מתנות כהונה על במדבר רבה· רבי יששכר בער
פרק כ · פסקה יט
ה"ג ד"א מן ארם עם רם של כו'. ופירושו במדרגת רוח הקודש הייתי ובתנחומא גרסינן עם כסא של מעלן כו':
[משל למי שמהלך גרסי':
אברהם אביהם גרסי']:
לא פלט לוט. ומשם נתגלגל תולדות עמון ומואב:
[הכי גרסי' לא פלט לוט מסדום ואתה כו']:
בגללך. ובלעם היה נכדו של לבן הארמי ובתנחומא מסיים בה ואילולי אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם:
הכי גרסינן לעצמו מארר. ודייק מדכתיב ארה לי משמע לו לעצמו:
בני אברהם ויצחק. כדלעיל:
אלא יעקב. בתמיה:
[שבירר לעצמו גרסינן:
לא נתקללו כשנכנס גרסי']:
לגיון. חיל של מלך:
ה"ג לכלותן אלא אפילו באותה שעה כו':
[והיאך אני גרסי']:
הכי גרסי' בקללות לא היה טובען. פי' לא היה מרשם אותם להזכירם בשמם:
[כשהן חוטאין גרסי']:
ה"ג לשרשים בא ליגע כו'. ועיין בשמות רבה פרשה ט"ו:
[ה"ג משמחן לבדן שנא' כו':
ה"ג וכשהאומות בעוה"ז שמחין הם אוכלים]:
מן החשבון. חשבון זכיותיהם:
[עושין בעפר גרסי':
חוטפות גרסי']:
זנחתיה. בתנחומא גרסינן דכיתיה ופירש חוזר אני להחיותה ולהאכילה:
שיש פרצים. דרש פסגה לשון פיסוק ופירצה כד"א מפסג ועולה מפסג ויורד פי' מפסיק וקוצר:
[ה"ג ששם מת משה שנאמר עלה וגו']:
בנחשים. בניחוש וקסם שלו: