מתנות כהונה על רות רבה· רבי יששכר בער
פתיחתא
פסקה א
אלא בשומע. שישמע בעל דין ולא שלא בפניו:
ישראל כשאר כל האומות. ולא יותר כמו סבתא וכו' שכולם שמות אומות הם וכן הוא במכילתא בהדיא:
כדי שיהיה לי גרסי':
שרי אומות העולם. שרים של מעלה:
ה"ג אלו יורדין לג"ע:
ה"ג קרבת על חד מן קאמיא. ה"ג בב"ר פ' ס"ה מן קאמיא מהו דין לשון קאמיא קיומא. פירוש מעומד:
ה"ג רבי אלעזר ורבי יוחנן חד אמר בצדקה וכו':
מתמוגג. לשון המסה:
ביסם. נתחזק על בוריו וכן בב"ר פ' ס"ו נתבסם העולם ובמדרש חזית סוף פסוק לסוסתי ונראה דצ"ל ביסס לשון כן ובסיס וע"ל במדרש חזית:
ה"ג פטרונך ור"ל אמר אע"פ כו':
מהני וכו'. מועיל בדין:
ה"ג אלהיך אנכי על גבך:
ה"ג שקראתי אתכם אלהים שנאמר אלהים לא תקלל:
פסקה ב
על ידי שנתגעשו. שהיו רועשים וחרדים במלאכתם כדמפרש ואזיל וכן הוא במדרש קהלת בפסוק טוב שם משמן טוב ומאמר זה הוא במסכת שבת בפרק האורג ול"ג שנתגעשו:
באותה שעה. באותו פרק שמת יהושע:
פוצמו. לשון בנין פצימין ומזוזות כדאמרינן בין פצים לחבירו וה"ג בילקוט יהושע זה עוסק בביתו:
לפרש ונפש וכו'. לקיים פסוק זה כלומר שהיו מקיימין כן בעצמן ובס"י ובילקוט רות ויהושע ל"ג ליה:
ה"ג תרעב נתעצלו מעשות ג"ח וכו':
הרעיבן וכו'. ע"ד שנא' לא רעב ללחם וגו' כ"א לשמוע דבר ה':
תרדמה. נבואה כדאמר בנפול תרדמה על אנשים:
ה"ג רבתה הנבואה רבתה ואת אמרת תפיל כמה דאת אמר נפל שעריהן כו'. כזה שהוא אומר נתרבה שער של הפירות:
דפוריא. פירות וכן הוא בב"ר פ' ע"ב וכן הוא בערוך ערך אפרייא הב' וכן בהרמב"ן פ' נח בברית הקשת:
וה"ג בספרים ישנים כאיניש דאמר כו'. כל כך היתה הנבואה מפורסמת כזה שאומר הרי לך השק והרי הסלעים והרי הסאה למדוד בו מעתה אינך חסר כלום רק קום ואכול ודוגמתו תמצא בויקרא רבה פרשה ל"ו והכי גרסינן תקום אכול דאמר רבי כו':
פסקה ג
עשו הרשע וכו'. ר"ל אומה הוא עשו:
גנבתון וכו'. פי' הדיין אומר בעלילה גנבתם והם אומרים לא גנבנו הרגתם והם אומרים לא הרגנו והדיין אומר וכי לא גנבת לשון תימה על זה לא שאלתי אלא הגד נא לי מי גנב עמך וכן מוכח פ' נח ופ' תולדות ופרשת דברים:
יזמי להון. פירוש קניס אותם לשון זימיות וגלגוליות ורבים הם בספר הזה ועיין בויקרא רבה סוף פרשה ל"ג ומצאתי שצ"ל יומי להון פי' משביע אותם אבל אין צורך ויגידו עליו ריעיו וכו':
ארנונך וכו'. כולם מיני מסים הם מאדם ובהמה וקרקעות:
וזר שעשה גרסי':
ה"ג ובאין על ישראל בגזירות איש הבאים מנח שנקרא איש וזר שהם עובדין כו':
ה"ג וזך ישר פעלו זה הקב"ה:
ה"ג הפכפך דרך אלו ישראל שנאמר דור תהפוכות המה איש ואיש ישראל נשבע וזר שעשו עצמן לפני הקב"ה כזרים שנאמר בה' בגדו וגו':
שכרם שלם גרסי':
פסקה ד
שבכבודך את גרסי':
במרוצה. ברצון בדעה צלולה:
הפליג. הרחיק ומראה בפני הבריות שאינו מקפיד עליו:
אמר להם הקב"ה מה אתם גרסי':
הפליג דעתו מהם גרסי':
הכי גרסינן הפכפכין הם טרחנין וכו':
באומה אחרת אי אפשר וכו'. כדמסיים לעיל:
פסקה ה
ה"ג כך כשועלים בחרבות ולא עליתם בפרצות כמשה:
ה"ג בתוך הפרצה כמשה שאלו עליתם בפרצות כמשה הייתם וכו'. והענין מזכות ג' אבות היה גודר הפרצה משלשה צדדין וזכות משה עמד בפרץ בצד הרביעי:
פסקה ו
ושם האיש:
כיון דאתת וכו'. כיון שבאת הצרה הלכת לך ועזבת אותם ותוכן הענין שהקב"ה בקש להסתירו מפני מדת הדין שלא תפגע בו ולפיכך כתיב סתם וילך איש ומדת הדין אומרת כיון דאתת וכו' ומכרזת ושם האיש וגו' כדי לפרסמו בדין של מעלה לעשות בו משפט וכן הות ליה וכן בילקוט רות:
ה"ג ר' יוחנן אמר סובלין אין כתיב וכו'. סובלין פי' הפרנסים והאלופים סובלים טורח העם:
מסרס קרא. כלומר אל תקרא מסובלים אלא סובלים ובירושלמי סוף פ"ב דר"ה מהפך ר"י לר"ל וגרס מסרס קרא בדברי ר"ל שהוא דברי ר"י לפי גירסת הספר ובכן עולה יפה יותר:
במשפט יבא וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא עם זקני עמו ודרש שיעמיד אותם למשפט על שמאנו לשאת משאת העם:
ושם האיש אלימלך. י"ל דדייק בשמה שהכל אומרים אלי ועלי הוא כמלך כלומר שהכל היו נשמעים לו ולפיכך ושם האיש וכו' ולכן הקפיד עליו הקב"ה כשלא עמד לישא משאן. אבל בספר ישן גרס ואת אלימלך כד אתת וכו' וכן לעיל גרס ביום אף ה' ואת אלימלך כיון כו'. ואם כן יהיה הפרסום וההכרזה וילך איש וכל הפסוק כו'. וה"ג בס"י לכך נאמר וילך איש:
פסקה ז
ה"ג ר' תנחומא בשם ר' חייא רבה ור' ברכיה בשם ר"א:
הברבריין. כל מאמר זה נתבאר פ' לך לך וריש פ' שמיני וריש מגילת אסתר:
ה"ג אומרים אוי לנו:
ה"ג בזכות אברהם אבינו כיון שבאו כשדים ונזדווגו לו הכל צווחין ווי ווי הה"ד וכו':
ה"ג עין שעשתה מדת הדין בעולם:
הוא קדש. כלומר הוא כתיב:
ה"ג פדגוג א' והיה מבקש להמיתו אמר כו':
ה"ג גדיים אם אין גדיים אין תישים אם אין תיישים אין צאן:
ה"ג ועליו הכתוב אומר:
ה"ג שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני ומאותה שעה וכו':
ה"ג תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבין עליו כבניו וכיון וכו':
הכי גרסינן ושרפוה באש אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו:
הכי גרסינן ארבעה פסוקים כיון שהגיע לפסוק הה' היו צריה לראש מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש:
זבין בביעתא. במגלת אסתר גרס כל ביתא פי' אמר לקנות כל הבית הגדולים עם הקטנים. וגירסא זו י"ל ל' רצון אמר לקנות אותן בכל רצונו:
טמיאון. גובה מס נקרא טמיון:
וגבו אותו. פרש"י בב"ר הגביהו קנס ממנו וענשו אותו ת"א ויגבין מיניה ובילקוט גרס וגינו לשון גנאי:
מה דבעא וכו'. מה שרצה לעשות לי עשיתי לו:
ה"ג כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ומשמש שמחה אם צרה וכו':
ה"ג אדם צופה בה מסוף העולם ועד סופו:
תורמוסין. מין קטנית:
לא תבנה הבית. ושוב עיין ריש מגילת אסתר:
ביום שחרב ביהמ"ק. שנאמר תם עונך בת ציון:
חסלת פתיחתא דרות בעזרת הש"י יתעלה שמו לעד ולנצח: