משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן קטו
בעזה"י ב' מו"מ תרפ"ה לפ"ק פישטיאן יצ"ו.
יראה בנחמה בעיר ה' שמה כבוד ידידי רחומי הרב הגאון הגדול המפורסים ביראתו הקודמת לחכמתו כו' כש"ת מו"ה יונתן שטייף שליט"א דיינא דבה בעיר הבירה בודאפעסט יצ"ו.
אחדש"ה באהבה אבא בקצרה ע"ד אשר בדק לן במכתבו על בני גד ובני ראובן דנאמר עליהם ומקנה רב הי לב"ג וב"ר ובקשו את עבר הירדן הא מבואר בפ"א דביכורים דארץ סיחון ועוג הי' בכלל ארץ ישראל וקיי"ל בב"ק ד' פ"ט דאין מגדלין בהמה דקה בא"י ע"כ קושייתו:
הנה מ"ש דארץ סו"פ הי' בכלל אר"י יעיין בזה באוה"ח הק' שם בפסוק ג' ובפירוש עץ יוסף במדרש תנחומא בפ' מטות ובר"ן נדרים דף כ"ב ע"א ד"ה האי שעתא דכתב ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות ועיי"ש גם בהגהות מצפה איתן בר"ה כ"ה האריך בזה ודו"ק - (ואגב אעיר האוה"ח הק' מפורש שם מה שנאמר הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל דהכונה שלא לקחוה בדרך הטבע רק ה' הכה יושבי' עיי"ש שהאריך לבאר שהי' כיבוש רבים כשאר כיבוש ארץ ישראל וע"כ הי' בה קדושת ארץ ישראל - מבואר מדבריו שאין בין כיבוש ארץ סו"פ לכיבוש שאר ארצות שבא"י - ובאמת בירושלמי דביכורים פ"א אמרו על מתני' דאין מביאין ביכורים מעבר הירדן תני אשר ה' אלקיך נותן לך ולא שנטל מעצמו עיי"ש הרי דיחסו כיבוש סו"ע לעצמם עיי"ש וזה נגד דברי האוה"ח ה"ק וצ"ע):
והנה מה שהקשה הדרגנ"י עפ"י ההקדמה דארץ סו"מ הי' מא"י נלע"ד דלא הי' צריך לזה עפי"מ דמבואר בש"ך חו"מ סי' ח"ט בשם הטור דלא תליא בארץ ישראל רק בישוב ישראל עיי"ש גם בביאור הגר"א שם - (ומפני זה נראה פשוט דהאקאלאניען שנתיישבו בעתות האחרונים ע"י ישראל דישנו לאיסור זה דאין מגדלין בהמה דקה בהם ומה גם בארץ ישראל ולא ידעתי אם נזהרין בזה וראוי לעוררם על זה) - עכ"פ קושייתו יעלה שפיר אף אי אמרינן דארץ סו"ע אינו בכלל אר"י איך התעסקו ב"ג וב"ר במקנה ובגדרות צאן הא אין מגדלין בהמה דקה במקום שהוא ישוב ישראל ולדעת כמה פוסקים גם ברועה אסור - אולם על האבות הק' לא קשה בפשיטות דדוקא בישוב ישראל אסור והם דרו במקום שרוב הישוב הי' מגוים אבל על ארץ סו"ע שפיר קשה משום דאחר דנתיישבו שמה הי' ישוב ישראל וצ"ע לכאורה.
ולכאורה עלה בדעתי לומר עפי"מ דאיתא בפסחים דף נ' דמגדלי בהמה דקה אינן רואין סימן ברכה לעולם ופירש המהרש"א בחד"א דמיירי בארץ ישראל ואיסורא נמי איכא כמבואר בפרק מרובה אלא דקאמר הכא מה הוא עונשן דעונש שלהן הוא דאינו רואה סימן ברכה עכ"ד (וקצת משמע מדבריו דסובר דאיסור זה תלוי רק בא"י וזה שלא כדברי הטור שהבאתי לעיל):
ואגב אומר שעם דברי המהרש"א הנ"ל דפירש דמה שאמרו דאינו רואה סימן ברכה כיונו בזה לגלות העונש דישנו לאיסור זה ולא לומר דאין בזה איסורא רק דהעונש הוא דאינו רואה סימן ברכה יתיישב מאד קושיית המפורשים או"ח סי' תקפ"ה על מה דכתב המחבר דאינו רואה בו סימן ברכה ורצו לדייק שם נושאי כליו של הש"ע דאין בו איסור רק מה דאינו רואה בו סימן ברכה והקשו ע"ז - ולדברי המהרש"א לא קשה כלל דבאמת יש בו איסור רק דזה עונשו דאין רואה בו ס"ב ודו"ק:
והנה במדרש פ' מטות אמרו אמר להם הקב"ה אתם חבבתם ממונכם מנפשכם חייכם אין בו ברכה שנאמר נחלה מבוהלת בראשונה אחריתה לא תבורך עיי"ש - הרי דבאמת נענשו ע"ז בעונש הראוי לאיסור דאין מגדלין בהמה דקה א"כ י"ל דבאמת עברו על זה והגיע להם העונש הנקצב לזה ואי דיוקשה לכאורה על משה רבינו דנכנס לזה להסכים על ידן - י"ל דהא קיי"ל ברועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד הכל אלא מוכר יד על יד הרי דהיכא דכבר יש להן אינו מחוייב למכור בפעם אחת - ע"כ אחר דכבר הי' להן מקנה הי' רשאי למשה להסכים אתם פד שימכרו או ישחטו אותן ואפשר לדייק כן בפסוק ומקנה רב הי' כו' ר"ל אחר שכבר הי' להן:
והן לא מכרו אותן כלל ועברו על איסור דמגדל בהמה דקה וע"כ הגיע להן העונש דאין בו ברכה כמו שאמר להן הקב"ה כמבואר במדרש הנ"ל כן הי' נראה לכאורה.
אבל באמת קשה לומר דעשו איסור בזה ומה גם דהתורה יסכים על ידן ועיין פנ"י סוף גיטין דלא כתבה התורה דאי עיי"ש - אך נראה דהקו' מעיקרא ליתא דכבר מבואר בש"ס וטור שם דביערות מותר לגדל ואדרבא עוד ראוי לעשות כן כמבואר בפרק כיסוי דם דמעשרת עיי"ש בתוס' ובפסחים ד"נ י"ל דמקומות אלו של עבר הירדן דבקשו היו מיערות והרים לא מקום שדות דמותר לגדל שם בהמה דקה ויש לכוון זה בפסוק דכתיב ויראו כו' והנה המקום מקום מקנה היינו שהי' מקום שראוי לגדל בהמה דקה שהיו יערות ולא שדות וע"כ ממילא לא עשו בזה שום איסור, וא"ש ולק"מ וגם י"ל דמעיקרא מחלו זה לזה ולא קפדו אהדדי וכתקנת יהושע בב"ק ד' פ"א יעיי"ש ואולי מהיט אין נזהרין בזה כעת שעוררתי לעיל ודו"ק - ואחרי מיפלג מצאתי ראי' לזה שכתבתי לעיל דעבר הירדן הי' מקום מקנה ר"ל הרים ויערות ולא שדות מש"ס יומא ד' נ"ט ע"ב דאיתא שם אמר רבי עזים היו לאבא בהרי מכוור ובגליון שם מביא בשם תרגום ירושלמי ארץ יעזר מתרגי' ארפא דמכוור עיי"ש הרי דהיו הרים א"כ הרי שלך לפניך שכיונתי אל האמת בפירוש הכתוב מקום מקנה וא"כ לק"מ קושייתו - אך קשה לי מאד על תרגום דירושלמי הנ"ל דאי נימא דהרי מכוור שבש"ס יומא הנ"ל הי' מארץ יעזר שהוא מעבר הירדן א"כ איך היו העזים מתעטשות מריח הקטורת שהי' בירושלמי וצע"ג ודו"ק:
והנני ידידו דו"ש לנצח מברכו בכוח"ט
הק' ישכר שלמה טייכטהאל
בשולי המכתב אציג הערה קטנה בענינא דיומא באו"ח סי' תק"נ סעי' ד' כתב בש"ע בשבת קודם לצום מכריז השמש חוץ מט"ב וצום כפור וצום פורים ומפורש שם בביאור הגר"א דדוקא בשאר צומות דברצו תליא (היינו שאין חיוב בזה"ז לצום) ואינן קבועין צריך להכריז אבל צום פורים הוי תענית קבוע והרמ"א שם שכתב דהמנהג שלא להכריז כתב הגר"א דהוא משום דכבר קבלו עלייהו וכחובה הוא עיי"ש - הרי לפי דבריו דשאר הצומות ל"ה חוב קבוע בזמנינו רק חובה דבאה מחמת קבלה משא"כ תענית אסתר הוי חוב קבוע מדברי חז"ל - ולהלן בריש ה' פורים כתב הרמ"א ותענית זה אינו חובה ולכך יש להקל עיי"ש א"כ הוי סתירה לכאורה דהכא משמע דליה חוב כחוב שאר צומות ושם אדרבא מדכתב המחבר דצום פורים אינו צריך להכריז וכפירוש הגר"א משום דהוא חוב קבוע א"כ הרי אדרבא דיותר גדולה החוב של צום פורים משאר צומות וגם הרמ"א נראה דהשכים לזה כמו שכ' הגר"א וצ"ע ודו"ק:
קצ)