מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
הקדמה
ויקרא אהיה על מצפה צופה הייתי במים העליונים, מעין היוצא מקודש קדשי' מלפני ולפנים, הוא תלמודא דארעא דישראל, יוצא מתחת הארון כב' צנורי דקים בקרני סילי זכילי, סברות דקות מאוד ועמוקות והולך ומתגבר מעם מעם עד כי גאו המים מי שחו מאי מי שחו, מלשוט ועיין ירושלמי שקלים פ' ששי הלכה ב') כל השה ומדבר בהם בכל כוחו מיגע א"ע עד שתהי ערוכה בכל ושמורה ברמ"ה אברים ושס"ה גידין ושה כהם כאשר יפרש השוחה לשחות, אזי ירד לעומקו ישכיל ויבין סברותיו נופת צופים דעה בינה שכל דבש הבא מצופיא אך קודם כל זה אינו מגיע רק לשער המים ששם המים מפכים כמלא פי סך פרושו כבד עליו, לא ישיג סברתו ולא יבין דרדיפי מימיו, ומשתעי בלישנא דחכמתא לשון קצרה, מלבד זאת, נפרצה, בתלמודא דא פרץ עוזה, ויש בו חלק משברי, לוחות, יען בעו"ה כמו שחרבה עירינו וארון ה' אינינו, נסתר מעינינו, בן מגודל הגלות והשמדות שעברו על עם ה' נאבד מאתנו חלקי תלמודא דקדשים (כי הרמב"ם בהקדמה דפי' המשניות ב' דהי' לו גם ירושלמי על קדשי') ושאר החלקים הנשארים בידינו רבו השבושים והטעותים ע"י המדפיסים הישישים ומקדם ע"י הסופרים העמתיקים גם הגלות והצרות דין הי' גרמא בנזקים, וע"י זה נשארו ראמית וגביש ובדבר אמריה קשי ההבנה ואפלגי בה מלכים מאן מלכי רבנן חד אמר כדין פרושו וחד אמר כדין פרושו והי' עיר שושן ציצון ופרחים אמריה הנעימים, שמה נועם נכובים ופרשו הלומדים ולא עסקו הרבה בהאי תלמודא ולא שמו עדיה עליה, חתום תורה וצור תעודה הי' לבית יהודה, עד אשר זה קרוב לזמנינו למען האיר זה האבן הראשה ברא ה' חדשה, והנה בגפן של זהב דא תלמודא דא"י פרחו שריגים שלשה, שדינים שרי באים גמרא ארץ ישראל מפרשים הנהו גאונים המה הין אמוראי ידעו לשחות שמו במצולות ים תלמודא דא עשו להם חביות של שיטין, חכמו בתורת ירושלמי ופרשו תורתו, הגיעו לעומקו עלו וירדו בו, הלא זאת תורת א"דם, הראשון הי' הגאון מו"ה אליה פולדא פלדות אש תורתו להאיר תבל בחכמתו והנה שלח ה' לנו את אליהו לעשות שלם שלום ירושלמי ביאר כל סדר זרעים, בפרושו הנעים, והשני הי' הנשר הגדול אדיר התורה אור ישראל הגאון מו"ה דוד זלה"ה אב"ד דק"ק דעסוי, ויהו דוד לכל דרכיו משכיל הגדיל תושיה עשה תשועה גדולה בישראל בביאורו דנפלא, עד למעלה, וכל בשליש אביר הארץ גאון הדור פני משה כפני חמה, הנהו שלשה אבני חשן לשם שבו ואחלמה, האירו הירושלמי כחמה על פני האדמה ויצא מהם ברכה על מספר רובע ישראל ד' חלקיו, אמונת עתם חוסן ישועות היתה, והנה הגם כי זה המעין הקודש בהגיע לבית דוד נעשה לנחל גדול נחלה שפרה עלינו פרושו נאה וכולו מחמדים אמנם המה יחד למען ישר המסילה הוצרכו לפרוץ ולהרוס לבנות ולנטוע הרבו בהגהות מחקו ושינו והוסיפו כפי הנצרך להם לפי הבנתם ואין עמוד ואפי' חצי עמוד שלא הרבה הגאון הנ"ל בעל קרבן עדה בהגהות אך הוא בצדקתו לא נגע בגוף הירושלמי עצמו לשנות בו, רק הגיהו כמו שהי' וכתב רק ההגהות בפירושו, וכן שאר המפרשים הנ"ל כי ידעו כי קצור קצרה ידם בו מגודל עמקו, לכן עשו ההגהות רק בפרושם ולא בו כלל וכלל, ועי' בהקדמת מפר הישר לר"ת שכתב שם הר"ת ז"ל רבינו גרשון מאוד הגולה היה לט למאן דמשבש תלמודא הכי והכי להוי, כי לא נכון לירא שמים לעשות כן וכתב הר"ת שם גם רש"י ז"ל אם הגיה גירסא בפירושו הגיה אבל חלילה בש"ס לא נגע יעיי"ש. ולדעתי זה דומה למה שאמרו ז"ל בירושלמי דמס' ע"ז פ' אין מעמידין הלכה ג' אי קטא קטא שיחור אי אובד אובד מרגלין עכ"ל, פי' אם קטא אם יכרות דבריהם או ישנם קטא שיחור יכרות לו גחלים שישרפוהו כי אסור לשנות דבריהם ויתירא מנחלים לוחשות כי כל דבריהם כגחלי אש ואם אובד היינו אם ישכחם כמו אבידה אובד מרגלין הוא כמאבד מרגליות יקרים, וכן ג"כ אם נגיה בפני לשנות מילין בהם ולהוסיף או לגרוע אולי לא זכינו להבין דבריהם ונקמא שיחור, הלא כל דבריהם סמא דחיי ס"ת מרגליות אינך ע"ז דף ח') וכן על דעתינו דעה קלושה וחלושה ניקום ונסמוך לימחוק ולהגיה חלילה, ונהו' בתלמוד ירושלמי הנקרא נועם חובלים חלילה לפן יפה לט רבינו גרשון מאור הגולה יהי שם ה' מבזרך שבכמה מקומות בספרי זה הראית לדעת כי א"צ להגיה מפה ומפה יהי' עלי לתרופה. להתיר פה כי הגירסא הראשונה נכונה ויפה:
וי"ל דזה הוא פי' הגמרא במס' ב"ב דף ע"ה ע"א על קרא ושמתי כדכד שמשותיך אפלגו בה תרי מלאכי ברקיע חד אמר שהם, וחד אמר ישפה אמר הקב"ה להוי כדין וכדין עכ"ל, והמאמר הזה אומר דרשוני, ונ"ל דכתיב אח"כ בקרא וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך וצ"ע מאי המשך זה לזה מאחר שדבר מענין יופי החלונות והשערים יתחיל לדבר מענין הבנים כי המה הגבורים, יהיו בתורה לשלום ולמרבה המשרה ונ"ל ע"פ אמרם ז"ל בחגיגה דף ט' יאי עניותא לישראל כורדא סומקא לסוסי חיורא ושמעתי לפרש דכמו הברדא סומקא לסוס דעשוי לו לנוי וליופי הוא נאה לו רק בשוק ברחובות עת כי ירכוב אדונו עליו לא בעומד בדיר הסוסים כמו כן יאי עניותא ישראל במקום פרסום ושוק כי למה יתראו בעושר וגדולה נגד האומות שונאינו, ולמה נרבה קנאה עלינו אז יאמרו בגוים ראו את כל העושר הזה הוא ממנו:
אך כל זה כל עוד שאנו בגזלה ועבדים אנחנו אך לעת כי יגאל ה' עמו ונחה דוה ה' על מלך משיחנו ויהי מושל מים עד ים אזי וסרה קנאת עבדים מהאומות עלינו אזי יהי' יאי עשירותא לישראל, לזה בא הבטחון לעתיד ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח, רמז על העושר שיהי' בפרסום כי אפי' החלונות והשערים יהיו, מאבנים טובות וחשובות מאד, תשבר כל כלי גולה, ותראה מנורת זהב כולה, אשר על ראשה גלה. גלוי וידוע לכל כי לך עם ה' הגדולה:
אמנם פן נשים אל לבנו לאמר הן לא נירא בהאמר ארש הזה הלא הכתוב אומר השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך וכו' פן תאכל ושבעת וכו' וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך וכו' א"כ איפה אחר יעוד כל העושר הזה ושמתי כדכד וכו' מי יודע בבנינו ובנותינו אם לא יהיה העושר מטה לבבם מתורה לזה בא הבטחון וכל בניך למודי ה' שיהיו לומדי תודה ויראת ה' בקדושה וטהרה:
הנה עפ"ז ידבר הנביא יעודו בענין העושר שיהי' לישראל לעתיד עת יבוא משיחנו אמנם יש לומר דכמו דסיפא דקרא וכל בניך למודי ה' הוא יעוד לתורה כך רישא דקרא ושמתי כדבר שמשותיך הוא ג"כ יעוד לתורה והוא ע"פ אמרם סנהדרי' דף ק' דרש ר"י כל המשחיר את עצמו על דברי תורה הקב"ה מבהיק זיו לעוה"ב שנא' מראיהו בלבנון. והנה ידוע כי ב' אבני ההשן הללו שהם וישפה, המה אבנים טובות ויקרים אבל אין מראיתם דומה זה לזה האבן שהם מאיר בתולדתו יוצא מן הים מאיר ומנהיר ולזה נקרא שהם ממלת שמש דמאיר כשמש ולזה הי' אבנו של יוסף בחשן שהם כי יוסף מתחילתו ועד סופו הי' בגדולה מתחילה אביו אהבו מכל אחיו, ופסים הלבישו ואח"כ כשנמכר לעבר נתן לו אדניו כל אשר לו בידו גם בהיותו בבית הסהר נתן ה' חנו בעיני שר בית הסוחר עד שיצא למלוך לא כן בנימין דו' בן אוני ילדתו אמו ומתה והי' אבנו ישפה והוא אבן השחור מתחילתו וע"י לטישה נעשה בהיר ומזהיר ולזה נקרא ישפה מלשון נשף כי הוא שחור כנשף מתחילתו וי"ל דלזה בא היעוד לע"ל על התורה ושמתי בדבד שמשותיך דהיינו החלונות המאירי לעם ה' היינו התלמידי החכמים והמודים יהיו כדכד ויהיו ישפה דיהיו גדול' בתורה מאוד דמתחילה היו משחיר על דברי תורה וע"י לטישותו ויגיעה הגדולה וענוה יתירה שהי' לו יזכה להיות מורה שמש מנהיר לעם ה' וא"כ בזה פליגי ב' מלאכי דרקיע דחד אמר שהם דסל דפרוש הוא דקרא איירי ביעוד העושר והגדולה שהי' ויהי מאיר ומנהיר העושר כשהם, ואידך סבר דקרא הוא יעוד על התורה וחכמיה שיהיו לעתיד ואמר שיחי' ישפה כמ"ש, ואמר הקב"ה להוי כדין ובדין דתרווייהו יהי' דהעושר והגדולה ושמתי כדכד שמשותיך דחלונות יהי' שהם וגם ושמתי בדבר שמשותיך המודים לעם יהיו ישמה כנ"ל:
והנה הכתוב אומר ושמתי כדבר שמשותיך ואמר מלאך ברקיע דהוא ישמה דהוא ת"ה שהי' משחיר א"ע על התורה ולזה המלך משיחנו שיבוא הוא אבן טוב ישפה עיי' סנהדרין דף צ"ה שהוא יושב בשער רום שרי חד ואסור חד מעונה ביסורים עד יגלה במהרה בימינו:
והנה התור' הקדושה לא יחליף האל ולא ימיר לא ישתנה בה שום אות והגם שיש כמה דברים מכוסים אפ"ה לא ישתנה אמנם שאר הספרים מש"ס בבלי וירושלמי שיש בה חלופי גרסאות והמה עתה אצלינו בחושך ונשף, כשיבוא למלך משיחנו ואליהו הנביא אז יודיע לנו האמת וי"ל דזה הוא דפליגי הנהו מלאכים ברקיע חד אמר שהם דידיו נסתרי התורה גליום כשהם המאיר וחד אמר ישפה דיהי' עוד הדברים המכוסים בתורה כמו שהי' ואמר הקב"ה להוי כדין וכדין דבתורה שבכתב כל סתום ישאר סתום אמנם בש"ס יהי' כשהם דאליהו ומשיח יגלה לנו:
לכן נקוה אל אד' כי הוא ישלה את אליהו הנביא ומלך משיחנו, ואז תושע יהודה, גם התורה והתעודה, מקום אשר לא צעדה צעד יושר בש"ם בבלי וירושלמי מקום רכסים לא יבינם הלב ואינו נכנסים, נפלו שבושים המה יבררו לנו יסירו הטעותים והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה ואזי נבין דעת קדושים אבל כל זמן שלא זכינו לביאת אליהו הנביא ומלך משיחנו חלילה לנו להגיה כפי דעתינו ואפי' אדם גאון, בגמטרי' ס' (מסכתו') ששים המה מלכות ר"ת שהם ב'פיו ערוכות יוסיף על מספר גאון אחת לנדעון וי' במספר אין ידע כל שכלו אפס ואין ולא ישבש נוסחות ימתין עד שיבא אליהו יאיר נרינו ועל ידו יודע האמת וכן כל האבעיות בגמרא עולין בתיקו לרמוז כי עדיין המה בתוך תיק ממונות עד יבוא ת'שבי י'תרן קושית ו'איבעיות:
אלא אזכרה מה שנשאלתי פעם אחד מתלמידי וז"ל בא לידי ספר שפתי ישנים חברו בעל שפתי חכמי' והוא רשימה על ספרי עם ה' וראיתי דכ' בהקדמתו כי יש ס"ג מסכתות והסימן לבך יהי' גם בהם ותמי' לי דהוא נגד מדרש חזית שיר השירים זיו סי' ט' ר"י פתר ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות של הלכות וכו' הרי המדרש אמר דרק ס' מסכתות הם, וכן מורגל ג"כ בפי העולם דכותבים לת"ח גדול בשם גאון יען דידע ס' מסכתות כי גאון בגמטרי' ס' וכן ראיתי בהקדמה של ההגהות הגאון מו"ה אלי' וילנא על ההלכות קטנות ואיך כ' איהו דיש ס"ג מסכתות:
וזה אשר השבתי לו במה דסיים ידידי ני' אפתח דכ' דראה כן בהקדמה לס' דהגאון ר' אלי' ווילנא ז"ל, ועיינתי שם וראיתי דכ' דהרמב"ם כ' בספר הי"ד בהקדמה דכל החכמים שהיו אחר התלמוד שיצא להם שם בחכמתם נקראו בשם גאון, ואח"כ הביא בשם הגאון ר' אלי' וילנא זצ"ל דמשו"ה נקרא גאון משום שבדורות הראשונים שאחר התלמוד לא סמכו אדם שינהיג את דורו עד שידע ס' מסכתות כמספר גאון עכ"ל וזה תמוי' דרמב"ם בהקדמה לפי המשניות דף צ"ה ע"א ב' וז"ל והיו כל מס' המשנה ס"א מסכתות הרי הרמב"ם שהביא דבריו קודם כ' דיש ס"א מסכתות, ולא ברמז הגאון וגם על הרמב"ם גופא קשי' דהרי במדרש חזית קאמר, דששים המה מלכות רומזים על ס' מסכתות מבואר דרק ס' יש והי' נראה לי, דס"ל לרמב"ם דהמדרש דייק ס' מסכתות של הלכות ולא חשיב מס' אבות דהמה לא הלכות רק מוסרי' ומדון טובות שיתנהג בהם האדם דכמו שהאריך בזה הרמב"ם שם בפי' המשניות, אבל עם המס' אבות המה ס"א ושפיר כ' הרמב"ם ודייק כל מס' המשנה ס"א דייק המשנה דנם אבות הוא במספר דלית בי' גמרא, ויפה סי' העולם ברמז גאון ויתפרש יותר והוא דוודאי אם אין בת"ח מדות טובות הנזכרים במס' אבות אזי הוי כת"ח שאין בו דעה וראשית דבר יראת ה' ואמרו רז"ל במס' שבת דף ל"א אמר ר"ל מאי דכתיב והי' אמונת עתך חוסן ישועת חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו אמונת זה סדר זרעים, עתך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועת זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות ואפ"ה יראת ה' אוצר ואמר שם משל לאדם שאמר לו העלה לי כור חיטין לעלי' הלך והעלה לו א"ל ערבת לי בהן קב חומטין א"ל לאו א"ל מוטב אם לא העלית יעיי"ש עוד מזה א"כ השבון גאון דלמד ס' מסכתות מתחיל אחר דלמד אבות דהוא יראת שמים ועליהם קאי וה' אמונת עתך דהמה הס' מסכתות וא"כ שפיר המה ס"א מסכתות עם אבות:
שוב בא לידי ספר שו"ת יהודה יעלה וראיתי דכ' ג"כ בענין הזה וכ' דהמדרש הנ"ל לא חש על א' היותר ואין זה נראה אלא הנכון כמ"ש הוא עכ"פ קשה הא דכתב השפתי ישנים הנ"ל דישנו ס"ג מסכתות אבל תמוי' מדברי המדרש הנ"ל וגם מהרמב"ם בפי' אמנם לא השפתי ישינים ב' כן מעצמו אלא דכן ראה בספר סמ"ג א"כ גם על הסמ"ג קשה ממדרש הנ"ל ונ"ל ע"פ מה דאמרו במס' תענית דף כ"ד רבה גזר תענית ולא אתא מיטרא א"ל והא רב יהודה כי גזר תעניתא אתא מיטרא א"ל מאי איעבד אי משום תנויי אנן עדיפנא מנייהו דבשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוו ואנן קא מתנינין בשית סדרין וכו' וכי הוי שליף רב יהודה חד מסנא אתא מיטרא ואנן צווחינן כולא יומא ולית דמשגח בן וכו' אלא מה יעשן גדולי הדור שאין דורן דומה יפה יעי"ש היטב ועי' ברכות דף כ', והשתא לפ"ז י"ל דבזמן דרב יהודה דהו כולי תנויי בנזיקין עשו מריש נזיקין ג' בבות ג' מסכתות אמנם אח"כ בזמן רבה דהי' תלמודייהו בכל שית סידרין לא עשו אותה כ"א מסכת אחת, וא"כ י"ל דרב יצחק במדרש חזית הו בזמן רבה ואז עשו מג' בבות רק אחת שפיר השיב רק ס' מסכתות, משא"כ הסמ"ג נקיט כרב יהודה וחשיב הג' בבות לג' ולכן אמר דהם ס"ג מסכתות וראיתי בספר הנדפס מחדש ספר דקדוקי סופרים שהביא דבש"ס כתב יד דמינכן הגירסא בתענית רבא גזר תעניתא והוכיח שם דהוא גירסא נכונה וכן הוא בר"ש ובע"י וקיימ"ל הלכה כרבא הוי רק ס"א מסכתות עם אבות ועולה מיסוד הנ"ל דכל מס' ששים יסודתן מסכ' אבות והוין הוי"ו סדרים כנגד ששה קני מנורה ונר האמצעי האבות ואליו פונים כל ששה קני מנורה:
והנה רבינו הקדוש התחיל בשס מאימתי קורין את שמע בערבין ועיי' בצל"ח דכ' דהרמב"ם אמר דמשו"ה מתחיל בק"ש משום דתנא רצה להתחיל בדיני ברכות ואין לך ברכה שנוהג תמיד כמו ק"ש שהוא ב' פעמים בכל יום אלא דתמה דהי' לו להתחיל בתפילה שהיא ג' פעמים בכל יום עיי"ש ולפענ"ד לק"מ דרבינו קדוש סדר הוי"ו סדרי' על קרא והי' אמונת עתך וכו' והראשון הוא אמונת וראשון אמונת היא אמונת בהקב"ה להאמין ה' א' והוא ק"ש שבו מיחד לבבו להקב"ה ואליו נמסר בלב ונפש ומאוד ולזה אע"ג דגמרא קאמר תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וקרא בלשון יחיד דבר והי' לתנא למתני ג"כ בלשון יחיד מאימתי קורא את שמע אלא דרמו דיהי' קריאת שמע ברבים ליחד שמו ולזה אמר אח"כ משעה שהכהנים נכנסין וכו' להורות שכמו שהכהני' יהיו אסורים לאכל בתרומתן כל היום ולזה תיכף ביציאת הכוכבים נכנסים לאכל, כן ג"כ בק"ש תיכף בצאת הכוכבים קורין ולא יאחרו כי זריזין מקדימים למצוה א"נ י"ל להיפך דבא להודות דכמו דבק"ש ראוי' שתהי' ברבים כך אם יש כהנים רבים שנטמאו יהיו נכנסים ביחד לאכל בתרומתן ולא יהי' כל א' לבדו לאכל דיש לחוש שמא יאכל קודם יציאת כוכבים משא"כ רבים משגיחים טפי ומתורץ עפ"ז קושית תוס' ד"ה והא:
ובסדר הדורות כתב דרבינו קדוש חתם שמו בתחילת המשנה כי מאימתי גמטרי' אני יהודה קדוש אלא דתמה שם איך יחתום א"ע בשם קדוש והי' נ"ל לומר, ע"פ מה דאמרו ז"ל כולהי סתימתאי אליבא דר"ע ורישא דמתני' בהתחלת זמן ק"ש הוא סתימתאי דבזה כ"ע מודה משעה שכהני' נכנסי' ולא פליגי ר"א וחכמים אח"כ אלא אסוף זמנה כדאמר בגמרא ואמרו ז"ל יום שמת ר"ע נולד רבי וכתיב וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של ר"ע זרח שמשו דרבי א"כ קודם שיצא נשמה ר"ע נולד רבי ור"ע יצאה נשמתו בזמן ק"ש דקרא ק"ש ויצאה באחד הרי רבי נולד בק"ש ור"ע מת בק"ש ור"ע הוא הקדוש שמת בקדושת שמו על יחודו ולזה אמרתי ק'ד'ו'ש עה"ב ג"כ במספר ה'ו'א ר'ב'י ע'ק'יב'ה ולזה רמז רבי בראש מסכת הש"ס בריש דין ק"ש שם ר"ע וגם שמו וזה קדוש דהוא ר"ע ואני יהודה זה יוצא וזה נכנס בק"ש ושפיר בריש מסכתות הש"ס מתחיל בק"ש ונרמז בו קדוש אני יהודה כנ"ל ורוח הקודש הי' בפי רבינו קדוש בלשונו בלשון המשנה בשעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן שבשעה זו זמן ק"ש ב' כהני ה' עובדיו נכנסו לאכל בתרומתן ר"ע נכנס לעוה"ב לאכל בתרומתו שמה להנות מזיו השכינה ורבינו קדוש נכנס לעוה"ז לאכל בתרומה לעשות מצות ומ"ט ולתקן העולם בתרומתו ובעבודתו:
אמנם ראיתי בספר דקדוקי סופרים הנ"ל דכ' דבש"ס ישן שבמינכן מס' ברכות הוא אצל מועד וסדר זרעים הוא מתחיל בפאה ולכאורה כן נראה דברכות שייך אצל סדר מועד, דסדרים נסמכו על קרא והי' אמונת עתך והרי ברכות דאיירי מדיני ק"ש דהוא בכלל עתך בערב ובוקר וכן תפילה דהוא בשחרית וערבית הוא בכלל עתך ומצאתי און לי ממ"ש רש"י בשבת דף ל"א הנ"ל בד"ה אמונת סדר זרעים שעל אמונת האדם סומכין להפריש מעשרות וכו' ולמה לא פי' ברכות ק"ש היא אמונת עם ה' שמיחד שמו בק"ש ותפילה ש"מ דס"ל לרש"י דשייך לסדר מועד, ואמרתי לפ"ז הוי ראש הסדרי משנה פאה והנה הקב"ה ית"ש אין לו שיעור מלשעריהו ולהגבילהו כי הוא מקומו של עולם ולא העולם מקומו ולזה פאה בגמטרי' אלהים ומתחיל אלו דברים שאין להם שיעור הפאה שמו של אלהים אין לו שיעור וא"כ מתחיל התנא בשמו של הקב"ה וי"ל דמה"ט ג"כ הוא דאנו אומרי' אחר ברכת התורה זה המשנה דהיא ראשונה לש"ס:
אמנם ברמב"ם בפי' המשניות כ' בהדי' דברכות הוא ראש הסדרי' ולא כמו שהוא בש"ס דמינכן הישן נושן:
ואמרתי עוד רמז דברכות המסכת הראשונה בהא דמתחיל מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן ומקשה הגמרא לתני משעת צאת הכוכבים, ומשני מילתא אגב אורחי קמ"ל כהנים מאימתי קאכלו בתרומה וצ"ע מה טעם מהדר פה לאשמעינן הא מילתא ועיי' בתוס' ד"ה והא קמ"ל דכפרה לא מעכבו דתמו הא תנינא חדא זימנא העריב שמשו אוכל בתרומה. ואמרתי לתרץ דבברכות דף מ"א איתא אמר ר"י כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה שנא' ארץ חטה וכו' ופליגי דר"ח דאמר כל הפסוק לשיעורין נאמרה חטה דתנן הנכנס לבית המנוגע עד שישהה כדי אכילת פרס פת חטין וכו' שעורה דתנן עצם כשעורה מטמא וכו' גפן וכו' תאנה גרוגרת הוצאת שבת וכו' עיי"ש היטב ויש לעיי' הא גרוגרות להוצאות שבת יותר שכיח וצריכין יותר לידע מדין נכנס לבית המנוגע דלא שכיח א"כ אמאי הקדים הקרא דיני דטומאת וטהרות מאינך דינים השכיחים יותר וי"ל דהואיל בזמן שהיו ישראל במדבר ונכנסו אח"כ לא"י אדרבה היו טומאות וטהרות שכיחי טפי וכתב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ועיי' רש"י בשורה טובה הי' להם וכן אמרו ז"ל דחמירי להו טהרות כלים ביותר, לכך הקדים שיעורא דטומאת וטהרות ואח"כ שאר השיעורים גרוגרות להוצאת שבת:
אלא דא"כ יש להקשות עכ"פ הואיל והכתוב הקדים דיני טומאת וטהרות הי לו לרבינו קדוש ג"כ להתחיל בדיני טומאת וטהרות ומדוע הפך וסדר סדר טהרות באחרונה אמנם נרא' הואיל ורבינו קדיש סדר המשניו'. לאחר החורבן וכבר בטלן טומאת וטהרות דאין לנו אפר פרה והוי דינים אלו רק הילכתא למשיחא לכך סדרם בסוף משא"כ תורתינו הקדושה אלו לא גרמו חטאינו להחריב מקדשו היו דינן טהרות וטומאות ראשונים וי"ל דעל זה הי' מקונן ירמיהו בנבואתו טמאתה בשוליה דדיני טומאת וטהרות לאחר החורבן יהיו בסוף ואולי רמז בנבואתו דיהי' הסדר הוי"ו בשוליה בשולי הי סוף סדר החי:
והנה עכ"פ לפי סדר תורתינו הי' ראוי' להיות סדר טהרות הסדר הראשון לולי חטאינו שגמרו כנ"ל לזה עכ"פ הזכיר רבינו קדוש קצת מדיני טהרות בתחילתו ומזכיר משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן אם נטמאו וזה דייק לשון הגמרא מילתא אגב אורחי' קמ"ל כי אורחא הי' להיות בתחילת הסדרים כנ"ל ומתורץ קושיות התוס' הנ"ל:
אלא דיש לעיי' עכ"פ הואיל ודיני טומאות וטהרות הוא דווקא בזמן הבית, ודיני נדה עכ"פ הוא ג"כ בגולה עתה א"כ הי' לו לרבינו קדוש להתחיל סדר טהרות במס' נדה ולא בכלים דאינו נוהג עתה ועוד דהי' מתחיל בסדר הזה בלא טומאה משא"כ כלים מתחיל אבות הטומאה ונ"ל לתרץ דטוב אחרית דבר מראשיתו דמס' נדה מסיימת הרי זה תרבות רעה מסיימת ברע משא"כ מס' כלים מסיימת במלת טהורה לפיכך הקדים רבינו קדוש כלים:
ואמרתי פעם בסיום דמס' כלים דגם בימי ר' יוסי היו מסודר בסדר טהרות המסכתות כמו שסדרם אח"כ רבינו קדוש והיו כלים הראשון שבסדר וזה דאמר ר' יוסי סוף כלים אשרך כלים שנכנסת בטומאה ולפ"ז הי' מקום לאחרך ולא להתחיל בך הסדר אלא במס' נדה אלא שיצאת בטהרה וטוב אחרית דבר מראשיתו ודו"ק, ועכ"פ מהנ"ל נראה דברכות הוא התחלת מס' זרעים ומשו"ה הזכיר בו אגב אורחא כנ"ל:
והנה העליתי דהמסכתות המה ס"א, ור' יצחק דדריש ששים המה מלכות המה ששים מסכתות דייק בדבריו ס' של הלכות דיש בהם דינים מלבד מס' אבות דהוי רק מוסרים ומדות והוא אוצר של יראת שמים דהוא היסוד וי"ל דזה רמז כלים כלי הוא בגמטרי' ששים זמ' רומז על מסכתות או מלכות כדכתיב ששים המה מלכות:
והנה נתתי עין עיונו בשם מסכת דקרא רבינו הקדוש ומה פירש יש לזה השם וראיתי לתוס' י"ט בהקדמה דהוא מלשון מסכה יינה דכן כל מסכת מזונה ומעודבת בדינים שונים עי' בו, ולפענ"ד נראה דהוא מלשון מסך כמו מסך הפרוכת המבדיל בין ההיכל וקודש קדשים והוא כי ששה הסדרים המה חדרים חדרי תורה ובאלו הוי"ו חדרים יש בהם כמה מסכים בכל חדר וחדר מהם כמו בסדר מועד, מס' שבת ב"ע, עירובין ב"ע פסחים וכו' וכאלו בחדר זה כמה מסכים חוצצים ובמסך זה כתוב שבת ובמסך זה כתוב עירובין ובזה פסחים וכן בכל חדר וחדר והשתא לפ"ז אמינא דהנהו ג' בבות באו בשם א' וקרא להם רבי שם א' נזקין כי א' הוא כמו מס' פסחי' ואפ"ה חלקן לג' מסכות הורה במה שהם בשם א' דיש בהם חבור יותר משאר מסכות ויובן בזה גמרא דע"ז ז' ע"א דאמר ר"ה הלכה כר' יהודה אם השבה יתר על הוציאה משום דה"א דבתרי מסכת אין סדר למשנה וקשה אם באמת תרי מסכת נינהו, הא אין סדר למשנה בהם אמנם לפי הנ"ל ניחא הואיל וכלם בשם א' נקראו עדיפי משאר ב' מסכתות ויש סדר ודו"ק, ורב יוסף ס"ל דגם זה פשיטא משום דהוי רק מסכת א' ולפי האיבעית אימא שם גם ר"י ס"ל דהוי ג' מסכתות אלא הואיל ובשם א' נקראים יש בהם סדר, ואפ"ה לא הי' צריך לומר הלכה כר"י משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא, ועכ"פ לתי' א' בע"ז הנ"ל לר"ה הו"ל הג' בבות ג' מסכתות ולאיבעית אימא לכ"ע ג' אלא דעדיפי משאר מסכתות דלא אמרינן בהו אין סדר למשנה הואיל ובשם א' נקראו וא"כ שפיר חשיב להו הסמ"ג לג' מסכתות אבל הרמב"ם דכ' ס"א מסכתות ס"ל הואיל ונחשבים כמסכת א' לענין מחלוקת ואח"כ סתם אין לחשבם כ"א כמסכת אחת כנ"ל:
ואמרתי פעם לישב בזה קושית התוס' ב"מ דף כ"ג ע"ב בהא דאמר דמותר לת"ח לשנות בג' דברים וא' מהם במסכת ותמה התוס' והא אמרינן ושננתם שיהיו דברי תורה שנונים בפיך, ונראה לי דהפי' להפך בהיות דג' בבות המה ג' מסכתות ושם א' לכולן אם ישאלוהו אם הוא בקי במס' נזיקין יכול לומר הן אע"פ שאינו בקי בכל ג' מסכתות מ"מ אם באחת בקי יכול לומר הן כיון דאחת נ"כ נקרא מסכת ודו"ק:
ודרך אגב אכתוב במדרש הנ"ל דדריש ששים המה מלכות ס' מסכתיות, אמר שוב ופלגשם אין מספר אלו שמונים פרשיות שבת"כ וזה תמוי' איך קורא לת"כ פלגשם לפרשיות שבה ונ"ל דידוע דהשם הוי' ית"ש הוא במספרו ק'ס' במנין עץ בסוד מספר הבאה יו"ד פעמים ה' הוא נון וכן ה' פעמים יו"ד הוא ג"כ נון וא"כ השם יה הוא מאה וכן וי"ו פעמים ה' וה' פעמים וי"ו הוא ס' וא"כ עולה מספר ק"ס ועיי' מה שהאריך בזה דודי זקני הגאון המקובל מו"ה נפתלי כ"ץ בספרו סמיכת חכמים בהקדמה דף י"ט ע"א וא"כ חצי המספר הזה הוא שמונים וזה דמן פלגשם פלג שם כנ"ל אלו שמונים פרשיות שבת"כ דהמה כמספר פלג שם כנ"ל והבן בזה:
אלא דגוף המדרש תמוי' לי דבת"כ יש צ"ב פרשיות וחסי' דודי צ"ח ואיך אמר דהוי רק שמונים וצ"ע:
שוב נתתי עיני במדרש רבה פ' קרח פרשה חי ששים המה מלכות, אלו ס' מסכתות ושמונים פלגשם שמונים בתי מדרשות שהיו בירושלים ועלמות אין מספר משנה החיצונה וצריך ביאור מה זה משנה חיצונה אמנם ע"פ מ"ש מפורש דמס' אבות היא יראת ה' והיא התחלה וראשון לכל הס' מסכתות וזה אמר ועלמות א'י'ן מספר אין במספר ס"א וזה כדאמר במס' שבת משל לגזבר שנמסרו לו מפתחות הפנימיות ולא החצונות בהי עייל, וזה אין דמספרו א'י'ן ומפרש זה משנה החיצונה דהוא אבות וא"כ מזה המדרש גופא ראי' למנין הרמב"ם:
ואמרתי פעם דטעם דעשה רבינו קדוש המסכתות ס' הוא ע"פ מה שאמר אדוני אבי מורי הרב המאוה"ג הצדיק מו"ה יהודא ליטש זצלה"ה לתרץ קושיית התוס' בשבת דף פ"ח בד"ה כפה עליהן הר כגיגית דתמו אמאי הוצרך כפי' והלא כבר הקדימו נעשה לנשמע ותירץ ע"פ מה שדרשו ז"ל על קרא ויוצא משה את העם לקראת אלהים שהוציאם בע"כ והוא דישראל אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דייק אד' מדת הרחמים בכל ענין אזי נעשה ונשמע אבל מדת הדין עונש לא רצו לקבל עליהם ולזה כתיב ויוצא משה את העם לקראת אלקים דייק מדת הדין לקבל העונש אם יעברו וכפה עליהם הר כגיגית דאם יעברו יענשו כי הוא האדון ואנחנו עבדיו וכשיעברו יקבלו עונש ונכון עכ"ל, ולזה מנין המסכתת ס"א כמנין אדון כי השם ית"ש הוא אדון עלינו ונעשה מצותיו לשמו ונירא מעונש אם נעבור מצותיו גם מיום שחרב בהמק"ד אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ולזה מספר המסכת כמספר אדון כי בתוכם ה' ואמרן חז"ל בסנהדרין דף ק"ה מברכתן של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות ושלא תשרה שכינה בתוכם ואמר מה טובו א'והלך י'עקב מ'שכנותיך י'שראל והוא שהיה בלבן שלא יהיה להם בתי מדרשות ואף כשיהיה להם יהיה הלימוד שלא לשמה בלי יראת שמים ונתן לו הקב"ה כפי' מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל ר"ת גמטרי' ס"א דהמה ששים ואחד מסכת עם אבות דהוא יראת שמים וזרעא דדרתא:
ויש לרמוז ג"כ באמרו אהלך יעקב כי בשפתי ישינים כ' דיש ל"ו מסכתות עם גמרא והסי' הליכו' עולם לו וזה אהלך יעקב כי אהל במספר ל"ו אמנם הרמב"ם כתב דרק ל"ה מסכתות יש עם גמרא וכ' הרמב"ם שם שעל סדר זרעים אין גמרא רק על ברכות, אבל יכול אדם לפרש הסדר ההוא אחר היגיעה רבה ושיסייעוהו התוספתות וילקט ההלכות הבאות על עניינו בתלמוד וכן ראיתי בקונטרס היחוס שיש בידי מאבי זקני הגאון מהר"ל מפראג זצלה"ה שעשה מסכתות גמרא על כל זרעים מה שלקט כל המובא בש"ס ועשה מעצמו פי' ותוס' מרובה עליהם. וחבל על דאבדין וכ' המעתיק שם דעל ערובין וסוכה עדיין יש ממנו חיבור גדול ולא זכיתי לראותו:
וי"ל דלעתיד נזכה גם לביאור אלו הכ"ד מסכתות שאין עליהם גמרא וזה ושמתי כדכד שמשותיך כי נזכה עוד למס' כ"ד וזה כד כד, ה' ירחם וישלח לנו אליהו הנביא וגואל צדק ב"ב:
ועיי' מ"ש במס' פסחים פ' מקום שנהנו הלכה ט' בשם הגאון מו"ה אליה וילנא זצלה"ה דמה שאנו מתפללין בתפילה דמוסף ביו"ט א"מ גלה כבוד מלכותך עלינו הוא דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דאנו אומרים בק"ש הוא כנגד שש כנפי החיות ועיי' בחגיגה דף י"ג ע"ב דמקשה כתיב שש כנפים לא' וכתיב וד' כנפים לא' ומתרץ דלאחר החורבן נתמעטו אותן ב' כנפים דאומרים בהם שירה דכתיב ובשתים יעופף ואלו נתמעטו וכנגדן הוא כבוד מלכותו בברוך שם וכו' וזה דאנו מתפללין א"מ גלה כבוד מלכותך עלינו יעיי"ש ודפח"ח:
והנה הששה סדרים שסדר רבינו קדוש המה ג"כ כנגד שש כנפי החיות דכנגדן ברוך שם כבוד וכו' ולזה קרא המסכת דסדר ראשון ברכות דהוא כנגד ברוך וכמו דבחורבן נתמעטו ב' כנפים שאומרת בהם כן בעו"ה ג"כ נאבד ממנו בגולה כל סדר הגמרא דירושלמי על סדר קדשים ועתיד הקב"ה להחזירן לנו כנ"ל:
ובדרושי בארתי מסורה א' ב' פעמים יעופף ועוף יעופף על הארץ ובשתים יעופף, ע"פ אמרם ז"ל בחולין ף ס"ג אר"י רחם זו שרקרק אר"י למה נקרא שמו רחם כיון שבא רחם בא רחמים לעולם, וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיח, עכ"ל, וזה רמזה המסורה ועוף יעופף על הארץ, דכי יתיב על ארעא אני ובשתים יעופף יוחזרו ב' כנפים לחיות הקודש כנ"ל:
והנה בהיות הנהו ששה סדרי משנה המה ג"כ כנגד שש כנפי החיות ההוגה בהם לשמה חביב לפני הקב"ה כשיר כנפי החיות וכמו שדרשן ז"ל על קרא יומם יצוה חסדו ובלילה שירה עמי דכל העוסק בתורה בלילה קושר הקב"ה חוט של חסד עליו ביום ונקרא התורה שלו שירה כשיר של חיות וכמו דבעו"ה בחורבן ראשון נתמעטו ב' כנפי חיות כן בעו"ה כל ענין קדשים וטהרות בחורבן ובגלות אין נוהג עד יבא רחם ירחם הקב"ה וישובו גם סדר קדשים וטהרות לקיימן כפועל:
והנה השבתי הא דאמר הגמרא נתמעטו כנסי החיות אין הכוונה דנתמעטו לגמרי אלא דאין שי-תן ברעש גדול כמו בזמן המקדש והנה כי כן גם כן קדשים וטהרות דעכ"פ הלמוד בהם לא נתבטל וחשוב לפני הקב"ה:
אלא דבחגיגה הנ"ל מבואר דנתמעטו לגמרי מדכתיב רק ד' כנפים לא' ומשני דזה לאחר החורבן דנטלי לגמרי, אמנם עיי' בתוס' שם דתמו מאי פריך דלמא הא דכתיב בישעיה שש כנפים איירי בשרפים, ויחזקאל איידי בחיות ותי' דס"ל לגמרא דכמו דבשרפים שש בוודאי ה"ה בחיות יעי"ש והשתא לפ"ז י"ל אף לפי מה דמשני דנתמעטו הא דנתמעטו בחורבן הוא דווקא בהיות אבל בשרפים אה"נ לא נתמעטו, ויש לפרש עפ"ז הפיוט שאנו אומרים ביוה"כ המתחיל ובכן שרפים עומדים ממעל לו ומסיים בחרון שש כנפים לאחד והרי בחורבן נתמעטו אמנם לפמ"ש י"ל בשרפים לא נתמעטו ולזה י"ל דאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו אחר ק"ש דהוא כנגד שש כנסי החיות וקשה הלא נתמעטו אלא דאחר שאנו מוסרים נפשינו בק"ש וכתבו המקובלים דמלת ש'מ'ע אותיות ש'דרך מ'שך ע'בד נגו דאנו מוסרים נפשינו אפי' לשריפה כמוהם, א"כ הרי נחשבים כשרפים ושפיר אנו אומרים אח"כ ברוך שם וכו':
וזה הוא דרבינו קדוש התחיל בשש סדרים שלו בק"ש דשש סדרים המה כנגד שש כנפי החיות ואנחנו כשרפים שמוסרים נפשינו עבורו וכמה צדיקים וחסידים שמסרו נפשם על קדושת שמו בשריפה:
והנה השבתי הא דאמר הלל הזקן במס' ברכות דף ס"ג אם ראית דור שאין התורה חביבה עליהם כנס ע"כ דיהי' סימן לדבר כנפי החיות שאומרי' בהם שירה שנתמעמו לאחר החורבן ושברי לוחות ששברן משה באשר קרב אל המחנה הנה כי כן ג"כ יכנס הת"ח בתורתו אם דורו הוא דור לא טהור ולזה אני כמעט נמוי' רגלי, וכאין שפכו אשורי, מלהדפיס את ספרי זה אשר יגעתי בו מנעורי. אחרי כי בעו"ה העת הזאת היא דור שאין התורה חביבה
שמתי ידי לפי, שלא להטיל דופי, שלא להגיד בפרטות איך דרכי עמי עם ה' נוטות ומה אוסיף מילין לדבר דברים שאין מועילין, ואין מצילין רק דרך כלל אני אומר שבעו"ה אין התורה חביבה וגברה הזיוף והחנופה טובא בערב רב היא באה ובבוקר היא שבה לעקר אפי' פתגם יציבא אשר בתירה כתובה:
אי לזאת חשבתי עת לכנס ולא לפזר אך בעת אשר רעיוני על משכבי סליקו ועל דרגי הייתי שוקל וחוזר אמרתי צדקות פדון תורתי מישראל לא ימנע הלל הזקן לא דבר רק על התורה הנאמרה על פה לפני התלמידים ולזה אמר בזמן שאין התור' חביבה עליהם ודרשו למה יהי' הרב כשר בשרים על לב רע לא כן בספר הנדפס לדודות עולם נקוה לה' שדור אחד יקום ויחבבו את התורה וזה אמר שלמה ע"ה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמרו חז"ל הא למעלה משמש יש והוא התורה ואף שלפעמים דור לא טהור וא"כ אף בתורה יכנס מ"מ דור הולך ודור בא יבא דור אחר דור ישרים יבורך וכן גם אנכי הלא ספרי ישאר לדודות עולם:
וכאשר התפלל דוד אגורה באהליך עולמים שיאמרו דבר הלכה מפיו בכל עת ובכל זמן וזה דייק עולמים הנה כי כן גם אנכי מתפלל אגורה באהלך עולמים:
והנה אמרתי דדוד לא אמר אגור באהלך עולמים רק אגורה בהו ע"פ מה דאיתא במדרש על קרא אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה אמר משה אסור הי פסיעות ואראה הנה כי כן התפלל ג"כ אגור הי דהיינו בחמשה חומשי תורה עולמים וגם אנכי מתפלל אגורה אגור הי בחמשה חומשי תורה באהלך כי א'ה"ל' במספר ל"ו מסכתות שיש בהם גמרא:
ואמרתי לישב בזה הא דאמרו ז"ל בחגיגה דף ח"י על קרא הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים משען ומשענה כל משען לחם ומשען מים משען אלו בעלי מקרא ומשענה אלו בעלי משנה כגון ר"י בן תימא וחבריו שהיו להם שש מאות סדרי משנה יעיי"ש היטב ותמה במהרש"א שם מדוע קרא למשנה בלשון נקיבה משענה, ולפי המדרש הנ"ל ניחא דדריש משענה משען הי דהמשנה הוא ביאור לחמשה חומשי תורה (ואמרתי, פעם כל משען להם ר"ת מלך דרז"ל אמרו מאן מלכי רבנן ונ"ל משום דהלוחות מסיימין כך רעיך והתורה מסיימת כל ישראל והששה סדרי משנה בשם שלום והמה אותיות מלך והוא באמת כל העוסק הוא בן חורין ופורקין אותו מעול נ"כ מלכות ואין בו צד עבדות ולזה מנין המסכתות ג"כ ס"א כמנין א'ד'ו'ן' גמטריא ס"א דהוא בן חורין וזה כל משען להם ר"ת מלך וקורא לבעלי אגדה משען מים ותמה במהרש"א מדוע קרא להן כן ולפענ"ד כמ"ש אדמ"ו הגאון בצוואתו דצריך להיות הדרשן המוכיח צדיק מחתולתו, כמו מים שהמה זכים וצלולים לא עכורים ובלולים ומים בגמטריא צ' וע"ז השכינה בינה במסתרים כי באו בנחלת ה' מי מרים:
והנה ראה קראתי בשם זה הספר מתא דירושלים. יען כי שמחת עולם על ראשי, שזכיתי בעזר אלהי קדושי, להוציא לאור חדושי, על הירושלמי דסדר מועד ומועד ושמחת יו"ט הוא לי ותגל באלהי נפשי, ואיך לא אעלה את ירושלים על ראש שמחת לכן שם ירושלים על הספר קראתי גם במתא שמאי יעיי' שבת קמ"ה ע"א אותיות תורת משה ארי' ובמס' שקלים החבור גמרתי, ויהי רצון כאלו בירושלים נכנסתי ומחצית השקל שקלתי, ועתה אשא אל ה' ידי בתפילה למשה א'ב'י' שבשמים, רחמני נא ותנה לעבדך חיים גולת מים מן העליות לא תסור התורה מפיות מפי דעי וזרע זרעי שמעה ה' רינתי הקשיבה שועי. הרם קרן שה פזורה אליהו יבשר אותם מהרה ראשון לציון הנה הגם חזרה ליושנה העטרה, יגידו בגוים צדקתו לשלום ולמרבה המשרה הנה מלכינו בא מלך משיחנו סוכה הנופלת יקומם מקום מקדשינו בם יקיצו וירננו שובני עפר ובשמחת עולם יבואו לארצנו, להודות ולהלל לשמך הגדול אד' אלהינו, אמן ואמן:
אלה דברי הקטן משה ליב בן הרב הגדול הצדיק מו"ה יהודה ליטש ראזענבוים הלוי דיין ומורה פה ק"ק פ"ב יע"א.
זכרה נא אד' לטובה, להיות בגן עדן העליון מושבה, אשת נעורי אשר היתה יקרה וחשובה בחכמה בנתה ביתה ותורת ה' אהבה, הצדקת מרת שדה פירל בת הרבני הקצין מו"ה גרשון ב"ק ז"ל בן הגאון מו"ה שמואל ב"ק זלה"ה אב"ד דק"ק שודאן והגליל, עשתה מסחר וקנין להחזיק אותי ואת בניה המופלגים ומורים בישראל לתורה, ומתה עלי שנת תרל"ג ז"ך כסלו ג' דחנוכה יהי רצון שתשב למעלה עד כסא כבודה ותעמוד בתחית המתים בתוך שאר צדיקי ישראל ויהודה אמן:
ברכות לראש בני וחתני המאורות הגדולים המופלגים בתורה יראים ושלמים ה' יברך אותם הם ונשיהם ובניהם ולא ימיש התורה מפיהם וזרעם וזרע זרעם ע"ע:
ברכות לכבוד אחי הגאון המרומם הנגיד מו"ה אברהם ליטש ראזענבוים בעל המחבר שו"ת בן יהודה לבנו הנגיד החרוץ המופלג מו"ה עזריאל נ"י ולאשתו ולבניו המופלגי' אכי"ר:
ברכות לנכדי הב"ח החרוץ המופלג יפה פרי תואר קרא ה' שמו מו"ה יהודה גראסמאן נ"י אשר טרח ויגע בספרי הן בלמוד כמה סוגיות בו וסדרו, הן בהגהות, יתן ה' אליו ברכתו וישלם לו משכורתו אמן
ברכות לקהל דפה ולכל בני חברה מחזיקי תורת ה':