אור ברסלב

מתנות כהונה על במדבר רבה· רבי יששכר בער

פרק ט

פרק ח

פסקה א

צור ילדך. עיין כל זה בויקרא רבה סוף פ' אחרי מות:

זה מהו. כלומר צורת התינוק הזה מהו הלא צורתו דומה לצורת הנואף:

[ה"ג של מי אצור של צורת הבעל או של צורת הנואף:

מאלו הסימנים גרסינן]:

ארכיקיטון. פי' הערוך אומן בונה חדרים שונים. ארכי פי' שר כלומר אומן. קיטון פי' חדר:

קטאדיקוס. פי' הערוך ממונה לענוש ולקנוס בני המדינה ומעשה זה יותר בביאור בב"ר פר' כ"ה:

המטמונים. החדרים הטמונים:

מחילים מחילים. מערות חלולים ודריש מחוללך לשון מחילות או פי' מחשבה מלשון חללה של רשות ובפרשת אחרי מות חלחוליות רעות פי' הערוך מחשבות רעות וכן עיקר:

איני רואה וכו'. בתמיה:

פסקה ב

[מה ת"ל איש איש גרסינן]:

משמשת לאחד גרסינן. פי' לבעלה:

זקוקה היא. להשמר משנים שלא תמעול בהם בהקב"ה ובבעלה:

להנחיל וגו' גרסינן. כלו' יש ביד הקב"ה להנחילך עוד טובה הרבה ונקט לשון הכתוב להנחיל אוהבי יש וגו':

למי שגבר את וכו'. על מי שאתה גבר וסמך עליה הוה גבר וזריז להשמר שלא תשטה ושני איש דריש:

פסקה ג

[ה"ג ד"א איש איש הוי וכו']:

שוי. שלא יגיס דעתו כדמפרש ואזיל:

שנזדקק לה. ודבר עמה שתשמע אליו:

[לאיזה מקום גרסינן]:

הוי שוה כו'. וזהו איש איש כלומר היה שוה לכל איש ואיש ולמה תזוח דעתך עליך:

פסקה ה

האפייטרוס. לפי הענין פירושו רופא בהמות ומלאכתם באש והם צורפי ברזל ולפיכך נכוית:

מרושם. כמו רושם של הכוויה ועיין בויקרא רבה פ' ט"ו:

וכה"א בתת וגו'. וזה מדבר בנואף כמו שפירש"י ז"ל בסדר זה וכדלקמן:

פסקה ו

תני מעוות כו'. בפ' תפלת השחר ומסיק שם דאיירי דבמזיד לא התפלל דאי בשוגג הא מתפלל תפלה שלאחריה שתים:

[ה"ג פ"ק דחגיגה וי"ט אחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו כו']:

הערוה פנויה. כגון אחותו שלא אסרה על שום אדם ואי לאו דמוליד ממזר לא היתה קלקלתו עומדת לעד והכי מוקי ליה בפ"ק דחגיגה:

או הבא על א"א. שאסרה על בעלה לעולם וכדמפרש ואזיל:

דניסטיס. פי' הערוך מלוה בלשון יון:

משבר שיניו. בתמיה כלומר יורד עמו לחייו עד שגובה מה שיש לו בידו:

פסקה ז

[ה"ג הזהירם שיקיימו את השמיעה ואל תסורו וגו' הזהירם שיקיימו את העשייה:

שיתרחקו הזנות מהם גרסינן:

אירע להם לעשרת גרסינן]:

שמחת הסרוחים. מרזח דרש לשון גבה רוח וגסות ושמחת לב כמו שאמרו גבי נבל הרשע הזה עושה לו מרזיחים פי' מיני שמחות:

[הכי גרסינן בתחלה כתיב איש]:

לאחר שהוא מכה. כלומר שלאחר כך הוא מכה אותו לפי שגונב מהם בנערותו ואינו מכירם הלשון מגומגם:

ארכי ישנה. פי' סנהדרין הממונים בעיר ישנה קרוב לציפורי:

אסטרטיא וכו'. פי' בגמרא דפ' י' יוחסין הנמנין בחיילות בית דוד וכו':

ה"ג משיאין לכהונה ואינו צריך כו' ועיין כל זה בפ' י' יוחסין:

[ה"ג היוצאים למלחמה צריכין שלא יהיו ביניהם ממזרים]:

עד כדון. עד עתה הבאתי לך ראייה מן הקבלה דהאי והתיחשם בצבא פסוק הוא בדברי הימים סימן ז' וכל המקרא נקרא קבלה חוץ מתורת משה:

פסקה ח

מהו ומעלה בו כו'. שהיה צריך לומר בהם כיון שמדבר בשנים בהקב"ה ובבעלה:

ה"ג לא כשאת סבורה:

ה"ג בירושלמי דפ' הערל לא מסתברא אלא וגם וגו'. פי' אין הסברא לומר אלא וגם וכו' ובירושלמי די' יוחסין גרס כמו כאן והוא הוא ופירושו לא מסתברא ולא מתיישב בלא זאת שיכתוב וגם כו':

ואת דברו לא הסיר ואת דברו כו' גרסינן. בסגו"ל תחת הדל"ת וכ"מ בירושלמי דעשרה יוחסין ועיין בויקרא רבה פ' ל"ב:

כד סלק כו'. כשעלה לכאן לארץ ישראל שמע קול הבריות קורים לזה ממזר ולזו ממזרת אמר להו לחכמים מהו זה הלך לו ובטלו דברי רב הונא שאמר אין וכו':

[ה"ג בירושלמי דפרק הערל ובפ' עשרה יוחסין א"ל ר' יעקב בר אחא עמך הייתי כשאמר ר' אבא בר רב הונא בשם רב אין ממזר חי יותר מל' יום אימתי וכו':

ה"ג הוי ומעלה בו מעל ולא בהקב"ה]:

פסקה ט

בשבפנים גרסינן. פי' באותו שומר שבפנים:

כך. כלומר עשית כך שהיית מתעלם מפניו ושחקת בו:

קרי ביה לא אראנו. אל"ף ראשונה בפת"ח והוא פועל יוצא:

הוי ומעלה בו. בבעל דוקא:

[ה"ג בעלי רוצה להשקות אותי מים וכו':

פסקה י

נפשות אחרות גרסינן]:

זו שהתרה בה. אבל אינה נאסרת על בעלה בשכיבת אחותה או אמה כדבעי למילף בק"ו ביבמות פ' ארוסה ובספרי לקמן בפרשה זו ואתי אותה לדחות הקל וחומר:

ומעמעם. ומחשך את עצמו כאילו אינו רואה לשון עמיא תרגומו של כהה:

חזרת דקל ברוח. פ"ק דסוטה ופירש"י ז"ל שהולך סביב הדקל והרוח דוחפתו עד שחוזר למקומו:

התרת סינר. כי כן היה מנהג הנשים לחגור על בשרם סינר כעין מכנסיים כדפירש"י בפ' כיצד במסכת יבמות וגם עזרא תיקן שבנות ישראל יחגרו בסינר ארוך מלפניה ומאחריה עד הארץ:

בעצמו שיער. כפי מה שהרגיש בעצמו מהירות תשמישו:

ה"ג בירושלמי דפ"ק דסוטה ובן עזאי נשא אשה מימיו אית דבעי מימר נתחמם וכו'. פי' והלא בן עזאי לא נשא אשה מימיו כמו שאמר ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה:

נתחמם גרסינן. ופי' ראה קרי בחלומו כאלו בא על אשה. ובירושלמי גרסינן ונתחתם והוא כמו ונתחסם ופי' נתחזק ונתעצם וקבל כן מרבו והכי אמרינן פ"ק דסוטה מרבו קבל ודוגמתו בויקרא רבה פרשה כ"ג אתחסם ר' אליעזר לפי מה שנראה לי פירושו שם ועיין עליו:

בעל ופירש. שהיה נשוי ובעל ופירש וגירש' מחמת שנפשו חשקה בתורה והכי איתא בהדיא פ' הבא על יבמתו ובגמ' פ"ק דסוטה:

העראה. נשיקת שמש:

עד ועד. היה יכול לכתוב עד וכתב ועד לרבות אף מי שאינו ראוי להעיד. אם אמרה נטמאתי גרסינן:

בישראל. אפילו בישראל:

כהדא כו'. כמעשה זאת האשה הבאה לפני כו':

וקבלה. כלומר וקבלה דבריה והתירה לבעלה ישראל:

יש לה לאחר זמן גרסינן. ופי' הקב"ה יעיד בה כדלקמן:

פסקה יא

ממך. לבעלה אמרה כן:

[הכי גרסינן רוח קנאה אין קנאה אלא לשון כעס]:

פסקה יב

מכירים. יודעים:

כי לא לה' המה. אינם מאמינים בה':

ומורישו כו'. עיין מזה פרשה י"א לקמן:

[ה"ג מדברת עם שכיניה. וכן הוא בירושלמי פ"ק דסוטה ובבבלי סוף גיטין]:

לגרשה. ולפיכך מקפיד עליה כל כך כדי למצוא עלילה לגרשה:

כמות שהוא. אינו שופכה אבל אינו שותה ג"כ:

נהיגין וכו'. בתמיה וכי אבותיך היו נוהגין לעשות כן שמפני זה נכנס איבה בינו לבינה ומזנה תחתיו כן פירש"י סוף מסכת גיטין:

[ה"ג נוטלו ומוצצו ושותהו]:

ה"ג בירושלמי לבה גס בעבדיה. ומשם ואילך גרסינן יוצאת לשוק והוא מתלמוד בבלי סוף גיטין:

[משום ערוה גרסינן]:

ראוי היה. דייק מדכתיב כי ימות לשון ודאי והל"ל אם ימות:

קולניות. שצועקת בקול רם דרך עזות:

רגל רמה. פסיעות גסות בקפיצה דרך גבר:

[זה שהקב"ה גרסינן]:

לביתה. כלומר לבעלה:

אכן. כמו הכן פי' הכי אתמר:

פסקה יג

[ה"ג אני מעמיד הימך]:

הימך. ממך כד"א הימנו. ממנו:

[ואם לגלגת במצוה גרסינן]:

תרעא כו'. שער שאינו פתוח לצדקה יהא פתות לרופא והיה כן למשל בפיהם:

משלו. דייק מדכתיב והביא שהיה צ"ל והביאה שהרי אמר קרבנה עליה:

שלא יהא חוטא נשכר. שהוא ממעט ההוצאה על השמן והלבונה:

[לפי שעברה גרסי']:

הנואף האכילתו גרסינן. פירש שהיא האכילה הנואף וכן לקמן וכן פירש רש"י בפרשה זו וכן הוא בפרק קמא דסוטה בהדיא:

אינה באה וכו'. מדכתיב אותה לבדה וברגל רבים הבאים וכן הוא בספרי:

פסקה יד

[באותן המראות גרסינן]:

משלשל וכו'. מוריד דלי לתוך הבור למלאות מים:

תגר. ירגזון לשון רוגז ותרעומת:

ה"ג ולא מצינו אלא ע'. ל' בני חם וי"ד בני יפת וכ"ו בני שם. ועיין בפרשת נח. ואע"פ שבפרטן אתה מוצא ע"ד שם וחם ויפת עצמן לא מנה עמהן רק הנולדים אחר המבול שאז התחיל עולם חדש וישאר רק אחד יותר ואחד לא מעלה או מוריד ושוב מצאתי בשוחר טוב מזמור ט' שגורס כמו שהגהתי אות באות אבל בילקוט בפרשת נח כתב בשם מדרש מ"ט מדות וז"ל ע"ד היו בני נח ולא נחלק העולם אלא לשבעים יצב גבולות עמים למספר בני ישראל אמור מעתה שם וארפכשד ושלח ועבר צדיקים היו ולפיכך יצאו מכללם:

ואינם מכירים את אמותיהן. ה"ג ג"כ במדרש חזית ונראה שיש לכל אחד ואחד נשים הרבה והבנים הנולדים בערבוביא הם ולכן אינם מכירין אמותן:

חשודית. לנאף אף עם מי שאינה מיוחדת לו:

מעולמים. נעלמים:

ה"ג שלא תתפרסם. שלכן הרגו כדי שלא תתפרסם משום חילול השם שלא ימצא בעל דין מקום לומר הרי שמצרי זה שלט באשה זו וילמוד סתום מן המפורש שאף בכולן נעשה כן ולכן מצא מרע"ה מקום כשר להורגו:

[ה"ג כיון שראהו כן כו']:

פסקה טו

השקתהו. היא השקה את הנואף:

[אמרה תורה הבא עפר גרסינן]:

עפר כיסוי לא מנה גרסינן:

בילקוט דף ר"ה ריש ע"ג גרס לפי שהוא נברא כו'. ופי' הבועל כי טבע הזכר קשה וחזק כתולדות וטבע אדם הראשון הנברא מן העפר והיא נצרה ממנו מא' מצלעותיו ותולדות המים גובר' בהן לפיכך הן חלושי כח ומעודני בשר ודם הנדה והזיבה מצוי בה מכח לחה הלבנה שגוברת בהן ובירושלמי יש גירסא אחרת והביא הילקוט גם היא אבל כאן אין צורך להגיה:

כברייתה. תשאר כברייתה:

יש שם. עפר תיחוח יביא ואם אין שם עפר תיחוח יביא ממקום אחר ויניחם בקרקע המשכן ויטלנו משם והכי איתא בהדיא פ' היה מביא:

תני ג' צריכים שיראו. ירושלמי בפ' היה מביא:

פסקה טז

לא דיו. בתמיה וכי יהיה טוב מרבו:

אני פורע. לשון תימה בזיון הוא לי:

אם חס המקום. שהרי חס עליה שלא תמות במים המאררים:

יהיו כל מעשיה גרסינן. ופי' מעשה של מנחה:

ת"ל היא. מיותר הוא לרבות שתהא כשרה מכל מקום:

[ה"ג מגיד הכתוב שאין כו']:

ומבערין לשון ביעור. בספרי גרסינן ומרעדין. ובילקוט גרסינן ומערערין:

כנגד רמ"ח וכנגד רמ"ח. המאררים גימטריא שלו ב' פעמים רמ"ח:

פסקה יז

אין משביעין כו'. אותה קדייק וכן בכל אלו כתיב בכל אחת מהם מיעוט:

מסגירין ומחליטין. המצורע:

בלשונה. באותה לשון שהיא שומעת ודייק מאל האשה והוא דעת ר' יאשיה אבל לדעת ר' ישמעאל יליף לה מדכתיב ואמרה האשה אמן אמן אם אינה שומעת כיצד היא אומרת אמן כדאית' בספרי:

היין כו'. שכרות מביא לידי זנות וכן שחוק וילדות ואין הגנאי כל כך גדול ולכן תודה:

ונשטפו. ע"י שלא היו מודים ושותים:

בכתובים הראשונים וכו'. פי' רש"י פ"ק דסוטה בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו של אשר חכמים יגידו ומי הם ראובן ויהודה:

[להוציא דרך איברים גרסינן]:

לחלחל. מרעיד ומקלקל הבשר או הוא לשון חלל כלומר ממקה הבשר ומפיל בה נקבים:

הסריס. פירש"י פ' ארוסה וסריס בר שכיבה הוא ואע"ג דלאו בר זריעה הוא:

פסקה יח

ולפי שאין מוקדם וכו'. כלומר אע"ג ששתי השבועות נכתבו קודם שנמחקה המגילה כדמתקיף רבה פרק היה מביא אין מוקדם וכו' וכאילו אחת כתובה אחר שנמחקה:

משביעני כו'. שתהא אמת שלא נטמאה כאשר אמרת ואם נטמאה יבואו בך המים דקיימא שבועה אאשה שלא נטמאה ואאלה שתחול כפירש"י וכאלו אמר ואם נטמאת משביעני שיבאו בה:

יכול עצמה כו'. שיתקיימו בה השבועה והאלה:

פסקה יט

ת"ל לצבות בטן. מיתורא קא יליף ליה כדאית' פ' כשם וכן פירש"י בסדר זה:

מאיש זה. שנחשדה עליו:

פסקה כ

ה"ג בירושלמי פרק היה מביא שהיא הולכת וכתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון. ה"ג בירושלמי פ"ק דסוטה משתעי הדין עובדא דר"מ היה יליף דריש בכנשתא בכל ערובת שובה וכו'. פי' היה מספר זה המעשה דר"מ היה רגיל שהיה דורש בבית הכנסת של עיר חמת בכל ערב שבת ושוב עיין מעשה זה בויקרא רבה פ"ט ושם פירשתיו וכן לקמן פ' שופטים:

[הדא איתתה גרסינן:

ה"ג שמעת תליה]:

איעני דרשה. נמשך הדרשה:

[ה"ג בעייה מיעל]:

מיטפי. לא הוי אתתא עללה להכא עד זמן דהיא אזלה רקקה באפוי דדרושה:

גרמיה. כל אתתא עבדי גרמין:

תכמת אנת גרסינן:

מן אומתיה. מן אימתו שמתייראת מפניו כי צנועה היתה:

תוכן העניינים

מתנות כהונה על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה