מתנות כהונה על דברים רבה· רבי יששכר בער
פרק ב
פסקה א
נתחיל פרשת ואתחנן:
ה"ג בילקוט אל תתירא אלה הדברים רבנן כו' וגירסת הספר יש ליישבה שיתור אלה הדברים דרש להכי שאמר ליה לברכן:
שלשתן כאחת. שיתפללן תכף זו אחר זו:
תובע צרכיו ויוצא לו. ולא יאמר קודם זמירות ותשבחות.
ויזעקו. זעקה היינו צעקה וסיפיה דקרא ותעל שועתם:
[ה"ג ויזעקו וגו']:
בצר לי. דרש ביצור של תפלה יש לי:
[ה"ג ויעמוד פנחס ויפלל ותחנונים כו']:
שאין לבריה כו'. בדרך חוב אין לו עליו כלום אלא דרך חסד ורחמים הוא עושה:
בלשון תחנונים. ולא בדרך דין ומשפט. [א"ר לוי גרסי']:
שלא תתפס מקום דבריך גרסי' כלו' ראה שלא יתפסוך בדבור ביתך כלומר בדברי עצמך או צריך להגיה דבורך וכן מצאתי שוב וכן כביכול הקב"ה נתפס בדבריו וכדמפרש ואזיל:
ואתחנן. הוא לשון וחנותי לשון חנם:
פסקה ב
ואין איש. במקום הזה:
המסות. לשון ותמס שחמדתו נמס ונשאר מעל שהרי הקב"ה לא השגיח בו:
[שהם מתוקנים גרסי']:
אלוה. וזה כל אדם שהיה אלוה ואדון על הכל:
פסקה ג
דוכסין כו'. מיני מושלים הם:
שעתא כו'. שעתו וזמן ממשלתו עברה ולא יהיה כבראשונה:
פסקה ד
ולא בא כו'. בא נגד הקב"ה בתוכחה ודרך דין:
בפלטין. של מלך:
בזרוע. בחזקה ובזרוע נטויה:
[ה"ג מבקשת ליכנס בתחינות כך כל כו']:
פסקה ה
ארכי. ממשלה:
שהיה בארכי שלו. בעת ממשלתו:
פסקה ו
[השיבני על דברי גרסי']:
חטייה. חטא שלי שחטאתי לפניך:
בקומפין. בשדה ופלטיא ששוחקין בו ומחזירין אותם בו כדי שתתבזה ברבים:
הפגין. תאנים שלא נתבשלו נקראו פגין כמד"א התאנה חנטה פגיה:
פסקה ז
[ה"ג דימה משה את עצמו לאברהם]:
עמק המלך. ודרשו חז"ל שהשוו כולם בעצה אחת להמליך אברהם עליהם:
והזר הקרב. והיינו לא תקרב ועיין בבראשית רבה פר' נ"ה מאמר זה יותר ברור:
בדין ברחמים. יהו"ה כתיב שהוא שם של רחמים והניקוד אלהים מדת הדין ועי' בהרמב"ן בפרשה זו:
דבר ה'. דיבור הוא לשון חוזק ודין כמד"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות:
פסקה ח
[ה"ג עושה לי כך אתה החלות לבוא]:
אמר ליה משגדלת. התחלת דיבור הוא זה כמו דבר אחר ודו"ק:
רבונו של עולם אתה החלות. דרש החלות לשון לא יחל דברו:
שומע ושותק. ומסתמא גם בפניו היו מחזיקים אותו באיש מצרי והיה לו לומר עברי אנכי ולא מצרי:
פסקה ט
[נקבר כאן אצלו גרסינן]:
מעותיו. מעות של נחושת הם:
בתוכם. בתוך המעות:
הן באים בזכותך. ומכלל הן אתה שומע לאו:
פסקה י
[שלא יהא שטן מקטרג בסעודתו גרסינן]:
שתפלתו נשמעת כו'. בירושלמי בפ"ק דברכות גרס אין השטן מקטרג באותו יום ובבבלי בפרק אין עומדין גורס אינו ניזוק כל אותו יום וכן הביאו כל הפוסקים:
מכאן עד לרקיע. בירושלמי מסיים וכן כל רקיע ורקיע וכן בין כל רקיע ורקיע וכן טלפי חיות כמנין ישרה תקט"ו:
עריך. עד אצלך יבא המתפלל:
[טרם יקראו גרסינן]:
פסקה יא
פדגוג. אומן המגדל בני האדון ועי' ריש פרשת בראשית:
כבלים. כבלי ברזל לייסרו ולאסרו בהם:
רעות רבות וצרות. ג' מיני פורעניות נגד שלשה מעלות שיש בערך מנין מאה אחדים עשיריות מאה:
פסקה יב
ה"ג מה המקוה הזה. ועי' באיכה רבה בפסוק סכות בענן ובמדרש תהלים:
פסקה יג
נשאל לששת ימי בראשית. עיין בב"ר פרשה ח':
יקוו המים וכו'. בכולם כתיב ויאמר ולא כתיב ויאמרו:
פסקה יד
וכל פמליא וכו'. הם קרובים ונסמכים עליהם:
ה"ג תקראו אתם. ודריש הכתוב חסר וי"ו קרי ביה אתם:
פסקה טו
[ה"ג קרוביהן אני]:
שגדלה כו'. כלומר כביכול גדלה אותו על פי דרכה וכפי רצונה כאב שגידל את בנו והגדילו כפי רצונו:
ה"ג ואם אין נוצחין וישראל ודאי נוצחין שנאמר ומי גוי וגו'. ופירושו בר"ה ויום הכפורים כשעושין תשובה ותוקעין בשופר ודאי נוצחין וכדאי' בירוש' דפ"ק דמסכת ר"ה וכמו שהביאו גם בספר אורח חיים והילקוט בפרשה זו:
פסקה טז
[ה"ג הגיעו לנס א' אמרו]:
לנס. איי הים תרגום שלו נסי ימא ובפ"ק דגיטין והנסין שבים:
מכיר אני. בתמיה. ומעשה זה בירושלמי דמסכת ברכות בפ' הרואה ועיין עוד שם:
פסקה יז
לעשרים. כלומר לאחר עשרים ביום כ"א שמה שאמר ה' שמעה וגו' לא היה אלא ביום אחרון לתעניתו כמו שכתוב עד מלאת וגו' ואח"כ נענה:
יונה אל ה'. גרסינן:
לעונה. יום או לילה נקראת עונה כדאיתא בסוף מס' עבודת כוכבים:
עת רצון. עת זהו עונה וכהאי דאיתא בב"ר פ' ל"ד מן ענתה דיהבת ידך עלה כו' שפירושו מן ההוא עת וזמן:
פסקה יח
קורצין. שמגלח אותם עד שאינו יכול לתפסם כי אם בראש הזוג או בצפרנים כך פירש הערוך:
בלורית. מגדל שערו לשם עבודת כוכבים:
ברכות וקללות. אם לא יעבדום או יעבדו וי"ל שר"ל למה שאמר בעודן במצרים כמה פעמים וידעתם כי אני ה' וכמ"ש בספר הזוהר בפרשת וארא ומצאתי באות אמת בשם ילקוט כתיבת יד גורס בחמשה בסיון אמר להם ברכות וקללות כו':
פסקה יט
[ואב בית דין אומר גרסי']:
ואני אוסר. בתמיה וכן כולם זה אחר זה ודרש כרובם כתיב חסר וי"ו לשון רב ונשיא. כלומר כשחוטא הרב והוא הנשיא כן חוטאים כולם:
שהן מביישים. הנשיאים והדיינים וכן גרס בילקוט תרי עשר הדיינין מביישין כו':
אמם והורתם. ר"ל הנשיאים והגדולים כמד"א תורת אמך הורתם לשון מורי התורה:
קומקמוס. יורה של נחושת שמחממין בו חמין:
על תלמי שדי. בפתיחתא דאיכה רבה מפרש שהיו מעמידין צלמי עבודת כוכבים על כל תלם ותלם:
פסקה כ
זה אליפז. שצוה עליו עשו אביו לרדוף אחר יעקב ולהרגו והוא לא עשה כן אלא לקח ממנו מה שמצא בידו כדי לקיים בזה מצות אביו שהעני חשוב כמת כמו שפירש רש"י זכרונו לברכה בפרשת ויצא ועיין עוד בילקוט בפרשת וישב:
בביאה אחת. דרש תבואה לשון ביאה כמו תבואתה לראש יוסף:
חטייה. חטא ועון:
הא בייא כו'. הרי צרה גדולה באה לעולם שהגר תושב מפנה ודוחה בעל הבית מביתו והנמשל מבואר מעצמו:
מולין. בפרק חלק איתא דוד של לחושת חלול מבפנים ונתנוהו בתוכו וכן הוא בירושלמי דפרק חלק ובערוך:
[שלא ענה אותו גרסי']:
שמא חס ושלום. דברי הספר הם ולא דברי מנשה:
ה"ג בירושלמי דפ' חלק ויחתר לו מלמד כו'. ונכון הוא שהרי בד"ה לא כתיב ויחתר אלא ויעתר ודרש ויחתר בחילוף חי"ת בעי"ן כמשפט אותיות אהח"ע:
משיב הרוח. וישיבהו דריש לשון משיב הרוח וכ"ז במדרש רות פ"ה ובפ' אמור פ' ל' וע"ש:
פסקה כא
חמורה. והיו עושין אותה כדי להכעיסו:
[במחשבה גרסינן]:
בזמה. פירושו במחשבה כד"א זמה היא ותרגום עצת חטאין וכן כאשר זמם חשב וכן הרבה:
פסקה כב
שאינה של יחיד. אלא של רבים אינה צרה שהקב"ה אינו מניחם בצרה ודריש דכתיב בצר לך והיה לו לומר בצר לכם לומר שעל רבים אינו חל לשון צרה:
פסקה כד
[ר' אליעזר ורבי יהושע גרסי']:
סנקליטין. יועצי המלך היושבים על הדין:
סנקליטו'. אחד מבית דין:
[ה"ג בסוף כ"ה ימים גילה]:
עוד חמשה ימים. כלומר הלא יש עוד חמשה ימים ויכול הקב"ה לעשות בהן נס להצילם:
ה"ג אמרה לו אין לך. וכן הוא בילקוט תהלים:
מוץ אותו. נראה שהטבעת היה חלול וסם המות היה נתון בתוכו וכשהיו הסנקליטין רוצין להמית אדם בסתר שלא ידע בו שום אדם היו נותנין הטבעת בפיו והיה מוצץ בו ומת:
חבל. אוי לשון קובלנא:
כלומר הצדיק הזה לא מל. אינו מדברי הספר אלא פירוש נכתב בתוכו:
הקיטון. חדר:
קופסא. תיבה קטנה:
[ה"ג לזה אני נעשה מגינים]:
וזה לא הבטחתי אותו. ולפיכך ראוי שאני נעשה לו מגינים הרבה ובילקוט מסיים ביה הכי בהדיא:
פרגריטא. בערוך משמע שהוא שם מקום:
באילו פנים. באיזה פנים:
[אני כופר בכם גרסינן]:
פסקה כה
על ו' דברים. כן הוא לעיל בפרשת בראשית. ובפ' ד' מיתות איתא ז' מצות וכן לעיל בפ' בראשית אליבא דר' יעקב וי"א עוד יותר וע"ש:
יש סליחה. בלא מיתה:
תוסס. רותח ומנענע כדאמרי' בדמו של זכריה באיכה רבה:
ששתק. שעמד מרתיחתו:
פסקה כו
[ה"ג את נפשו בכסף מהו:
מפני שאמר לי כו' אתה לא תבנה גרסינן]:
יושב. ובטל מלהכין מה שבידו להכינו:
[והנה בעניי גרסינן:
פסקה כח
ויסורין שהבאתי גרסינן]:
שלא כנגד מעשיך. הפוך מעשיך שמעשיך היו טובים ונכוחים ואינו משפט אמת ח"ו כי הוא האלהים דיין אמת או י"ל שעדיין לא נפרעתי ממך כנגד שיעור מעשיך ויהיה כי ה' הוא האלהים רחום בדין ונכנס עמך לפנים משורת הדין:
מכל האלהים. משמע הם גדולים אבל הוא גדול מהם:
בכל הארץ. הרי שהעיד על הארץ אבל לא על השמים:
ה"ג שנאמר כי ה' אלהיכם כו' עד מתחת:
משה שמו כו'. פי' אבל רחב לא אמרה ואין עוד:
שמו. שם אותו כלומד העיד על ממשלתו ואחדותו:
[ה"ג אף בחללו כו' שנאמר כי ה' הוא האלהים בשמים כו' עד אין עוד מהו אין עוד כו']:
תנו לה וגו'. לישנא דקרא נקט סוף ספר משלי:
בעונתם. בלי עתם הקבועה להם מיום הולדם:
לך ותפרש כו'. לשון הליכה:
[ותפרוש גרסינן]:
פסקה כט
שמעתי. שהגידו לי על משה:
והיאך ברח כו'. וכי אפשר לאדם לברוח מן המלכות כן הוא בפרשת שמות ובמדרש חזית ובמדרש תהלים מזמור ד' ובירושלמי פרק הרואה ועיין שם כל הדרשות דלקמן:
וקהתה. נעשית קהה בלי חידוד עד שנשמטה ונחלקה מעל צוארו ובמדרש תהלים איתא שנשברה החרב:
[ה"ג ולא עוד אלא שקהת]:
הקוסטנר. ההורג נפשות המחויבים מיתה למלך:
והבריהו. המלאך הבריח את משה והם לא נתנו לב עליו כסבורין היו במלאך שהוא משה ועיין לעיל בפרשת בשלח ובמדרש חזית:
[שעשה הקב"ה גרסינן]:
אסכילי. מלומדים יודעי דת ודין וממונים על המשפטים וכן נקרא בית תלמוד אסכולי בלשון יון ובמדרש תהלים גרסינן אוכלוסין:
מי שם פה. ע"ל בפ' שמות. [ועכשיו איני עומד לך גרסינן]:
והיה בתמיה: [ה"ג בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו]: