מתנות כהונה על קהלת רבה· רבי יששכר בער
פרשה ה · פרק ח
ויתרון ארץ בכל הוא. עי' כ"ז בב"ר פרשה י' ובוי"ר פרשה כ"ב ובבמדבר רבה פ' י"ח:
סוגיא. משמע בערוך מין עשב מר אבל בערוך ערך סג גרס סוגה למיסג גנין:
ה"ג מיותרין בעולם הן הן בכלל הווייתו של עולם הן כגון שיבא כו' עד גניא:
ה"ג היא מעמידו אין לו קרקע אין הבל כו' ועיין זה בפרק הבא על יבמתו:
כל ככל. כלומר היה לו לכתוב כל וכתב ככל וכן הל"ל דברים וכתב הדברים ועיין בירושלמי בפרק ב' במסכת פיאה:
ה"ג דברים הדברים מצוה המצוה:
מקרא כו'. כלומר לרבות בו מקרא ומשנה כו':
ה"ג מסיני מלך זה בעל תלמוד לשדה נעבד זה בעל משנה:
את ההלכה. היאך המשנה שנויה דאל"כ לא ידע מה ללמוד:
רבי יוסי אומר כו'. חוזר למעלה על פסוק אוהב בהמון לא תבואה וכו' שלא לימד לאחרים ואולי שמקומו הוא למעלה והוא הנכון:
ה"ג של עולם שנאמר ויכלו וגו' מלך זה הקב"ה לשדה כו' ועיין בפרשיות הנ"ל:
ה"ג ג' ערים ד"א ויתרון ארץ וגו' אמר הקב"ה:
וגדר את הפרוכת גרסי':
מאן דאמר. יש מי שאומר:
גו ביתיה גרסי':
דור אנוש כו'. עד במים וכן דור המבול וכן פרעה ואף אני כו':
גער. בפרשיות הנ"ל גרסי' רמז ועיין כל זה במסכת גיטין פרק הניזקין:
נקיטא ברברייא גרסי'. ופי' הערוך אומה ריקנית ופוחזת לא אמון בם:
ה"ג ושני הליטרין מצד אחד והוא תקיל חד לקבל חד נתנו כו':
שאני. בערוך גרס שחי ופי' בו מגלה ומגדל:
היו מתנין כו'. היו מספרים באלו המעשים שמתוכם נראה שנפרע הקב"ה בכל דבר קטן וגדול:
ה"ג דהוה קאים על גבי נהרא ועיין כל זה בפרשיות הנזכרות לעיל:
ה"ג דציפורן אמר עובדא:
אמר אין. וכן עשה:
מן דין סטרא. בויקרא רבה הגירסא יותר נכונה:
ה"ג לא אתי על מגן:
וקרא עליו גרסי':
סדיין. אילן עב כד"א סדן השקמה:
ותקניה. עשה בו:
ה"ג בויקרא רבה באפיה חד לוח ויהב חד כו':
הדין. העשב הזה:
גדש. סומכו ומנהיגו ועיין סוף פרשת קרח:
קטלא חדא לחברתה גרסי':
מיפרא. משהיה רץ מהר חיש:
הכי גרסינן ויהב עלוי ואחייה הוה כו':