משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
קונטרס עבור השנה
א) ראיתי בהפסגה קובץ ז' צד 74 בשם הרב הגאון דב' שכתב וז"ל והנה מסדרי הלוחות סדרו לנו שנת תרס"ב לשנה חסרה ועי"ז נקבע ר"ח שבט ביום ה' והוא מולד זקן כי המולד ביום ה' בשעה ה' בערב ועיינתי בטור בלוח העברונות והנה לפי חשבונו שנת תרס"ב היא שלמה ויגיע ר"ח שבט יום ז' ובפר"ח על או"ח חלק על הטור בזה ומפני כבודו של הטור כתב שט"ס הוא בטור, וטעם הפר"ח הוא כמבואר בס' העברונות כי יען שהמולד דתשרי דשנת תרס"ג הוא ביום ה' קודם חצות ואין בו אחד מד' דחיות המבוארות שם ע"כ מוכרח להיות ר"ה בו ביום עי"ז צריכה להיות חסרה, ור"ח שבט צריך להיות ביום ה' מולד זקן, והנה אשאל שאלת תם מה זאת כי לפי דעתי דברי הטור נכונים, דהנה בגמ' דר"ה (כ"א) בסוגיא דמאיימין על העדים פסק הרמב"ם כלישנא קמא דהוא סתמא דגמ' דאין מאיימין על העדים רק לעברו ולא לקדשו ואף לפי תירוצו של אביי הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי ופירשו התוס' דיש מפרשים איפכא דבשאר ירחי מקדשין היינו דוקא לצורך וכמו"ש רש"י כדי שלא יהיו יותר משלשה מעוברות, והכא לא שייך זה, וכאשר נעיין היטב במתקני הקביעות שלנו נראה בעליל כי המה סוברים כלישנא קמא כי נזהרו ממולד זקן שכאשר נזדמן להם מולד זקן בימים שלפני אד"ו ד"מ ביום ג' אחר חצות הם דוחים ר"ה מיום הראוי ע"פ המולד למחרתו כדי שלא יהיה מולד זקן, ועתה פליאה דעת ממני לא אוכל להבין מדוע לא נדחה ר"ה דשנת תרס"ג מיום המולד הראוי עבור מולד זקן דר"ח שבט, את שאלתי זאת אמרתי להציע בהפסגה למען יבואו חכמי זמננו להשיב תשובתם הברורה בזה, עכ"ל.
ב) בהפלס חוברת ה' צד 291 כתב בשם רב אחד דחתים שמיה "רב אשי" וז"ל, הערה נחוצה לכל קהל עדת ישראל מהראוי לעורר את גאוני זמננו הבקיאים היטב בקידוש החדש ובכל הלכותיו כי יבררו בדבר מחלוקת הפר"ח והטור שלדעת הטור שנת תרס"ב הבע"ל יהיה סימנה ז"ש" כלומר ר"ה ביום ז' וחשון וכסליו יהיו שלמים ופסח יהיה ביום ה' ושנת תרס"ג סימנו אזח" ר"ה ביום ז' וחשון וכסליו שניהם חסרים ולדעת הפר"ח שנת תרס"ב סימנו זח"ג ויהיו איפה חשון וכסליו שניהם חסרים ופסח ביום ג' ושנת תרס"ג סימנו "השא'" ויהיה ר"ה ביום ה' ופסח ביום א' ואם כן הלא במחלוקת זו נפקא מינה גדולה לענין חמץ בפסח שאיסורו בכרת שלזה מותר ביום ההוא ולזה אסור וכן ביום הכפורים ובכל המועדים, ומדוע שותקים רבננו להי"ו לבלתי ברר את האמת לפני כל עם מי הצדק, ומהראוי ברר הדבר בהפלס אחרי שיעיינו היטב ויבארו טעמם ונימוקם. לעיני כל למען ידעו אחב"י איך לעשות שלא יהי' ח"ו כשתי תורות ועל מדפיסי הלוחות העושים מעשה קוף בעלמא מבלתי דעת בין ימין לשמאל הלא בודאי אין לסמוך בדבר חמור כזה, רב אשי, עכ"ל שם בהפלס.
ג) והנני לברר בס"ד כי דברי הפר"ח ברורים כשמש בצהרים ואין זה נכנס בסוג מחלוקת כלל, ואין שום גימגום וספק על מסדרי הלוחות שסידרו כדעת הפר"ח לכן שנת תרס"ב סימנה זח"ג, היינו שר"ה יהא בשבת והשנה היא חסרה ופסח יהיה ביום ג' ושנת תרס"ג סימנה "השא" היינו שר"ה יהיה ביום ה' והיא שלמה ופסח יהיה ביום א' דלא כהטור.
ד) והטעם בזה הוא פשוט כיון דמולד תשרי דשנת תרס"ג הוא שצ"ד חלקים על השעה הששית מהתחלת היום שהוא תרפ"ו חלקים קודם חצות היום ביום ה' (ועל המורה שעות שלנו הוא אחד ועשרים מינוט ושש עשרה חלקים על השעה השתים עשרה קודם חצות היום ביום ה') א"כ למאי נדחה מלקבוע ר"ה ביום ההוא, דהרי קי"ל ד' דחיות הן היינו משום ד' דברים האלה אין קובעין ר"ה ביום המולד, א' מולד זקן, היינו כשחל המולד בחצות היום ומחצות והלאה, שהוא י"ח שעות מתחלת הלילה אין קובעין ר"ה ביום הולדו אבל כשחל המולד אפילו חלק אחד קודם חצות היום וסימנו י"ז תתרע"ט קובעין בו ר"ה.
ה) ב לא אד"ו ראש היינו כשחל מולד תשרי באחד מימי אד"ו היינו באחד בשבת או ברביעי בשבת או בששי בשבת אין קובעין בו ר"ה ונדחה ליום המחרת, ואם חל המולד ביום שלפני אד"ו והוא מולד זקן כגון בשבת נדחה מיום הולדו משום מולד זקן ומיום המחרת נדחה משום אד"ו ונקבע ר"ה ביום ב' וכן כל כיוצא בזה. וטעם דחיית אד"ו הוא כדי שלא יחול יום הכפורים בששי בשבת או באחד בשבת וכן כדי שלא יחול יום הערבה בשבת.
ו) דחיה ג' הוא כשחל המולד ביום ג' בשבת ט' שעות מתחלת הלילה ר"ד חלקים וסימנה גטר"ד וממנה ולמעלה כגון בגטר"ה וכיוצא בו והיא שנה פשוטה אזי נדחה ר"ה מיום ג' משום גטר"ד ומיום ד' משום אד"ו ונקבע ר"ה ביום ה' בשבת, אבל בשנה מעוברת אינה נדחית משום גטר"ד וכן אפילו בשנה פשוטה כשחל המולד חלק אחד קודם גטר"ד כגון בגטר"ג נקבע ר"ה ביום ג', והטעם לדחיה זו דכשתתן ד' ימים ח' שעות תתע"ו חלקים שהוא המותר משנה פשוטה על גטר"ד יהא מולד תשרי הבא בשבת י"ח שעות ביום ולא יוקבע ר"ה בשבת משום מולד זקן וגם לא יוקבע באחד בשבת משום אד"ו ונקבע ר"ה ליום ב' ואם נקבע ר"ה בשנה הזאת בג' נמצא שיש חמשה ימים בין ר"ה זה שהוא ביום ג' לשנה הבאה שהוא ביום ב' וקי"ל שאין בין ר"ה לר"ה בשנה פשוטה יותר מארבעה ימים ולא פחות משני ימים ובשנה מעוברת אין פחות מארבעה ימים ולא יותר על ששה ימים, לכן דחינן האי שתא מקביעתו משום גטר"ד ונקבע ר"ה ביום ה' ונמצא שיש ג' ימים ביניהם והוי השנה כסדרן.
ז) דחיה ד' ב' ט"ו תקפ"ט בשנה שלאחר מעוברת היינו כשחל המולד דתשרי בשני בשבת ט"ו שעות מתחלת הלילה היינו ג' שעות ביום ותקפ"ט חלקים וממנה ולמעלה והיא שנה שלאחר מעוברת נדחה ר"ה מלקבוע בו ביום ונקבע ביום המחרת היינו ביום ג' והטעם לדחיה זו כשתסיר ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים שהוא המותר משנה מעוברת מב' ט"ו תקפ"ט נמצא שהיה מולד תשרי בשנה העברה ביום ג' ח"י שעות ביום ונדחה אז מלקבוע ר"ה ביום ג' משום מולד זקן ומיום ד' משום אד"ו ונקבע ר"ה ביום ה' ואם נקבע עכשיו ביום ב' בשבת נמצא שאין בין ר"ה זה לר"ה זה אלא ג' ימים ואנן קי"ל דבשנה מעוברת אין פחות מד' ימים בין ר"ה לר"ה משו"ה אנו דוחין את ב' ט"ו תקפ"ט מלקבוע ר"ה בו ביום ונקבע ר"ה ביום ג' ונמצא שיש ביניהם ד' ימים והוי השנה חסרה בשנה מעוברת, כן כתב הרמב"ם בהל' קידוש החדש והטור סימן תכ"ח וכן כתבו כל בעלי העברונות בספריהם, וכיון דבר"ה דשנת תרס"ג אין בו אחד מד' דחיות האלה א"כ מאיזה טעם נדחה את ר"ה מלקבוע ביום המולד שהוא ביום ה'.
ח) ומה שטען הגאון הנ"ל לדחות ר"ה דשנת תרס"ג מיום ה' שהוא יום הולדו משום מולד זקן דירח שבט דשנת תרס"ב זה אינו דא"כ נמצא דיהיו לנו חמשה דחיות ואנן ד' דחיות קבלנו מרבותינו ולא חמשה, ואין לומר דזה נכלל בכלל מולד זקן דכיון דקי"ל שר"ה נדחה מיום המולד משום מולד זקן דתשרי א"כ נדחה נמי משום מולד זקן של שאר ראשי חדשים כי מה לי ר"ח תשרי ומה לי שאר ראשי חדשים, אך גם זה אינו חדא דהפוסקים וכל בעלי העברונות לא הזכירו דחיית מולד זקן רק בר"ח תשרי שהוא ר"ה, ולא אישתמיט שום פוסק ומעבר שנה להזכיר דחיית מולד זקן בשאר ראשי חדשים ש"מ שאין ר"ה נדחה כשיש מולד זקן דשאר ראשי חדשים,
ט) וז"ל הטור סימן תכ"ח ועל כן הרוצה לידע קביעות ר"ה יחשוב מולד תשרי באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה חלק יבוא ויום שהיה בו המולד הוא יום הקביעות אם לא שימנענו אחד מהדברים שהזכרנו שלא יהיה באד"ו ולא היה מולד זקן ולא יהיה בגטר"ד בשנה פשוטה ולא בב' ט"ו תקפ"ט של אחר העיבור וכיון שיודע קביעות ר"ה ורוצה לידע קביעות חדשיה אם שנה זו שלמה או חסרה או כסדרה יחשוב באיזה יום יקבע ר"ה שלאחריו ויחשוב מנין הימים שביניהם חוץ מיום הקביעות של שנה זו ושל שנה הבאה אם יש ביניהן ד' ימים יהיו מרחשון וכסליו שלמים ואם הם ג' יהיו כסדרן מרחשן חסר וכסליו מלא ואם הם ב' יהיו חסרין וכו' אבל אם היא מעוברת אז אם יש בין הקביעות ז' ימים היא שלמה ואם הם ו' הם כסדרן ואם הם ה' היא חסרה עכ"ל הטור וכיוצא בזה כתבו ג"כ שאר בעלי העברונות שיעיינו וישגיחו על שתי ראשי השנים היינו על ר"ה הזה ור"ה הבא ומזה יודע הקביעות של כל השנה, מה שכתב הטור דבשנה מעוברת אם יש בין הקביעות ז' ימים היא שלמה ואם ה' היא חסרה ואם ו' היא כסדרה, ושאר בעלי העברונות כתבו כשיש ו' היא שלמה ואם ה' היא כסדרה ואם ד' היא חסרה לא פליגי אהדדי כאשר יראה מי שמעיין בדבריהם רק מר קחשיב יום קביעות ר"ה בהדייהו ומר חשיב חוץ מיום שחל ר"ה.
י) ואם נימא דכשם שר"ה נדחה משום מולד זקן דר"ת תשרי כן נדחה ר"ה משום מולד זקן של שאר ראשי חדשי השנה, א"כ לאחר שקבעו כל ראשי חדשי השנה יש עכשיו לחזור ולעיין על כל ראשי חדשי השנה אם יש בהם באחד מהם מולד זקן או לא, ואם נמצא מולד זקן באחד מראשי חדשי השנה יש לסתור כל הקביעות של כל השנה הזאת ויש לדחות את ר"ה הבא מקביעותו משום מולד זקן זה שנמצא באחד מראשי חדשי השנה כי בתחלה כאשר שמו עין עיונם על הקביעות של ר"ה הבא לא ידעו עדיין אם לקובעו או לדחותו רק משום ד' דחיות דידיה אבל משום מולד זקן של שאר חדשי השנה לא ידענו עדיין לדחותו, כי עדיין לא ידענו מתי יוקבעו כל שאר ראשי חדשי השנה, לכן לאחר שקבע כל ראשי חדשי השנה יש לנו לחזור ולעיין אם נמצא מולד זקן באחד מראשי חדשיה אזי ידחו כל קביעות השנה וגם ר"ה הבא ידחוהו מקביעותו כדי שלא יהיה מולד זקן, אלא ודאי כדאמרן שאין השנה נדחית מפני מולד זקן של שאר כל חדשי השנה רק משום מולד זקן דר"ח תשרי נדחה ר"ה מקביעותו, לזאת הטור ושאר כל בעלי העברונות לא הצריכו לחזור ולעיין פרוטרוט על כל ראשי חדשי השנים אם יש בו מולד זקן או לא.
יא) עוד יש להביא ראיה ברורה שאין השנה נדחית משום מולד הזקן של כל שאר ראשי חדשי השנה, ממה שכתבו הטור ושאר בעלי העברונות הכללים לידע בהן קביעות החדשים בלא חשבון וז"ל הטור אכתוב כללים לידע בהן קביעות החדשים בלא חשבון וכו' (ע"ש כי דלגתי עליהם ולא העתקתי פה אלא הקביעות של שנה מעוברת יען שהוא נוגע לענינינו) ובשנה מעוברת שהיא שנת גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט כלל שלה א"כ תצ"א ב"ש, בי"ח ג"כ גי"ח ה"ח, די"א תרצ"ה ה"ש, הי"ח ז"ח, ו"ך תצ"א ז"ש, זי"ח ב"ח, ביאור דבריו בשנה מעוברת שהיא שנה ג' למחזור קטן או שנה ששית או שמינית או י"א או י"ד או י"ז או י"ט למחזור קטן, והסימן שלהם גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט, כלל שלה א"כ תצ"א ב"ש היינו כשחל מולד תשרי ביום א' בשבת כ' שעות ביום תצ"א חלקים משעה הכ"א וממנה ולמעלה עד הסימן הסמוך לה בי"ח ולא עד בכלל אז הסימן ב"ש, היינו שיהיה ר"ה ביום ב' בשבת והשנה היא שלמה כי חשוון וכסלו שניהם מלאים, וכדי לבאר לך טעמו של דבר צריך להקדים שני דברים, הראשון כי המותר משנה פשוטה הוא ד' ח' תתע"ו היינו ארבעה ימים ח' שעות תתע"ו חלקים כי י"ב פעמים כ"ט י"ב תשצ"ג הוא שנ"ד ימים ח' שעות תתע"ו חלקים חלק אותם ז' ז' והשלך אותם כי אין לך צורך רק לידע באיזה יום יגיע ישארו בידך ד' ח' תתע"ו, והמותר משנה מעוברת הוא ה' כ"א תקפ"ט היינו ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים שהשנה מעוברת היא י"ג פעמים כ"ט י"ב תשצ"ג וכשתשליך הז' ז' שבהם ישארו בידך ה' כ"א תקפ"ט, שנית כי בשנה פשוטה כשיש הפסק שני ימים בין ר"ה זה לר"ה הבא חוץ מיום הקביעות של שני ר"ה כגון שהיה ר"ה של שנה זו בשבת ור"ה של שנה הבא ביום ג' שנמצא ביניהם הפסק ב' ימים היינו יום א' ויום ב' מקרי השנה חסרה, וכשיהיה ג' ימים ביניהם על דרך זה מקרי השנה כסדרה וכשיהיה ד' ימים ביניהם על דרך זה מקרי השנה שלמה, וכל זה הוא בפשוטה אבל בשנה מעוברת כשיהיה ד' ימים ביניהם מקרי חסרה כגון שחל ר"ה של שנה זו בשבת ור"ה הבא ביום ה' שיש ביניהם ד' ימים חוץ מיום קביעות שני ר"ה היינו יום א' וב' וג' וד' מקרי חסרה וכשיהיה ה' ימים ביניהם מקרי כסדרה, וכשיהיו ו' ימים ביניהם מקרי שלמה כגון שחל ר"ה של השנה זו בשבת ור"ה של שנה הבאה חל ג"כ בשבת דאיכא ו' ימים ביניהם יום א' וב' וג' וד' וה' ויום ו' מקרי שלמה.
יב) אחרי ההקדמות האלה נבוא לבאר דברי בעלי העברונות והטור, מה שכתבו א"כ תצ"א ביש, לפי דכשתתן ה' כ"א תקפ"ט שהוא המותר משנה מעוברת על א"ך תצ"א יצא לך מולד תשרי דשנה הבאה בשבת בי"ח שעות ביום ונדחה מלקבוע ר"ה בו ביום משום מולד זקן ומיום א' משום אד"ו ונקבע ר"ה ביום ב' והרי יש ששה ימים ביניהם כי ר"ה דהאי שתא הוא ג"כ ביום ב' ויהיה השנה שלמה, וכן הוא משם ולמעלה עד הסימן הסמוך בי"ח ולא עד בכלל, ואמר עד הטור בי"ח ג"כ, פירוש שאם חל מולד תשרי ביום ב' בשבת י"ח שעות וממנה ולמעלה עד הסימן הסמוך לה היינו גי"ח ולא עד בכלל אז יהיה הסימן ג"כ היינו שר"ה יהיה ביום ג' והשנה כסדרן וטעם הדבר כי כשחל המולד ב' בשבת י"ח שעות נדחה מלקבוע ר"ה בו ביום משום מולד זקן ונקבע ליום המחרת שהיא יום ג' והטעם שהוא כסדרן דכשתתן ה' כ"א תקפ"ט שהוא המותר משנה מעוברת על בי"ח נמצא שהמולד של השנה הבאה חל ביום א' ט"ו שעות ותקפ"ט חלקים ונדחה ליום ב' משום אד"ו ונמצא שיש חמשה ימים ביניהם ומשו"ה הוי השנה כסדרן, וכן הוא הסימן ג"כ עד גי"ח ולא עד בכלל, כי כשחל המולד גי"ח נדחה ר"ה מיום ג' משום מולד זקן, וזהו שאמר הטור גי"ח ה"ח פירוש כשחל מולד תשרי ביום ג' בשבת י"ח שעות אז הוא ר"ה ביום ה' והשנה היא חסרה, והטעם שר"ה הוא ביום ה' הוא מפני שנדחה מיום ג' משום מולד זקן ומיום ד' משום אד"ו לכן נקבע ר"ה ביום ה', והטעם שהיא חסרה דכשתתן ה' כ"א תקפ"ט על גי"ח יבא המולד של שנה הבאה ביום ב' וט"ו שעות ותקפ"ט חלקים ונדחה ליום ג' כדין שנה שיש עיבור לפניה שהיא אחת מד' דחיות ונמצאת השנה חסרה שהרי יש בין ר"ה לר"ה ד' ימים וכן הוא הסדר עד די"א תרצ"ה ולא עד בכלל אבל כשגיע לזמן הזה היינו כשחל מולד תשרי יום ד' בשבת י"א שעות ביום תרצ"ה חלקים או הסימן ה"ש, והטעם כשתתן ה' כ"א תקפ"ט שהוא המותר מגיל מעוברת על די"א תרצ"ה יצא לך מולד תשרי של שנה הבאה גטר"ד ונדחה מלקבוע ר"ה בו ביום משום גטר"ד ונדחה מיום המחרת משום אד"ו ונקבע ר"ה ביום ה' ור"ה דהאי שתא היה ג"כ ביום ה' ונמצא שיש ששה ימים ביניהם ומשו"ה הסימן הוא ה"ש.
יג) וזה הסדר נמשך עד הי"ח ולא עד בכלל אבל כשחל המולד הי"ח היינו בחמישי בשבת י"ח שעות ביום אז הסימן ז"ח היינו שר"ה הוא בשבת והשנה היא חסרה, והטעם שר"ה הוא בשבת משום שנדחה מלקבוע ר"ה ביום ה' משום מולד זקן ונדחה מלקבוע ר"ה ביום ו' משום אד"ו לכן נקבע ר"ה בשבת, והטעם שהיא חסרה דכשתוסיף ה' כ"א תקפ"ט שהוא המותר משנה מעוברת על הי"ח יבוא מולד תשרי של שנה הבאה ביום ד' בשבת ט"ו שעות ותקפ"ט חלקים ונדחה ליום ה' משום אד"ו ונמצא שיש ביניהם ד' ימים שהיא חסרה בשנה מעוברת לכן סימנו ז"ח וזה הסדר ונמשך עד ו"ך תצ"א ולא עד בכלל אבל כשחל מולד תשרי ביום ו' בשבת כ' שעות תצ"א חלקים אז סימנו ז"ש, והיינו שחל ר"ה בשבת והשנה היא שלמה, והטעם דכשתוסיף ה' כ"א תקפ"ט על ו"ך תצ"א יבוא מולד תשרי של שנה הבאה ביום ה' י"ח שעות ביום ונדחה ר"ה מבו ביום ומיום המחרת משום מולד זקן ומשום אד"ו ונקבע ר"ה בשבת ור"ה דהאי שתא היה גם כן בשבת ונמצא שיש ביניהם ששה ימים לכן סימנו ז"ש שהיא שלמה בשנה מעוברת וזה נמשך עד זי"ח ולא עד בכלל אבל כשחל מולד תשרי זי"ח היינו בשבת י"ח שעות ביום אזי סימנו ב"ח, היינו שר"ה יהיה ביום ב' והיא חסרה, והטעם שהרי נדחה ר"ה מלקבוע בשבת משום מולד זקן ומיום א' משום אד"ו לכן חל ר"ה ביום ב', והטעם שהיא חסרה דכשתוסיף ה' כ"א תקפ"ט על זי"ח יבוא המולד של שנה הבאה ביום ו' בשבת ט"ו שעות ותקפ"ט חלקים ונדחה ר"ה מיום ו' ונקבע בשבת ור"ה דהאי שתא היה ביום ב' נמצא שיש ביניהם ד' ימים לכן היא חסרה וסימנו ב"ח, וזה נמשך עד א"כ תצ"א ולא עד בכלל אבל כשחל המולד א"כ תצ"א אז סימנו ב"ש כמו שבארנו לעיל, כל זה הארכנו בדברי הטור ושאר בעלי העברונות בענין שנה מעוברת הנוגע לעניננו.
יד) א"כ מדבריהם למדנו דדחיית מולד זקן לא נאמרה אלא בר"ח תשרי שהוא ר"ה ולא בשאר חדשי השנה, שהרי כתבו הטור ושאר בעלי העברונות בי"ח ג"כ גי"ח ה"ח והיינו בשנה מעוברת כשחל מולד תשרי מיום ב' בשבת י"ח שעות ביום עד הסימן הסמוך לה היינו גי"ח ולא עד בכלל (שהוא יום ג' בשבת י"ח שעות ולא עד בכלל) אז יהיה ר"ה ביום ג' והשנה כסדרה, נמצא שאפילו חל המולד ביום ג' חלק א' פחות מי"ח דהיינו גי"ז תתרע"ט עדיין נכלל בכלל הקודם וסימן השנה ג"כ, וכשתדקדק בחשבון זה תמצא כי לפעמים יחולו שני ראשי חדשים שהיא מולד זקן בשנה אחת ע"פ הסדר הזה של בי"ח ג"כ עד גי ח והיינו ר"ח כסלו ור"ח שבט הא כיצד כשחל מולד תשרי ביום ב' בשבת י"ח שעות ביום עד יום ג' י"ז שעות תתרע"ט חלקים שהוא חלק א' פחות מגי"ת, ואנו קובעין ר"ה ביום ג' והשנה כסדרן נמצא שר"ח מרחשוון הוא ביום ד' וביום ה' כי תשרי לעולם מלא, ור"ח כסלו יהיה ביום ו' לפי שמרחשון חסר בכסדרן ור"ח טבת יהיה ביום שבת וביום א' ור"ח שבט יהיה ביום ב', ועכשיו נחקור על המולדות שלהן הנה ידוע כי כל מולד מתרחק מחבירו יום א' וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים וסימנם אי"ב תשצ"ג, א"כ כשחל מולד תשרי ביום ג' י"ז שעות תתרע"ט חלקים שהוא חלק א' קודם גי"ח חל מולד מרחשון ביום ה' ששה שעות תשצ"ב חלקים ומולד כסלו יהיה ביום ו' י"ט שעות ותק"ה חלקים ומולד טבת יהיה ביום א' ח' שעות ורי"ח חלקים ומולד שבט יהיה ביום ב' כ' שעות ותתרי"א חלקים נמצא אם כן כי ר"ח כסלו ור"ח שבט היו במולד זקן כי ר"ח כסלו היה ביום ו' והמולד היה ביום ו' י"ט שעות תק"ה חלקים והוא מולד זקן, כן ר"ח שבט יהיה ביום ב' בשבת והמולד הוא ביום ב' כ' שעות ותרי"א חלקים, הרי חזינן דלא חיישינן למולד זקן בשאר חדשי השנה אפילו לדעת הטור.
טו) וכן ממה שכתבו הטור ושאר בעלי העברונות הי"ח ז"ח ו"ך תצ"א ז"ש, יש להוכיח ג"כ דלא איכפת לן במולד זקן בשאר חדשי השנה, והוא ממש הנידון שלפנינו היינו ר"ח שבט דשנת תרס"ב, דביאורו הוא מיום ה' בשבת י"ח שעות ביום עד יום ו' כ' שעות ביום תצ"א חלקים ולא עד בכלל סימנו ז"ח היינו שיהיה ר"ה בשבת והשנה חסרה כמו שכתבנו לעיל, והנה אם יחול המולד ביום ו' בשבת כ' שעות ות"ל חלקים עדיין אנו קובעין ר"ה בשבת והשנה חסרה היינו כי מרחשוון וכסלו שניהם חסרים ואם יהיה ר"ה בשבת והשנה חסרה נמצא כי ר"ח מרחשוון יהיה ביום א' וביום ב' כי תשרי לעולם מלא, ור"ח כסליו יהיה ביום ג' ור"ח טבת יהיה ביום ד' שהרי השנה חסרה, ור"ח שבט יהיה ביום ה' כי טבת לעולם חסר, ועתה נחקור זמן המולדות כשחל מולד תשרי ביום ו' כ' שעות ות"צ חלקים אם נוסיף עליהם אי"ב תשצ"ג יבואו מולד מרחשוון ביום א' ט' שעות ביום כ"ג חלקים ויבואו מולד כסלו ביום ב' בשבת כ"א שעות תתקצ"ו חלקים ויהיה מולד טבת ביום ד' עשר שעות ותש"ט חלקים ויהיה מולד שבט ביום ה' בשבת כ"ג שעות ותכ"ב חלקים וכבר כתבנו כי ר"ח שבט יהיה ביום ה' והמולד יהיה קרוב לסוף היום כמו חצי שעה בקירוב אלמא דליכא חששא דמולד זקן בשאר ראשי חדשי השנה אפילו לדעת הטור, לכן אין שום טעם לדחות ר"ה דשנת תרס"ג משום מולד זקן דשנת תרס"ב.
טז) וכן יש להוכיח דליכא חששא דמולד זקן בשאר ראשי חדשי השנה ממה שכתב הטור זי"ח ב"ח, והיינו כשחל מולד תשרי בשבת י"ח שעות ביום עד ח"כ תצ"א ולא עד בכלל, יהיה ר"ה ביום ב' והשנה חסרה כי כשחל א"כ תצ"א אז הסימן ב"ש כמו שכתב הטור בראש דבריו שהעתקנו לעיל, ונמצא כשחל המולד קודם א"כ תצ"א היינו א"כ ת"צ הרי הוא בכלל הסימן ב"ח, וידוע דכשחל ר"ה ביום ב' והשנה היא חסרה חל ר"ח מרחשוון ביום ג' וביום ד' ור"ח כסלו ביום ה' ור"ח טבת ביום ו' ור"ח שבט ביום השבת, וכשחל מולד תשרי ביום א' כ' שעות ביום ת"צ חלקים שהסימן הוא א"כ ת"צ יהיה מולד מרחשוון ביום ג' בשבת ט' שעות ביום ר"ג חלקים ויבא מולד כסלו ביום ד' כ"א שעות תתקצ"ו חלקים ויבא מולד טבת ביום ו' בשבת עשר שעות ביום תש"ט חלקים ויבא מולד שבט בשבת כ"ג שעות ביום תכ"ב חלקים וכבר כתבו כי ר"ח שבט יהיה בשבת והמולד יהיה בו ביום אלמא דליכא חששא דמולד זקן בשאר חדשי השנה חוץ מתשרי.
יז) עוד יש להביא ראיה ברורה לדברינו דליכא חששא דמולד זקן בשאר חדשי השנה חוץ מתשרי, מהא שכתב הרמב"ם פ"ח מהלכות קידוש החדש יש שם סימנין שתסמוך עליהם כדי שלא תטעה בחשבון סידור חדשי השנה וכו' כל שנה שיהיה ראש השנה בשלישי תהיה לעולם כסדרן לפי חשבון זה בין פשוטה בין מעוברת עכ"ל וטעמו בפשוטה שהדבר מוכרח שתהיה השנה כסדרן ולא חסרה ולא שלמה, דבפשוטה מקרי חסרה כשיש הפסק ביניהם ב' ימים וזה אי אפשר כשחל ר"ה ביום ג' דא"כ יבא ר"ה ביום ו' וקי"ל לא אד"ו ראש, כן אי אפשר שיופסק ד' ימים דמקרי חסרה במעוברת ושלמה בשנה פשוטה דא"כ יבוא ר"ה של שנה הבאה ביום א' ולא אד"ו ראש, אבל זה לכאורה תמוה אמאי אי אפשר לחול ר"ה הבא ביום ג' ותהיה השנה שלמה דמעוברת מקרי שלמה בהפסקת ששה ימים וכשחל ר"ה דהאי שתא ביום ג' ויחול ר"ה של שנה הבאה ג"כ ביום ג' תהיה השנה שלמה:
יח) וכתבו המפרשים דזהו טעמו של הרמב"ם דהרי אי אפשר להיות במעוברת ר"ה ביום ג' רק כשחל מולד תשרי מיום ב' י"ח שעות ביום עד יום ג' חלק אחד קודם חצות דהיינו גי"ז תתרע"ט וכשתצרף עם ה' כ"א תקפ"ט שהוא המותר משנה מעוברת יבא המולד של תשרי הבא מיום א' ט"ו שעות תקפ"ט חלקים עד יום ב' ט"ו שעות תקפ"ח חלקים, ובין כך ובין כך תהיה הקביעה ביום ב' ונמצא שיש חמשה ימים בין ר"ה זה לר"ה הבא ומשו"ה הוי השנה כסדרן, ובדרך זה הלך כמו כן הטור סימן תכ"ב גם בלוח של הטור הסימן ג"כ הן בפשוטה הן במעוברת, וכן כתבו כל בעלי העברונות דכשחל ר"ה ביום ג' אז השנה כסדרן הן בפשוטה הן במעוברת, ולא מצינו סימן ג"ש בשום לוח או בספר של מעבר שנה.
יט) ואם נימא דגם משום מולד זקן של שאר ראשי חדשי השנה נדחה ר"ה מיום הולדו היה להם לומר דכשחל ר"ה ביום ג' במעוברת פעמים שהיא כסדרן וסימנה ג"כ ופעמים שהיא שלמה וסימנה ג"ש הא כיצד כשחל מולד תשרי מיום ב' בשבת י"ח שעות עד יום ג' בשבת ט"ו שעות ס"ז חלקים אז השנה כסדרן וסימנה ג"כ, אבל אם חל מולד תשרי מגט"ו ס"ז עד גי"ח פחות חלק אחד אז השנה שלמה וסימנה ג"ש, כי ר"ה נדחית משום מולד זקן דר"ח שבט, וטעם החילוק בין עד ג' ט"ו ס"ז בין ממנו ולמעלה הוא. כי כשהשנה כסדרן ור"ה חל ביום ג' בשבת יבוא ר"ח שבט ביום ב' כמו שכתבנו לעיל וכשתתן ד' פעמים אי"ב תשצ"ג שהוא המותר מד' החדשים מתשרי עד שבט על גט"ו ס"ז יבא מולד שבט ביום ב' קודם חצות היום חלק אחד, וסימנה בי"ז תתרע"ט ולא יהיה מולד זקן בר"ח שבט אבל אם חל מולד תשרי בשנה מעוברת גט"ו ס"ח וממנו ולמעלה אז יהיה ר"ח שבט ביום ב' בחצות היום ונצטרך לדחות ר"ה הבא ליום ג' ולעשותה שלמה כדי לעשות ר"ח שבט ביום ג' שלא יהא מולד זקן אלא ודאי שאין שום חששא דמולד זקן בשאר ראשי חדשי השנה.
כ) היוצא לנו מכל הנ"ל כי דברי הפר"ח ברורים כשמש בצהרים כי שנת תרס"ב סימנו זח"ג ושנת תרס"ג סימנו הש"א כי אין שום טעם לדחות ר"ה דשנת תרס"ג מיום ה', יען שאין בה שום דחיה מד' דחיות שקבלנו מרבותינו ומשום מולד זקן דר"ח שבט דשנת תרס"ב גם כן אין לדחות ר"ה מקביעותו כאשר הוכחנו וביררנו דמולד זקן לא הוי דחיה אלא בר"ח תשרי שהוא ר"ה ולא בשאר ר"ח והלוח שבטור מלבד שיש בו כמה שבושים מחמת הדפוס עוד יש בו דבר הניכר וגלוי לכל שאינו מדוקדק לסמוך עליו על כל פרטיו וענפיו רק בדרך הקירוב והכלל, שהרי עיקרו בנוי אשר בכל י"ג מחזורים חוזרות הקביעות להיות חלות כבראשונה וכמוהו נהגו גם קצת מעברים שסידרו לוחות של י"ג מחזורים, וכבר הזהירו האחרונים באזהרות רבות שאין לסמוך עליהם, שהרי נראה וגלוי לכל שאין זה בדקדוק רק בדרך הקירוב, כי תתתק"ה חלקים יש ביניהם כי בכל י"ג מחזורים יקדים תתק"ה חלקים מי"ג מחזורים שלפניהם, וידוע כי הקביעות במולד תליא ואם המולד של י"ג מחזורים האלה יקדימו תתק"ה חלקים מי"ג מחזורים שלפניהן ישתנה הקביעות והמועדים כלם כי אפילו משום חלק אחד תשתנה הקביעות והמועדים מכ"ש ע"י תתק"ה חלקים, והחשבון של תתק"ה חלקים הוא כי ידוע שכל מחזור מתרחק מחבירו בי"ו תקצ"ה היינו ב' ימים ט"ז שעות תקצ"ה חלקים, לך וחשוב י"ג פעמים בי"ו תקצ"ה תמצא לד' ימים כ"ג שעות קע"ה חלקים תשליך הז' ז' אשר בהם וישאר בידך ו' ימים כ"ג שעות קע"ה חלקים, הרי חסר השבוע תתק"ה חלקים שאלמלא היה המותר מי"ג מחזורים עד שהגיע שבוע שלמה, באמת היתה הקביעות חוזרת כבראשונה, אבל עכשיו שחסרה תתק"ה חלקים נמצא כי בכל י"ג מחזורים יקדים המולד תתק"ה חלקים מי"ג מחזורים שלפניה
כא) ודע כי תתק"ה חלקים הוא חמשים מינוט וחמשה חלקים ובשנת תרס"ג יהיה מולד תשרי כ"א מינוט ט"ז חלקים על השעה הי"ב קודם חצות היום (שהוא ל"ח מינוט ב' חלקים קודם חצות היום) והנה הטור שכתב שבשנת תרס"ג שהוא ראשית מחזור רצ"ט יהיה סימנו ז"ח לא כתב זה על תרס"ג לבד רק השוה עמהם שנת קס"ט לאלף הששי שהוא ראש מחזור רע"ג ושנת תי"ו שהוא ראש מחזור רפ"ו ושנת תרס"ג ראש מחזור רצ"ט ושנת תתק"י שהוא ראש מחזור שי"ב, ובשנת קס"ט ובשנת תי"ו היה מולד תשרי ביום ה' אחר חצות היום ובאמת נדחה ליום ז' משום מולד זקן אבל בשנת תרס"ג יהיה מולד תשרי ביום ה' קודם חצות היום ואין שום טעם לדחותו מיום ה' ליום ז', כן בשנת תתק"י, שהיא ראש מחזור שי"ב יהיה גם כן מולד תשרי ביום ה' קודם חצות היום ואין טעם לדחותו ליום ז'.
כב) ואין לומר דנהי דמשום מולד זקן לא ידחו שאר ראשי חדשים חוץ מר"ח תשרי, מ"מ ראוי לדחות ר"ח שבט דשנת תרס"ב משום טעם אחר כיון שהמולד שבט יהיה ביום ה' תתי"ו חלקים שהוא מ"ה מינוט וז' חלקים על שעה החמישית של אחר חצות היום, וידוע כי בשבט בשעה הזאת כבר יצאו ככבים וכבר עבר כל יום ר"ח קודם המולד ואנן בעינן שיקדים המולד לר"ח עיין שלטי הגבורים על הרי"ף בסוף פ"ק דר"ה שכתב בשם רי"ז וז"ל וכן כל החדשים כולן אין קובעין ר"ח למנות ממנו ימי החדש קודם חידוש הלבנה וכך אנו נוהגין בזמן הזה שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים מלמד שהראה הקב"ה למשה הלבנה בחידושה ואמר לו כזה ראה וקדש וע"כ נקרא חדש ע"ש חידוש הלבנה עכ"ל הש"ג שם בשם רי"ז אך גם זה אינו מכמה טעמים, הראשון כי דרכי החשבון של המולדות בנויין על עיר ירושלים כמו שכתב הרמב"ם פי"א מהל' קידוש החדש הל' י"ז ופ' י"ח הל' ט"ז וידוע כי עיר ירושלים שוכנת במעלה ל"ב לצד צפון, וכשהחמה נכנסת לתחלת מזל גדי אז אורך היום בירושלים ט' שעות וחמשים מינוט ובשנת תרס"ב נכנסת החמה בתחלת מזל גדי לחשבון תקופת רב אדא ביום ה' ט"ז טבת נמצא כי בר"ח שבט כבר עברו י"ד ימים מתחלת מזל גדי ונתארך היום כעשרה מינוט נמצא כי עדיין לא יצאו הככבים ביום ה' בזמן המולד שהוא כחמשה מינוט קודם גמר שעה החמישית, וקרוב הדבר כי גם החמה לא תשקע אז ביום ה' בזמן המולד יען כי החמה תשקע בתחלת שעה הששית והמולד יהיה כמו חמשה מינוט קודם סוף השעה החמישית, א"כ יבוא המולד ביום ר"ח קודם שקיעת החמה לכן אין ראוי לדחות ר"ח מיום המולד, ועוד שהטור השוה עמהם שנת תתק"י לאלף הששי שהוא ראש מחזור שי"ב ואז יוקדם המולד תתק"ה חלקים ובודאי לא תשקע החמה בירושלים א"כ אין טעם לדחות ר"ה מיום ה' משום ר"ח שבט כיון שהמולד בא ביום ר"ח שהוא יום ה' ואין כאן אלא מולד זקן וכבר הוכחנו דליכא חששא דמולד זקן בשאר ר"ח חוץ מתשרי וע"כ טעות דמוכח הוא בלוח הטור.
כג) ועוד כי מן הראיות שהבאנו לעיל שאין לחוש למולד זקן של שאר חדשי השנה מזה בעצמו יש להוכיח גם כן שאין לחוש מלקבוע ר"ח ביום המולד אף שהמולד יהיה לאחר שקיעת החמה אפילו בירושלים, שהרי בקביעת ז"ח שהבאנו לעיל אות ט"ו שר"ח שבט יוקבע ביום ה' יבוא המולד כ"ג שעות ביום ותכ"ב חלקים על שעה הכ"ד, וכן בקביעות ב"ח שהבאנו לעיל אות ט"ז יבוא מולד שבט בשבת כ"ג שעות ותכ"ב חלקים על שעה הכ"ד ובודאי כבר שקעה החמה אפילו בירושלים ואולי גם הככבים כבר יצאו אז ומ"מ נקבע ר"ח בו ביום ומכ"ש בשנת תרס"ב שמולד שבט יבוא כ"ב שעות ותתי"ז חלקים על שעה הכ"ג בודאי אין ראוי לדחות ר"ה מיום ה' שהוא יום המולד.
כד) ועוד שהרי קבלנו מפי כל בעלי העברונות שהיום נחשב לי"ב שעות וכן הלילה נחשבת לי"ב שעות הן בתקופת תמוז הן בתקופת טבת אף שבאמת אין היום והלילה שוין, ותחלת הלילה חושבים לעולם משש שעות אחר הצהרים שהיא שעת שש לעת ערב אפילו בתקופת תמוז שעוד היום גדול והחמה זורחת על פני הארץ אעפ"כ אלו השעות הבאים לאחר שש ללילה יחשבו, וכן להיפך בתקופת טבת שהימים קצרים ותשקע השמש בשעה ד' או ה' אחר חצות היום אעפ"כ עוד ליום יחשב עד שיגיע סוף השעה הששית ואף שלשאר דיני התורה כגון לשבתות וכיוצא בהם אין הדין רק ללילה נחשב העת מזמן צאת הככבים והיום מעלות השחר, אמנם לענין המולדות והתקופות הסכימו כל חכמינו לחשוב באופן זה שכתבנו ואין חילוק בין שהימים ארוכים מאד או קצרים מאוד נחשב הכל כנ"ל.
כח) ולפי זה בנידון שלפנינו שחל מולד שבט ביום ה' בשבת ד' שעות תתי"ז חלקים על שעה החמישית אחר חצות היום נחשב שבא המולד ביום ה' ויוכל להיות ר"ח ביום ה', ואפילו אם יהיה מולד ביום ה' ה' שעות ותתרע"ט חלקים על שעה ששית שאחר חצות היום, כיון שהוא פחות חלק א' מסוף היום עדיין נחשב שבא המולד ביום ה' ויוקבע ר"ח בו ביום ה', אפילו בתקופת טבת שכבר יצאו הכוכבים בכל זאת מקרי יום לענין המולדות וכל זה הוא נכלל במה שכתב הש"ג שצריך שלא יקדים יום ר"ח מיום המולד כיון שנחשב שבא המולד בו ביום שהוא ר"ח, ולהיפך אם חל המולד חלק א' אחר שעה ששית אחר חצות היום נקרא שבא המולד ביום המחרת אפילו בתקופת תמוז שבאמת עדיין יום הוא והשמש זורחת על פני הארץ בכל זאת נחשב שבא המולד ביום המחרת ואין ראוי לקבוע ר"ח בו ביום כיון שבא המולד בששה שעות וחלק אחד על השעה השביעית אחר חצות היום וזה נכלל במה שכתב הש"ג וכן כל החדשים כולן אין קובעין ר"ח למנות ממנו ימי החדש קודם חידוש הלבנה אף שבאמת בא המולד בו ביום ממש לענין חשבון המולדות ליום המחרת יחשב.
כו) ודע שהכלל הזה מוכרח הוא לקביעת ר"ה וכל המועדים, ואם יבוא אדם לגמגם ולפקפק על הכלל הזה, ימצא מכשולים הרבה וגימגומין לאין מספר על כל צעד וצעד בענין קביעת המועדות, דזה ידוע דכשהחמה נכנסת לראש מזל מאזנים שהוא ראש תקופת תשרי אז היום והלילה שוין, ובר"ח תשרי שהוא ר"ה ע"פ חשבון הלבנה, ברוב השנים לא הגיעה החמה עדיין לתחלת מזל מאזנים, והחמה עומדת עדיין בסוף מזל בתולה ואין היום והלילה שוין אז בירושלים, רק היום ארוך מעט מהלילה איזה מינוטין לפי ערך רוב הימים שהחמה עומדת עדיין במזל בתולה, וכשיבא המולד דרך משל ביום ה' י"ח שעות ביום, אז דוחין מלקבוע ר"ה ביום ה' משום מולד זקן ומיום ו' משום אד"ו, ונקבע ר"ה ביום השבת, ואם לא יהיה שעה ורגע מבוררת לידע מתי יתחילו הי"ח שעות, הלא יפלו בזה ספיקות אולי שקעה החמה חלק אחד או הרבה חלקים אחר שעה הששית שאחר הצהרים ביום ד' ונמצא כי המולד לא נתאחר לבוא ביום ה' י"ח שעות שלימות רק פחות חלק אחד או חלקים הרבה כפי מה שנתאחרה החמה לשקוע ביום ד' דבודאי לא נחשבו הי"ח שעות של יום ה' רק מהתחלת יום ה' וכיון שלא נדע בבירור מתי יתחיל יום ה' לא נדע בבירור מתי יוגמרו הי"ח שעות של יום ה'.
כז) אבל עכשיו קבעו לט חז"ל שעה מבוררת להתחלת היום, שש שעות אחר חצות היום ואין לנו להשגיח על התחלת היום האמיתי רק כיון שמולד תשרי נתאחר עד י"ח שעות ביום מן ההתחלה שקבעו לנו חז"ל, אנו דוחין קביעותו מיום הולדו, ונמצא שהחשבון שלט הוא בלי שום גימגום ופקפוק כלל משא"כ אם היינו אומרים שכל זמן שלא יתחיל היום ה' באמת עדיין נחשב ליום ד' אפילו בשעה השביעית שאחרי הצהרים ואין אנו מתחילין למנות הי"ח שעות של יום ה' רק כשיתחיל יום ה' באמת א"כ נצטרך לידע בדקדוק עצום מאד מתי יתחיל יום ה' ושלא יהיה לנו שום ספק וגימגום של רגע אחת כי אפילו ע"י חלק אחד מתתר"ף בשעה ישתנו קביעת ר"ה וכל המועדים כולם:
כח) וזה דבר קשה מאוד לכוין את השעה והרגע של תחלת היום כי צריך לזה ידיעות רבות, א) צריך לידע להכריע בין תקופות שמואל לתקופת רב אדא, כי בתקופת שמואל בכל י"ט שנים שהוא מחזור קטן נשאר שעה א' ותפ"ה חלקים שהילוך החמה יתירה על הלבנה ובזמנינו יש חילוק ביניהם יותר מעשרה ימים שהחמה מתאחרת לבא לתחלת מזל מאזנים לחשבון שמואל מחשבון רב אדא וא"כ יש חילוק ביניהם בחשבון אורך היום בר"ח תשרי שהוא ר"ה. ב) אי אפשר לנו לכוין את השעה והרגע של התחלת היום מחמת שאין אנו בקיאים בשיעור בין השמשות, כמו שידענו שיש מחלוקת תנאים ואמוראים ופוסקים בשיעורו של בין השמשות. ג) צריך לידע בדקדוק עצום יש ישתנה אורך היום מדי יום ביומו כשהחמה עומדת במזל בא יה שהוא המזל שחל בו ר"ה ברוב השנים. ד) נחוץ הדבר לידע בדקדוק עצום באיזה מעלה שוכנת עיר ירושלים במר הרוחב שהוא לצד צפון ומעלת האורך לצד מערב, ואע"פ שכתב הרמב"ם בזה בפ' י"א מהל' קדה"ח הל' י"ז מ"מ לא כתב בדקדוק רק בכמו והיינו ע"פ דרך הקירוב ומשמע מדבריו שאין זה בדקדוק עצום שלא יהא ספק אפילו ברגע אחד.
כט) ולא בענין דחיית מולד זקן לבד ימצא מכשולים ופקפוקים מי שירצה לגמגם על האי כללא שקבלנו דתחלת הלילה נחשב לעולם מתחילת שעה שביעית אחר הצהרים אף גם זאת כי גם בשאר דחיות וקביעות ימצאו מכשולים רבים וגימגומים, דקי"ל בט"ו תקפ"ט בשנה שהיתה מעוברת לפניה נדחה מיום הולדו, וממילא פחות מבט"ו תקפ"ט כגון בט"ו תקפ"ח ותקפ"ז אינו נדחה וכן הא דקי"ל נטר"ד בשנה פשוטה נדחה, וממילא בפחות מגטר"ד כגון גטר"ג וגטר"ב אינו נדחה, ואם לא נדע רגע ושעה מבוררת מתי נתחיל למנות הלילה, לא נדע אם היא בט"ו תקפ"ט לדחותה או בט"ו תקפ"ח ולקובעה וכן לא נדע אם הוא גטר"ד לדחותה או גטר"ג ולקובעה, לכן נחוץ שתהא שעה ורגע מבוררת להתחלת היום ומעתה אין שום פקפוק וגמגום בקביעת השנים והמועדות וחלילה לגמגם ולפקפק על האי כללא שקבלנו מרבותינו, וז"ל הרמב"ם פ"ה מהל' קדה"ח הל' א' וב' כל שאמרנו וכו' אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון שאנו מחשבין היום, ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא שבזמן שיש סנהדרין קובעין ע"פ הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין ע"פ חשבון זה שאנו מחשבון היום ואין נזקקין לראיה אלא פעמים שיהיה היום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראיה או קודם לו ביום או אחריו ביום עכ"ל אלמא דדעת הרמב"ם הוא דכל החשבון שלנו שאנו נוהגין היום הוא הלכה למשה מסיני א"כ אין לפקפק ואין לגמגם על החשבון אשר אנו נוהגין היום.
ל) והנה מדברי הרמב"ם האלה משמע דפליג על הש"ג בשם רי"ז שהבאנו לעיל שהרי הרמב"ם כתב ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין ע"פ החשבון זה שאנו מחשבין היום ואין נזקקין לראיה אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראיה או קודם לו ביום או אחריו ביום עכ"ל אלמא דס"ל להרמב"ם דהלכה למשה מסיני הוא כן דבזמן שאין סנהדרין אין אנו מקפידים כלל שיוקדם הראיה לר"ח, ואלו הש"ג שהבאנו לעיל ס"ל דאפילו בזמן הזה אין קובעין ר"ח קודם חידוש הלבנה, ובאמת יש להשוות דבריהם ולומר דלא פליגי אהדדי, דיש לומר דחידוש וראיה תרי מילי נינהו, היינו שהש"ג שכתב שאין קובעין ר"ח קודם חידוש הלבנה קאי על זמן המולד שהוא הקבוץ האמצעי ולא קאי על ראיית הירח האמתי, ומשו"ה קרי ליה הש"ג לשון חידוש ולא לשון ראייה דעדיין לאו שעת ראיה הוא עד הקבוץ האמתי והרמב"ם שהזכיר בלשונו לשון ראיה קאי על הקבוץ האמתי שהוא ראית הירח ממש, ולפי זה יוכל היות דלענין מולד האמצעי מודה הרמב"ם לדברי הש"ג שאין קובעים ר"ח קודם המולד.
לא) ובכל זאת נראה יותר דהרמב"ם ס"ל דאפילו קודם המולד האמצעי ג"כ יש לקבוע ר"ח מדלא התנה הרמב"ם התנאי הזה ובלבד שלא יוקדם ר"ח למולד האמצעי, ש"מ דבזמן הזה שאין אנו מקדשין ע"פ הראיה ולא בעינן שיתקיים המקרא דדרשינן מיניה כזה ראה וקדש, דהרי המקרא הזה נאמר על ראית הירח ממש שהוא הקבוץ האמתי ואפילו הכי לא בעינן שיתקיים בזמן הזה כי כן קבלנו הלכה למשה מסיני, מכ"ש הקיבוץ האמצעי שהוא המולד בודאי לא בעינן בזמן הזה דאפילו בזמן הסנהדרין לא דקדקנו עליו כידוע דפעמים יוקדם הקיבוץ האמתי להאמצעי ופעמים יוקדם הקבוץ האמצעי להאמתי ופעמים באים שניהם כאחד, א"כ מהיכי תיתי לדקדק במולד האמצעי בזמן הזה.
לב) ואולי זהו הטעם מה שיש כח ביד ביד לקבוע רגע וזמן להתחלת היום משעה שש אחר הצהרים לענין כל הקביעות והדחיות של המועדים, אשר באמת תימה גדולה היא זו ולא מצינו לה חבר בכל התורה, שיתחיל יום המחרת קודם שקיעת החמה של היום כנ"ל, וגם אחר שכבר יצאו הכוכבים של לילה עדיין נחשב ליום הקודם כיון שלא בא שש שעות אחר הצהרים כאשר ביארנו לעיל אות כ"ד באריכות שאין הדבר תלוי אלא בשש שעות שאחר הצהרים ואין אנו משגיחין כלל לא על השמש ולא על הככבים אשר באמת פליאה נשגבה היא מאוד, ובדברי הרמב"ם האלה יש לתרץ, שכן קבלנו הלכה למשה מסיני דבזמן הזה אין אנו משגיחין לא על הראיה של הירח ולא על המולד של שאר חדשי השנה רק על החשבון של קביעת ר"ה וארבע דחיות על זה אנו סומכין ונוכל לקבוע ר"ח ביום שלא יבא בו המולד כלל ומשו"ה לא איכפת לן אם יהיה המולד לאחר שיצאו הכוכבים קודם שעה שש.
לג) היוצא לנו מזה דכשבא המולד קודם שעה שש יש לקבוע ר"ח בו ביום לכולי עלמא הן לדעת הרמב"ם הן לדעת הש"ג ואין לפקפק ולגמגם על החשבון שלנו כלל, לכן אין לפקפק ולגמגם ג"כ על ר"ח שבט דשנת תרס"ב דבודאי ראוי לקבוע ר"ח בו ביום ומי שירצה לפקפק ולגמגם על ר"ח שבט דשנת תרס"ב לדחותו מיום ה' שהוא יום המולד יש לו לפקפק ולגמגם כמו כן על הרבה קביעות ודחיות כיוצא בו, ויאמר אולי הקביעה שקבענו ר"ה לאו קביעות היא כי אולי היה מולד זקן ויאמר ג"כ אולי הדחיה של מולד זקן לאו דחיה היא, ואולי הקביעה של בט"ו תקפ"ח ושל גטר"ג לאו קביעה היא, ואולי הדחיה של בט"ו תקפ"ט ושל גטר"ד לאו דחיה היא וכשם שאין לפקפק ולגמגם על כל הדחיות והקביעות שנהגו ישראל מימי קדם עד היום כך אין לפקפק ולגמגם על קביעות ר"ח שבט דשנת תרס"ב א"כ דברי הפר"ח המה נכונים וברורים בלי שום גימגום ופקפוק כלל.
לד) והנני להראות באצבע השנים אשר קרה כזאת שיהיה ר"ח שבט מולד זקן ומהם נמצא כמו כן שהיה מולד שבט אחר צאת הכוכבים מאוחר ממולד שבט דשנת תרס"ב, כל זה חקרתי ודרשתי ע"פ הלוח שבטור המתחיל משנת נ"ה לאלף הששי שהוא ראש למחזור רס"ז עד סוף מחזור שי"ח מ"ה נ"ב מחזורים בלוח הטור פעם אחת קרה כזאת בשנה הששית למחזור רס"ח והוא בשנת ע"ט לאלף הששי, כי בלוח הטור נרשם ב"ח, ומולד תשרי היה אז ביום א' בשבת י"ז שעות פ"ב חלקים וסימנו א' י"ז פ"ב ור"ח שבט היה בשבת ומולד שבט היה אז יותר משתי שעות אחר חצות היום, וכן היה מולד זקן בשנה הששית למחזיר רפ"א שהיא שנת שכ"ו לאלף הששי וכן היה מולד זקן מעט אחר חצות היום בשנה הששית למחזור רצ"ד שהיא שנת תקע"ג לאלף הששי, ודע כי כל זה לא יוכל להיות רק בשנה מעוברת אבל בשנה פשוטה לא קרה כזאת מעולם שיהא מולד זקן באחד מחדשיו ולא יהיה זאת לעולם.
לה) ושנת י"ז למחזור רפ"א שהיא שנת של"ז לאלף הששי נרשם בלוח הטור ז"ח ומולד תשרי היה אז ביום ו' בשבת כ' שעות ביום ק"ה חלקים והיה מולד שבט ביום ה' בשעה הששית בערב והוא מאוחר ממולד שבט דשנת תרס"ב, ובכל מאת היה ר"ח שבט ביום ה', כן בשנת י"ז למחזור רצ"ד שהיא שנת תקפ"ד לאלף הששי היה כמו כן מולד שבט סמוך לערב ביום ה' והיה ר"ח שבט בו ביום המולד, ובשנת י"ז למחזור ש"ז שהיא שנת תתל"א לאלף הששי לפי הלוח שבטור יהיה מולד שבט ביום ה' בערב מוקדם תתק"ה חלקים ממחזור רצ"ד כמו שכתבנו כי תתק"ה חלקים מתרחקת להקדים בכל י"ג מחזורים מי"ג מחזורים שלפניו גם פה נראה לעין וגלוי לכל כי הלוח שבטור אינו מדוקדק מה שמשוה כל י"ג מחזורים לי"ג שלפניו כי לפי הלוח שבטור גם בשנת י"ז למחזור רס"ח גם כן סימנו ז"ח ובאמת נראה וגלוי לכל שסימנו ז"ש שהרי מולד תשרי היה ביום ו' בשבת כ' שעות תתר"י חלקים וידוע דכשיבוא מולד תשרי ביום ו' בשבת כ' שעות תצ"א חלקים וממנו ולמעלה אז השנה היא שלימה וסימנה ז"ש, כמו שכתבנו לעיל אות י"ג.
לו) וכן היה מולד זקן בר"ח שבט ע"פ לוח הטור בשנת י"א למחזור רע"א שהיא שנת קמ"א לאלף הששי שנרשם בלוח הטור ז"ח ומולד תשרי היה אז ביום ו' ט"ז שעות ביום רע"ג חלקים ור"ח שבט היה ביום ה' והמולד היה אחר חצות היום יותר משעה, וכן היה בשנת י"א למחזור רפ"ד שהיא שנת שפ"ח לאלף הששי מולד שבט לאחר ח"י שעות ביום והוא מולד זקן, וכן היה מולד זקן בר"ח שבט בשנת ח' למחזור רע"ב והוא בשנת קנ"ז לאלף הששי שנרשם בלוח הטור ב"ח ומולד תשרי היה אז א' בשבת י"ז שעות תרפ"ז חלקים ור"ח שבט הי' בשבת והמולד הי' בו ביום השבת יותר משתי שעות אחר חצות היום, וכן היה מולד זקן בשנה השמינית למחזור רפ"ה שהיא שנת ת"ד לאלף הששי, וכן היה מולד זקן בשנת ח' למחזור רצ"ח שהיא שנת תרנ"א לאלף הששי, כן היה מולד זקן בשנת י"ד למחזור רע"ו שהיא שנת רל"ט לאלף הששי שנרשם בלוח הטור ז"ח ומולד תשרי היה אז ביום ו' בשבת י"ח שעות קפ"ט חלקים וסימנו וי"ח קפ"ט ור"ח שבט היה ביום ה' בשבת, ומולד שבט היה בו ביום ה' יותר מג' שעות אחר חצות היום וכן היה בשנת י"ד למחזור רפ"ט שהוא שנת תפ"ו לאלף הששי כן הוא בלוח הטור על שנת י"ד למחזור ש"ב שהוא שנת תשל"ג לאלף הששי, וכן הוא בלוח הטור על שנת י"ד למחזור שט"ו שהוא תתק"ף לאלף הששי.
לז) וכן היה מולד זקן בר"ח שבט בשנת י"ז למחזור רע"ב והיא שנת קס"ו לאלף הששי שהיה מולד תשרי יום ג' בשבת ט"ו שעות ק"ו חלקים סימנו גט"ו ק"ן ונרשם בלוח הטור ג"כ ונמצא ר"ח שבט ביום ב' בשבת והמולד של שבט היה בו ביום ב' אחר חצות היום כן היה מולד זקן בר"ח שבט בשנת י"ט למחזור רע"ו שהיא שנת רמ"ד לאלף הששי שנרשם בלוח הטור סימנו ג"כ ומולד תשרי היה ביום ג' בשבת ט"ו שעות ביום תשנ"ה חלקים ור"ח שבט היה ביום ב' והמולד היה בו ביום אחר חצות היום.
לה) ומה שהביא הרב הגאון הנ"ל סעד לדבריו לדחות את ר"ח שבט מיום הולדו מגמ' דר"ה ד' כ' מסוגיא דמאיימין על העדים דפסק הרמב"ם כלישנא קמא דאין מאיימין על העדים רק לעברו ולא לקדשו, הנה אם אפילו היה ראיה מכרחת באותה סוגיא דמולד זקן אין קובעין ר"ח בו ביום, מ"מ אין משם ראיה לנידון דידן, כי הסוגיא דשם לא איירי כלל בענין קביעת המועדים ע"פ החשבון אשר אנחנו נוהגין היום ע"פ הקבלה שקבלנו מרבותינו, רק הסוגיא דשם איירי בענין קביעת המועדים שנהגו בזמן הסנהדרין לקדש ע"פ הראיה שהרי בסוגיא דשם הוזכרו עדים, ובזמן הזה לא שייך עדים כי ע"פ החשבון עבדינן הכל, וכיון דהסוגיא דשם לא איירי כלל מענין קביעת המועדים ע"פ החשבון רק מענין הקביעות ע"פ הראיה לכן אם אפילו היה ראיה מכרחת מאותה סוגיא דבזמן הסנהדרין שקדשו ע"פ הראיה לא קבעו ר"ח במולד זקן, מ"מ יוכל היות דבזמן הזה שקובעים המועדים ע"פ החשבון יוכלו לקבוע ר"ח ביום המולד זקן, ואין ללמוד זה מזה כי כמה וכמה חילוקים ודינים יש בין הקביעות שאנו נוהגין היום בין הקביעות שנהגו בזמן הסנהדרין, כמבואר ברמב"ם בהל' קידוש החדש וכן הרמב"ם שפסק כהסוגיא דשם הביאו בפ"ג מה' קדה"ח ושם איירי כמו כן מענין הקידוש ע"פ הראיה שנהגו בזמן הסנהדרין כאשר יראה המעיין בדבריו ומפ"ה והלאה התחיל הרמב"ם להזכיר מענין הקביעות ע"פ החשבון אשר אנו קובעין היום.
לט) והא דקי"ל דמולד זקן נדחה מיום הולדו מקורו הוא מהא דתניא בסוד העיבור המובא בר"ה (ד' הי ע"ב) כדאיתא שם מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה יעו"ש וכמו שכתבו העברוטת כי מקור דחיית מולד זקן הוא מאותה סוגיא דשם ואלמלא קבלת רבותינו לא ידענו דחיית מולד זקן מאוחר א יען כי הסוגיא הזאת עמוקה מאוד ויש בה הב וביאורים והעיקר אנו סומכין על קבלת מ) ועוד כי לפירוש הרמב"ם אין שום ראיה מאותה סוגיא דמאיימין שהביא הרב הגאון הנ"ל לדחיית מולד זקן אפילו בזמן הסנהדרין וז"ל הרמב"ם פי"ח מהל' קדה"ח הל' ח' הקבלה שהיה ביד החכמים איש מפי איש מפי משה רבינו כך היא שבזמן שלא יראה הירח בתחלת החדשים חדש אחר חדש ב"ד קובעין חדש מעובר משלשים יום וחדש חסר מכ"ט יום וכן מחשבין וקובעין חדש מעובר וחדש חסר בקביעה לא בקידוש שאין מקדשין אלא על הראיה ופעמים עושים מלא אחר מלא או חסר אחר חסר כמו שיראה להם עכ"ל הרמב"ם שם ומדבריו למדנו דבר חדש דאפילו בזמן הסנהדרין שקדשו ע"פ הראיה מ"מ אם לא נראה הירח ביום שלשים וב"ד רוצים לקבוע ר"ח בו ביום היינו שיהיו ימי החדש כ"ט יום, יש כח ביד ב"ד לעשות אפילו לעשות חסר אחר חסר ג"כ יש כח בידם לעשות ואינן צריכין לשכור עדי שקר שיאמרו שראו את הירח היום, ולפי זה יש להקשות על הרמב"ם מהסוגיא הנ"ל ד' כ' שנחלקו אי מאיימין על העדים לקדשו או לא, והיינו שיעידו שקר ואע"פ שלא ראו יאמרו ראינו כדאיתא שם בסוגיא, והוא כמב"ר רואין שיש צורך לקדש היום, ולדברי הרמב"ם תימה היא כיון שיש כח ביד ב"ד לחסר את החדש ולקבוע ר"ח בו ביום בלא עדי שקר א"כ מה צריך לומר שקר.
מא) אך המעיין בדברי הרמב"ם סוף פ"ג מהל' קדה"ח יראה דהרמב"ם מפרש פירוש אחר בסוגיא דמאיימין על העדים דלא כפירש"י וכמו שכתב שם הלח"מ בהלכה ט"ו דהרמב"ם מפרש דאיירי שכבר קידשו ב"ד את החדש ביום שלשים מפני שבאו עדים או שכבר עיברו ב"ד את החדש וקבעו ר"ח ליום ל"א מפני שלא באו עדים, ואח"כ באו עדים לסתור את הקידוש ע"י הכחשה או הזמה, או לסתור את העיבור ע"י ראית הירח בזמנו על זה נחלקו אי מאיימין עליהם כדי שלא לסתור מעשה ב"ד ואיכא גנאי או מפני שכבר יצא שמו מעובר או שלא לאיים עליהם יעו"ש בלח"מ, אך אין זה שום שייכות לנידון דידן ולנידון הקושיא שהקשינו, כי באמת יש כח ביד ב"ד לקבוע ר"ח ביום שלשים כשיראו צורך בדבר ואין צריכין לשום עדים שיעידו שקר שראו את הירח ביום שלשים, כן לא ראינו באותה סוגיא שיהא שום חילוק בין שהיה המולד קודם חצות היום דלא מקרו מולד זקן, בין שהיה המולד לאחר חצות היום דהוי מולד זקן, כי הסוגיא דשם במילתא אחריתי קמיירי אי חיישינן לזה מה שיצא שם החדש מעובר או לא חיישינן, ואי חיישינן לגנאי ב"ד מה שקדשו את החדש בזמנו או לא חיישינן, אבל נידון כנידון דידן שחל ר"ח שבט במולד זקן יוכלו ב"ד לקבוע ר"ח בו ביום ואין הסוגיא דשם מעכב בידם כלל וכלל.
מב) היוצא לנו מכל הנ"ל כי דברי הפר"ח נכונים וברורים המה כשמש בצהרים והוא כמו שסידרו לנו מסדרי הלוחות ואין לפקפק עליהם כלל וכלל, לכן שנת תרס"ב סימנו זח"ג היינו שר"ה חל בשבת והיא חסרה ופסח חל ביום ג' בשבת ושנת תרס"ג סימנו הש"א היינו ר"ה חל ביום ה' והיא שלמה ופסח חל ביום א' ואין לחוש כלל להלוח שבטור ואין זה נכנס כלל בסוג מחלוקת רק טעות דמוכח הוא בלוח הטור שהרי ביררנו שכל המעברים שוים ואין מחלוקת ביניהם כלל וגם הטור סובר כמו כל בעלי העברונות בכל הדברים כמו שהארכנו וביררנו את דברי הטור שאינו חולק בשום דבר על יתר בעלי העברונות, וטעות הוא בטור ואין זה נכנס בסוג מחלוקת כלל וכלל וכל זה הוא פשוט וברור מאוד
מג) ובכל זאת יען כי יצא קול עירעור על שנת תרס"ב ותרס"ג וכבר הניחו את לבב העם לאמר כי מועדי תרס"ב ותרס"ג ספיקות הם, לזאת מהראוי כי חכמי ירושלים יודיעו במכ"ע ומאספים את הקביעות מהשנים האלה, כי הכל על פי חכמי ירושלים נעשה ונקבע כי מציון תצא תורה, וז"ל הרמב"ם פ"ה מהל' קדה"ח הל' י"ג זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שר"ח ביום פלוני ויו"ט ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הם סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני א"י איזה יום הוא וקביעת בני א"י אותו הוא שיהיה ר"ח או י"וט לא מפני חשבון שאנו מחשבין עכ"ל וז"ל המפרש שם זה שאנו מחשבין וכו' זכר אותו בספר מצות והוסיף עליו ואומר והנני מוסיף לך ביאור ונאמר שאם ח"ו יאבדו בני ישראל מא"י וכו' וכן אם לא נמצא ב"ד בא"י וכו' היה זה החשבון שאנו מחשבין אותו בחו"ל לא יועיל לנו כלום שאין מעברין שנים וקובעין חדשים אלא בא"י שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים עכ"ל המפרש שם, לזאת מההודעה אשר תצא מציון וירושלים יחזקו ידים רפות אשר השמועה פעלה בלבבם, ולא יעשו ח"ו כשתי תורות, ורב שלום על ישראל.
סוף הספר