אור ברסלב

מתנות כהונה על ויקרא רבה· רבי יששכר בער

פרק י

פרק ט

פסקה א

השופט כל הארץ. דרש הה"א תמיה קיימת כמו הנגלה נגליתי ופי' מי שהוא שופט כל הארץ אינו יכול לעשות משפט אמת כי אם חסד:

את בעי תפס כו'. אתה רוצה לאחוז ולתפוס החבל בשני ראשיו חפצת עולמך וחפצת דין:

ציבחר. מעט:

אין עולמך יכול לקיים. ה"ג:

ועמך אני מדבר. שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך וכן הוא לעיל פרשה וירא פ' מ"ט ובילקוט תלים וכן עיקר שזה היה תחלת דבר ה' באברהם:

פסקה ב

פסילוס. פי' בערוך קטיעא בלשנא פי' קטוע ומוכרת בלשונו ובספר הזוהר פ' ויחי דמגמגם בלישנא פסילס קרי ליה ועיין בק"ר א' א':

עמוס בלשונו. כבד בלשונו כאילו עמסוהו משא על לשונו:

פסקה ג

על אשר עשה אלה וגו'. הא דכתיב כי על כל אלה דריש על אלה אלהיך וגו':

שנתגאה. בערוך גרס שנזז לבו ועיין ערך נז:

פדגוג. אומן המגדל תינוקות המלך:

מן פלטין דידי כו'. מפלטין שלי לא תזוז ומותר שלחנו שיורי מאכלי אתה תאכל:

אנינוס כו'. מתנות את לוקח:

פסקה ד

ותלמידיו קמיה. יושבים לפניו:

מגליג. מספר ומשתבח עליהם ובהם:

זעירא. הקטן שיש בהם מחיה מתים:

בתר יומין. לאחר ימים:

אשכחיה רביע. מצא אותו עבד שהיה רובץ ושוכב על מטתו שכיב מרע אמר ליה דרך הגערה מה זה שאתה רובץ ושוכב ואדוניך עומד על רגלו ועל עצמו אמר כן:

פסקה ה

בארץ נוד. קדריש מלשון נע ונד. ה"ג בילקוט פרשת בראשית:

יצא כמערים וכמרמה. והכי מוכח בבראשית רבה פרשה כ"ב דגרס שם כמפרים והסופר טעה והקדים הפ"א לעי"ן:

ונתפשרתי. כלומר נח ממני רתיחת מדת הדין ונעשה כפושרין:

טופח. מכה בטפח:

מזמור שיר וגו'. סיפיה דקרא טוב להודות לה':

ויהי בארבע עשרה שנה כו'. בתר ההיא עניינא כתיב בימים ההם חלה חזקיה וגו':

ואם אין לך ללמוד. אם אין אתה רוצה ללמוד:

שמשמנפצו. שמנער ממנו המוח שבו:

אין בו מאומה. אין ראוי למאומה והכי איתא בילקוט ירמיה:

ככדין. בערוך גורס כרוז:

מלתא כו'. דבר חדש שמעתי כאן בדבר הזה:

הושתלה. לשון נטיעה כד"א שתילי זיתים ובמדרש חזית ח' ג' ישנו למדרש זה באופן יותר מבואר וע"ש:

אין השמדה. במקום זה:

פסקה ו

כשם שהקרבנות כו'. דייק מדכתיב ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת הושוו להדדי:

אבנט ל"ב אמה היה בו. ה"ג בירושלמי פ' בא לו וזה רמז שהיה מכפר על הלב ומשעקמה לפניו ולאחריו למד שמכפר על העקמומיות שבלב:

לה"ר אין לו כפרה. לא קבעה לו התורה כפרה ובירושלמי ובמדרש חזית (דף ג') גורס לא היה לו כפרה:

פסקה ז

מתחלה אתה דורש. פי' מראש המקרא דכתיב גבייהו שש אמות וזרת הכי איתא בהדיא במדרש חזית:

שלא יצטער כו'. לכרות את ראשו וגם בשובו ועיין לקמן במדרש חזית:

פסקה ח

יהיה זה לי. ז"ה בגימ' י"ב:

העצים. כל מיני העיקרים שנתבשלו בשמן ובפ"ק דכריתות גרס העיקרים:

מפני אדוניהו. שהכריזו עליו יחי אדוניה המלך ולא יהיה ניכר מעלת שלמה עליו אם לא במשיחת השמן:

פך. כלי חרס שנשבר מהרה וכן עלתה ממלכתם וכל זה הוא בפ"ק דכריתות:

פסקה ט

איל מכאן כו'. נראה דדייק מיתורא דשני:

אל פתח. משמע שכל אחד ואחד היה עומד לפני הפתח:

ה"ג יקוו המים כו'. עד שהחזיק מועט את המרובה:

הדין דחפין. זהו שלוקח בחפנו בשתי ידיו קמיץ ביד אחת:

הדין דחפין תרין הדין דקמיץ ארבע. מה שאדם נוטל בחפנו שהם שתי ידיו משירצה ליטלו ביד אחת פעם אחר פעם צריך ליטלו בארבע פעמים:

חפניו. שתי חפנים הם שמונה קומצין וכן כתיב קחו מלא חפניכם פיח כבשן. וכתיב ויקח משה מלא חפניו וגו' הא למדת שחפניו של משה היה מחזיק שיעור שני חפניהם דהיינו שמונה קומצין ועיין בב"ר פ"ה ובש"ר פי"א ובקהלת ג' י"ד:

פני הסלע. משמעו שכל א' וא' היה עומד בפני הסלע ממש:

ה"ג שהחזיק מועט את המרובה:

ה"ג בילקוט יהושע וסמכן בין כו'. וכאן שגרס שמן צריך להיות מלשון שימה:

קול חבירו מתפלל. בשעה שהיו משתחוים:

תוכן העניינים

מתנות כהונה על ויקרא רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה