אור ברסלב

מתנות כהונה על קהלת רבה· רבי יששכר בער

פרשה א

פרק א

וראה שם גרסי':

ושבבה. לשון שבירה כדאמר בפרק רבי עקיבא דברים המשבבים את הלב פ' רש"י משברין והכי מוכח במדרש חזית דגרס וסידקה:ומירקה עשאה חלקה ובהירה כד"א תמרוקי הנשים:

לבלווטוס. פי' הערוך א' מחכמי העצה:

ה"ג אתן לך מיד ויקץ:

גמרה של תורה. שלמד וגמר כל התורה בנתינת החכמה והמדע:

בעצמן. ולא בהקב"ה ובפ"ק דב"ב חשב ג"כ דוד:

אירימאה. לשון חורבה ועי"ן ריש פרשת בחקותי:

פסילוסא. פי' הערוך כרות ופסול מלשון פסל לך ועיין בויקרא רבה פרשה י':

עיקר אותנטייא. עיין כ"ז במדרש חזית:

אלא שנתכנה בהם גרסי':

בדבריו. כלומר בדברי תורה:

ה"ג כך שלמה למד תורה בשעתו:

להרבות. נשים וסוסים וכסף וזהב:

אתי אל. לשון כח ויכולת כמה דאת אמר ואת אילי הארץ:

ה"ג וכמה מסמרים צריך לתלות:

פרק ב

הבל הבלים:

כצלו של כותל כו'. שנתעכב שם כשעה חדא ועיין זה סוף סדרא קמא בפסוק מי יודע:

וטוליה כו'. וצלו עובר עמו:

כצלן של דבורים. מצאתי בספר אות אמת בשם פי' רש"י בד"ה כצל כנפי הדבורים שיש להם כנפים ואין להם צל:

בביבין. בשחין ומורסא כד"א תחות שופרא ביבא:

נהים כו'. נוהם כמצהלות סוסים ומייפה את עצמו וחפץ לישא אשה:

כחמור. לעבוד ולמשא להביא לחמו:

כקוף. מזוהם והולך כפוף:

אף על פי שהוא זקן מלך. וחכמתו וטעמו עמד בו:

כנגד שבעה ימי בראשית גרסינן:

כי שמים וגו'. הרי שסופן להבל ולכליון:

מאי אית לך למימר. כלומר הלא לא נברא בו כלום ואינו אלא קדושה ומנוחה ומשני מכל מקום כתיב על המחלל מות יומת וכ"ה בשוחר טוב בהדיא:

שראה אדם. אדם הראשון:

ה"ג שבחו של שבת שהמביא כו' עד עליה להקב"ה שבח ומזמור ועיין בב"ר פרשה כ"ב:

ה"ג אדם הראשון אמרו כו'. וסיום המאמר עיין בב"ר סוף פרשה כ"ב:

פרק ג

מה יתרון:

לצד מינות. והסופר שהשמיט מין ממינו ועיין כל זה באר היטב בויקרא רבה פרשה כ"ח:

ה"ג ואמרו לא אמר בכל עמל אלא בעמלו בעמלו אינו כו':

ה"ג ר' חלפיי עמלו תחת השמש ואוצר לו למעלה כו'. ר"ל בעולם העליון דשכר מצות בהאי עלמא ליכא:

תחת השמש אין לו. בעמל עסקי העוה"ז אבל בעמל התורה שהיא למעלה מן השמש יש בה יתרון הכשר:

הכי גרסינן ובמעשים טובים דיין שאני כו':

אורה. חור השמש וזהו תחת השמש כל עמלו שהוא עמל הוא תמורת מה שאני מזריח לו אור השמש בכל יום תמיד:

פסנטורך גרסי' בערוך. ופי' מכין מזונתך:

סנטורך. שומר שלך סנטור הוא הממונה על השדות וגבוליהם:

הא חייבין כו'. הוי לכם רשעים וכי מעתה אין אתן צריכין לי:

ה"ג בויקרא רבה ובילקוט תהלים אם גשם היא צריכה נדבה אם טללים היא צריכה תניף אלהים תני רבי חייא כתיב שבע כו' ודרש תמימות מלשון תם וישר:

אימתי. כלומר אמתי הם תמימות וה"ג בויקרא רבא וברוקח:

ה"ג הרוקח בהלכות עומר סימן רצ"ה בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם ופי' הוא ז"ל וזה לשונו פי' כשבא ראש חדש ניסן בשבת יבא פסח בשבת ויתחילו בספור ממוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כששת ימי בראשית. ולסימן נקט ישוע ושכניה כ"ד משמרות היו מתחדשות בכל שבת וישוע תשיעי ושכניה עשירי בשבת ר"ח ניסן יהויריב ראש משמרות שבת שני ידעיה שבת של פסח כל המשמרות שוות ששה שבתות עד שבת שלפני עצרת ובהן נכנסו ששת משמרות. חרים שעורים מלכיה מימין הקוץ אביה. שבת שלמחרתו עצרת ישוע ולא יעבוד עד לאחר עצרת הרי אין ישוע ושכניה בין פסח לעצרת ואם יבוא ישוע בין פסח לעצרת לא יהיו תמימות השבתות כמו ימי בראשית כי יש למנות מג' עד ג' או מה' עד ה' ויכנסו ישוע ושכניה לפני עצרת שהרי שבת שלפני ניסן יהא יהויריב ויהיו עוד ב' שבועות לפני הפסח ויהיו ידעיה וחרים ובשבת שבתוך הפסח יכנס שעורים ויעבוד אחר הפסח בשבת ראשונה שאחר הפסח ויהיו שבעה שבועות עד עצרת ויכנס שכניה קודם עצרת אפילו אם ניסן ופסח באחד בשבת יהיה עצרת בשני בשבת ויכנסו ויעבדו ישוע ושכניה קודם עצרת כי באחד בשבת שלפני עצרת יעבוד שכניה עד כאן:

כדתנינן. במסכת מנחות בפ' רבי ישמעאל:

ה"ג רבי עשה סעודת משתה בנו קרא לכל כו':

דאנשיתו למקרי כו'. ששכחתם לקרותו ולזמנו לו לבדו:

חפיה הוא. בכמה מקומות מצאתי מעשה זה ול"ג ליה ונראה פי' צער וביוש הוא ועיין בערוך ערך חף הד':

תלת מאה מתלין גר':

בגין מגיסך אתית. שלא תאמר בשביל תבשילין שלך באתי אמש לכתוב זאת על הפתח:

דלא צווחת כו'. שלא קראתני עם חברי לישב עמהם ולעסוק בתורה וכי לא כן אמר שלמה שאין יתרון כו'. ועיין זה בקצרה בפרק הנודר מן המבושל:

מן דפייסין כו'. מתוך שהיו מפייסין זה את זה עשו שלום ביניהם ואמר בר קפרא:

אבא בר קפרא. משמע בר קפרא אבא היה שמו:

ה"ג מה כתיב ביה. פי' הקב"ה כשהמטיר מן לישראל כתיב שהמטיר עומר לגולגולת ומשצויתי שתתנו אתם אין אתם נותנים אלא כולכם יחד עומר א':

פרק ד

דור הולך:

ה"ג ובא השמש ר' ברכיה כו':

משקיע. משקיע ומוריד לתוכו קדירות:

הוא אחרון. כשחוזר ולקח אותם מתוכו:

מי שאומר. כמו משאמר:

הוא אומר כו'. וכי צ"ל את הקטנה והרי בקל וחומר הוא:

ואני חוזר כו'. ופי' הכתוב אחיה אותם עם המחץ שמחצתי ואח"כ אני מרפא אותם:

ה"ג ואת אהרן וכתיב וישלח כו':

זה גדעון. וע"ש שעשה מריבה עם הבעל נקרא כן כדאיתא במסכת ראש השנה בפ' אין מכירין:

זה שמשון. שבא משבט דן:

וכתיב כו'. הרי ששמואל שקול כמשה ואהרן ואעפ"כ השוו אליו אלו שלשה כן פי' רש"י בפרק אין מכירין:

ללמדך שבית דינו כו'. בירושלמי מסיים ולא עוד אלא שסמך הגדולים מכאן ומכאן והקטנים באמצע:

ונאמר ובאת גר'. וכן הוא בפרק אין מכירין:

אין לי כו'. גרסא זו אינה לא בבבלי ולא בירושלמי ר"ל דה"ג אין לי אלא כו'. עד מניין מה תלמוד לומר כו'. ופי' פשיטא דאין לי אלא שופט שבדורו שופט שאינו בדורו מניין כלומר היאך יבא לפניו ומה ת"ל בימים ההם כו' וכן עולה ממש כגירסת הבבלי בפרק אין מכירין וכמו שהביאו רש"י ז"ל בפי' החומש:

ה"ג בן מנשה וגו' וסיפיה דקרא וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל:

האבות אבות. כלומר אצל בני גלעד כתיב האבות בה"א הידיעה לשון חשיבות ואצל משה והנשיאים הניחו ממשלתן ומתו במדבר לפיכך כתיב אבות בלא ה"א הידיעה:

יהוידע היה גדול כו'. כלומר אהרן היה נכפף לפניו שיהוידע היה נגיד ומצוה לאומתו בעת ההיא והוא דוגמת מה שאמר רבן גמליאל לרבי יהושע בפרק אין מכירין:

צדוק היה גדול גרסינן:

הכי גרסינן מימי יהושע בן נון:

פגם הכתוב כו'. שכתוב ישוע חסר ה"א:

פלוני. הוא עזרא:

ה"ג אהרן קיים היה עזרא כו'. דייק מדכתיב הוא עזרא אחר אהרן הראש לומר שהוא עלה אף על אהרן. שמלת הוא לשון חשיבות אצל הצדיקים ועיין בב"ר פרשה ל"ז או י"ל דדריש הכי הראש הוא עזרא כלומר עזרא הוא הראש לאהרן:

והארץ לעולם עומדת:

לא היה צריך כו'. מפני שהארץ טפלה ונבראת בשביל האדם וכדמפרש ואזיל לפיכך ראוי לומר הארץ תבלה והדור יתקיים בקיומו לעד ולעולם:

ה"ג והדור לעולם הוא עומד:

בתפקידיו. במצותיו:

בולה. בלה לשון לא בלתה:

והארץ כו'. שמוציאה פירותיה כמצוה עליה בעת הבריאה:

מלכות נכנסת כו'. ומושלת על ישראל בגלות וישראל עומד לעולם וישראל נקרא ארץ כד"א כי תהיו אתם ארץ חפץ וכדמפרש ואזיל:

דנוה. מעיר נוה:

מייתי לה כו'. מביא ראיה מכאן שנקראו ישראל ארץ:

ה"ג מנשה הוא ובניו היו כו':

מעמדת. מקיימת וכדמפרש ואזיל:

תפקידיה. מה שהפקיד וצוה עליה הקדוש ברוך הוא היא עושה ומשלמת כדלעיל:

מזונותיה. שכשאוצרין תבואה לפקדון צריכין לערב בתוכה עפר הארץ שגדל עליה וכדאיתא בב"ר פרשה צ' ועיין עוד שם:

פרק ה

וזרח השמש עד שלא כו'. עיין כל זה בב"ר פרשה נ"ח:

וכתיב ויביאה כו'. עיין בב"ר פרשה ס"ח:

והוא יעבץ. כלומר והוא היה צדיק שנא' ויקרא יעבץ לאלהי ישראל ועיין בפ"ק דתמורה:

וכן כולם. עיין שוב בב"ר פרשה נ"ח:

הוי וזרח גרסי':

גלגל חמה כו'. עיין כל זה בב"ר פ"ו:

משולהבת. חם ביותר כשלהבת הזאת:

מערטלו. כלומר מפשיטו ומעמידו על ערמימותו:

ומהשתקו. נראה דצריך להיות ומהנתקו ובבראשית רבה וכן בילקוט מלאכי לא גרס ליה:

פרק ו

הולך אל דרום:

ה"ג בירושלמי בפרק כיצד מעברין סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח אלו פני מזרח ומערב:

מחשלו. משברו וממסמסו ועיין בערוך ערך חשל או הוא לשון חולשה ותשות כח כד"א כל הנחשלים אחריך:

משלהי. מיגעו ומאחרו כד"א עיף ויגע ת"א שלהי ובב"ר פרשה כ"ד גרס מרשלו וכן בירושלמי דפרק הרואה ובויקרא רבה פרשה ט"ו:

בשביל ונשמות. שלא יזיק לבריות:

בשביל אותו בית. לפיכך לא היה חזק מאד:

קוזמיקון. פי' הערוך חזק:

רבי חייא בר תנחום כו'. חוזר למעלה על פסוק כי רוח מלפני יעטוף וכך דרשוהו בפ' חלק ובפ' הבא על יבמתו ועיין בב"ר פרשה כ"ד ובויקרא רבה פרשה ט"ו:

פרק ז

כל הנחלים:

לא מלוחין הן כו'. עיין כל זה באר היטב בבראשית רבה פרשה י"ג:

ה"ג נעשו נוזלים בשחקים ורבי יהושע כו':

וחושרים אותה ככברה גר':

רבי אבא גר':

שהיא שקולה. עיין בב"ר פרשה י"ג:

ומלון לוקניתא גרסינן. ועיין כל זה בבראשית רבה פרשה י"ג:

ומשם הם שואבין גרסינן. ופירושו מן ים אוקיינוס שואבים הם על ידי העננים להוריד גשם על הארץ וחוזר למעלה מר כי טעמיה ומר כי טעמיה והם שבים קדריש הכי:

לשם הם שבים. לים אוקיינוס הם באים אבל מתחלה הם יורדים מלמעלה:

דכתיב והיו וגו'. משמע הויה קיימת:

שאם אבד העשיר ממוני גר':

תיאטריות. מקום מושב לצים ומיני שחוק:

ה"ג הן גור יגור מכאן ואילך אפס מאותי הפסיק מאיתי מפני שאין מקבלים גרים לעתיד לבא:

הן גור כו'. מי שירצה לגור אתך יגור בעוה"ז ועל זה אמר הן כלומר עתה ולא אחר כך:

לעולם הבא. ר"ל לימות המשיח ועיין סוף מסכת כתובות ובב"ר פרשה ע"ח:

מאן גבי. מי יהא אצלי לעולם הבא:

מי גר כו'. ועיין זה ביבמות פרק כיצד:

ויטעה. יהא נבוך וטועה בתפלתו ובמסכת אבות מצאתי בפי' רש"י שלא יתבייש בפני חבירו אם ישמע החטאים שהוא מתודה עליהם אבל מדרש זה קשה לפרש כך:

מתכנסין בעולם הזה. בירושלים:

משהממון נכנס גרסי':

ושני עטופי סדינים. שני תלמידי חכמים ידועים בדורו ועי' בפ' ערבי פסחים:

סמיסריקון. מין בגד ועיין בערוך ערך סרק וסימיסריקון הוא מין בגד של משי כדאמרינן הכלך והסריקון ועיין עוד ערך סרק וסימי הוא לשון של חלק וחצי בהיפוך אותיות מיסי כד"א והרמונים משימסו ועיין בפרשת שלח בפסוק אחינו המסו ואולי פירושו כולו כלומר בעולם הזה אין הבגד אלא חצי סריקון לעתיד יהיה כולו סריקין ועיין בערוך ערך אולוסריקון וסוף פרשת בהר סיני:

פרק ח

כל הדברים יגעים:

קורא היום כו'. פי' כשהוא אומר קורא היום רצונו לומר כבוש שמה כלומר נאסף ונצמת יחד שמה וכן קורא לשון אסיפה הוא כמו עמים הר יקראו כמו שפי' רש"י ז"ל כד"א הזעק לי איש יהודה ורבים חביריו ושמה תרגומו תמן והיום תרגומו יממא וקורא הוא בלשון חכמה וכן כשהוא אומר סלע כעופרת ר"ל מיעוט חתיכות סלעים הן כמו מעות והוא כמו מעוט בחילוף טי"ת בתי"ו באותיות דטלנ"ת וכן הלועזים אינם קוראים שום תי"ו רפויה אלא כמו טי"ת ממש:

עופרת. תרגומו אבר כלומר חתיכה כזה שנחלק לאברים וכשהוא אומר מתפללות בטור מסכן ר"ל חתוכין שרויין חתוכין מתפללות מחותך ונחלק כדאמרינן בפר' המפלת פלאי פלאי פליה וחזייה במסכת גיטין וכך רבים שפי' כולם מחותך ומשובר:

טור. כמו תור שפירושו תרוי כד"א תרו ליה כולי יומא בחלבא וכמוהו רבים:

מסכן. מחותך כמו בסכין. גם כל דבר שנחלק הוא מסכן ומך שהרי נתמעט מגודלו:

כשהוא אומר שור משפט בטור מסכן ר"ל תרדין בחרדל כדאיתא בריש בכל מערבין שור משפט תרדין בטור מסכן בחרדל והם כולם תיבה כנגד תיבה ובספר א"א הביא בקצתן נוסחאות אחרות ובנוסחאות זו בקצתו פי' פירוש אחר וקצתו מחק ונלאתי לכתבו:

נשר שעריה כו'. נפלו שערות ראשו ונעשה קרח:

להדיה. כמו להדא וכן לקמן:

אזל כו'. הלך למקום מגדל צבעים להתרפות:

מיתאסייא גרסי'. ופי' להתרפות והיה שם ספר אחד פירוש אומן המספר שערות בני אדם ובקי ברפואתן אמר ליה בשביל כו':

א"ל ר"י שיטפו כו'. פי' השערות כדאמרי' מי פלג לשטף תעלה וכדאיתא בויקרא רבה פרשה ט"ו:

אלל. פירושו בשר כדאיתא במסכת חולין ועיין עוד בערוך ערך אלל ור"ל השערות יצאו מן הבשר:

והא סבית. לקחתי וקבלתי כלומר שמעתי שיש בו תעל ורפואה לרפאותו כד"א ותקח אזני שמץ מנהו סעל כמו תעל ואולי שצריך להגיה כן:

ואני העתקתי. ממקומי לבא לכאן למהר הרפואה:

מחיה. רפואה ומחית בשר:

קם. הספר והשתחוה לו על רגליו של רבי יונתן וא"ל כאן ברפואה זו היתה ראשית דברי לפני רבי באמש וכל זה דברי חכמה ולשון ערומים:

הדין עובדא כו'. עיין באיכה רבה בפסוק ויגרס (ג'. ז'):

ה"ג ואני מלמדו חמש מאות כו' עד ולמדו חמש מאות מינין בחטה:

ואמר לה כו'. בחטה באיכה רבה לא גרס ליה והוא הנכון ועיין שם:

הכי גר' מנית חטין דמניין ועיין לעיל באיכה רבה:

טובה ממינו גרסי':

דברי. ר"ל מינות וכן לשום ר"ל מינות עיין כל זה בפ"ק דעבודת כוכבים (דף ט"ז):

דברים בטלים. כלפי דברי תורה אמר כן ולשון תהפוכות תכרת:

שבשבילו אמר. כלומר שהדין עמו שהם דברים בטלים:

תוכן העניינים

מתנות כהונה על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה