משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן קיב
החיים והשלום וכ"ט סלה אל כבוד הרב הגאון המובהק המפורסים בוצינא קדישא חו"פ אור צח ומצוחצח דנהיר ומאיר בכל פינה ועברים לארץ ולדרים רבים הלכו וילכו לאורו מטע קדש מגאוני וקדושי אל כק"ש מרן ר' יואל טייטעלבוים שליט"א אבדק"ק ארשאווע והגליל יצ"ו:
אחרי קידה כמשפט קדם גברא רבה כדכוותי' הנני במודע כי כסף המשולח בעד ספרי הגיעני נכון ומאד נהניתי אשר ספרי מצאה חן בעיניו הבדולחים וחרב שמחתי עד למאד על הברכה שברכני שאהי' בעזה"י ממזכי הרבים ושאזכה להרחיב גבול התורה והקדושה אשר באמת זה כל חפצי ומגמתי מעודי וחקותי חזקה שברכת צדיק וקדוש ישראל לא יכזב כמאמר חז"ל שברכת ת"ח אפילו על תנאי אינו חוזר ומכש"כ ברכת אדם גדול כמותו ירבו בישראל ובאתי כעת רק ליתן לכהדר"ג וקדושו נ"י תשואות חן שרצה להכירני ולחבב את ספרי בעיני וגם אני לא אוכל להתעלם מלהזכיר לפני כ"ק מרן שליט"א שעוד לא פג מחיכי טעמי התורות והדרשות שדרוש דרש לנו משה שפיר קאמר ה"ה כהדרגנ"י בקיץ דשנת תרע"ח בעת שחנה את פניהעיר נאנאש יצ"ו וגם אני הייתי בתוך הבתים לקבל פני קדשו ולהיות משובתי שבת קדש תחת צלו ושם זכיתי לשמוע מפיו קדשו כמה מילי מעליותא בהלכה ובאגדה ובמוסר מדוברות מלהבות קדשו והרבה דברים ששמשתי בהם בדרשותיי ולדוגמא אעלה על הגליון מה שאמרתי עם דברות קדשו בסדר השבוע ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע ורש"י פירש כל טובתן של רשעים רעה אצל הצדיקים ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנוב את לבבי כו' למה נחבאת לברוח כו' ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בחוף ובכנור ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי עתה השכלת עשו יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמור השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע כו' ויען יעקב כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי ע"כ - ויש לדקדק טובא במקראי הללו א' כיון דה' אמר ללבן השמר מדבר עם יעקב מטוב עד רע למה עבר על פי ה' ודבר עמו טוב ואמר לו ואשלחך בשמחה כו' דברים טובים ונעימים כאילו את טובתו הי' דורש - שנית קושיות המפורשים מה איכפת לן בזה שידבר עמו טוב ומה שפירש רש"י שטובתן של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים הא גופא טעמא בעי למה הוא באמת כן - גם קשה לאיזה צורך הי' לו ללבן להגיד זאת ליעקב יש לאל ידי כו' רק ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר כו' דכיון שכן הוא מעשה לסתור שבאמת אין לאל ידו לעשות עמו רע עוד קשה תשובת יעקב כי יראתי פן תגזול את בנותיך מעמי הלא תתן אמת ליעקב ולא הי' פה דובר שקרים ח"ו ואיך באמת ירא ממנו הלא לעיל מזה כתיב ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ואהי' עמך וכיון שה' הבטיח לו שיהי' עמו מה מקום הי' לירא ממנו ואם כי ידוע מאמרם ז"ל ביעקב שהי' ירא שמא יגרום החטא עכ"ז מ"ט פנים לתורה:
אבל יובנו הדברים היטב עם מה ששמעתי מפי קדשו בהדרשה נפלאה הנ"ל שפירש דברי רבינו רש"י שפירש בתשובת אמנו רבקה על שאלת אחיה ואמה התלכי עם האיש הזה, ותאמר אלך ופרש"י מעצמי ואף אם אינכם רוצים עכ"ל - והיא פלא מה כיון רש"י ז"ל בזה וגם מה צורך הי' בתשובה כזו הלא אל תתחר במרעים כתיב ואמר לנו, כ"ק מרן שליט"א כוונה נאותה ואמת בזה בהקדמת דברי הגה"ק באגרא דכלה בפסוקים דאחרי כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אלי מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו - וקשה לאיזה צורך אמר הכתוב אשר אני מביא אתכם שמה וכי עד השתא לא ידעינן זה - ואמר הגה"ק הנ"ל דכבר ידוע דכח הפועל בנפעל וכל הנותן מחנה לחברו הוא נותן גם כחו במתנה זו לחברו וע"כ היו נזהרין קדושי ישראל מלקבל מתנה מאיניש דלא מעלי כדי שלא ישחדו מכחו - ועתה דהקבה"ו הי' מבקש מזרע ישראל שלקחו את ארץ כנען מהכנענים שלא ילכו בחקותיהם וכמעשיהם לא תעשו הי' לכאורה פתחון פה לשאול הלא זה דבר שאי אפשר בטבע כיון דהם קבלו את הארץ מידם א"כ בלתי מכיון הם נשחדים מכחם ע"י שכח הפועל בנפעל וא"כ מהטבע הם מוכרחים לילך בחקותיהם ולעשות כמותם על כן הקדים להם הקב"ה וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה רצה לומר בזה שתדעו שלא הכנענים נתנו לכם את הארץ רק אני נותן לכם את הארץ ע"כ שפיר יש לאל ירכם שלא לעשות כמעשיהם ועוד תרתי לטיבותא יש א' שנגרע כח הכנענים בזה ע"י שנעשה הדבר נגד רצונם וב' שאני הוא הנותן לכם זה א"כ אדרבא עוד נתתי את כחי בכם שתכלו לחיות בארץ בקדושה כי כח הפועל בנפעל א"כ כחי יש בכם וע"כ שפיר אני מבקש מכם את זאת עכ"ד הקדוש בספרו אגרא דכלה והדברים אמיתיים ימתוקים - והוא הענין ג"כ אצל אמנו רבקה ע"ה דלקיחתה ליצחק הי' לתכלית גבוה ורמה ונשגבה מאד לטעת על ידה אומה קדושה ולבנות אתה את בית ישראל חלק ה' עמו ובאמת הי' מדעת אחיה ואביה לעכב את כל המעשה רק אחר דראו דכבר נגמר מן השמים (ובתואל שרצה עוד לעכב באמת קיבל עונשו כמו שפי' רש"י) לא עיכבו עוד וכמו שאמרו בפירוש מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב אבל עוד התחכמו להזיק במפעל הקדוש הזה ע"י שחשבו דרבקה עודה קטנה ודבוקה באמה כמו שאמרו ז"ל בפסוק ותרץ ותגד לאמה א"כ בודאי לא תרצה לעזוב את בית אמה ופ"י דברי פיתוי שלהם תשלחו אותה וא"כ כל הילוכה יהי' על ידם וא"כ שוב יהי' כח הפועל בנפעל וא"כ יהי' כחו של לבן באמצע וא"כ ממילא לא ישיגו את התכלית הנרצה בהלוך רבקה ליצחק ע"כ התחכמה רבקה בתשובתה לרשעים הללו ותאמר אלך וכפרש"י מעצמי ואף אם אינכם רוצים וא"כ לא תוסיפו תת כחכם במפעל הזה כלל וכלל א"כ ממילא לא תכלו להזיק לן כלום בהבנת בנין בית ישראל וא"ש עכ"ד מר הדרגנ"י בתוך אחד השיחים שיח קודש ששח לן בדרשה הנ"ל ודפח"ח ושפתים ישק:
ומכאן ואילך אוסיף אני בעזה"י בבחינה הנ"ל לבאר ענין בריחת יעקב אבינו ע"ה מלבן דזה הי' ג"כ טעם יעקב אבינו שגנב את לבבו בלי הגיד לו כי בורח הוא יען כי הגיע השעה שיעקב אבינו הי' רוצה לילך לארץ הקדושה ולבנות בית הנאמן לה' עם י"ב שבט ה' וכדי שיהי' הקדושה בשלימות הי' רוצה לעשות זאת בלתי התערב בה כלל כחו של אותו רשע היינו שלא יהי' כלל בהסכמת רצונו וממילא לא יהי' שייך בו כח הפועל בנפעל ולבן הרשע הבין את כונתו היטב יען שהי' חכם בקליפה כידוע וטען עמו שלא טוב עשה בזה דכמו אצל רבקה יען שידעה שמה' יצא הדבר ולא נוכל לדבר מטוב עד רע היינו שלא יכלו לעכב על ידה על כן לא הי' מזיק כלל הסכמתינו בזה וכמו שאמרה רבקה אלך מעצמי אף אם אינכם רוצים ויען שהי' כן שוב לא התנגדו כלל על שילוחם אותה בברכה כדכתיב וישלחו את רבקה כו' ויברכו את רבקה א"כ גם אצלך יען כי אלקי אביכם אמר אלי השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע היינו שלא אעכב אותך בהילוכך מכאן אל אבותיך ומסתמא גם אתה ידעת מזה ואתם תלכו מפה אף אם איני רוצה להסכים וא"כ ממילא לא יזיק כלל הסכמתי בזה א"כ מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשביות חרב למה נחבאת לברוח ונא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי עתה הסכלת פשו יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמר אלי השמר לך מדבר עם יעקב מטוב פד רע ועפ"י הנ"ל יהי' זה בלשון תימא יש לאל ידי וכי יש לאל ידי לעשות עמכם רע בתמי' הלא ואלקי אביכם כו' ופסוק יש לאל ידי הוא נתינת טעם על ועתה הסכלת עשו שנאמר בתחלה יען דוכי יש לאל ידי לעשות עמכם רע הלא ואלקי כו' א"כ גם הסכמתי לא יזיק לך א"כ הי' לך להגיד לי זאת כדי לשלחך בשירים כמו שעשו עם רבקה אמך דשלחו אותה בברכה והואיל אתה לא עשית כן על כן עתה שפיר הסכלת עשו - ועל זה השיב לו יעקב בחכמה יפן כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי והכונה יהי' עפי"ד הגר"א ז"ל בהחילוק בין שני החיבות "עם" או "את" שהם משמות הנרדפים כי תיבת "עם" יורה השיווי בדבר ההוא דקמיירי ופעולת שניהם שוה אך תיבת "את" יורה שהגם ששניהם עושים את פעולה הזאת עכ"ז אין שניהם שוין בדבר זה כי האחד עיקר והשני טפול לו וכמו שדרשו את הטפול לבשרו עכ"ד (עיין מה שפירש בפסוק וילך עם שרי מואב ויחר אף ה' כי הולך הוא וכפרש"י לבו כלבם שוה) וטען יעקב בתשובתו אליו אם כי לכאורה הצדק אתך דאחר דאין בכחו לעכב אין ברצונו היזק בעיקר הדבר וכמו שהי' ברבקה דלא הי' בכחו להזיק ונעכב בנין בית ישראל עכ"ז לא ימנטו משום איזה היזק בדבר והי' מקום קפידא לחול היזק בדבר במקצת מה שלא הי' כן אם לא קבלו אז את הסכמתו כלל והיינו דידוע דמיצחק ורבקה נולד עשו הרשע ג"כ ורק דהברכה באה מקבה"ו כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ועשו נדחה לחוץ וי"ל מה שנולד להם רשע זה הי' ע"י הרצון קצת שהי' בזה מצד לבן הרשע והי' קצת כח הפועל בנפעל ומצא מקום לחול בעשו הרשע ועתה דיעקב הי' רוצה שיהי' מטתו שלימה ופסולת נקיה בלתי שום פסולת ע"כ רצה שלא יתערב זר כלל במעשיהו ולא יהי' רצון לבן הרשע בזה אף במקצת דמקצת וע"כ הי' בורח ממנו בני הגיד לו וזה שאמר יעקב בתשובתו פן תגזול חת בנותיך "מעמי דייקא מעמי" שיהיו שוים לי במפעלי כמו שאני הוא כסולת נקה בני שום סוג כידוע שהי' המובחר שבאבות כמו כן רציתי שיהיו שוים ני בפעולת העמדת שבטי יה ע"כ לא יכולתי להגיד לך כדי שנח יהי' כח הפועל שלך בנפעל אף במקצת וא"ש בהבנת הפסוקים בס"ד וגם דברי רש"י יובנו היטב שטובתן של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים מפני שכח הפועל בנפעל ות"ש הכל בעזה"י - ובאמת ענין הנ"ל שטובתן של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים מטעם דכח הפועל בנפעל והם נשחדו בע"כ מכחם מצאתי ג"כ למרן הח"ס ז"ל בסוף ספר תורת משה בדרשה לחנוך ביהכ"נ עיי"ש מה שכתב בטעם חרבנות של ב' בתי מקדשות שהי' לנו על ידי שהי' יד בני נכר באמצע וע"י כן שלטו בו זרים ובית ראשון על ידי שחטא שלמה בבת פרעה לא עצר כח לבנותו מבלי סיועת חירם מלך צור ועי"ז שלטו בו זרים לבסוף וע"ז כתיב כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת מיום בנינה אמנם דוד המע"ה כל הכנותיו שעשה לביהמ"ק השתדל מאד שלא יהי' יד גוי באמצע כלל ע"כ לא רצה לקבל מארונה היבוסי המוריגים והבקר ואמר לא אעלה לאלקי עולת חנם הכל מטעם הנ"ל ועיי"ש מה שהאריך בזה שעד כמה יש ליזהר שלא יתערב כח הגוי באמצע עבודתינו ולימוד תורתינו ותפלתינו - ובזה זכיתי להבין דעת קדושים קדושי רבנן קשישאי משנים שלפנינו מה שדכירנא מימי טליותי בעת שנתחדש החוק של "הקארגרויא" היינו שהרבנים יקבלו תמיכה מהמלכות שכ"ע שמחו לקראתה אבל לרבנים הזקינים צדיקי הדור הי' מוסיף עצב עמה וקטן הייתי בעת הזאת ושמעתי לאמור שהצדיקים הם מתנגדים לזה ולא יכולתי להבין למה יהי' בזה איזה התנגדות - ועתה אני מבין שפיר ועמדתי על דעתם הגדולה כי איך יהי' התורה הזו שנלמד בהיות יד גוי באמצע והם יהיו התמכין דאורייתא דילן וכדברי מרן ז"ל שלא יתערב כחם כלל בענודתינו את השם כי זולת זה ישלחו בה ידי זרים וה' ירחם במהרה על קרן התורה ועמו:
ואסיים דברי בדבר ההלכה ואזכיר קמי' תרי מילתא דתמיה לי בענינא דיומא המג"א תרע"ב סק"ג כתב דאין מצוה בהרבה שמן בנר שידליק גם אחר השיעור דאז שוב אין מצוה ואין שייך הדור מצוה אלא בשעת מצוה והוא מדרכי משה שם עיי"ש - ולי צ"ע מש"ס דשבת כ"ג דיש לדייק משם דשפיר איכא הידור מנוה בדולק גם אחר השיעור והוא מדאמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהורי' טפי כיון דשמע להא דרבי יאושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהורא טפי עכ"ל ופרש"י ד"ה משך נהורי' אינו ממהר לכלות כשמן זית עכ"ל - ועיי"ש בתוס' דקאי אנר חנוכה אבל לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר לפי שהוא נמשך אחר הפתילה טפי משאר שמנים ורק לנר חנוכה לקח משחא דשומשמי משום דנפיש דנפיש נהורא טפי וכדפרש"י דאינו ממהר לכלות כשמן זית ועיי"ש במהרש"א:
ונחזי אנן למה הי' מהדר בתחלה אסמן כזה דמושך נהורא יותר משמן זית דהוא בודאי טוב שבשמנים רם מפני שדולק זמן ארוך יותר משמן זית ע"ז קשה הא על כרחך הי מוכיח נקז גם משמן זית כדי שיעור ח"ש א"כ מה הי' מרויח בשמן שומשמי ואדרבא שמן זית הי' טפי עדיף שהי' דולק בטוב וגם הי' דולק כשיעור הראוי וא"כ מה האי רבותא דשמן שומשמי ואי נימא דלא הי' יודע כלל משמן זית דהוא טוב שבשמנים ז"א דהא כתבו בתוס' דעל שבת תמיד הי' לוקח שמן זית בודאי משום דהוא טוב שבשמנים ורק על חנוכה לחוד הי' מהדר אשמן שומשמי והשתא דגם משמן שומשמי לא לקח רק על שיעור חצי שעה מה הי' מפסיד אם הי' לוקח גם לחנוכה שמן זית כמו לשבת ושיהי' בו שיעור דחצי שפה ומה מעליותא דשמן שומשמי דמשיך נהורא הלא ל"ה צריך להדליק רק זמן חצי שטה ויקח גם משמן זית שיעור כ"כ דידלוק חצי שעה וא"כ לא הי' מרויח כלל בשמן שומשמי טפי מש"ז א"כ יותר מסתברא ליקח שיז דהוא טוב שבשמנים והא ראי' דנלקח גם לשבת וא"כ קשה למה מהדר בתחלה אשמן שומשמי - ודוחק לומר דהריוח מעט שהי' מרויח בשמן שומשמי דהי' סגי בפחות מעט מש"ז משום דמשיך נהורא ואינו ממהר לכלוה א"כ ל"ה צריך ליקח על שיעור חצי שעה כ"כ שמן כמו שהי' מוכרח ליקח מש"ז זה דוחקו ליקח מתחלה שמן שומשמי זה אינו במשמעות הש"ס כלל דודאי לא הי' מצמצם במעותיו להרויח ריוח קטן כזה ועיין בסנהדרין ד' צ"ח ע"ב דאמר אביי לרבה מר הא תורה הא גמילות חסדים מובא בתוס' ר"ה י"ח ע"א הרי דהי' לו מפות גם לעסוק בגמ"ח א"כ ודאי דהי' וותרן כבמוניה גבי דבר מצוה ולא הי' מצמצם ממונו גבי מצוה כדאמרו ז"ל לעולם יהא אדם וותרן בממונו אפילו גבי מילי דהדיוטא כש"כ לדבר מצוה וגם דדרכן של התנאים והאמוראים להשמיעני בדבריהם איזה מדה טובה ודרך בעבדות השם ולא להשמיעני ח"ו מדות קמצנות וגם לשון מהדר משמע שהיו מהדר במצוה גופא ולא בממונא א"כ שפיר קשה כיון דבתרווייהו לא הי' דולק רק כחצי שעה מה הי' המעליותא בשמן שומשמי יותר מבשמן זית ולמה מעיקרא לא הי' לוקח תיכף ש"ז כיון דהוא טוב שבשמנים - וגם קשה מה דאמר כיון דשמע לה להא דריב"ל הי' מהדר אמישחא דזיתא אמר האי צליל נהורא טפי הרי דהי' נצרך לנתינת טעם אמה דלקח אח"כ שמן זית ולמה הוצרך לנתינת טעם כלל דהא לא הי' מפסיד מידי בזה דהא גם מש"ז לקח שידלק כשיעור הראוי וע"כ משמע מזה דהי' בו חסרון דממהר לכלה יותר משמן שומשמי א"כ מצד הסברא הי' צריך ליקח דוקא שמן שומשמי עכ"ז מצד המעלה שהי' בש"ז דצליל נהורא טפי משמן הנ"ל הי' מוותר על מעלה דמשיך נהורא משום המעלה דצליל נהורא וע"כ הוצרך לנתינת טעם הזה - והשתא שפיר קשה כיון דגם משמן שומשמי לא לקח רק על שיעור חצי שעה וגם מש"ז לקח על שיעור כזה א"כ לא הי' מפסיד מידי ומה הי' צריך לנתינת הטעם דהאי צליל טפי וגם עיקרא דמילתא בעיקר סיפורו דאביי קשה כיון דמאיזה שמן שלקח הוצרך ליקח כשיעור ח"ש מה נפ"מ איזה שמן לקח ואי דרצה להשמיעני דמצוה ליקח שמן זית משום דצליל נהורי' הוי לי' למימר סתמא ובקצרה מה דשמע מריב"ל דמצוה ליקח ש"ז משום דצליל נהורא מה הי' צורך בגוף הסיפור מה דלקח מתחלה:
ועל כרחך צ"ל דאם דהחכמים נתנו שיעור דחצי שעה בהדלקת נר דחנוכה עכ"ז יש בו הידור מצוה בשדולק הרבה אחר שיעורן וכ"ז שנמשך הדליקה טפי יש בו הידור מצוה טפי ע"כ שפיר סיפר לן אביי דרבו הי' מהדר דוקא אשמן שומשמי וכדפרש"י מפני שאינו ממהר לכלה ודולק זמן הרבה אם דידע דש"ז הוא טוב יותר והא ראי' דלצורך שבת לקח תמיד ש"ז וכדברי תוס' הנ"ל פכ"ז הקדים ש"ש משום דמשיך נהורא טפי מש"ז ואם הי' לוקח מש"ז אף במדה היותר גדולה שידלק זמן ארוך עכ"ז אם לקח שמן שומשמי כמדה זו הי' משיך נהורא טפי ע"כ הי' מקדים ש"ש משום מעלה זו - וכך נהג קודם דידע ממעלה דהאי צליל טפי כדי להדר במצות השם אבל לבתר דשמע ממעלה דהאי צליל טפי הי' שוב מהדר אש"ז אם דעי"ז הפסיד המעלה והידור של דליקת זמן אריך יותר מש"ז מפני דכל כמה שלקח מש"ז אם הי' לוקח ש"ש הי' דולק זמן ארוך יותר עכ"ז יען שיש בשמן זית ההידור דצליל נהורא הי' מוותר על ההידור של דליקת זמן ארוך כדי לקיים ההידור של צליל נהורא והטעם דהי' חביב לי' ההידור דצליל נהורא מהידור דדליקה דזמן ארוך הוא פשוט מפני דבש"ז הוי ההידור בשפת עיקר המצוה ובשמן שומשמי הוי ההידור אחר שעת עיקר מצוה ופשיטא דיש לבחור בהידור דהוא בשעת מצוה מלעשות ההידור שלא בשע"מ - ועפי"ז יתפרש היטב דברי אביי אבל אי נימא דליכא הידור כלל בשדולק אחר השיעור א"כ לא יובן כלל דברי אביי בסיפורו מהטעמים שכתבתי למעלה וא"כ הרי גמרא מפורשת דשפיר יש הידור מצוה בזה שדולק נר דחנוכה זמן ארוך הרבה אחר שיעור הקבוע לה וא"כ דברי רבותינו הפוסקים דהלכה כמותם בכל יום צע"ג בעיני איך לא הרגשו בש"ס ערוך הנ"ל ודו"ק - ובאמת ראיתי בס' זכרון יודא בשם הגה"ק ר' דוד דייטש ז"ל שהי' נוהג ליתן שמן הרבה בנר כדי שידלוק הרבה וכן אני נוהג:
ב') תמי' לי דברי הגאון מהר"מ שיק זצ"ל ששמעתי מפי מו"ח הגאון ז"ל מבוסטרמין שהי' אימר ששמע מפי מורו הנ"ל להסביר דברי המג"א הנ"ל שכ' דאין שום הידור במה שנותן שמן הרבה במנורה שידלק בזמן הרבה יותר משיעור הקבוע לה ואמר המהר"מ שיק ז"ל דזה דוקא לעשות נר של שמן גדול אי קטן על זה אין שום הידור לעשותו גדול בתחלה שיחזיק שמן הרבה אבל אם ככר נעשה הנר גדול יותר מכשיעור אז שפיר איכא הידור למלאותה לגמרי וראי' מרא"ש ביצה כ"ב דלכך המסתפק שמן שבנר בשבת חייב משום מכבה משום דמיד שנוטל מן השמן ונתרחק השמן מן הפתילה הדולקת מכהה הנר עיי"ש ולכך הוי הידור למלאותה ולכך הי' המצוה ליתן במנורה חצי לוג אפילו בלילי תמוז כיון דהמנורה הי' גדולה כדי שיהא סיפוק ללילי טבת הארוכים ולכך הי' המצוה אף בלילי תמוז למלאותו כדי שיהיו דולקין יפה עכ"ד שוב מצאתי זאת נדפס בספרו מהר"מ שיק תל תרי"ג מצות מצוה צ"ח ועיי"ש קפד)
וסברת הגאון הנ"ל הוא נעימה ונכונה מאד אבל לי צ"ע עליו מש"ס ערוך מנחות ד' פ"ט ע"א דפליגי תנאי התם היכא שיערו את המנורה בתחלה לידע שיעורו כמה צריך להדלקת הלילה חד אמר ממעלה למטה שיערו וחד"א ממטה למעלה שיערו יעיי"ש א"כ משמע דהנרות היו גדולות ראוי לקבל שיעור לוג שמן ואעפי"כ לא נתנו בתוכו רק חצי לוג וא"כ הרי בהדיא דאין מוסיף הידור בזה שממלאין אותו - ואין לומר דאחר ששיערו השיעור של הדלקה עשו נרות של חצי לוג ואז שפיר היו ממלאין אותן לגמרי וכדברי המהר"מ שיק הנ"ל - אכתי קשה על המ"ד ששיערו בתחלה ממטה למעלה היינו שבתחלה היו הנרות שבמנורה משיעור לוג ולא נתנו בתוכן רק מעט רבע לוג כפרש"י שם ומפורש בגמרא שם משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל ופרש"י שאילו היו נותנין בו לוג לכתחלה ומה שמשייר למחר היו שופכין לחוץ איכא חסרון עכ"ל - והשתא לדברי המהר"מ שיק דיש בהמילוי נר הידור מצוה שוב ודאי דלא הי' לן לחוש על חסרון ממון במקום דצריך להדר במצות המלך מלכו של עולם והוא ש"ס ערוך בר"ה כ"ז ע"א מ"ש דבר"ה הי' מצופה בזהב ומ"ש דבתעניות הי' מצופה בכסף ומתרץ הש"ס התורה חסה על ממונן של ישראל ופריך התם נמי נעביד דכסף אפ"ה כבוד יו"ט עדיף עיי"ש הרי משום כבוד דיו"ט נדתה הסברה דהתורה חסה על ממונם של ישראל א"כ כש"כ היכא דהוי הידור דמצוה גופא ודאי דנדחה סברא דהתורה חסה כו' וא"כ לכ"ע הי' צריך לשער ממעלה למטה וגם למה אמר המ"ד דממעלה למטה שיפרו משום דאין עניות במקום עשירות ת"ל דאיכא טעמא רבה למלאות הנרות משום הידור מצוה דהוא משום ז"א ואנוהו דהוא יותר עדיפא הרבה מטעמא דמ"ד לשער ממטה למעלה וע"כ מוכח מזה דאין מוסיף בזה שום הידור וצ"ע על מרן מהר"מ שיק ז"ל דנעלם ממנו לפי שעה ש"ס ערוך הנ"ל ודו"ק:
כ"ד החותם בקידה וברגשי הכבוד הצעיר והדל שבישראל.
הק' ישכר שלמה טייכטהאל