מתנות כהונה על בראשית רבה· רבי יששכר בער
פרק לח · פסקה ח
מצרים אמר לכוש. כלומר לא שדבר איש לרעהו דמשמע יחיד ליחיד אלא אומה לאומה [וכ"פ רש"י בחומש]:
משתרפה כו'. מקונח ועבר מן העולם כד"א פ' סדר תעניות אי שריף מר פינכא וכן פירש"י ודרש ונשרפה כמו ונשרפה השי"ן בקמץ גדול פי' נהיה נשרפים ועוברים מן העולם:
[ה"ג אלין עממיא מצרפא וכ"ה בילקוט]:
הוות מצלח כו'. המלאכה היתה מצלחת ועולה בידם כשבא לבנות ולקבוע אבן אחת היו נקבעים שנים ודייק מדכתיב ותהי דמשמע שהיה כן מעצמו ומאליו וכן והחמר היה כו':
אתי למישויע כו'. כשבא לטוח ולחבר שנים היו נטוחים ארבע:
קרון דבתריה כו'. קראו המקרא שלאחריו:
ויחדלו לבנות ודייק דהל"ל ויחדלו לבנות ותו לא או הל"ל העיר והמגדל אלא בא להשמיענו שחדלו מבנין העיר ולא בנו בה כלום והאי דכתיב וירד כו' על מחשבתם הוא דקאמר:
שהוא קטן. אותו שליש שהוא קיים עדיין:
כאלו חגבים. מפני רום המגדל:
אין שם. האמור כאן:
פי כסיל וגו'. שפיהם הכשילם שכן היה להם בסוף שנאמר ויפץ ה' אותם וגו':