מתנות כהונה על ויקרא רבה· רבי יששכר בער
פרק טו · פסקה ט
מדהבת. זהב דהבא בלשון ארמי כלומר מאדמת פני הבריות שנבהלו מפניה ואזיל חיורא ואתי סומקא או פי' ל' דאבון ותוגה:
ששף כנחש. נראה דדייק ספחת מלשון שף בחילוף שי"ן בסמ"ך או י"ל דנחש מצורע הוא כדאמרינן הני בהרת דע"ג נחש בהרת צרעת הן וכן עיקר:
מבהרת גזריתיה. כלומר מפורסמת וחריפה:
על קרן שור. מי שיש לו שור יחקה על קרנו:
ה"ג בילקוט וכן הביאו רבינו בחיי נגע צרעת זו אדום שהקב"ה מלקה אותו בצרעת שנאמר מדוע נסחף אבירך לפי כו' ודריש נסחף כמו נספח לשון ספחת:
מכחו של זקן. יצחק שברכו והיה כאשר תריד וגו'. ולכן הוא קשה מכל הגליות כנגע צרעת:
לפי שבעוה"ז כו'. לפיכך כתיב והובא אל אהרן הכהן:
אבל לעוה"ב כו'. וכדי לסיים לדבר טוב נקטיה: