מתנות כהונה על בראשית רבה· רבי יששכר בער
פרק צב · פסקה ט
הכי גרסינן נאמר לאדני בכסף ראשון:
ממצה כו'. ממרק אותו היטב מכל אשר בו עד שלא נשאר בו רק השמרים כך הקב"ה מדקדק אחרינו וממצה עלינו מדת דינו ודרש מצא כמו מצה:
נער פורפריה. היה מנער ומנענע מלבושיו כלומר דרך ריחוק דעת וחיזוק דבריו ויאמר חלילה כו'. אין אתם חשודים בעיני כלל רק הנער לקחו כדי לקסם על אחיו היכן הלך כך מצאתי בילקוט ודריש חלילה שבבגדיו משמיע קול ועושה חלילה כעין שדרשו אצל הכי קרא שמו יעקב וגבי נבוכדנצר:
השלום דכוליה נשפה. לשון השופה יין כלומר נשפה והורק כל השלום אם תעכב את זה ובילקוט וכן בפי' רש"י גרס נטפה כלומר נטף והלך לו ובפי' רש"י ראיתי וז"ל זהו שלום שניטפה החבית כולה כלומר שכבר אנו חסרים והולכים ואתה פורץ לחסרנו עד לא שארית עכ"ל ומתוכו נראה שגירסתו היתה נשפה:
ורוח הקודש כו'. כלומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם כי כל הגלגולים אלו לעשות שלום בהוה ובהבא: