משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן פג
בעזה"י אור ליום ד' שמות תרס"ח לפ"ק בוסערמין יצ"ו.
לכבוד ידי"נ עוז הרב הגאון החו"ב בחדרי תורה כקש"ת מו"ה מו"ה פינחס הלוי' בילליטצער נ"י (ז"ל) אבד"ק סערענטש והגליל יע"א.
בידיעה של חיבה אודיעו כי תשובתו הגיעני ע"י ידידנו האברך מו"ה משה נ"י ואם כי בו ירה יירה חצי השגותיו עלי נאמנים עלי פצעי אוהב ודבריו היו לי לשעשוע ואחזיקנא לי' טיבותא על כי יקרו דבריי בעיניו לבקש מאת ר' משה הנ"ל את תשובתי שכ' לו ולשום עין בקרת עליהם ועתה הנני לתשובתו ולהשיב על השגותיו שהשיג עלי - ראשית דברי הדרגנ"י לדחות דברי מה שהעליתי כיון דעומד להתחלל כמחולל דמי והוי דשיל"מ - וכתב מעכ"ת נ"י דהוכיח סופו על תחלתו כיון דלבסוף הוציאה ולא חיללה הוברר הדבר למפרע דלא הי' עמד לכך עכ"ד - לא אדע דבריו בזה הלא הש"ס מלא מזה דאפילו באופן שלא נעשה הדבר לבסוף אפ"ה טרם שנודע סופו מחשבינן אותו למה שמוכן להיות וכמו דאיתא בב"ק ד' ע"ו דאפילו אם נשפך הדם ולא נזרקה לבסוף אפ"ה מיחשב כזרוק עיי"ש - ולסברתו עדיפא הוי לי' להקשות אהא דתרומות דאמרינן כל העומד להרים כהרים דמי דאמאי לא נימא כיון דלא הורמה הוברר הדבר דלא עמד לכך משעה ראשונ' - אלא ע"כ דהאמת הוא כיון דבאמת עמד לכך ורק עפ"י מקרה לא נעשה בו הדבר שהי' ראוי לעשות בו מ"מ עי"ז לא יגרע מצבו הראשון ושפיר מחשבין בו כמו שנעשה הדבר העתיד להיות מצד ענינו וא"כ גם כאן בפרוטה כיון דמצד עצם ענינו הי' עמד להתחלל ע"כ אז שפיר נחשב למחולל ואינו בטל מה אמרת כיון דלבסוף לא חיללה איגלאי למפרע דלא עמד לכך - ז"א דקודם שהוציא' שעוד הי' יכול להתחלל נחשב כמחולל מפני שעוד לא נתבטל חילולה ואז לא בטל ובשעה שהוציא ונתבטל החילול אז בעת הזאת אין במה להתבטל וא"ש ולק"מ - אולם מצאתי בתוס' חגיגה דף ד' סוף ע"א דכתבו כסברת מר ידידי נ"י (ז"ל) וז"ל דעד כאן לא מחייבי לי' הכא אלא משום דעומד לכוף רבו כמאן דמשוחר דמי אבל התם דמית איגליא מילתא דל"ה עומד לשחרור עכ"ד - וזה כסברתו והי' לי' למר לאיסתעיא מדבריהם - אלא דבאמת גם על התוס' קשה מהמקומות שהבאתי דמוכח באף דלבסוף לא נעשה המעשה מ"מ לא ניגרע בזה מצבו הראשון שנחשב לכך בעוד שהי' ראוי לעשות בו המעשה שהוי ראוי לעשות כמו בנפשך הדם אפ"ה אמרינן בי כל העומד לזרוק כז"ד וצ"ע מאד - ואולי י"ל דשאני התם בתוס' דהם מתרצו גבי חצי' עבד וח"ב שהמית דבא החיוב בשעה שאיגלאי דאינו עומד לכך ע"כ דנינן לי' לכך כמו שהוא עתה אבל היכא שאנו דנין על השעה שעוד לא ידעינן שלא יהי' נעשה בו הדבר שראוי לעשות בו כמו הכא גבי פרוטה שרוצין שיתבטל קודם ההוצאה ואז באמת עדיין לא נתבטל החילול וכן שם בב"ק דנין על קודם שנשפך וא"ש ולק"מ ודו"ק קנא)
ומה שהק' כהד"ג על הר"ן דנדרים הנ"ל מר"ל זבחים ד' ע"ח דס"ל דפגול ונותר וטמא מבטלין זא"ז הלא שם הוויין כולן איסור דומיא דעולין ואפ"ה מבטלין זא"ז ונכנס בפרצה דחוקה - ולי א"ש בעזה"י לפי"מ דאמרו במעילה ד' י"ז דפיגול ונותר אין מצטרפין זע"ז מפני ששני שמות הן ואף דאמרו שם דלענין אכילה מצטרפין מ"מ כבר כתבו תוס' בזבחים שם דלענין לאו שילקה אין מצטרפין והיינו מפני ששני שמות הן וא"כ אפשר בזה מודה הר"ן דמבטלין זא"ז ודברי הר"ן נאמרים דוקא בשהן שוין בשמות דומיא דדם הפר ודם השעיר דשניהן שם דם להם אבל בשאינן שוין בשמות גם הר"ן מודה דמבטלין זא"ז והוא נכון בעיני בס"ד - והלום ראיתי בח"ס יו"ד סי' צ"ו שהרגיש בדברי הר"ן מהאי דר"ל הנ"ל ועיי"ש מה שכתב בזה ומה שכתבתי ג"כ נרא' לי - ועוד נ' לומר דפיגול עם נותר ל"ה מין במינו כלל דלא שוו באיכותם משום דאיסור נותר הוי בכל הקדשים ופיגול ל"ה בכל הקדשים כמו דקיי"ל דאין פיגול במתירין דהיינו בקומץ או במנחת כהן וכיון דלא שוה איסורן דגדול כחו של נותר מכחו של פיגול ל"ה מב"מ ועיין בח"ס שם לענין צמר גמלים וצמר רחלים כעין זה ודו"ק -
והנה ראיתי מה שכתב על קושייתי על הכ"מ מטומאת משא וכמו שכתבתי בתשוב' דלעיל וכתב מדברי המל"מ דטומאת משא ל"ה רק דרבנן - הנה לא נעלמו ממני הדברים ואף אני לא בניתי קושייתי ע"ז רק הבאת סמוכים מטומאת משא ועיקר קושייתי הוא לן דהוציא בודאי פרוטה של הקדש דהא הוציא כל הכיס איך יופטר ממעילה ומה אהני לן רוב חולין וכי נתהפך לחולין קדושה שבו להיכן הלך בשלמה באיסור דעלמ' כך גזרה התורה דאיסור נהפך להיות היתר אבל מנא לן זה גבי הקדש ל"מ לבר פדא בנדרים כ"ט דגם קדושת דמים לא פקעה בכדי בודאי קשה קושייתי - ורק אפילו למאן דפליג אבר פדא וסברי דבקדשת דמים פקעה בכדי היינו היכ' דהוקדש לזמן וכיון דמטי זמני' פקעה אבל היכא דהוקדש לעולם איך ובמה יפקע קדושתה בכדי ע"י הרוב של חולין דאיתנייהו גבי' וכש"כ להנך שי' דאפילו באיסור לא אמרינן אי' נהפך להיתר אלא אפילו להנך דסברי הכי גבי איסור והיתר מנא לן לומר כן גבי הקדש וזכר לדבר מה שאמרו בפרק שילוח הקן גבי הקדש כל היכא דאיתא תחת בי גזי דרחמנא איתא וא"כ גבי תערובות פרוטה של הקדש בחולין נמי נימא כל היכא דאיתא תחת בי גזא דרחמנא אית' וההקדש לא פקעה ממנה -
ואוסיף עוד בחיזוק הקושיא דהרי מבואר בביצה ל"ח דממון לא בטיל ע"י הרוב א"כ מאי הקשו דליבטל הפרוטה של הקדש ובשלמ' על התוס' לק"מ דהם הקשו שטעם כל דפריש מר"פ וכמו שכ' בסי' דלעיל אבל על הכ"מ שפיר קשה - אך דבאמת מהך דביצה כבר עמד הש"ש ש"ו והעלה דבהקדש אין דנין על הממון רק על איסורא עיי"ש קנב) אילם לפע"ד עוד לא נתבררו הדברים לומר בפשיטות כן דגבי הקדש לא דנין כלל על הממון דיש עוד דברים בגו וכמו שאגיד בס"ד - והוא דעכ"פ מודה השיש דלענין ממון לא בטול והיינו שיצטרך לשלם להקדש הקרן היינו פרוטה הזאת ורק לענין חומש וקרבן דהוא איסורא לענין זה לחוד בטיל אבל ודאי דהקרן מוכרח לשלם דלא גרע ממזיק להקדש דקיי"ל דאין בו מעילה אבל הקרן שהפסיד להקדש מוכרח לשלם וכמו שהוכיח הפנ"י בב"מ ד' נ"ז בדעת הרמב"ם דמזיק להקדש חייב לשלם הקרן מה"ת ואם כי תוס' בב"מ ד' צ"ט לא ס"ל כן עיין שם (ועיין ג"כ בבית יצחק להגאון מלבוב ז"ל יו"ד ח"ב סי' קמ"ט) מ"מ הכא ל"ה מזיק וכי נחזקה המטבע להקדש דהיא ישנו במציאות וכל היכא דעומדת תחת בי גזא דרחמנ' עומדת לכן נראה פשוט כיון דקיי"ל דלענין ממון לא מהני ביטול ע"כ הכא לכ"ע אף לשי' התוס' הנ"ל מחייב לשלם הקרן היינו הפרוטה להקדש ורק לענין חומש וקרבן דהוא נוגע לאיסור מעילה י"ל דבטול וז"פ - וכיון שכן איכ' להקשות טובא לפי"ד הרי"ט אלגזי בפ"ד דבכורות דהעלה דמשו"ה לא מהני ס"ס בבכור להוציא מקדושת בכור ע"י ס"ם שמא כסף לחוד מהני ואת"ל כסף אינה קינה שמא קיי"ל כרמב"ם עיי"ש שיש לעשות הרבה ס"ס להקל וכתב דכולן לא מהני דכיון דממונא לא מפקיעין ע"י ס"ס וא"כ אין הנכרי יכול להוציא ממנו ע"י ס"ס זו א"כ איסורא בתר ממונא גריר דגם האיסור בכור לא הופקע ע"י ס"ס עי"ש קנג) וא"כ קשה נימא כמו כן הכא דכיון דלענין ממונא לא בטיל ואכתי ברשות הקדש קאי וכל היכא דאיתא תחת בי גזא דרחמנא איתא א"כ ממילא גם איסור מעילה הוי דהא בהא תליא כיון דעודנו ברשות הקדש היא ממילא מקדשי השם הוא ומעל - ואם כי אין ראי' כ"כ מהריט"א הנ"ל דהתם לחומרא אמרינן דאיסורא בתר ממונא גריר אבל אכתי מנא לן לומר כן גבי מעיל' להקריב קרבן דיש לחוש שיפגע באי' חב"ע - אבל אף בלי הריט"א הנ"ל קשה כיון דאי' מעילה בקדשי השם תלוי וכיון דהכא לענין ממון הקדש לא בטיל ואכתי ברשות הקדש קאי א"כ ממילא דאכתי מקדשי השם הוא וממילא כריך אחריו איסור מעילה ג"כ ודומה לזה מצינו בתוס' פסחים כ"ט דכתבו דהיכא דליכא קרן ליכ' חומש ואשם ואנן נימא ג"כ להיפך דהיכ' דאיכא לקרן ולא נתבטל ממילא דאיכ' ג"כ לחומש ואשם כיון דאגודין זב"ז - ואין לדחות דהא במזיק ממון הקדש איכ' קרן וליכ' חומש ואשם - שאני התם דכך גזרה חכמתו יתברך דבאופן זה ליכא חומש ואשם - אבל היכא דנהנה באופן דחייבה התורה חומש ואשם - ורק מטעם דליתא במציאות לקדשי השם אתה רוצה לפטרו היינו מטעם ביטול - וכיון דע"כ לענין קרן ישנו במציאות דלא בטיל ויש כאן קדשי השם ממילא דיש כאן ג"כ איסור מעילה וזה ברור בסברא לפי קט שכלי וא"כ דברי הש"ש צ"ע בעיני ולא ברורים לי - והנה מריש הוי קשיא לי על דברי הרי"ט אלגזי הנ"ל דהעלה דאי' בתר ממונא גריר מביצה שם דאמרו לענין ממונא לא בטיל ולענין אי' תחומין בטיל ואמאי לא נימ' דאיסור בתר ממונ' גריר - אך שוב הדרני בי דע"כ לא אמר הריט"א דאי' בתר ממונא גריר רק היכא דאיסור וממון אגודים זב"ז ושניהן מחד טעמא היא כמו גבי בכור דאי נימא דע"י ס"ס ל"ה בכור משום דקנאו הנכרי ממילא גם לענין ממון הוי שלו וכיון דלא מפקיעין ממונ' ע"י ס"ס ואכתי של ישראל הוא ממילא הוי של ישראל גם לענין אי' דבכור - משא"כ באי' דתחומין וכי תלוי אי' דתחומין באי' ממון והא אפילו בנתן לו המים והמלח דליכ' אי' ממון אפ"ה איכ' אי' תחומין וכיון דאינן תלוין זב"ז לא שייך סברת הריט"א וא"ש - וע"כ ממיל' הכא גבי פרוטה של הקדש דשפיר תלוין ואגודין זב"ז שפיר קשה כיון דלגבי ממונ' לא בטיל ממילא דלא יכול ליבטל גבי איסור' דמעילה וצ"ע ודו"ק - שוב מצאתי ברשב"א חולין קל"ט דבהקדש דמים כל דין ממון בעלים עלה מזה סיוע גדולה לדברי עיי"ש דפריך ג"כ קדושה שבהן להיכן הלך ומתרץ דנעשה הפקר ופקע שם בעלים עש"ה וא"כ הכא דע"י ביטול לא נפקע שם בעלים שפיר קשה קדושה שבהן להיכן הלך ודו"ק -
ואשאר בזה ידידו דו"ש וש"ת באהבה ובלנ"ח.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.