משנת דרבי אליעזר על בראשית רבה· רבי אליעזר יהודה מפינטשוב
פרק לט
פסקה ז
מקדים מיתתו וכו'. להורות שאין לך עונש כאלו יצאת לאחר מיתתו ולא כמ"כ שלא איש אל ויכזב א"ל אלא רש"י בחומש מתרץ בע"א שהרשעים בחייהם קרוים מתים וק"ל:
פסקה ח
אבל היונה וכו'. ופורחה בא' מאגפיה וזהו פי' הפסוק אעופה ואשכונה כאחד:
פסקה יא
אברהם היה עיקר ועשה עצמו טפילה שנאמר אמרי נא אחותי את וכו' קשה אדרבה הלא עשה עצמו עיקר מדלא אמר אחיך אני כדאי' לקמן פ' ואתחנן פרשה ב' וזה לשונו אשר לו אלהים קרובים אליו אבל הקב"ה עושה עיקר לישראל שנאמר אשר לו וגו' א"כ הוא בהיפך וכן הוא במדרש רות סוף פר' א' וע"ש בילקוט. וי"ל דגם בזה כוונתו שתאמר אחותו אני ותתלה בו ואז ייטיב לו בעבורה יותר וע"כ עיקר כוונתו להיות טפילה לה שייטיבו לו בעבורה וק"ל: