכלה פנים מכוונות אותו עד כדון בבנינו בחורבנו מניין א"ר בון בנוי לתלפיות הוא ההיכל כו'. וגירסא הירושלמי קצת באופן אחר:
מתפללות כו'. כלומר עליו וה"ג בירושלמי בהדיא:
בקריאת שמע כו'. שמסיימין פורס סוכת שלום עלינו כו'. וה"ג בהדיא בירושלמי:
ה"ג הקב"ה עתיד לבנותו. ודרש לפני ההיכל הזה הוא לפני ונגד עיני ועלי לבנותו:
אלך אשובה כו'. כך היא גירס' הירושלמי אות באות אף ע"פ שאינה מסכמת עם גירסת הבבלי בפ' מצות חליצה. ופי' אם מכוין נגד בית המקדש של מטה כדכתיב והיו עיני ולבי שם הרי ששם מצוי כבודו ית' כבר כתיב אלך אשובה לי למעלה:
ה"ג בירושלמי אלא פניו למעלה ועיניו ולבו למטה:
ה"ג פעלת ה' מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה:
הר המוריה ר' חייא כו'. ודרש לשון המוריה ואח"כ לשון דביר וארון וכן הוא בב"ר פרשה נ"ה:
מרה לא"ה. ובירושלמי גרסי' הוראה:
מורא. יראה:
וה"ג בירושלמי ארירה לא"ה:
דביר גרסי':
ה"ג יוצא דבר לאומות העולם:
והבאתי אותו המגן. התורה שהיא מגן וצנה לישראל ונתנה לאלף דור: