מתנות כהונה על ויקרא רבה· רבי יששכר בער
פרק כז · פסקה ו
לאתפגגא. פירש הערוך להשתעשע ולעלוץ:
עם בנוי. עם בניו:
זו תשובה וזו תוכחה. בתמיה וכי זו תשובה היא על דבריו הראשונים שאמר שמעו הרים את ריב וגו' וזו תוכחה היא בתמיה:
אלא מתפגגא גרס:
כיון דחמית כו'. כיון שראתה את הדיין שהיה יושב ודן באור של זפת ובמדרש חזית (ו' א') גרס ובזפת וכן בפרשת נשא:
ובמגלבין. ובמקלות כל א' ואחד לפי דינו אמרה אם אני מודיע סרחן וחטא בני הזה לדיין זה עכשיו הוא ממית אותו:
דרכת. לפי הענין פירושו המתינה אבל לא מצאתי לו חבר ובפ' נשא גרס דחלת פי' היתה מתיירא והמתינה עד שסיים הדין:
כד הוה במעי כו'. כשהיה במעים שלי היה בועט ודורס ברגליו:
א"ל כדון כו'. פי' בעת הזאת עכשיו הוא עושה לך כלום:
זיל כו'. לכי לך שאין בדבר הזה סרחון וחטא של כלום:
לאתפגגא. גרסינן:
פרוזדגמא. איגרת של גזירת המלך: