מתנות כהונה על שיר השירים רבה· רבי יששכר בער
פרשה ג · פרק ו
מי זאת עולה. מיתתה. עיין לקמן ריש פסוק מי זאת השני:
טענו ופרקו. זה נתבאר במס' שבת בפ' ר' עקיבא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא של מלאכי שרת וקשרו לכל אחד ואחד מישראל שני כתרים אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע וכיון שחטאו ישראל בעגל ירדו ק"ך רבוא של מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב כו'. עד בחורב טענו ובחורב פרקו:
מקטרת מור. עיין לעיל בפסוק צרור המור:
כקומץ לבונה גרסי':
מאותו אבק. כלומר מעצמו ולא מאיש אחר ואמר אבק ע"ש שנאמר ויאבק איש עמו ויברכהו שם ושם נתאוששו הברכות בידו וכן מוכח לקמן:
ה"ג לשרו של עשו נדמה לו הה"ד כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים. א"ל אפייך דמיין לשרך משל למלך כו' ועיין כל זה בב"ר פ' ע"ז:
ה"ג ומשכח עאן אוחרי. ופי' ומצא צאן אחרים:
לית חרשיו גרסי':
ה"ג מן הדא את מדחיל לי אנא כולי מיניה:
והרפיש. לשון דריסה והשפלה:
ה"ג ר"א ורבי ברכיה. ר"א אומר שייעא רבי ברכיה בשם רבסא. רבסא לשון קצר כמו רב אסי וה"ג בב"ר:
ה"ג פירקה ממקומה המד"א:
ה"ג זה א' אחד עשר כו'. פי' מור זה הוא אחד מאחד עשר סמני הקטרת:
הא חמשה. עיין לעיל בפסוק אשכול הכופר:
ה"ג בירושלמי בפ' אמר להם הממונה ובמסכת שקלים בפ' אלו הם הממונים היו בקיאים במעשה הקטרת ובמעלה העשן:
פוסה ויוררת למטן מיד. וה"ג בירושלמי בהדיא ובבבלי גר' מפצע ועיין שם:
ה"ג מבית אבטינס היינו מלקטין:
נומיתי. אמרתי:
לא באו ימים קלים. לא גרס זה לא כבבלי ולא בירושלמי:
בית קמצר. מפרש בפרקים הנ"ל שהיו בקיאים בכתב שהיו תופסין ד' קולמוסין בה' אצבעותיהם ואם היתה תיבה של ארבע אותיות היו כותבין אותה בבת אחת:
מכאן כו'. על בית אבטינס ובית גרמו.
נסקרין. נדחין לאחוריהם ובירושלמי גרס נזרקין:
ה"ג לאחוריהם פנחס כו'. והוא משנה בפ' אלו הממונים במסכת שקלים ופנחס על המלבוש ומפרש בירושלמי שהוא היה מלביש הכהנים הגדולים והיה נוטל שכר וה"ג בירושלמי פנחס המלביש שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה מעשה בכהן אחד שהלבישו לאיסטראס אחד ונתן לו שמונה זהובים ואית דאמרי תרין עשר יהיב ליה עכ"ל הירושלמי ומעתה דברי הספר מבוארין מעצמן:
איסטראטיגא. שם ממשלה:
יבמה. מרע"ה:
ואחיה. נחשון בן עמינדב:
קראוי כו'. בעל מקרא ובעל משנה ובעל לשון לייסד קרובץ ופיוטים: