אור ברסלב

משנת מסכת כלה

פרק ב

פרק א

א

ר' נהוראי אומר כל המבייש את חבירו לסוף הוא מתבייש ולא עוד אלא שמלאכי השרת טורדין אותו ודוחפין אותו ומראין את קלונו לכל באי העולם ואחרים אומרים כל מי שיש בו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנאמר (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:

ב

אמר ר' יוחנן בן דהביי ארבעה דברים שחו לי מלאכי השרת ואלו הן חגרין וסומין אלמים וחרשין חגרין מפני מה הוויין מפני שהם הופכים את שולחנם סומין מפני מה הוויין מפני שהם מסתכלים באותו מקום אלמים מפני מה מפני שהם נושקין אותו מקום חרשין מפני מה מפני שהם מספרים בשעת תשמיש וחכמים אומרים אין הלכה כיוחנן בן דהביי אלא כל מה שירצה אדם לעשות לאשתו יעשה אינה דומה אלא לבשר הבא מבית הטבח הרוצה לאכלו במלח אוכלו במלח הרוצה לאכלו צלי אכלו צלי והרוצה לאוכלו על גבי גחלים אכלו על גבי גחלים ועוד אינה דומה אלא לדג הבא מבית הצייד הרוצה וגו':

ג

שאלו את אימה שלום אשתו של ר' אליעזר אחותו של ר' גמליאל אמרו לה מפני מה בניך יפים ומזורזין בתורה אמרו לה בשעת תשמיש מהו אצלך אמרה להן אינו מדבר עמי לא במשמרת הראשונה ולא במשמרת האחרונה אלא באמצעית מגלה טפח ומכסה טפח ודומה למי שקפחו שד אמרתי לו מה טעם אמר לי כדי שלא תעלה על לבי דעת אשה אחרת ונמצאו בניי באין לידי ממזירות:

ד

ארבעה ממזרים ואינם ממזרים ואלו הן בני נדה בני נידוי בני אמה בני שנואה בני אנוסה בני מפותה בני גרושת הלב בני תמורה בני שכרות ויש אומרים אף בני ישינה ובני חצופה והבועל ארוסתו בלא כתובה בבית חמיו ויתקין היוצא מבית הכסא ומשמש יהיו לו בנים מזוהמין ויתקין מפני מה מפני ששד של בית הכסא נלווה עמו וכמה ישהה וישמש שיעור חצי מיל:

ה

המשמש מטתו מעומד אוחזתו אחילו כיוצא בו האוכל בשר שור בלילי רביעי ובלילי חמישי וישן בלבנה אחזתו אחילו ואיזה הוא אחילו זו היא אש של עצמות ומה היא תקנתו קמח של עדשים ויין כל הרפואות אדם עושה אותם כשהוא רעב וזו אדם עושה אותם כשהוא שבע כל הרפואות אדם עושה אותם עד שירד במטה וזו אחת רגלו בארץ ואחת רגלו במטה כל הרפואות אין אדם עושה אותם אלא שלש פעמים בלבד וזו אדם עושה והולך עד שיתרפא:

ו

המשמש מטתו שכור סופו נעקר שניהם [שכורים] סופן נעקרין הקיז דם [ושימש] יהיו לו בני בוהקים הקיזו שניהם ושימשו יהיו להם בנים בעלי ראתן אימתי בזמן שלא טעמו כלום:

ז

הרגיל בקצח אינו חושש בבני מעיים ר' שמעון בן גמליאל אומר קצח אחד מסמני מות הוא והישן במזרה גרנות דמו בראשו לא אמרו אלא זה ביפה וזה בשאינו יפה האוכל משקל דינר של כסף קצח לבו נעקר ארבעים אגוזים לבו נעקר ארבעים בצים לבו נעקר רביעית דבש לבו נעקר:

ח

המשמש מטתו לאור הנר הוויין לו בנים נכפין מיושב אחזהו דדריא היא מלמעלן והוא מלמטן אוחזתו דדריא אלרייא ואיזו היא אלרייא זו גובה שומנה ומה תקנתו ירוקים של קוצים הוא מלמעלן והיא מלמטן זו היא דרכן של בני אדם שניהן כאחת זה הוא דרך עיקש:

ט

עז פנים ר' אליעזר אומר ממזר ר' יהודה אומר בן הנדה ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה פעם אחת היו זקנים יושבים ועברו שני תינוקות לפניהם אחד גילה ראשו ואחד כיסה ראשו זה שגילה ראשו ר' אליעזר אמר ממזר ר' יהודה אמר בן הנדה ר' עקיבא אמר ממזר ובן הנדה אמרו לו עקיבא היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבריך אמר להם אני אקיימן הלך ר' עקיבא אצל אמו של אותו התינוק ומצאה שהיא מוכרת בשוק סיטונות אמר לה בתי אם תאמר לי דבר שאני אומר לך אני מביאך לחיי העולם הבא אמרה לו רבי השבעה לי והשבע לה ר' עקיבה בפיו וביטל בלבו אמר לה בנך זה מה טיבו אמרה לו כשנכנסתי לבית חופתי נדה הייתי ופירש ממני בעלי ובא עלי שושביני והיה לי הבן הזה נמצא התינוק ממזר וכן נדה אמר לה אני לעצמי איני יכול לקרב אותך לחיי העולם הבא ולא למלט אותך מדינה של גהינם אלא בואי ואמרי כן לפני רבותינו ואני והן מקרבין אותך לחיי העולם הבא למחר נכנסה אצלו לבית המדרש ושאלה ר' אליעזר על בנה ואמרה לו כשם שאמרה לר' עקיבא אמרו גדול היה ר' עקיבא שהכחיש את רבותינו באותה שעה אמרו ברוך יי אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואלקי ר' עקיבא שגילה סוד לעקיבא בן יוסף

תוכן העניינים

משנת מסכת כלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה