אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן פח

סימן פז

בשו"ת דברי חיים לרבינו מצאנז ז"ל זי"ע ח"ב סוסי' ט' כתב וז"ל ומה שמסופק אם לענות אמן על ברכת הקטנים משום שאינם נקיים - הנה מותר לעננת אמן אחר ברכת הקטן דהא לדידן לא איכפת לן מה שבפי טבעתו אינו נקי והקטן גופי' אינו בר חיובא לכן מותר בודאי וחייב לענות אמן אחר ברכתו עכ"ל - וראיתי בקיצור ש"ע להגאון רשג"פ ז"ל בסי' קס"ה בהגהות לחם הפנים שהשיג על מרן ז"ל וכתב דמה בכך דהקטן אינו בר חיובא מ"מ הברכה יוצא מגוף מטונף וגרע טפי מברכ' לבטל' שאסור לענות אמן אחרי' ועוד הא דעונין אמן אחר ברכת קטן הוא מטעם שמברך לפטור את עצמו מטעם חינוך וכשהוא מטונף אין כאן חינוך דפשיטא דהמחנך את הקטן צריך לחנכו במצות ולא בעבירה וכשהוא מברך בהיותו מטונף אין זאת הברכ' לפטור את עצמו עכ"ל -

ולפע"ד אחרי המחילה מכבוד תורתו אם כי רב גוברי' עכ"ז כל דבריו פה שגגה וצדקו דברי רבינו מאור הגולה בעל ד"ח ז"ל דמה שכתב דברכה כזאת דמברך כשהוא מטונף אינה יכולה לפטור את הקטן שחייב בה מטעם חינוך - דברים אלו שגגה הם וכי יש חוב על הקטן לעשות מצוה או ברכה הלא כבר כתב רש"י ז"ל בנדה דף מ"ו ע"ב וז"ל דקטן לאו בר קבולי עלי' תקנתא קנז) דרבנן הוא עכ"ל א"כ עליו אין מיטל שום חוב דיהי' שייך לומר דצריך לפטור את עצמו ורק החוב הוא על האב דמחוייב לחנכו במצות והיכא דמצוהו לברך פוטר האב את עצמו בזה ידי חובת חינוך דמלמדהו בזה דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכ' וגם אם הקטן אינו נקי מ"מ שפיר עושה בזה מצוה כיון דלקטן ליכא שום אי' בזה דאינו בר מצוה ואינו עושה שום איסור בברכתו והמצוה של חינוך שפיר נתקיים כיון דמלמדהו דצריך לעשות ברכה ויורגל בכך כשיגדיל וגדולה מזו כתבו התוס' בפסחים ד' פ"ח דמותר להאכיל פסח לקטן אף דיש בזה אי' שלא למנויו מ"מ משום מצות חינוך שרי עיי"ש קנח) הרי דשם איכא אי' ברור אפ"ה כיון דלקטן ליכ' איסור דאינו בר חיובא ועל האב מוטל לחנכו במצות ולהרגילו על מצות פסח כשיגדיל קיים האב בזה מצות חינוך ואינו משגיח על אי' שלא למנויו כמו כן כאן כיון דעל האב לחנכו במצות ברכה ואם כי אין הקטן נקי ויש אי' והי' מחניך קדוש כיון דאין הקטן בר חיובא מקיים האב בזה מצות חינוך כיון דיורגל עי"ז לברך ברכה הצריכה כשיגדיל נמצא דהברכ' נעשה במצוה ע"כ שפיר החיוב לענות עלי' אמן ואינו דומה כלל לברכ' לבטלה דשם נעשה בעבירה וזה אמת ויציבוע"ז כיון רבינו בדבריו שכתב דהקטן אינו ב"ח והן דברים ברורים ואמיתיים בס"ד קנט)

ואגב גררה אבא בדרך קצרה להעיר מה שקשה לי מזה איזה שנים עפי"ד תוספות הנ"ל והמג"א בסי' שמ"ג וכן מרן בש"ע הרב מהרז"ש שם הביאום להלכ' ועיין ח"ס ח"ו סי' י"ג שהביא ג"כ דברי תוס' הנ"ל להלכ' א"כ מאי האי דאמר ר' זירא בסוכה מ"ו ונפסק להלכ' בש"ע או"ח סי' תרנ"ח דלא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני - ולמה לי' לאקניי לקטן כלל מה אמרת דאי לא אקני לי' לא יהי' הקטן יוצא דל"ה גבי' לכם מה איכפת לן לגבי' דידי' כלל הא הוא אינו בר חיובא כלל אפילו מדרבנן כנ"ל בשם רש"י וכל החיוב הוא רק על האב לחנכו במנות להרגילו בכך א"כ די' בזה במה שנותן הלולב בידו לנענע אפילו אם לא הקנהו לו עכ"פ יורגל לקיים מצות לולב כשיגדיל ודומה ממש למצות פסח דאביו מאכילו אף שלא נמנה עליו ואם דבעת שייגדל ויאכל פסח באופן זה לא קיים המצוה ואדרבא עוד יעשה איסור בזה אפ"ה מקיים אביו בזה מצות החינוך המוטל עליו וע"כ צריך לומר דמוטל על האב לחנך ולהרגיל בעיקר המצוה שיורגל לאכול פסח ואח"כ כשיגדיל יתודע לו כל פרטי התנאים שישנו בזה ויקיים הכל כדינו בכל פרטיו קס) אבל עכ"פ מצות חינוך שהוא רק להרגילו במצות קיים אף אם ל"ה בכל פרטיו וע"כ צריך לומר כן בדעת התוס' א"כ מה כל הרעש בהאי ינוקא נעביד גם כאן כן דלא יקניהו לו כלל ומה דלא הוי גבי' לכם לא איכפת לן כיון דלדידי' ליכא חיובא כלל ומצות חינוך המוטל על האב שפיר קיים בזה דעכ"פ מרגילו בזה להדר אחר מצות לולב לקיים אותה - ואח"כ כשיוגדל יתברר לו דבעי להיות לכם יקיימו בכל פרטיו והוא דומה ממש למצות חינוך דפסח לשי' התוס' הנ"ל ודא תמוה רבתי בעיני והרבה נצטערתי בזה - ושוב נחמתי וראיתי דלא קשה כלל דאין הכ"נ דבאמת סגי באופן הנ"ל לקיים מצות חינוך ור' זירא נמי לא קאמר דלא סגי בלאו"ה רק עצה טובה קמ"ל למאן דירצה לקיים מצות חינוך בבנו על צד המובחר היינו באופן שיהי' נמי לכם גבי הקטן ע"ז בא לעורר דלא יעשה כן קודם שיצא הוא בעצמו ומטעם המבואר שם אבל באמת לדין מצות חינוך לא צריך כלל לזה ומטעם שכתבתי והוא דבר חדש בביאור דברי ר' זירא הנ"ל -

ואם כנים דברינו בזה מצאתי ליישב מנהג העולם שנתקשה בזה בהגהות חכמת שלמה להגאון מהרש"ק ז"ל באו"ח סי' תרנ"ח על מה שנוהגין לתת לקטן תחלה לצאת ואח"כ מברכין הגדולים וכמדומה לי שגם בתשו' אבני צדק להגה"ק מסיגעט נתקשה בזה וכעת אינו תח"י וגם בפרמ"ג העיר איך עושין אנו דעושין שני ימים טובים של גליות דביום א' נתנו לקטן ואיך יוצאין ביו"ט ב' עיי"ש - אבל כדברינו הנ"ל א"ש דבאמת גבי מצות חינוך דקטן דהוא משום לתא דאב ולא משום חיוב דקטן לא בעינן כלל דיהי' לכם וסגי בלא הקנאה לצאת י"ח חינוך וכנ"ל ור"ז רק עצה טיבה קמ"ל לזרוזי' דאבוה דלא יקנה לקטן הלולב משים דאז יגרע ממנו המצוה - וממילא דע"ז אנו סומכים במה שאין מקפידין מליתן הלולב לקטן תחלה משום דאנו אינן מקנין כלל לקטן אחר שידעינן מזרוזי דר' זירא וא"ש מאד והוא דבר אמת ומקום הניחו לי להתגדר שוב עיינתי עוד הפעם בהגהות חכמת שלמה הנ"ל וראיתי שכ' קרוב לדברינו אבל הוא נדחק עצמו בזה מאד אבל לי עלו הדברים במרווח בעזה"י כי הם בנוים על דברי תוס' הנ"ל ודוק - ואל חשיבני מדברי המג"א שם בסק"ח שכתב אם אמר לקטן יהא שלך עד שתצא בו לא יצא הקטן כמו שכתב בס"ג והוא מדברי הרא"ש עכ"ל ור"ל דבס"ג מבואר דבגדול אינו יוצא בזה משים דל"ה לכם ועיי"ש בלבוש"ר - הרי דגם בקטן בעי לכם - י"ל דבאמת גבי קטן לא בעי לכם כיון דהכל הוא משום חינוך ועיקר החינוך הוי דיתרגל במצוה זו וכמו שכתבתי ופרטי התנאים אינו צריך להיות במצות החינוך כיון דלא מתורת חיוב אתינן עלה גבי קטן וכמו שמוכח מתוס' הנ"ל - ורק דשאני היכא דאמר לי' לקטן יהא שלך עד שתצא בו דעוד מיגרע גרע בזה היכ' דאמר לי' כן מפני דהתינוק ישאל לו למה אומר לו כן ויפרש לו הדברים דבעי' שיהי' לגבי דידי' לכם ע"כ יסבור דזה ג"כ מקרי לכם ויורגל בלכם כזה אף כשיגדיל ע"כ אסור לעשות כן משא"כ כשנותן לו סתם והקטן אינו יודע כלל מהתנאי דבעי שיהי' לכם רק אהני לי' בזה שיורגל במצות לולב ואח"כ כשיוגדל ויהדר אחרי' יתודע לו בודאי כל פרטי הדינים שישנו בזה ממילא יידע איך הוא לכם ויקיים כדינו - אבל כשיאמר לו יהא שלך עד שתצא בו ויפרש לו הדברים כנ"ל עוד מיגרע גרע משום דיוגדל בטעות זה וזה ברור ואמת בביאור הדברים בס"ד - ובזה עלה בידי לתרץ קו' הלבושי שרד שם על המחבר שכתב ואם תופס עם התינוק יוצא כיון דלא יצא מידו שפיר דמי עכ"ל המחבר - וכתב הלבו"ש שם משמע דבכה"ג לא זכה בו הקטן וק' דא"כ אין הקטן יוצא כמ"ש המג"א סק"ח עיי"ש - ולהנ"ל א"ש דשם מיגרע גרע מטעם הנ"ל אבל בסתם שפיר יוצא ידי מצות חינוך דלא בעי שיהי' לקטן לכם כיון דל"ה בר חיובא וא"ש ודו"ק -

אלא דעדיין לא הונח לי משום דלדברינו מה השמיעני המחבר דאם תופס עם התיקון יוצא כיון דלא יצא מידו למה לא השמיעני רבותא יותר דאפילו אם לא תפסו כלל ויצא מידו לגמרי ליד התינוק אפ"ה יוצא היכא דלא הקניהו וצ"ע - וידעתי דיש לומר דהמחבר קאי על מה שכתב בתחלה לא יתננו ביום ראשון לקטן היינו במתנה גמורה א"כ מיירי המחבר מהיכא שהקנהו לו וכר' זירא בש"ס וע"ז כתב דהיכ' דהוא תופס עם הקטן שפיר דמי אפילו בהקנהו לו מטעם דעדיין לא זכה בו התינוק כיון דלא יצא מידו וא"ש ולק"מ - אבל לא נחה עוד דעתי בזה דאה נימא היכ' דלא הקנהו לקטן יוצא ידי חינוך א"כ המחבר דנחית לאשמעינן האיך לעשות עם קטן במצות לולב ל"ה לי' לשתיק מזה כי הוא עצה טוב' וקלה טפי מתפיסה עם התינוק - אלא ע"כ דהמחבר סובר דבעי שיהי' לכם גם גבי קטן ובלא זה אינו יוצא י"ח חינוך וא"כ תהדר הקו' מתוס' הנ"ל לדוכתא כיון דחזינן דשם יוצא י"ח חינוך אף באופן דלא סגי באופן זה לקיים המצוה כשהגדיל ואדרב' עוד יעשה איסור ולמה כאן נמי לא יהי' סגי בלא לכם וכבר כתבתי דדברי התוס' הנ"ל מוסכמים להלכ' וצ"ע -

ונחזור לראשונות דדברי רבינו בעל ד"ח בצדק אמורים דכיון דלא משום חיובא דקטן אתיא עלה רק משים לתא דאב ובקטן ליכ' שום איסור שפיר מקיים האב בברכתו משום מצות חינוך והברכ' נעשה בהיתר ובדרך מצוה ויש חיוב לכל השומע לענות אמן בלי שום פקפוק -

וכעת האיר ה' עיני לראות במגילה ד' כ"ד ע"ב ומצאתי דדינו של מרן ד"ח ז"ל מפורש בש"ס שם דאמרינן התם בעא מיני' עולא בר רב מאביי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה אמר לי' ותיבעי לך ערום ערום מ"ט לא משים כבוד צבור הכ"נ משום כבוד צבור עכ"ל הש"ס ופרש"י וז"ל גדול פוחח הוא דאסיר משום ולא יראה בך ערות דבר אבל קטן אינו מוזהר כו' עיי"ש קסא) הרי בפירוש יען שהקטן אינו מיזהר על ערות דבר מיתר לנו לשמוע ברכתו ולצאת בקריאתו ומה שק' לכאור' אם כי הקטן אינו מוזהר על זה אבל אכתי אסור לגדולים לקרות קר"ש ולומר ברכה נגד הערוה אפי' לגד ערות קטן ועיין מג"א סי' ע"ה ובט"ז ובפר"ח דאפילו עצימת עינים לא מהני א"כ איך קאמר רש"י דיש בפותח משום לא יראה לך ערות דבר א"כ איך פורס על שמע מצאתי שעמד בזה בספר בית יצחק על מגילה ובטורי אבן - וכתב בספר ב"י הנ"ל דרש"י לאו ערוה ממש קאמר רק כיון דבשרו נרא' דרך קרע הוי כערוה ע"כ פורס על שמע אבל אין קורא כתורה עיי"ש - והנה לפע"ד דעדיין יוקש' מה קאמר ותיבעי לך ערום דאכתי בערום איכא גילה ערוה ממש ואכתי איך יקרא בתירה אם כי הקטן אינו מוזהר אבל אכתי איך ישמעו הצבור ויהי' יוצאים בו הא לגבי דידהו הוי הקריאה נגד הערוה - ונראה לי דמיירי דהוא שפיר מכוסה באיזה לבוש ומה שקורהו ערום מיירי דל"ה לגבי דידי' הפסק בין לבו לערו' דמקרי ערום לגבי לבו הרואה את הערוה או דמיירי דיש מחיצה בינו ובין העם כמו שהמנהג הוא דהקורא עומד על הבימה ולבימה יש כתלים דהוא מפסיק בינו לבין העם ע"כ אין לציבור משום קורא נגד ערוה אבל לגבי' דידי' שפיר הוא איסור ערוה ואפ"ה מותר מדינ' לקרות בתורה כיון דקטן אינו מוזהר על לא יראה לך ערות דבר יהי' איך שיהי' עכ"פ גבי הקטן איכא איסור ערוה ואפ"ה יען שהוא אינו מוזהר עליו מותר לשמוע ממנו ועוד יכול לצאת אחרים בזה וא"כ ממילא כמו שכ' רש"י יען דלא יהי' בך ערות דבר לא קאי על קטן מותר להיות קורא בתורה כמו כן אי' צואה דהוא מקרא והי' מחנך קדוש הכתוב אצל ולא יהי' בך ערות דבר דהוא רישא דקרא הנ"ל נמי לא קאי בקטן ואינו מוזהר עליו וא"כ ממילא לית בי' שום איסור ומותר לשמוע ברכתו ואדרב' עוד חיוב יש בזה כיון דליתא לאיסור. הנ"ל גבי קטן וחייב לענות אמן כן נרא' לי ברור והוא ראי' שאין עלי' תשובה קסב)

וגם זכור אזכור שזה רבות בשנים ראיתי בספר ערך דל להגאון מו"ה מרדכי אליעזר וועבער שהי' אבדק"ק אדא שהלך לירושלים תבב"א ושם הדפיס חיבורו הנ"ל על מס' עירכין ובסוף קונטרס מלחמות חובה הנספח לספר הנ"ל השיג ג"כ על הקיצור ש"ע וקיים פסק מרן הנ"ל וכעת איני זכור דבריו אבל זאת נשאר בזכרוני דדבריו הם דברי טוב טו"ד - וכעת ראיתי שגם בעל הגהות מסגרת השלחן קיים פסקא דמרן ז"ל והסיר השגת בעל קיצור ש"ע ממרן ז"ל - אבל נראין לי דברי בעזה"י מדבריהם כי מצאתי ב"ה רש"י מפורשת כדברי רבינו חיים ז"ל זי"ע ממגילה הנ"ל ודו"ק -

אבל בודאי שצריך ללמד לתינוק שיקנח עצמו כראוי שזה הוי ג"כ מצות חינוך בפ"ע אבל לא שיעכב זה מצות חינוך דמצוה אחרת אבל עכ"פ צריך שח"ו לא יורגש ממנו ריח רע והיכא דלא הורגש ממנו שום ריח לא איכפת לן שוב מה שנשאר לו צוא' באותו מקום ועיין פנים מאירות ח"ב סי' קס"ה והמחה"ש בסי' פ"א כיון בכל דבריו לפנים מאירות הנ"ל אבל יפה כתב עליו המחזיק ברכה מובא בשע"ת סי' פ"א דע"כ מיירי דלא יורגש שום ריח ממנו וא"כ שום לא איפכת לן מה שנשאר באותו מקום ופסקא דמרן ז"ל אמת ויציב ונכון ותיתי לי שקיימתי דבריו ויעלה לי זכותו לשבת על התורה ועבודה באמת ובלבב שלם מתוך הרחבה אכי"ר -

פ"ק פישטיאן א"ח ח' לספירה תרפ"ד לפ"ק.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה