אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן פ

סימן עט

הנה ראיתי לאחד קדוש מדבר ה"ה אדונינו מורינו ורבינו הגאון בנו"ב קמא או"ח סימן כ"כ שהשריש לנו שורש חזקה דהא דאם מי פירות עם מים הוי חמץ גמור או לא הוי רק חמץ נוקשה תליא בפלוגת' דחמץ נוקשה אי הוי דאורייתא או דרבנן למ"ד דנוקש' דאו' לדידי' שפיר י"ל דמי פירות עם מים הוי רק נוקש' אבל למ"ד דנוקש' ל"ה רק דרבנן לדידי' עכצ"ל דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור -

וטעמא דלי' הוא משום דאמרינן במנחות דף נ"ז אשר תקריבו לה' לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי ריה"ג רבי עקיבא אומר לרבות לחה"פ ופריך הש"ס מנחת נסכים מי פירות הוא ומי פירות לא מחמיצין ומשני ריש לקיש קסבר ומגבלה במים וכשרה עכ"ל הש"ס -

והשתא אי נימא דמי פירות עם מים ל"ה רק נוקשה ונוקש' ל"ה רק דרבנן א"כ אכתי לא משני ריש לקיש מידי אלא ע"כ חד מהנך תרתי או דנוקש' דאו' או דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור - ואין לומר דבאמת מי פירות עם מים רק נוקש' הוי אלא דריה"ג בשי' ר"מ קאי דסובר נוקש' דאו' - י"ל דאכתי לרבי יוחנן דאמר איפוך דר"ע סובר לרבות מנחת נסכים לחימוץ וריה"ג סובר לרבות לחה"פ וא"כ גם אליבא דר"ע מוכרח לתרץ כמו דתי' ר"ל דמגבלה במים וכשרה - והשתא אין לומר דלעולם מי פירות עם מים ל"ה רק נוקש' ור"ע סובר כר"מ דנוקשה דאוריית' א"כ תקשה לדידן דקיי"ל נוקשה דרבנן כרבי יהודא ואמאי הלא תלמוד ורבו הלכ' כרבו וא"כ איך שבקינן ר"ע ועבדינן כר"י ובפרט דקיי"ל הלכה כר"ע מחברו וכש"כ מתלמידו וא"כ לדידן דקיי"ל נוקש' דרבנן ודאי דר"ע סובר כן וא"כ עכצ"ל דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור וע"כ שפיר קאמר ר"ע לרבות מנחת נסכים לחימוץ משום דהוי מ"פ עם מים וכמו שתי' ר"ל ע"כ תוכן דברי רבינו ז"ל -

לכאורה נראה ראי' לדברי רבינו דהא בהא תליא דמאן דסובר נוקשה דרבנן ע"כ סבירא לי' דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור אבל מאן דסובר נוקשה דאו' שפיר מצי סובר דל"ה חמץ גמור והוא מדאמרו במנחות דף נ"ד ע"א אפילו תימא דרבנן נהי דחמץ גמור ל"ה נוקשה מיהא הוי והקשו בתוס' שם בד"ה אי דר"מ וכן בחולין כ"ג ובפסחים מ"ג לפי"מ דמוכח בחולין ובמנחות שם דנוקשה חשוב חמץ לגבי מנחות א"כ מ"ט דרבנן דסברי דאין מחמיצין בתפוחים ומתרצו שם דרבנן לכתחלה קאמרי דאין מחמיצין עיי"ש - והקשיתי למה הקשו בתוס' על טעמ' דרבנן במה שאמרו אין מחמיצין בתפוחים כיון דנוקשה הוי חמץ גם גבי מנחות הלא זה ל"ה רק אליב' דר"מ דסובר דלקי עלי' וכמו שאמרו בהדיא בגמרא לר"מ מדלקי חמץ מעליא הוא אבל לרבי יודא דסובר דלא לקי על נוקשה באמת ל"ה חמץ גם לענין מנחות א"כ דלמא רבנן דרחב"ג כרב"י סבירא להו ומנא להו להקשות וצ"ע לכאורה על רבותינו בעלי התוס' - ואח"כ מצאתי שבאמת כבר עמד בזה על התוס' בשעה"מ פ"א מה' חו"מ - אמנם עפי"ד מרן הנו"ב ז"ל א"ש מאד כיון דלשי' התוס' איירי הך בריית' במי פירות עם מים ואפ"ה קאמר שם בגמ' דהוי רק נוקש' א"כ ע"כ הש"ס הכא בשי' ר"מ אזלי דנוקשה דאו' וא"כ שפיר הקשו בתוס' ודו"ק - וכשעיינתי היטב בשעה"מ שם ראיתי שהוא העיר בכל זה עכ"פ מזה ראי' נכונה למרן הגאון בעל נו"ב דשני נושאים הללו אגודים זה בזה -

אך אחר העיון הדק היטב נראה דראי' זו יש לדחות ולומר דלעולם אינן תלוין זב"ז ומאן דסובר מי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור נמי מצי ליסבור דנוקשה מדרבנן ואי דא"כ הדרא הקו' על התוס' לדוכתא מנא להו להקשות על הרבנן דלמא סברי כרבי יודא דנוקש' ל"ה חמץ כלל - י"ל דזה הכריח לרבותינו בעלי התוס' דהת"ק ע"כ סובר כר"מ דנוקשה דאורייתא דאל"כ יקשה טובא למה יאסור תפוח זה את כל העיסה הלא תרומת אילנות לדעת התוס' ל"ה רק דרבנן עיין שבת דף פ"ט וכן עוד בדוכתי טובא ונוקשה נמי ל"ה אלא דרבנן א"כ הוי תרי דרבנן ולמה יאסור את העיסה עיין פנ"י שבת ריש פרק ב' כה"ג דבתרתי דרבנן יש להתיר לכתחלה קמז) אלא ע"כ דרבנן דרחב"ג כר"מ סבירא להו דנוקשה דאורייתא ול"ה רק חד דרבנן וא"כ שפיר אוסר התפוח את העיסה וממילא עפי"ז דע"כ מוכרח לומר דרבנן כר"מ סבירא להו שפיר הקשו בתוס' - וא"כ אזלה ראייתי הנ"ל לשיטת הנו"ב כמובן ודו"ק -

ואם כנים הדברים הרווחתי בזה ליישב תמיהת הר"ש בפ"י דתרומות שהביא שם בשם הירושלמי דרבי יוסי פליג אהך מתני' דתפוח וסובר דמותר ומפורש בירושלמי הטעם משום דאין חימוצו ברור וקאמר הר"ש דהכונה בזה עפ"י המבואר במנחות דלא הוי חמץ נוקשה מפני זה קרי לי' אין חימוצו ברור - ורק דהקשה שם הר"ש דמ"ט דרבי יוסי דמתיר לגמרי אף דאי נימא דסובר כרבי יודא דנוקש' הוי רק דרבנן מ"מ לכל הפחות מדרבנן אסור לכ"ע גם לרבי יודא עכ"ד הר"ש -

ולפי דברינו א"ש כחומר בס"ד - דזה הוא הטעם דרבי יוסי מתיר לגמרי כאן בהאי דתפוח משום דהוי תרי דרבנן כיון דל"ה חמץ ברור היינו דל"ה רק נוקשה ונוקשה דרבנן ס"ל ותרומות פירות ג"כ הוי רק דרבנן וכיון דהוי תרתי דרבנן מקיל לגמרי - אבל גבי פסח גם רבי יוסי מודה דנוקשה עכ"פ אסור מדרבנן כיון דהוי חד דרבנן וא"ש מאד בעזה"י - עכ"פ עפ"י האמור הת"ק דאוסר ע"כ מוכרח ליסבור כר"מ דנוקשה דאו' ואז גם זה ל"ה רק חד דרבנן ושפיר אסור א"כ שפיר הקשו בתוס' וממילא דנדחה ראי הנ"ל וזה ברור ונכון ודו"ק -

ועפי"ד האלה נראה עוד לתרץ מה שהקשה בשעה"מ לדעת רש"י דסובר דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור א"כ קשה לפי"ז הא דנאמר בש"ס אלא הא דתנן תפוח שרסקו ונותנן לתוך העיסה וחומצה אסורה לימא רחב"ג הוא ולא רבנן וקאמר בגמרא אפילו תימא רבנן נהי דחמץ גמור ל"ה נוקשה מיהא הוי - והשתא ק' למה לא מוקי בש"ס דמיירי שיש שם בעיסה זאת מי פירות עם מים וכמו שמורה הלשון באמת כך דהלשון לתוך "העיסה" משמע דכבר הי' עיסה נלוש במים ועתה נוסף עלי' מי פירות עוד וא"כ הוי מי פירות עם מים דהוי חמץ גמור וא"כ קשה טובה מאי קאמר נהי דחמץ גמור ל"ה נוקשה מיהא הוי הא אפשר דמיירי שיהי' חמץ גמור וצ"ע לכאור' וכן הקשה בישועות יעקב בסימן תס"ב - ועפ"י האמור יתיישב היטב בס"ד דע"כ מוכרח לומר דמיירי הכא באופן דאיכא תרי דרבנן וע"כ שפיר התיר רבי יוסי לגמרי והשת' אי מיירי בחמץ גמור א"כ ל"ה רק חד דרבנן וא"כ יקשה קו' הר"ש מ"ט דרבי יוסי דהתיר לגמרי אלא ע"כ דלא מיירי באופן דהי' חמץ גמור ורק חמץ נוקשה ומיושב קו' הנ"ל וממילא דמיושב ג"כ הקו' על רש"י ודו"ק -

אכן גוף דברי מרן הנו"ב שחידש דלדידן דקיי"ל דנקשה דרבנן ע"כ סבירא לן דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור תמוה לי האי מילתא טוב' הלא דעת הרי"ף ג"כ הוא דניקשה הוי דרבנן כמו שפסק בריש פרק אלו עוברין ואפ"ה סובר דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור ולא די בזה דנ"ה חמץ גמור אלא דסובר עוד יותר דלא מחמין כלל לדעת הרא"ש בדעת הרי"ף וכן החזיק על ידו תלמידו הרבינו ירוחם בנתיב חמישי חלק רביעי דף ל"ד דפוס קאפוסט בסוף ע"ב והח"ס או"ח סימן קכ"ו הביאו - וכן הוא דעת דטור בסי' תס"ב דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור רק חמץ נוקשה וכן כתב הדור ברמזים בדעת הרא"ש אביו דל"ה חמץ גמור אף דלדעת כלם נוקשה ל"ה רק דרבנן וזה פליא' עצומה ונשגבה על מרן הנו"ב ז"ל קמח)

וכן מצאתי בתשובת הרשב"א סימן של"ג שכ' נמי בדעת הרי"ף דמי פירות עם מים לעולם אינו בא לידי חמץ גמיר עיי"ש - ועוד גדולה מזה ראיתי בשלטי הגבורים בחידושי אנ"ש מהר"ן שפירא שכתב בדעת רש"י ז"ל שכתב בהא דר"ל דאמר אין חייבין על חימוצי כרת דמיירי בלא נתן בה מים - וכתב באנ"ש דהכונה דאפילו בדלא נתן בה מים איירי היינו דאפילו עם מים לא הוי חמץ גמור אלא נוקשה וכן כתב הפנ"י בכוונת רש"י ז"ל - הרי אף דרש"י הוא דסובר דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין אפ"ה סובר דאף בנתן בה מים ל"ה חמץ גמור וכש"כ לדידן ודאי דלא הוי חמץ גמור וצע"ג בכל זה על מאורן ורבן של ישראל מרן הצל"ח דכל רז לא אנס לי' ואיך לא שת לבו לכל זה וצ"ע מאד -

ואחר החיפוש האיר ה' עיני לראות בנ"ב תנינא או"ח סימן נ"ג שכבר נשאל בזה מחכם אחד שדברי הרא"ש והטור עומדין לנגדו - והוא ז"ל כתב להליץ בעדו ותוכ"ד הוא כיון דליכ' נפ"מ בין אם הוא בלאו או בכרת משו"ה לא חשש הרא"ש לבאר דבריו באר היטב עיי"ש שהאריך -

ואני העני בדעת אחרי נשיקות כפות ידיו ורגליו לא זכיתי להבין דבריו הקדושים הכי לא יש חילוק בין אם הוא נוקשה גרידא ובלאו או אם הוא חמץ גמור ובכרת - הלא וידוע פלוגתת הפוסקים לענין בל יראה בחמץ נוקשה ודעת הרא"ש נראה דהוא סובר כהנך שיטות דליכא אי' בל יראה בחמץ נוקשה מדהביא דעת הפוסקים אלו באחרונה בריש פרק אלו עוברין כידוע מספר הטור שכמה פעמים הוכיח מזה דעת אביו ז"ל - וכן כתב הב"ח בסי' תמ"ב שדעת הרא"ש וטור כדעת ר"ת דאף לר"א דדריש כל לאכילה דוקא ולא לענין בל יראה וא"כ טובא איכ' בין אם הוא רק נוקשה או חמץ גמור וא"כ למה לא חש לבארו - ואין לומר דאכתי ליכ' נפ"מ כיון דעכ"פ מדרבנן צריך לבער נ' דגם זה אינו עיין בב"ח סי' הנ"ל שביאר שם דדוקא לר"א דסובר דתערובות מדאורייתא אסור אסרו מדרבנן אבל לרבנן באמת מותר להשהותן ואין צריך ביעור כלל וע"כ נפ"מ טובא איכ' לדינא ולמה לא יהי' חושש לבאר אם הוא כדבריו - ועוד יש למצוא נפ"מ בין אם הוא חמץ גמור או רק נוקשה גרידא וא"כ דברי רבינו מאור הגולה צ"ע מאד -

ואחר העיון נראה לי דאעיקרא דדינא דדן מרן בעל ני"ב ז"ל לומר דע"כ צריך לסבור ר"ע חד מהנך תרי או דמי פירות עם מים הוי חמץ גמור או דסובר דנוקשה הוי דאו' וכיון דזה אי אפשר לומר דר"ע יסבור דנוקשה דאו' דא"כ יקשה עלינו מדוע פסקו כרבי יודא נגד ר"ע רבו ע"כ מוכרח לומר דר"ע סובר דמי פירות עם מים היו חמץ גמור -

ע"ז גופא יש לי פירכא טובא - והוא דלעולם י"ל דמי פירות "עם מים" הוי רק נוקש' ור"ע סובר באמת דניקשה דאו' ואי דא"כ ק' למה פסקו כרב"י נגד ר"ע רבו י"ל דלק"מ לפי"מ דמבואר בספרי הכללים דאם אמורא או סתמא דהש"ס פסקו איזה הלכ' חזי לא משגיחין בכללי ההלכות - והנה הרמב"ן במלחמות ריש פ' אלו עוברין כתב דרבי יוחנן נמי פוסק כרבי יודא דנוקשה ל"ה רק דרבנן וכן מצאתי עוד בירושלמי רי"פ אלו עוברין דגם הרבה אמוראים סוברים כרבי יודא וא"כ לק"מ אף אם לא קיי"ל כר"ע דסובר דנוקשה דאו' וזה פשיט ונכון בס"ד -

ובזה אפשר ג"כ ליישב דעת הרמב"ם שהקשו עליו במה דלא פסק הא דריע דאמר לרבות מנחת נסכיס לחימוץ - ולהנ"ל א"ש - כיון דשי' ר"ע לא אזיל רק אי סובר נוקשה דאו' וכיון דהרמב"ם סובר נוקשה דרבנן שוב ממילא לא הי' יכול לפסוק כדבריו וא"ש מאד בעזה"י ודו"ק -

הא חדא ועוד קאמינא דבאמת לרבי יוחנן דמהפך הסדר ואומר דר"ע סובר לרבות מנחת נסכים לדידי' לא צריך להאי תירץ דר"ל דמגבלה במים רק סובר דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין ובפרט לדעת הירושלמי מובא בתוס' מנחות וברא"ש פסחים דסובר דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין - והנה ידוע דמרא דירושלמי הוא רבי יוחנן א"כ לדידי' לא צריך לאוקמי כלל במגבלה במים ומי פירות אף בפ"ע מחמיצין ובלאו"ה לפי מה שכתב הרא"ש בדעת הרי"ף דהך ברייתא דאין לשין מיירי בלא מים משום דמי פירות אף בפ"ע מחמיצין ור"ע דסובר דמותר ללוש מיירי בעוסק בה שלא יחמיץ וכמו שכ' הב"ח בסי' תס"ב עיי"ש אבל בלא עוסק בה באמת מחמיץ א"כ לפי"ז ר"ע נמי סובר דמי פירות אף בפני עצמו מחמיצין וא"כ ממילא לא צריך להאי תירוצא דריש לקיש וז"פ וברור בס"ד -

והשתא לפי"ז דאנן קיי"ל כרבא דמי פירות לא מחמיצין כלל ליתא להא דר"ע ומתורץ ג"כ שפיר דברי הרמב"ם הנ"ל וממילא דשפיר נוכל לומר דאף עם מים ל"ה חמץ גמור רק נוקשה וא"ש.

ועוד נראה יותר והא נראה לי עיקר אף אי נימ' דר"ע סובר דמי פירות בפ"ע לא מחמיצין ורק מיירי דמגבלה במים כמו שתי' ר"ל וגם סביר' לי' דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור ועוד סובר דנוקשה דרבנן אפ"ה לק"מ קו' הנו"ב דלא משני ריש לקיש מידי וכמו שאבאר בס"ד - והוא עפי"ד השלטי גבורים שכתב לתרץ קושיית הרא"ש שהקשה על הרי"ף שכתב דמי פירות עם מים לא מחמיצין כלל והקשה ממנחות ומהך ותיקא דבמיא ומילחא אסור וכתב לתרץ דע"כ לא כתב הרי"ף דלא מחמיצין אלא בסתם לישה אבל במנחות דנלישה בפושרין וכן הך ותיקא דמיירי ע"י בישול שם י"ל דגם הרי"ף מודה דמחמיצין עכ"ד - ונראה דהכונה כמו שכ' בקרבן נתנאל דהך ושווין שאין לשין בפושרין מיירי במי פירות עם מים דקמיירי מני' עיי"ש - ונראה לבאר זאת ביתר ביאור עפי"ד הרבינו ירוחם שם בנתיב הנ"ל שכתב בשם ריב"א דאף מי פירות לבדן אם שוהין זמן מרובה מחמיצין ואף לדעת הרי"ף דוקא כשלשין בו את העיסה אבל שלא כדרך לישה אף הרי"ף מודה דמחמיץ ומה"ט שכר המדי וכיוצא בו אסור להשהותו עיי"ש - הרי שלא התיר הרי"ף אלא כדרך לישה חבל ע"י שיהה גם הוא אוסר והשתא י"ל דהיינו טעמא דושווין שאוסרין בפושרין דהוי כמו שיהה דממהר להחמיץ ע"י הפושרין ואסור לכ"ע וזה נכון ועפ"י כונה זו הן דברי השל"ג הנ"ל -

ועפי"ז נראה לומר עוד יותר דאף שכתבו הפוסקי' דמי פירות עם מים ל"ה חמץ גמור מ"מ אם הם פושרין אז אפשר לכ"ע הוי חמץ גמור דעד כאן לא דברו הפוסקים רק מסתם לישה אבל בפושרין לכ"ע הוי חמץ גמור כמו דלדעת הרי"ף אמרינן דבפושרין הוא מודה כ"כ לדידן אם הוא נלוש בפושרין הוי חמץ גמור וא"כ כיון דמנחות נילושות בפושרין א"כ שפיר הוי חמץ גמור ושפיר הוא מחייב משום מחמץ ושפיר אמר ר"ע לרבות מנחת נסכים אבל בסתם לישה באמת לכ"ע ל"ה חמץ גמור רק נוקשה וכדברי הפוסקים שהבאתי לעיל וא"ש הכל בס"ד בלי מוקשה עד שאני תמה על מאורן של ישראל שלא נחית לזה -

וה' אמת, יוריני בדרך אמת, בתורת אמת, פ"ק בוסערמין יצ"ו א' ויקרא תרס"ז לפ"ק.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה