משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן צ
איקלע לאתרן על חג השבועות דהאי שתא תרפ"ג גיסי חביבי הרב המאור הגדול צדיק תמים כמו"ה מרדכי פריעדמאן נ"י מתושבי עיר הקודש ירושלים תבב"א בן יקיר לאדמו"ח הגאון הצדיק מו"ה דוד פריעדמאן זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק צעהלים יע"א וביום שני של שבועות נזרקה שאלה מפיו מה נעשה ביום שידובר בו לעלות לתורה כיון דלדידי' כחול הוא ואינו בר חיובא בקריאה א"כ אינו עולה לה' קריאים או דלמא כיון דעכ"פ בפרהסיא אינו נוהג בו מנהג חול שפיר רשאי לו לעלות ולברך על התורה עכ"ד ספיקתו -
ונזכרתי לעיין בבאה"ט סי' תקס"ו וראיתי שכתב וז"ל ודע דמחלוק' זו שייך נמי בבן א"י שבא לחו"ל אם יכול לעלות לתורה ביום ב' של גליות ועיין בדבר שמואל סי' שכ"ד ובהלק"ט עכ"ד - הרי דזו ספק קדומה מדורות שלפנינו ואני אחר העיון קצת כפי מיסת הפנאי כי לא הי' העת מספיק לעיין הרבה אמרתי לו שאם יקראו לו יעלה ויברך אבל מן השמים עכבוהו כי בא לבית הכנסת אחר קריאת המפטיר וממילא דל"ה צריך לזה אבל להתלמד לדינא עיינתי עוד הפעם וזה מה שעלתה במצודתי בעזה"י -
בתשובת דבר שמואל להגאון און החסיד מו"ה שמואל אבוהב זצ"ל הדבר פשוט כיון דפסק הרא"ש בפ' מקים שנהגו שכל ההולך ממקום למקום אחר אעפ"י שדעתו לחזיר צריך לנהוג בפרהסי' כמנהג המקום שהוא בו אע"ג דלגבי' דידי' ולפני המקום שיצא משם הוא חשוב לאיסור ודאי דרבנן כיון דאינו אסור מה"ת בפירוש שמכאן נ' חיוב הנחת התפילין בכגון זה ושלא לשנות מפני המחלוקת והוא הדין בברכות ס"ת אם קראו אותו כההוא דאמרינן בטור יו"ד סי' ת' לגבי כהן האבל לעלות ולקרות בס"ת בשבת כיון שהוא דבר שבפרהסי - שוב הביא דעת הב"ח בסי' תקס"ו בה' תענית דאם קראיהו יעלה ויברך וכתב עוד שם דלא מיבעא ביו"ט שני של ב' ימים הראשונים של פסח וסוכות דאף לבני ארץ ישראל יש חיוב לקרות בתורה שמברך אף דלגבי' דידי' הוי קורא פרשה אחרת לא תקרא משום זה ברכה לבטל' אבל אפילו ביו"ט שני של שבועות או ש"ת שאירעו בימי אגד"ו שאין בהם קריאת התורה כלל אם נקראו בני ארץ ישראל לעלות לס"ת שחייבים לעלות ולקרות אם כי אפשר להערים ולהעלים הדבר בהבלעת השם או להקדים ולהודיע בסתר אל הש"ץ הקורא בתורה שכונתו של העולה בברכותיו היא להוציא את הש"ץ בעצמו במצות קריאתו זה הנראה לע"ד עכ"ל - ויש לי ספק בדברי הקדוש הנ"ל במה שסיים אם כי אפשר להערים ולהעלים כו' איך כונתו אם כונתו דאם אפשר לעשות כן עדיף טפי שיעשה כן או כונתו כלפי מה שכתב וסיים פסקו אם נקראו בני א"י לעלות לס"ת שחייבים לעלות ולקרות בתורה אם כי אפשר להערים כו' אעפי"כ חייבים לעלות ולקרות ולא יעשה שום ערמה כלל ולא נתברר לי כונתו בזה גם מה שכתב להקדים ולהודיע לש"ץ שמכוון בברכתו להוציאו יש לשדות נרגא בזה עם דברי הפר"ח סוף סי' תפ"ח שכתב דהאין מחיוב בדבר אינו יכול להוציא בברכתו את אחרים עיי"ש שהאריך בזה ודו"ק - ועיין בתשובת חיים שאל ח"א סי' צ"ט שהחזיק בדברי פר"ח הללו -
והלום ראיתי בהלק"ט ח"א סי' ד' דמעשה בא לפניו בדידי' גופא ביו"ט ב' של שבועות שהי' בק"ק ליווארנא שקראהו לעלות לתורה ואמר להן שעשו שלא כהוגן במה שקראיהו והרב דשם לא סבירא לי' כוותי' והביא ראי' מהא דאבל שקראיהו בשבת דצריך לעלות (והרב הנ"ל הי' בר גילוי בראי' זו להחסיד רבינו דב"ש הנ"ל) והוא השיג עליו דמשם אין ראי' דשא"ה דהוא גופא בר חיובא היא בקריא' זו שכן כתב הש"ע דאבל יכול לחזור פרשיותיו כיון דחייב אדם להשלים עם הציבור הוי כקורא את שמע דמותר וכיון דחייב בפרשה השבוע זאת הוי תרי טעמא אלימא חדא שהוא חייב בפ' השבוע הזאת ועוד דהוי דבר של פרהסיא משו"ה חייבהו לעלות אבל בנ"ד דלאו בני חיובא נינהו בני א"י בקריאת הפ' של בני הגולה מי זה אמר ויהי שיעלה מטעם דינו של פרהסי' עכ"ל - ואני תמה מה שייכות יש להשלמת פרשה של השבוע עם קריאת התורה בצבור דהא הוא מצוה פרטית שמוטל על כל יחיד ויחיד כק"ש ותפלה ואעפ"י שקורין בצבור היא לא מיפטר בזה וכדכתב הרמב"ם וז"ל אעפ"י שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר כל אותה שבת ב' מקרא וא' תרגום עכ"ל הרי דהוא מילתא בפ"ע והיא באמת כקורא את שמע וכתפלה וגם הוא בלא ברכ' וגם יכול לאומרה אף קודם שבת כמבואר בסי' רפ"ה א"כ מה שייכות יש לחיוב פרטי הנ"ל עם קריאת התורה בצבור שהוא דוקא בשבת ויש לה ברכ' בפ"ע הניתקן לה בפ"ע ולא דיהי' מישך שייך לחיוב השלמת הסדרא המוטל על היחיד לפטור אותה בברכ' זו דשם אין חיוב ברכ' כלל וגדולה מזו מבואר בתשובת מהר"י ברונא מובא בס' מנחת שבת וגם ממהרי' ווייל דאין יוצא כלל עם קריאת התורה בצבור משום חיוב השלמת הסדרא א"כ מה יועיל חיובו בהשלמת הסדר' לברכ' על קריאת הצבור שאינו חייב בה והא ראי' דא"כ למה באמת אסור לאבל לעלות לתורה בשבת כיון דחייב בהשלמת הפרש' יהי' שרי גם בזה וע"כ דזה מילת' בפ"ע וא"כ מה יועיל חיובו בהשלמת הפרשה לקריא' בצבור בברכ' וע"כ דעיקר הטעם משום דחייב בדבר של פרהסיא וא"כ עולה שפיר ראיית הרבנים הנ"ל משם וזה ברור בעיני בס"ד -
וגם מה שכתב ההלק"ט שם דכל מקום שמוסיפים הדעת נותן שיוכל להיות בן א"י מן הנוספים והרי הוא כקורא בתורה ולא איתקריא ברכ' לבטל' לגבי דידי' וגם לבני הגולה הרי איכ' חמשה גברא דב"ח עיי"ש - ואחרי המחילה לדעתי אין הדעת נותן כך ואיפכא מסתברא לשיטתו דאין לבני ארץ ישראל שייכות עם הצבור דבני הגולה שפיר אין יכול להיות מן הנוספים דמה שכתב דלגבי דידי' הוי כקורא בתורה ואינו ברכ' לבטל' אתמהה דעיין בסי' קל"ט דברכ' זו דמברכין בקריאת הצבור נתקנה משום כבוד הצבור וע"כ גם אפילו אם בירך כבר ברכת התורה ולא הפסיק בנתיים כלל אם קראוהו לעלות מברך עוד הפעם עיין בטור בספיקת הר"י בן הרא"ש ז"ל שם וא"כ בשלמא בשאר הנוספים דמישך שייכי בקריאת פרשת היום ע"כ שפיר יכולין לברך משום כבוד הצבור אבל הנך בני ארץ ישראל לשי' ההלק"ט דלאו בני חיובא נינהו בקריאת פרשת היום דבני הגולה ואינם יכולין לברך משום כבוד הצבור דבני הגולה דאין להם שייכות אתם א"כ איך יברכו על התורה ומה שאמר דהוי כקורא בתורה ע"כ ל"ה לדידהו ברכה לבטלה אחרי המחיל' אדרב' משום זה דהוי לגבייהו כקורה בתורה הוי אצלן ברכה לבטל' משום דעל קריאה בתורה לחוד כבר נפטרו בברכת התורה שאמרו בבקר או בברכת אה"ר שאמרו בתפלה ע"כ פשוט אצלי דאם נימא דבן א"י אינו יכול להיות מחמשה גברא גם מהנוספי' אסור לו להיות וז"פ ודו"ק -
גם מה שכתב עוד שם למסקנא דדעתו דאם קראו לבן א"י לעלות ביו"ט ב' של גליות דחייב לעלות משום דהוי דבר של פרהסיא אם לא יעלה אבל לא יברך ויברך החזן במקומו כשהיו"ט ב' הוא אג"ד עיי"ש - בזה לא זכיתי להבין דעת קדושים וכי יש פרהסי' יותר מזה כיון דהמנהג דהעולה מברך ועתה אם לא יברך ורק יברך החזן וכי יש לך פומבי' ופרהסי' יותר מזה והלא אולי אדרבא יותר הי' שלא לעלות כלל דזה הוי פירסום מיעוט נגד מה שיעלה ולא יברך דשם הוא מקום גבוה ומגולה נראה בראש הר גבוה לכל אחד ואחד משא"כ אם לא יעלה לא ידעו רק שכניו העומדים אצלו ושאר העם יסברו דאינו יכול לעלות או מטעם אחר דאינו עולה משא"כ אם יעלה ולא יברך יתפלאו על החידוש שראו ונעשה פרסום גדול וזה ברור בסברא - ויותר הי' לו לבעל ההלק"ט לומר לעשות כמו שכתב הדב"ש הנ"ל להערים ולהבליע תיבת השם או לומר קודם להש"ץ שמכוון בברכתו להוציאו וכמו שהבאתי לעיל אולם בזה שדיתי נרגא מדברי הפר"ח הנ"ל ודו"ק -
עוד יש לדקדק בדברי ההלק"ט הנ"ל דנראה מדבריו דעיקר החששה של עליית בן ארץ ישראל הוא רק משום הברכ' - ולא כן כתב הב"ח ריש סי' רפ"ב גבי הספק אי קטן קורא ביום טוב בחובת היום וכתב בזה"ל הב"י האריך בדין קטן בספר שני ולפע"ד היכא דהקטן אינו אלא מברך והש"ץ קורא ליכא מא"ד דאסור ופשיטא דשרי וכן כתב ג"כ בתשובתו תשובת הב"ח סי' קנ"ח וא"כ הכא בבן א"י כיון דהש"ץ קורא מאי איכפת לן בברכתו - ואולי יש לחלק דקטן לאו בר קיבולי מצות הן עיין רש"י נדה ד' מ"ו וכן לאו בר עוברי עבירה הן וכבר כתבו תוס' פסחים ד' פ"ח דע"י דמחנכין אותו למצות ספינן לי' איסורא בידיים והמג"א והרב ז"ל הביאו דברי תוס' הנ"ל להלכה בסי' שמ"ג ע"כ אפשר גבי קטן היכא דאינו קורא שפיר לא חשו על ברכתו כיון דאיכא בזה מצות חינוך משא"כ גבי גדול דיש חשש ברכ' לבטלה אצלו שפיר יש לחוש טובא ועיין תוס' ר"ה ד' ל' ד"ה והא וא"ש ולק"מ ודו"ק -
וצופה הייתי כשו"ת שבות יעקב ח"א סימן מ' שנשאל ג"כ בנידון כזה והביא ההלק"ט הנ"ל ודחה דבריו כיון דקיי"ל דקטן ואשה עולה למנין ז' אע"ג דקטן ואשה לאו בר חיובא הן אפ"ה עולין למנין ז' קרואים וא"כ הה"ד בנ"ד - ואף למא"ד דתוך שלשה אינם עולים קטן ואשה דוקא בקטן ואשה שאינם בר חיובא כלל אבל האי שהוא בר חיובא ביומו וגם אלו נשאר פה ראוי גם ליום זה א"כ ראוי לבילה מקרי ע"כ שפיר מצטרף - וגם הביא מתוס' ברכות מ"ח דגדול מוציא אף אי ל"ה בר חיובא וכן משמע מרש"י מגילה דבני העיר יקראו לבני כפרים אך הר"ן חולק וכן משמע בירושלמי ועיין פר"ח סי' תפ"ט עיין שם שהאריך לחלק בין הא דתענית דסי' תקס"ו כיון דהיא פירש עצמו מן הצבור לא יזכה להצטרף עמהם בקריאה ואיהו דשפסיד אנפשי' עיי"ש שהעלה הלכ' למעשה דבן כרך שהלך לעיר יכול לעלות לתורה וכן בן א"י שהוא בחו"ל יכול לעלות לתורה עיי"ש -
וכן מצאתי במג"א סימן רפ"ב סק"ו שכתב וז"ל ומיהו י"ל דאעפ"י שאינן חייבות עולות למנין וכ"כ תוס' בר"ה עכ"ל -
גם נראה לדייק מדברי המג"א בסי' רפ"ב סקט"ו שכתב דאם קראוהו בבהכנ"ס אחרת ונזדמנה לו אותה הפרשה שכבר קרא אפ"ה צריך לחזור ולברך ע"כ - הרי אף דהוא כבר נפטר בקריאת הפרש' ול"ה תו בר חיובא כלל אפ"ה אם קראיהו עור הפעם צריך לחזור ולברך א"כ הה"ד בנידון דבן א"ו - אכן הדרנא בי משום דיש לחלק בין הנושאים וכן מצאתי חילוק זה בברכ"י או"ח סימן קכ"ד דבשלמ' כי תרווייהו שווין בחיוב רק שא' קדם ויצא י"ח מחויב קרינן בי' וכמ"ש בירושלמי פ"ג דברכות אבל זה שאין עליו היום שום חיוב בודאי דאינו ב"ח מקרי וז"פ - אכן בפרישה סי' רפ"ד מצאתי שבאמת עמד בזה איך רשאי לו עוד הפעם לברך הא כבר בירך ולית בי' שום צורך לזה עוד ותי' בזה הלשון ונ"ל דמשום כבוד צבור ותורה מותר לו לחזור ולברך כמ"ש לעיל ס' קל"ט בכיו"ב עכ"ל - ר"ל דעיקר ברכה נתקנה משום כבוד הצבור והתורה ע"כ שפיר יכול לברך משום כבוד צבור החדש דבא לשם והשתא לדבריו נאמר ג"כ בנ"ד כיון דכבוד הצבור הוא ולא חיובא דידי' כמבואר ג"כ ברא"ש פ"ק דקידושין סי' מ' וכן בתוס' ר"ה א"כ כיון דהאי בן א"י הוא ג"כ בהאי ציבורא ומה גם דבפרהסיא חיובא עליו להשתתף עמהם א"כ מאי איסורא יהי' בזה דמברך על התורה מאי אמרת דהוא אינו בר חיובא בזה הברכ' דהא ברכ' זו לא משום חיובא נתקנה רק משום כבוד הצבור וכיון דהכבוד איכ' היום לגבי האי ציבורא דהוא שם עמהם ממילא הוא נגרר עמהם ושפיר יכול לברך בלי שום חשש כלל - ועוד יותר י"ל אפילו לשי' ההלק"ט הנ"ל דצריך לשני טעמים דיכול לברך ומשום בפרהסי' לחוד עוד אינו רשאי לברך הא גם הכא איכ' שני טעמא אלימי א' משום כבוד הצבור והב' הא בפרהסיא הוא ג"כ חייב בזה ואם תדחוק דעפי"ז יהי' צריך לג' טעמים משום דגבי כהן אבל איכא ג' טעמים חדא דחייב בהשלמת הסדרא לשי' ההלק"ט וב' כבוד הצבור וג' דבפרהסיא חייב משא"כ כאן דהוי רק ב' זה דוחק דודאי סגי בב' טעמים לחוד - ומה גם דכבר דחיתי עיקר דבריו מענין השלמת הסדרא וביותר לשי' הפרישה הנ"ל משום כבוד צבור לחוד יכול לברך ומכש"כ כאן דאיכא תרתי למעליותא כבוד הצבור וגם דבפרהסיא הוא חייב כמותם -
ועוד יותר יש להסביר הדברים דודאי זאת פשוט דבן א"י יכול להשלים את הצבור אם אין עשרה זולתו דעל זאת לא פקפק אדם מעולם ובאופן דהוא השלים הצבור א"כ י"ל שייכות גדולה עמהם וכיון דכל הברכה על התורה הוא משום כבוד הצבור וכיון דגם הוא נצטרף עמהם גם כבודו דידי' הוא בהאי ברכ' דהוא ע"כ נטפל עמהם דכמו דעונה קדיש ואמיהש"ר עמהם ומסייע להם לזה ועיין שם בברכ"י סי' קכ"ד כ"כ הוא מצטרף עמהם לקריאת התורה להשלים עשרה וכיון דהוא נטפל עמהם א"כ שפיר שייך בהאי כבוד ויכול לברך להם כיון דזה כבודם וגם אפילו באופן דיש עשרה זולתו מ"מ דכמו שראוי להשלים הצבור כ"כ ראוי להשלים הה' קריאים ועוד כיון דהי' ראוי אם הי' מעשרה ראוי מקרי אף באין משלים ע"כ הדבר פשוט כיון דהברכ' בתורה לא בא על החיוב רק משים כבוד הצבור וכיון דהם מתכבדין בברכתו שפיר יכול לעלות ולברך בלי שום חשש וזה סבר' ברורא לדעתי בס"ד -
ובזה מסולק נמי השגת ההלק"ט שהקש' על אלו המתירין לעלות משום דהוי דבר שבפרהסיא דמי צוה להצבור לקרוא לו לעלות כדי לחייבו שיעלה מטעם שהוא דבר של פרהסיא עיי"ש - ובהנ"ל א"ש כיון דכל הברכ' הוא משום כבודם וכיון דרצונם להתכבד עם אורח נכבד בן א"י שבא ורצונו של אדם זהו כבודו ע"כ שפיר רשאי לכתחלה לקרוא לו וגם לדידי' רשאי לעלות כיון דמתכבדין אתו ומברך כדין כל קורא בתורה דמברך משום כבוד הצבור כן נרא' לי ברור בס"ד - ובזה מיושב ג"כ מה שהביא שם בהלק"ט תשובת הגאון הספרדי ר' גבריאל איש בראנסה ז"ל שהביא ראי' לאסור מהר"ן שכתב דבן עיר אינו מוציא בן כפר עיין שם - דשאני מגילה דהוא מצד חיוב וצריך להוציא אותו הן בקריא' והן בברכה אבל הכא הש"ץ הקורא הוא ב"ח והברכ' לאו חיובא הוא ורק בא בשום כבוד הצבור ומשום כבוד גם הבן א"י יכול לברך וכמו שבארתי לעיל וזה ברור ואמת לדעתי ועיין בבאר שבע סוטה מ"א ובספר משכנות יעקב סימן ס' ומהר"מ שיק או"ח סי' ר"מ ובשאילת יעב"ץ ח"א שהאריכו בענין הברכ' על ספר תורה וכעת אין לי פנאי לעיין בדבריהם ודו"ק::
-
ובאמת לולי דמסתפינא מרבותי הנ"ל ה"ה הדב"ש וההלק"ט והשב"י שנתלבטו מאד מה לעשות בבן א"י ביו"ט שני של גליות בעליות התורה יען שהוא אינו בר חיובא בקריאה זו הי' נראה לי דהוא דבר פשוט ואין מקום כלל להסתפק בה וכמו שאגיד בס"ד -
והוא דנרא' לי לחלק בין חיובא דקריאת התורה בצבור לחיובא דשאר מצות דאו' או דרבנן דחיובא דשאר מצות כמו תפלה וק"ש וכדומה הוא חוב המוטל על אדם פרטי על כל א' וא' מישראל משא"כ חיובא דקריאת התורה מעיקרא לא נתקנה כלל להיות חיובא דיחיד רק חיובא דצבור הוא ובמקום דליכא צבור אין חלות כלל שום חיוב על היחיד והוא כמו תפילת המוספין לת"ק אליבא דראב"ע בסופ"ד דברכות דאמרו שם דאיכ' בינייהו יחיד שלא בחבר עיר דפטור משום דלא נתקנ' אלא בצבור בחבורת העיר אבל לא ביחיד עיי"ש וכאן גבי קריאת התורה גם לדידן כן הוא דלא נתקנה אלא לצבור אבל ליחיד ליכא שום חוב ע"ז ופטור וכבר כתבתי כן לעיל בסי' א' וב' קסד) וכעת מצאתי בספר תשב"ץ הקטן מתלמוד של מהר"מ מראטענבורג ז"ל בה' קריאת התורה אות קפ"ה שכתב בזה"ל ואומר שאין חובה לקרות הפרש' ליחיד בשני ובחמישי ואפילו בשבת במקום שאין מנין כדאית' במגילה אין קורין בתורה פחות מעשרה וראה למהר"מ שקרא הפרשה ביום חמישי בע"פ כי אמר מה שיש בגיטין דברים שבכתב אסור לאומרם בע"פ רוצה לומר במקום שהוא חובה אבל בכאן אינו חובה תדע שאין מברכין ברכת התורה ביחיד לכך יכול לאומרן בע"פ עכ"ל - הרי שכתב בפירוש דבמקום שאין מנין אין שום חובה ליחיד לקרות בתורה א"כ אינו דומה לתפילה וק"ש דאף דאין מנין יש חובה על היחיד וזהו ג"כ הטעם דקיי"ל בסי' ס"ט דפורסין על שמע אף על יחיד שלא שמע קדושה וברכו וגבי קרה"ת קיי"ל דאין קורין בשביל יחיד שלא שמע - והטעם הוא כנ"ל כיון דתפלה או קדושה וברכו אף דאין אומרין אלא בעשרה מ"מ לאו חיובא דעשרה הוא רק חיובא דיחיד הוא ורק המצוה הוא שיאמר אותה כל יחיד ויחיד בעשרה דוקא כיון דהוי דבר שבקדוש' ע"כ באמת היכא דאיכ' עשרה אומרין אף בשביל היחיד משא"כ קרה"ת דהוא חוב צבוריי ולא חוב יחידי ע"כ באמת אין קירין בשביל יחיד אף דאיכא עשרה וכן משמע מרש"י מגילה דף ל"ב דאיתא שם ואמר ר' שפטיה אמר רבי יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהן גולל ופירש"י שם וז"ל עשרה שקראו שנאספו וקראו הג' או הז' כחוק היום ולפי שאין קורין בתורה בפחות מיו"ד נקט יו"ד שקראו בתורה עכ"ל - ולכאורה קשה דהלא כל דבר שבקדושה אין פחות מיו"ד ומה רבותא דקרה"ת - אבל בהנ"ל יובן היטב דשאר דבר שבקדוש' אף דל"ה פחות מיו"ד עכ"ז היכא דהוי יו"ד עושין אף בשביל יחיד משא"כ קריאת התורה דהוא חיובא דכללית הצבור אין עושין רק בשביל עשרה שלא שמעו ע"כ שפיר נקט עשרה שקראו בתורה להודיעני זאת דצריך די קא עשרה שלא שמעו לקריאת התורה משום דהוא חיובא דצבור ולא דיחיד וא"ש בכונת הדברים בעזה"י והוא ראי' טובא לדברינו הנ"ל -
ולכאורה הי' משמע מכאן דאין לקרות בתורה רק לעשרה שלימים שלא שמעו קרה"ה ובאמת העולם מקילין אף בשביל פחות מעשרה ולכאורה יש להביא ראי' מדברי הטור או"ח סימן תקס"ו שכ' לענין ברכת ענינו בתפלה גבי עשרה שקבעו תענית דאיכ' מא"ד דאין לומר ענינו בתפלת י"ח דכיחידים דמי ואין ליחיד לקבוע ברכ' בתפלתו אבל דעת הרא"ש דקהל שקבעו תענית כרבים דמי ויכולו לקבוע ברכה וגם לגבי קריאת ויחל הביא הב"ח שם תוספת' דאין קורין בתורה על תענית יחיד עכ"ז כיון דרבים קבעו תענית קורין ויחל עיי"ש - וכתב הטור ע"ז וז"ל ומיהו נרא' שצריך שיהיו עשרה שמתענין ואפילו לר"ת שכתב דאם יש ששה או שבעה שלא שמעו קדיש וברכו יכולין לומר קדיש וברכו אעפ"י שהשאר שמעו הכא מודה דבעי עשרה דהתם היינו טעמא כמו שכתב אדוני אבי מידי הוא טעמא אלא דכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה והרי הוא מקדש השם בעשרה אבל הכא לענין קביעת ברכ' צריך שיהא עשרה ואם ית בעיר אם אין יו"ד בביהכנ"ס אין יכולין לקבוע בברכה עכ"ל - וממילא דהה"ד גבי קריאת ויחל דג"כ הוי לקבוע ברכת התורה דלתענית יחיד אסור וכדברי הב"ח הנ"ל עיי"ש מה שכתב בשם האגודה ודחאה ועיין מחה"ש בסי' תקס"ו סק"ד - הרי דהיכא דלא תלוי בקדוש בעשרה רק בעשרה דיהיו מקרי רבים צריך יו"ד שלימים א"כ כמו כן בקריאת התורה דעלמא דתלוי נמי בחיובא דרבים כנ"ל נמי הי' מוכרח להיות דוקא עשרה שלימים ובאמת אין נוהגין כן וצ"ע למה - ובאמת צ"ע גבי תענית למה לא יהיו סגי ברוב מנין הלא בכל התורה קיי"ל רובא ככולא עיין בהוריות ג' ע"ב ואולי משום דרובא מתוך כולא בעינן עיי"ש בהוריות גבי הוראת בי"ד דבעינן שיהי' כולן שם ואז מהני רובא וא"כ היכא דאין מתענין עשרה ליכא רוב' מתיך כולה דהא אין כאן רבים כלל שיהי' ראוי לקבוע ברכה בפ"ע דדוקא המתענין נכנסים בסוג ברכה הנ"ל וע"כ מוכרח דוקא עשרה שלימים - ולפי"ז א"ש גבי קריאת התורה דאין מקפידין על דוקא עשרה שלימים אף דהוא חיובא דרבים משום דכאן שפיר סגי ברובא ככולא כמו בכל התורה דכאן שפיר הוי רובא מתוך כולה דהא כולן הוי חייבים בה וא"ש - ועיין בפרמ"ג סי' תקס"ו דלגבי קריאת התורה סגי בו' עיי"ש קסה)
ובדברינו הנ"ל נפשט ספיקו של החיי אדם כלל ל"א שנסתפק אם יקראו בשביל יחידים שלא שמעו קרה"ת כמו גבי פורס על שמע או אפשר דל"ד לפורס ע"ש דשם כל יחיד מחויב באותה ברכה משא"כ הכא דלא תקנו אלא בשביל הצבור והניח בצ"ע - ועפ"י האמור ודאי שכן הוא דלא דמי לפורס ע"ש דהוי חיובא דיחיד וע"כ אומרים בשביל יחידים משא"כ קרה"ת דהוי חיובא דרבים ודאי שלא לקרות אלא כשהן צבור של עשרה וברובא עכ"פ סגי מטעם רובא ככולא וזה ברור ואמת לדעתי בס"ד -
ועיין מהר"י אסאד ח"ב סי' רנ"ח ובפרי השדה ח"ג סימן צ' דמתירין אפילו בשביל ג' ואחרי המחילה לא נרא' לי דבריהם ובהדיא כתב התשב"ץ שהבאתי דבמקום דליכא מנין אין חובה דלא נתקנה באופן זה כלל וא"כ איך יברכו ברכה לבטלה וזה ברור ואמת לדעתי -
ונתתי שמחה בלבי במה שמצאתי כל חזיון הזה שכתבתי בענין קריאת התורה בשו"ת פני מבין או"ח סימן ל"ב שנשאל אם יש לקרות בשביל ב' או ג' שלא שמעו קרה"ת והשיב בזה"ל הנה הר"ן במגילה ד' כ"ג על המתני' דאין פורסין ע"ש בפחות מעשרה כתב בזה"ל משום דאין דבר שבקדוש' פחות מעשרה ועל אין קורין בתורה בפחות מעשרה כתב דתקנת החכמים הי' לקרות בצבור ויש להבין בשנותו את טעמו ולא כתב ג"כ על אין קורין בתורה משום דא"ד שבקדושה פחות מעשרה ורק הטעם דפריסת שמע קדושה וברכו המצוה על כל יחיד ויחיד לשמוע ולכך יהיב טעמא דא"ד שבקדוש' פחות מיו"ד משא"כ קרה"ת דאין מצוה על יחיד רק אם יש צבור תקנו חכמים לקרות ואם קראו הצבור ויש איזה יחידים שלא שמעו באמת א"צ להוציא ס"ת עבורם וכן כתב בס' יד מאיר סי' ג' ובספר תורת חיים החדש וכתב דמה שכתב הגאון מהר"י אסאד בסי' נ"א דהוי ג' שלא קראו צ"ע ואולי סגי ברובא דמינכר בז' שלא שמעו קרה"ת עיי"ש שהביא הלכה למעשה בשם הגאון בעל פני יצחק חתן הגאון בעל טוב גיטין ז"ל שלא התיר להוציא ספ"ת עבור יחידי' שלא שמעו קרה"ת עכ"ל הגאון בעל פני מבין ז"ל - ושישו מעי שזכיתם לכוון לגדולי תורה בהלכה זו - ותמהני שלא הרגיש בדברי רש"י דסוף מגילה הנ"ל ודו"ק -
ונראה בס"ד להוסיף מיא וקימחא למה שהעליתי לחלק בין חיובא דתפלה לחיובא דקרה"ת דשם החיובא על היחיד וכאן החיוב דוקא על כלל הצבור מדברי תוס' ברכות ח' והג"א שם גבי רב ששת דמהדר אפי וגריס דכתבו דמיירי בדאיכא עשרה חוץ ממנו עיי"ש - ולכאורה קשה מה מהני בדאיכא עשרה חוץ ממנו הא מ"מ הוא ביטל מעצמו מצות קרה"ת וע"כ דהחוב מוטל על הצבור ובדאיכ' צבור שוב אין חוב על אדם פרטי וזה ראי' טובא לדברינו - וכן יש לדייק מדברי הש"ס יומא בפרק בא לו הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כה"ג כשהוא קורא ופריך בגמ' פשיטא מהו דתימא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות ומה מצוה ברב עם הדרת מלך קמ"ל - ופרש"י מהו דתימא האי נמי אעבורי מצוה הוא שמניח זו והולך לראות זו קמ"ל דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה עכ"ל קסו) וק' דהא קריאת הכה"ג ביוה"כ הוא מחובת היום כמבואר בפ"ג דמגילה מ"ה א"כ מה קאמר קמ"ל ופרש"י דל"ה אעבורי מצוה מאחר שאינו עסוק בה וכי צריך לעסק יותר גדולה ממה ששומע את הכהן קורא ומכוון לצאת ידי חובת עצמו א"כ שפיר עסוק בה ואיך רשאי לו להניחה ולהעביר ממנה - וגם זילת איסור דאין מעבירין איך רשאי להניחה ומה יעשה בחובת קריאת פרשת היום ואיך יהי' יוצא יד"ח אם ילך משם ולא ישמע הקריאה ודא קושיא אלימתא לבאירה - וע"כ דאין במצות קריאת התירה חוב על אדם פרטי והחוב הוא על הצבור בכלל אבל על היחיד ליכ' גבי' שום חיוב ולא שייך לומר אצלו דצריך להוציאו יד"ח ורק את הצבור צריך לצאת יד"ח והיכא דיש צבור דקורין אז יש לומר על אדם הפרטי דמקרי לא עסוק בה וגם מותר לו להניח את הס"ת בשביל מצוה אחרת ול"ה בכלל אין מעבירין את המצות כיון דלדידי' בעצמו ליכ' חיוב ול"ה בכלל עסוק במצוה וגם לא קשה איך יעשה ביציאת ידי חובתו בקריאת התירה דלדידי' בעצמו בתור אדם יחידי לא צריך כלל לזה מפני שאין עליו שום חיוב וגם הקריאה ל"ה לצאת חובת אדם פרטי רק חובת הצבור בכלל וממילא דא"ש שיטת הש"ס שם ביומא ולק"מ ודאי בלא מצוה אחרת אין רשאי להניח ס"ת משום דהוי בזיון לס"ת כמו שאמרו בגמרא בפסוק ועוזבי הי כו' אבל משום מנוה אחרת מותר כיון דלא מקרי עסוק במצוה וא"ש והוא ראי' אלימתא וברירה לדברינו הנ"ל ודו"ק -
וכן נראה מדברי תוס' סוכה ד' נ"ב ע"א ד"ה וכיון שכתבו וז"ל והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקרה"ת ולא בתפלה ולא בדבר ששליח מוציא רבים י"ח עיי"ש וכן הביאו שם הירושלמי - הרי דתוס' כתבו בפירוש דליכא בקרה"ת משום להוציא את הרבים ידי חובתן כמו בתפלה ונראה לי כונתם כמו שכתבתי דחוב פרטי ר"ל דיהי' מוטל על כל יחיד ויחיד כמו בתפלה ליכא בקרה"ת אבל ודאי חוב כללי היינו על הצבור בכלל ודאי איכא בקרה"ת ורק התוס' מחלקי היכא דאין החיוב בפרט ואין הש"ץ צריך להוציא בפרטית כמו בתפלה וכיו"ב אז ליכא משום אמן יתומה אבל בתפלה דצריך להוציאו ויהי' שומע כעונה לא די בהנפת סודרין - ובזה מיושב תמיהת הראב"י סי' קנ"ט שהביא דברי תוס' הנ"ל וכתב וקצת תימא הוא דבקרה"ת הוי נמי לכולן חיובא אלא שקורין בשבת ז' ובחול ג' ומוציאים את הרבים י"ח עכ"ל מובא בספר ציונים לתורה להגאון מהר"י ענגעל ז"ל סי' ט' עיין שם - ולהנ"ל איש מאד דכונת התוס' הית' יען שאין בקריאת התורה משום להוציא את היחידים מחיובים בברכה זו וגם הוא בעצמו אינו מחיוב בה כמו שהבאתי לעיל דהוי רק מכבוד הצבור וכיון דאין בברכ' זו להוציא את רבים יחידים לא מזיק אמן יתומה כן נראה לי ברור בכונתם בס"ד - ובאמת כדברי התוס' הנ"ל שכ' דאין בברכת התורה שמברך העולה משום יציאת י"ח השומעים מבואר בש"ע או"ח סי' תקפ"ה ובסי' רפ"ד עיי"ש במג"א ובמחה"ש שם דאין בברכה שעושה העולה משום לצאת בזה להשומעים עיי"ש - ועל כרחך מה"ט שכתבתי דאין בזה מצוה פרטית על היחידים רק הוא חוב כללי על הצבור -
ועוד יותר יש לבאר בדברי תוספית הנ"ל כיון דהחוב הוא רק על הצבור א"כ סגי אם נקרא בצבור זה אף אם כל הצבור אינן שומעין כבר יצאו בזה כולן י"ח הקריאה אף אלו שלו שמעו ומה"ט שכתבתי דהחוב מוטל על הצבור וכיון דהיו קורין בצבור זה כבר יצאו י"ח - וגדולה מזו מבואר באלי' רבא סי' קל"ה סק"ב בשם תשובת הרא"ם על הדין דמבואר שם דאם בטלו התמיד היינו שלא קראו ע"י אונס בשבת צריך להשלים בשבת הבא - וכתב הרא"ם דבמקום שיש יותר מביהכ"נ אחד אם קראו בביהכ"נ האחד אעפ"י שלא קראו בביהכ"נ אחרים לא נקרא ביטל התמיד ועיין שם - וע"כ היינו טעמא כיון דהחיוב על הצבור וכיון דהי' צבור דכבר י"ח - ואף דהא"ר שם השיג עליו וכתב דדוקא כשהקהל מביהכ"נ זה היו קוראין בביהכ"נ אחר אבל אם הקהל זה לא היו קוראין כלל צריך להשלים עיי"ש -
נראה דוקא כיון שהם קהל בפ"ע חל גם עליהם החיוב של צבור אבל אם הם קהל אחד אף דכל הצבור לא היו שומעין עכ"ז היו יוצאים י"ח הקריא' לכ"ע כיון דאין החיוב על הפרט ורק על הכלל והכלל כבר יצא - ובזה מובנים היטב דברי תוס' והג"א בברכות ח' שהבאתי שכתבו דמשים זה מהדר רב ששת אפי' וגרים משום דהי' עשרה חוץ ממנו - והיינו כמו שכתבתי כיון דאיכא צבור דקוראין שוב אין על היחידין מצבור זה שום חוב ויכול לעסוק במצוה אחרת - וזה נמי טעמ' דש"ס יומא הנ"ל דמבואר שם דהי' רשאי להניח את הכהן קורא ולילך לראות את הפרים הנשרפים והקשיתי איך היו רשאי להניח מה יעשה אם קריאת חובת היום ואיך יהי' יוצא ידי חובתו - אבל בהנ"ל כיון דאיכ' צבורא דשומעין את הקריא' שום ליכא על היחיד שום חוב ולצורך מצוה אחרת שפיר רשאי להניח את הס"ת וליכא בזה משום ביטול מצות הקריאה ול"ה בכלל אין מעבירין על המצוד דמקרי אין עסוק בקריאה כמו שכ' רש"י שהבאתי לעיל יען שעליו אין שום חוב ומה שאין רשאי לעזוב את הקורא בלא הליכי אל איזה מצוה נמי ל"ה משום חובת הקריא' רק שלא יהי' בכלל ועוזבי ה' כמו שאמרו במגילה - עכ"פ ברור מדברי הש"ס ותוס' הנ"ל דאין בקריא' ובברכ' שמברכין על התורה לצאת ידו חובת היחידים וזה ברור ואמת לאמית' של תורה בס"ד - א"כ שפיר כתבו תוס' בסוכה דהני מילי גבי קרה"ת דלא צריך לצאת ידי חובת המצוה ליחידים רק להצבור והצבור שפיר יצאו במה שקראו וברכו שם בצבור זה אף דלא שמעו כולן וא"ש ודו"ק -
וכן משמע מדברי הר"ן במגילה דאין בברכ' שמברך העולה משום לצאת ידי חובת השומעים - ורק מתחל' שלא בירך אלא הפותח והחותם הי' בברכ' זו לצאת ידי חובת הקרואים. ואחר התקנה שכל א' מברך לעצמו ליכא בזה שום הוצאה לאחרים רק לדידי' וע"כ גם אשה וקטן יכול לעלות גם בתחל' וסוף עיי"ש - הרי דגם דעתו דאין בזה משום הוצא' י"ח השומעים ואי הי' החיוב על יחידים אז הי' מוכרח לומר דהעולה מוציא אותם כמו במגילה ושאר מצות ואיך יהיו עולה קטן ואשה וע"כ דליתא בזה משום הוצאה -
וכן משמע נמי ממתני' מגילה ד' כיד דאיתא שם קטן קורא בתורה ואינו פורס על שמע ועיין ברש"י שכ' לפי שהוא בא להוציא רבים עיי"ש - משמע דבקרה"ת אין בא להוציא רבים - ומה שמשמע מלשון הרא"ש בתשובה מובא בב"י יו"ד סי' רע"ו ואו"ח סי' קמ"ג שיש בקרה"ת משום הוצאה י"ח - נרא' לי שהוא על דרך שכתבתי שהוא הוצא' ידי חובת הצבור ולא מצוה יחידית אשר רביע על כל יחיד ויחיד ורק מוציא את הצבור שמוטל עליהם לקרות בתורה - ומזה תדין על כל ענין יציאה הנאמר בקרה"ת דקאי על הצבור בכלל ולא על יחיד בפרט ועיין תוס' ר"ה ד' ל"ג ד"ה הא דמשמע דיש בקרה"ת משום יציא' י"ח נמי הוא על דרך זה דקאי על הכלל ולא על הפרט - וראיתי בספר ציונים לתורה להגאון הנ"ל שם שרצה לומר דדברי תוס' דסוכ' הנ"ל עם דברי תוס' דר"ה הנ"ל הם סותרים זא"ז עיי"ש - אבל לפי דברינו הנ"ל אין כאן סתירה כלל ושניהן עולין בקנה א' ועיי"ש מה שהאריך בזה ועפ"י דברי הנ"ל יפלו הרבה מדבריו ודו"ק -
ודע דבדברינו הנ"ל יש ליישב דעת הר"ן שהבאתי לעיל שכ' דלדינא דקודם התקנ' שאינו מברך אלא הפותח והחותם אשה וקטן אינן קוראין לא ראשון ולא אחרון לפי שא"א לקורין האחרים שיצאו בברכתן עכ"ל - ונתקשה בספר בית יצחק על מגילה דאיך נתפייס הר"ן במה דאשה וקטן קורין לו יהי' באמצע אכתי תקשי האיך אשה וקטן מוציאין את הצבור ידי חובת קריאת הפרשה בס"ת שהוא מתקנת משה רבינו ע"ה דהא בימיהם לא הי' הש"ץ קורא והר"ן לא הוקשה לו רק איך מוציאים בברכתם שאר העולים הקוראים ומה שמוציאים בגוף הקריא' לא הוקשה לו עד שכתב דהאידנא שכולם מברכין אשה וקטן קורין ראשין ואחרון וטעמא לא ידענא עכ"ל -
ובהנ"ל א"ש דדעת הר"ן דמאי דקיי"ל דקטן ואשה אינם יכולין להוציא אחרים י"ח משום דהוויין אינם בר חיובא זה דוקא בדבר חיובית פרטית על כל יחיד ויחיד ככל המצות בין דאורייתא או דרבנן דודאי כיון דהחוב אלים על כל יחיד והם אינם ב"ח אינן יכולין להוציא את אחרי' כדין כל שאינו מחיוב בדבר אינו יכול להוציא את אחרים י"ח משא"כ במצות קרה"ת דהיא אינו חוב פרטי על יחיד ורק מוטל על הצבור בכלל א"כ אין חיובו אלים כ"כ בזה גם אשה וקטן יכולין להוציא והוא כעין חילוק התוס' לגבי אמן ותימה דזה דוקא על ברכ' שאדם פרטי מחיוב בה ולא בברכ' מחיובת מהכלל וכחילוק זה סובר הר"ן גם לענין הוצא' את הרבים יד"ח דבמצוה מחיובת מהכלל גם אשה וקטן יכולין להוציא - או י"ל יותר בזה דמצינו גבי מצות קריאת המלך בסוכות דהתורה אמר' הקהל חת העם האנשים ונשים וטף הרי דמצינו גבי מצוה שמוטל על הכלל דגם נשים וטף כללינהו המקרא א"כ י"ל דגם קריאת התורה שהית' מתקנת משה רבינו ע"ה ג"כ הית' באופן זה שהם נמי בכלל הצבור בזה וכעין דאו' תיקן וחיי ראשי שכתבתי זאת מעצמי ואח"כ עיינתי במג"א סי' רפ"ד סק"ח וראיתי שכיונתי לדעתו בזה דממצות הקהל יש ללמוד דגם נשים חייבים לשמוע קרה"ת והנאני מאד - וא"כ כיון דגם הם בכלל הצבור לענין הקריא' שפיר יכולין להוציא הכלל בקריאתם ולק"מ - וכ"ז בגוף הקריא' שהוא חיוב כללי משא"כ לגבי ברכה של הקוראין דיש חיוב עליו לברך כשעולה לתורה והוא חיוב פרטי ויחידי כשאר מצות והראשון והאחרון מוציאים האמצאים שפיר הקשה הר"ן איך יכולין אשה וקטן להוציא את אחרים ל"מ לפי חילוק ראשון שכתבתי בין חיוב כללי לפרטי א"ש דברי רק אפילו לפי מה שכתבתי דגם נשים בכלל קריא' מ"מ אין חיובם אלים כ"כ כחיוב אנשים כמו שכ' רש"י על התורה בפ' הקהל הנשים ללמוד ונשים לשמוע וטף ליתן שכר למביאיהם עיי"ש - עכ"פ אינן שוין בחיובם וע"כ בברכ' שוב אינן יכולין להוציא ע"כ שפיר כתב הר"ן דקודם התקנה אסור לקטן ואשה לעלות ראשון ואחרון אבל באמצע משום הקריאה לחוד שפיר יכולין להוציא כיון דאינו חיוב פרטי ורק כללי וגם הם בכלל - ואחר התקנה דכל אחד מברך שפיר יכולין לעלות ולצאת י"ח הצבור בקריא' כיון דהוא חיוב כללי כן נראה לי בדעת הר"ן - עכ"פ מבואר דעת הר"ן דאין בברכה דעל קרה"ת משום לכטיר את אחרים ידי חובתם ובאמת גם בש"ע מבואר כן בסימן תקפ"ה ובסימן רפ"ד וגם בההפטורה הוי כן ושלא כדברי רבינו הטו"ז בסי' תרפ"ה עיי"ש - וגם בטורי אבן מגילה הק' איך יכיל הקטן להוציא בהפטורה וברכ' את הרבים ובמה שכתבתי לעיל לק"מ דדוקא בחוב פרטי אשר רבע על כל יחיד מישראל אין קטן יכול להוציא אבל בחוב כללי שהוא על כללות הקהל שפיר מוציא קטן או מטעם שני שכתבתי דאפשר דבכלל הכלל הוא - וכיון דהקריא' והברכ' והפטורה אינו להוציא מתורת חיוב יחיד כמו תפלה ושאר מצות שפיר יכול גם קטן להוציא וזה ברור ואמת לדעתי בס"ד -
ואחר שהוכחתי בעזה"י דקריאת התורה לצבור נתנה ולא ליחיד נבא לנידון שאלתינו שהצגתי מראש ונרא' לי פשוט היכא דא' נשתתף בהדי ציבורא אף דעליו ליכא חיובא בפרט בקריאה זו מ"מ כיון דגוף הקריאה לצבור נאמר ולא ליחיד וכיון דגם הוא בכלל הצבור דהא נשתתף עמהם ומה גם דבפרהסיא מוכרח לצרף עמהם א"כ הוא בא מכח חיובא דצבור וגם בעלמא קיי"ל דהיחיד נגרר אחר הצבור א"כ שפיר יכול לעלות ולברך דהא לא מכח עצמו הוא בא לקרות בתורה רק מכח הצבור והצבור שפיר מחיוב בקריאה זו ע"כ שפיר יכול לעלות ולקרות כמו איניש אחר מצבור זה ואין שום חילוק גבי' מאיניש אחר דהא כלם לא מעצמם באו לקרות רק מכח הצבור והצבור מחיוב בקריאה זו וזה פשוט וברור בעיני ותמוה לי על הני גדולים שנתקשו בזה - ועיין בב"ח סי' תקס"ו ותמצא שם סמך גדול לדברי עיי"ש - והגע בעצמך אם אינו מנין זולתו הכי אינו מצטרף לעשרה דזה פשוט דמצטרף וכין דהוא משלים הצבור ובטל לגבייהו ודאי דיכול לעלות בשבילם ועיין בתשו' בנין ציון סימן ח' דדעתו דאף היכא דיכול לעלות לתורה אינו מצטרף למנין עיין שם גבי שאלתו א"כ כש"כ נידון דידן דמצטרף למנין בודאי דעולה לתורה והא פשיטא דמצטרף למנין דאל"כ ליכא פרהסיא יותר גדולה מזה ולא רפרף בה אדם מעולם כללו של דבר נ' כיון דהוא בהאי ציבורא והוא נגרר להם במילי דפרהסיא עכ"פ - וגם זולת זה יחיד נגרר אחר הצבור וחיוב עליות התורה הוא חיוב צבוריי ולא פרטי א"כ כשהוא עולה בשבילם הוא עולה, ולא מכח דידי' א"כ הדבר פשוט דיכול לעלות בלי שום פקפוק כא' משאר בני הצבור וזה ברור בס"ד -
ובזה נדחה נמי ראיית ההלק"ט ממגילה דכן עיר אינו קורא לבן כפר דשאני מגילה דהוא חיוב לכל יחיד ויחיד וצריך להוציא אותו ע"כ אינו מוציא אותו כיון דהוא אינו מחיוב בדבר - משא"כ גבי קריאת התורה דהוא אינה מחיובת ליחיד רק לכלל הצבור וכיון דגם הוא נכלל כעת בהאי ציבורא ומכחם בא ולא מכחו שפיר יכול להוציאם וא"ש מא"ד - ועיי"ש מה שחילק בשם מהרי' ברונא בין מגילה לס"ת בקריאת קטן עיי"ש וכמו כן נימא חילוק הנ"ל - וא"כ נפלה ראייתו מבן עיר - וגם הראי' מתענית שפיר דחה השבות יעקב שהבאתי לעיל שהוא הוציא עצמו מן הצבור ע"כ אינו יכול להשתתף עמהם משא"כ בנ"ד דאדרב' הוא משתתף עמהם בפרהסיא בכל דבר וא"כ ודאי דהוא בכללן וא"כ שפיר יכול לעלות לתורה בשבילן בלי שים פקפוק - ודברי הטו"ז בסימן תקס"ו שכתב דאיכ' בזה משום ברכה לבטלה הוא צ"ע -
ודברי הב"ח בסימן תקס"ו ובסימן תרפ"ה הן שרירין וקיימין דליכא בזה שום איסור כלל ודברי הר"ן שהבאתי כוותי' הוא ועיין בח"ס או"ח סימן קע"ז דהיכא דהוא משותף ביניהם בשאר דבר שמחיוב מקרי עיי"ש והכא משותף עמהם במילי דפרהסיא - ועיין בתשובת יעב"ץ ח"א סי' קס"ח שכתב אלו בני ארץ ישראל שהן בחו"ל שמבדילין כליל שני שהוא יו"ט ב' של גליות שההבדלה ל"ה הבדלה יפן שעוד נאסרו במלאכ' בפרהסיא וגם ח"ו הוי בר נידוי עיי"ש הרי דעד כמה הוא משותף עם בני ח"ל א"כ גם משום זה לחוד יכולין לעלות וכדברי הח"ס הנ"ל דהיכא דהוא משותף אחייב מקרי ומצאתי עוד בשאילת יעב"ץ שם שהביא ג"כ ההלק"ט הנ"ל והשיג עליו ג"כ כמו שהשגתי אני לעיל וב"ה שכונתי לדעתו ומסקנתו דיכול לעלות לתורה בלי שום פקפוק עיי"ש - ועיין כתשובת רעק"א מהד"ת סי' א' שכתב ג"כ דעיקר כהב"ח ומג"א ולא כטו"ז דיש בזה חשש ברכה לבטלה עיי"ש - ועיין ג"כ בתשו' פתחי שערים להגאון ר' ישכר אבדק"ק טשענסטחוב סי' א' שהעלה ג"כ היכא דהוא נוהג בדבר שבפרהסיא חשוב מחיוב בדבר ויכיל לעלות עיי"ש שכתב כן לגבי תענית -
עוד נרא' לי לומר בזה עפי"מ שהקשה הפרמ"ג על מה דאמרו בב"ק פ"ב דהלכו ג' ימים בלא תורה ולכך תקנו ב' וה' לקרות הלא למא"ד ק"ש דאו' ואמרו במנחות דיוצאין ידי חובת ת"ת בק"ש של ערב ובקר - ואמרתי לתרץ עפ"י דברי הרמב"ם פי"ב מה' תפלה שכ' דיהי' קורין תורה ברבים עיי"ש - הרי דרצו לתקן שילמדו תורה ברבים וכן יראה ממה שהביא בא"ר בשם גליון מרדכי קטן בריש מס' ברכות מימות מרע"ה ניתקנה לקרות בפרשיות להשמיע לרבים ע"כ - א"כ עפי"ז לק"מ דבקר"ש אינן יוצאין ידי ת"ת דרבים דכל יחיד ויחיד אומרה בפ"ע
- (איברא
עיין רדב"ז ח"ג סי' תמ"ו וסי' תע"ד שמצריך לומר ק"ש יחד מילי במילי עיי"ש שצעק ע"ז למה אין נוהגין כן וכבר הבאתי דבריו לעיל בסי' י"א עיי"ש) וגם י"ל דהנביאים לא רצו לסמוך ע"ז דזה הוי רק בשעת הדחק ע"כ תיקנו על צד המובחר קריאת התירה ברבים כדי לקיים מצות ת"ת ברבים וא"ש ולק"מ שוב מצאתי שכתב כן בפני מבין סי' ל' וכן בספר אוצר חיים להגאון מו"ה חיים קצע ז"ל בסי' ט' בשם תשובת גינת וורדים עיי"ש - וכיון דקריאת התורה נתקנה בשביל תלמוד תורה דרבים והתקנה היתה דבלימוד הזה יעשה כל העולה ברכ' א"כ שפיר יכול הבן ארץ ישראל לעלות ולברך דאם דבפרשת היום איננו מחיוב מ"מ על ת"ת דרבים גם הוא מציוה ועומד בכל יום ובכל עת וא"כ אם לא יעלה לו משום חובת היום יעלה לו עכ"פ משום ת"ת דרבים כן נראה לי וגם זה א"ש בס"ד מכל הלין טעמים שהעליתי פה בעזה"י נרא' לי ברור לאמת שיוכל הבן א"י ביו"ט ב' של גליות לעלות לתורה בלי פקפוק ולברך וגם לכתחלה יש לכבדו ולקרותו לתורה כן נלע"ד קסז) וחתמתי שמי אור ליום ב' שלח תרפ"ג לפ"ק יצ"ו פישטיאן.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.
בשולי המכתב.
בפנים ביארתי בס"ד דין קריאת התורה בארוכ' והרגשתי בעזה"י בכל מה שיש להרגיש בזה וכעת בשעת העתקה זכני השם בספרי שו"ת מהרש"ם וראיתי בח"א סי' קע"ה שנשאל אם לקרות ליחידים שלא שמעו וראיתי שקדמני באיזה דברים בראי' מתוס' סוכה נ"ב וממתני' דמגילה והרגיש בסתירה מר"ה ל"ג והניח בצ"ע אבל לפי מה שכתבתי בפנים ל"ק כלל עיי"ש ותרוה צמאונך - ועין עוד במהרש"ם שכתב דלשי' רש"י דגם בשביל אחד אומרי' קדיש וברכו הה"ד קרה"ת - אחרי המחילה לא נראה לי כן בדעת רש"י דהרי הוא עצמו הביא בשם רש"י במתני' דאין בקרה"ת בשביל להוציא יחידים יד"ח משא"כ בפריסת שמע א"כ ע"כ דלהכלל ניתקנה ולא ליחיד וא"כ איך יש לקרות בשביל יחיד - ועל חילוק זה שחלקנו בפנים בין קרה"ת לתפלה ופרס"ש נראה דלא עמד הגאון מהרש"ם - ובאמת החילוק זה אמת כאשר הארכתי בראיות ברורות בפנים עיין עליהם - והרמב"ן במלחמות פ"ק דמגילה שכתב על קדושה וברכו ופר"ש שהן חובת הצבור י"ל דבאמת לדידי' אין לפרוס ע"ש או לומר קדיש וברכו רק בדאיכ' רוב מנין שלא שמעו א"כ ע"כ דהוא סובר דזה הוי ג"כ מחובת הצבור ולא מיחיד א"כ לדידי' באמת ליכא חילוק בין קדיש יברכו לקרה"ת דכולם הוי רק מחובת הצבור - אבל לשי' רש"י דיכול לומר גם בשביל יחיד א"כ לדידי' הוי חובת יחיד רק צריך שיהי' לזה עשרה אבל בקרה"ת מודה דל"ה חובת יחיד רק חובת הצבור כדמוכח מרש"י סוף מגילה שהבאתי בפנים א"כ לכ"ע בקרה"ת מוכרח להיות מנין או רוב מנין כן נראה לי ברור ועיי"ש שגם הגאון מהרש"ם העלה כן להלכ' דצריך עכ"פ רוב מנין בקרה"ת ועיין ג"כ בח"ב מהרש"ם סי' צ"ז שהביא ג"כ בדעת רש"י דלדידי' סגי בפחות מרוב מנין כמו בקדיש וברכו ולפע"ד ז"א דבקרה"ת גם רש"י מודה דלא סגי בפחות מעשרה משום דל"ד לקדיש וברכו שהן חיבת יחיד משא"כ בקרה"ת הוי חובת צבור ורוב מנין מהני מטעם רובא ככולה כן נלע"ד ודו"ק -