מתנות כהונה על בראשית רבה· רבי יששכר בער
פרק פז · פסקה א
צווחים כו'. קורין לתינוק פתיא:
ומתמן כו'. בילקוט זה ובמשלי לא גרס ליה וצריך לומר שהיא נתינת טעם לשהיה לבי חסר שהרי בסוף ירדו בשביל זה למצרים:
שית זונה. מלשון חשופי שת כלומר גלתה לו ערותה:
למצרים. לבעלה המצרי היתה נוצרת איבה שרצתה לזנות תחתיו:
שגשיא. הומה היא ונוהגת מנהג שגעון ויהם תרגום ושגיש ורש"י וילקוט גרסו בוכה היא וטעיה:
חמיתין גרסינן:
שאלה לכל הראיתם את:
ה"ג בבגדו העיזה פניה ותאמר לו שכבה עמי הכי גרסו רש"י וילקוט תהלים: