אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן נט

סימן נח

יאודה אתה יודוך אחיך רוכב שמים בעזרך ה"ה אהוב נפשי הרב הגדול בתורה מן השרידים אשר ד' קורא כש"ת מו"ה יודא שווארץ נ"י אבן יקר ואבן פינה בק"ק סערדאהעלי יצ"ו.

גילוי ידו האהובה הגיעני וחשתי להשיבו ע"ד קושייתו בסוגיא דרוב על רב מרי דיליף רוב ממכה אביו דלמא לאו אביו הוא לפי"מ דאמרי' בכתובות ק"ג וכן קיי"ל ביו"ד סימן ר"מ דחייב בכיבוד דבעל אמו א"כ דלמא באמת לא אזלינן בת"ר ואי דלמא לאו אביו עכ"פ הוי בעל האם ועל כן חייבה התורה - וכ"ת א"כ אמאי לא כתבה התורה ריבוי דאת גבי הכאה כמו גבי כיבוד דמזה ילפינן על בעל האם זה ליתא דבלא ריבוי ג"כ נדע דחייב על בעל האם דאל"כ במה נקיים מכה אביו הא איכא למיחש דלמא לאו אביו הוא וא"ל א"כ למה צריך ריבוי דאת גבי כיבוד דנדע מדחייב התורה גבי הכאה זה ליתא דדלמא דוקא גבי הכאה חייבא התורא ולא על הכיבוד על כן הוצרך ריבוי גבי כיבוד עכ"ד - ואחרי הסליחה דבריו אינם מובנים לי דלשיטתו כמו גבי מכה אביו יען דלא אפשר לקיים דברים ככתבן אתה מוקי אותו על בעל האם למה לא נימא כן גם גבי' כיבוד דהא גם שם יש לחוש דלמא לאו אביו הוא ותהי' מוכרח לאוקמי כבד אביך על בעל האם ואכתי את למה לי ולא אדע שום חילוק בין הכאה לכיבוד דגבי הכאה ניחא לי' לומר דמכה אביו יען דלא ידעינן מנו הוא דקאי על בעל האם ממילא גם גבי' כיבוד כן ולמה לי הריבוי דאת וז"פ - ובאמת לכאורה קשה למה לא יליף הש"ס דאזלינן בת"ר מכבד את אביך דלמא לאו אביו הוא וא"ל דמהא ליכא למישמע דמה איכפת לן דלאו אביו ויכבד לאיש זר ע"כ יליף ממכה אביו דאז שפיר איכפת לן דאתי למיקטל נפש בכדי - י"ל דאכתי יש להקשות הא אמרינן בש"ס יבמות וב"מ מנין דאם אמר לו אביו חלל שבת דלא ישמע לו שנאמר איש אביו ואמו תיראו אני ה' כלכם חייבים בכבודי - והשתא למה לי קרא ע"ז דלא ישמע לו לחלל שבת ת"ל דהא בלאו"ה אינו רשאי למישמע לו דדלמא לאו אביו ויהי' באיסור חילל שבת בלא מצוה דכיבוד - וע"כ מוכח דאזלינן בת"ר ומחייב לשמוע לו ע"כ אתי קרא לגלות דעל חילול שבת אינו צריך לישמע לו א"כ שפיר נשמע מכאן דאזלינן בת"ר - אך י"ל דאה"נ דגם מכאן הוי מצוי למידק דאזלינן בת"ר ורק דעדיפא מינה קדייק רב מרי דקטלינן נפש ע"י סברת רוב והא עדיפא מחילול שבת דפקוח נפש דוחה שבת וא"ש וז"פ ואין צריך לפנים -

עכ"פ לדבריו שפיר קשה למה לי את לרבית בעל האם לכיבוד ת"ל דכבד את אביך על בעל האם נאמר דאל"ה איך יקוים קרא זה כיון דאיכא למיחש דלמא לאו אביו הוא כמו דאמרינן גבי הכאה - אע"כ דלא אפשר לומר כן דהקרא מאביו מדבר ולא מבעל האם א"כ ממילא גם גבי' הכאה אביו מאביו ממש דיבר הכתוב וא"כ קושייתי לק"מ ודו"ק - הא חדא ועוד קאמינא דאעיקרא דמילתא יש פירכא דבמה שאנו רואין שריבתה התירה בעל האם לכיבוד עוד לא נשמע מזה לאיסור הכאה דהא לקישטא דמילתא חזינן דבעל האם ישנו במצוה דכיבוד ובאיסור הכאה ליתא ובטעמא דמילתא נראה לי ברור עפי"ד הרמב"ם סיפ"ו דממרים דכיבוד דבעל האם הוא משום לתא דכיבוד האם ומה"ט אחר מיתת האם ליתא למצוה זו וכן הוא דעת הרמב"ן בספר המצות כמו שהביא מעלתו נ"ו ועיין מנ"ת סימן ל"ג דאם האם מוחל ליתא לכיבוד זה או אם מוחל האב עיי"ש (ופלא דהוא נקט זאת לפשוט ובאמת הד"מ בסי' ר"מ מסתפק בזה והניח בצ"ע) במנ"ח שכתב עוד דאם אומרת בפירוש שאינה רוצה בכיבודו אסור לכבדו - וכיון דכל כיבוד דבעל האם משום אמו אתיא עלה א"כ ליכא מזה לדון על הכאה דיהי' חייב על הכאה דבעל האם דבשלמא בכיבוד זהו ג"כ כבודה דאם אבל בהכאה הכי יהי' נמי בזה הכאת האם בתמי' ולא הגיעה אלי' מהכאה זו אלא בוז וקלון גרידא ומשום ביזוי דהאם עוד אינה חייב קטלא וז"ב בסברא ע"כ פשוט דאין לדון מכיבוד דעל האם לחייב ג"כ על דבעל האם הכאת אם לא דיהי' באמת איסור הכאה משום עצמו ולא משום אמו - אם כן הי' כונתו לא הי' לי' להבי ראי' מכיבוד דאין הענינים שוין וכמו שכתבתי - וגם א"כ ממילא נדחין דבריו במה שרצה לדחות קושייתו דלוקמי מכה אביו על בעל האם דכיון דכל חיוב דבעל האם הוא מכח אמו והיכא דחיישינן דלמא לאו אביו הוא א"כ זינתה והוא רשעה ופטור על הכאתו דהוא משום דידה עכ"ד - ודבריו הללו ממ"נ ליתא דאם אתה אומר דכל החיוב הוא משום דידה א"כ ליכה למימר כלל דיהי' חייב על הכאה דבעל האם דהא לא הכיאה כלל ורק ביזה אותה בהכאה זו ומשום בזיון דאם ליכא מיתה - ואם אמרת דהכאה דבעל האם הוא משום עצמו א"כ מה איכפת לן במת שאמו רשעה - ומעלתו אוחז החבל בשתי ראשון לומר דהוא משום לתא דידה ואעפי"כ חייב על הכאתו - ודברים הללו איי להם מקום כלל וכמו שבארתי היטב הטעם דעל הכאה ליכא לחייב משום דידה דנגבי דידה ל"ה הכאה רק בזיון ומשום בזיון דאם עוד אינו מחייב מיתה ע"כ לא ניתן להאמר כלל וזה אמת וברור לכל המודה על האמת ודו"ק -

עוד כתב מעלת ידידי נ"י דאף אם ניחוש דלאו אביו הוא עוד לא מוכרח לאחזוקי אותה לרשעה די"ל דנאנסה וכמ"ש תו"ס שם בסיגיא - בזה יפה אמר ואני דחיתי ג"כ בזה את דברי הגרי"ב בהגהת הש"ס שדקדק על לישנא דש"ס דאמר ניליף ממכה אביו ואמו למה נקט רב מרי "ואמו" דהא ע"ז ליכא ספק והל"ל ניליף ממכה אביו וכתב לתרץ דאמו תליא כתביו דאם לאו אביו הוא א"כ זינתה והוא רשעה ממילא דפטור גם על אמו עכ"ד - וזה ליתא עפי"ד תו"ס דיש לחוש שנאנסה והיא. נשארת בחזקת צדקת ע"כ שפיר חייב על אמו אף דלאו אביו היא וז"פ -

ואמינא לי' מה שחנני ה' בישוב דקדוק הנ"ל דבר נכון ואמיתי - עפי"מ דקיי"ל דגר שהורתו שלא בקדושה ואמו ישראלית דפטור גם על הכאת אמו יען שאינו חייב על אביו את שחייב על אביו חייב על אמו את שא"ח על אביו א"ח על חמו עיין רמב"ם פ"ה דממרים - וכתב המנ"ח במצוה מ"ח וז"ל וזה פשוט דלימוד הזה כל שא"ח על אביו א"ח על חמו דוקא בגוונא דאינו מתייחס אחר האב ואין לו אב כלל לדיני התורה אבל אם יש לו אב אך פטור על הכאתו כגון שהוא רשע בודאי חייב על הכאת האם כיון דעכ"פ משכחת חיוב דאב שיעשה תשובה ואפי' מת ברשעו מ"מ עכ"פ הי' ראוי לחייב עליו רק דין זה גבי גר דאין לו אב כלל ח"ח על אמו עכ"ל - ולפי דברים הללו ימתקו לחיך דברי רב מרי דאמר דאתיא ממכה אביו ואמו ושפיר נלמד גם מאמו דאם לא אזלינן בת"ר א"כ לא מתייחס אחר אביו כלל ולא יהי' משכחת דיבא לידי חיוב דאב לעולם וא"כ ממילא דיהי' פטור גם על אמו דומיא דגר ע"כ שפיר צריכין לרוב גם להכאה דאם ושפיר אמר אתיא ממכה אביו ואמו וא"ש בס"ד והדבר מתוק לחיך ודו"ק -

שוב כתב מע"כ נ"י דנוכל לעשות ס"ס לחייב אותו ספק שמא אביו הוא ואת"ל לאו אביו שמא אמו עשתה תשובה וכ"ת ס"ס לא עדיף מרוב וכיון דלא אזלינן בת"ר כמו כן לא ניזל בתר ס"ס ז"א משום דהא ספק שמא לאו אביו הוא הוא מיוט ואם נצרף ספק שמא עשתה אמו תשובה לרוב דאביו הוא הוי האי מיעוט דפטור מיעוטי דמיעוטא ול"ח עכ"ד - וכל דבריו נפלאים בעיני מעולם לא שמענו דקטלינן נפש ע"י ס"ס כן נראה לי לפי מיעוט ידעתי - ועוד כבר מבואר בש"ך דס"ס צריך להיות מפנין א' וכאן הוי הספק מב' ענינים - ועוד צריך להיות בגוף א' וכאן הוי בשני גופים ספק א' אצל האב וס' השני אצל אמו - ואם ניזל בתר דידי' אם חייב או לא הוי משם א' אם חייב או פטור וז"פ וברור - ועוד עפי"ד הצל"ח דסופ"ק דפסחים דיש לכל נדון חזקת פטור עיי"ש א"כ סמוך מיעוט דלאו אביו לחזקת פטור והוי עם הרוב פלגא ופלגא וא"כ אכתי לא נשאר רק ס"ס לחוד - ויש להאריך בזה רק דאין עתותי בידי ודו"ק.

ואגב לא אמנע מלהציע קמי' מה שהקשיתי זה כביר על דברי אדונינו המהרש"א שבת קנ"ו גבי שמואל ואבלט דהוי יתבו וקאזלי הנך לאגמא אמ"ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי אמר לי' שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי ופירש המהרש"א דאפשר דאתי ע"י זכות אם יהי' לו - והא דלא מיחא שמואל בהאי גברא דלא ליזול כיון דלא ידוע בי' דאית לי' זכות - י"ל דהוי ס"ס אם ישראל הוא ואת"ל דישראל הוא שמא יהי' לו זכות עכ"ד רבינו המהרש"א - וקשה לי דהא שמואל בעצמו סובר ביומא פ"ד דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב וס"ס לא עדיף מרוב כמבואר בפוסקים ואכתי קשה איך הי' מניחו שמואל לילך וצ"ע -

ועתה אציע לפניו קושיא חמורה שיש לי בהא דרב מרי דיליף רוב ממכה אביו עפי"מ דקיי"ל דנאמן אדם לומר זה בני עיין בב"ב קכ"ז ע"ב ועיין עוד ברשב"ם שם שכתב בזה"ל דהודאת פיו האמינה התורה במאי דאמר בני כדכתיב יכיר וכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד עכ"ל - והנה נאמנות זו להאמין על זה שהוא בנו לא נבנה על שום סברא וסמך רצוני לומר שיהי' לנו איזה הוכחות שהוא כך זולת הודאת פיו ואעפי"כ גלתה התירה שהוא נאמן - וכבר נודע מדברי הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דאע"ג דאין עד א' נאמן לענין עונשין מ"מ היכא דאיתחזק איסור על פיו עונשין אותו עונש הראוי כיון דכבר הוחזק לזה ועיין בס' שב שמעתתא פ"ו שהאריך בזה אם נתחזק שלשים יום מהני לכל דבר ואפילו לעונשין חמורים ועיין עוד בהגהת מהרץ חיות חולין צ"ו ובהגהת מהרש"ש שם בחולין וא"כ עפ"י האמור איך אפשר לדייק דאזלינן בת"ר דאל"כ ניחוש דלמא לאו אביו הוא הא אפשר דהקרא מיירי באופן שאמר א' על א' שהוא בנו ונתחזק כך שלשים יום דה"ה בנו לכל דבריו וא"כ שפיר הוא חייב על הכאתו כיון דהוא כבר הוחזק לזה דמהני כמו שגלתה התורה מקרא דיכיר - ואין לומר כיון דלא אזלי בת"ר ואיכא למיחש דלמא לאו אביו הוא א"כ שוב לא מהני הדאתו דאכתי יש לחוש דשמא לאו אביו ול"ה הכרתו הכרה - ז"א דכבר הקדמתי מראש דלא נבנה הכרה זו על איזה סמך וסברא כלל דהלא גם עתה שאזלינן בת"ר אכתי מה אהני לן לגבי הכרה זו דהא מיירי בצריך הכירה כמו דמוקי לה הש"ס שם בב"ב היינו במקום דלא ידעינן להו כלל ואפיה מהני הכרה זו בלי שום הוכחה לדבריו והוא מגזרת התורה א"כ שפיר מועיל הכרה אף טרם שידעינן דנזיל בת"ר וצ"ע והק' אלימתא לפענ"ד - ועיין בתוספות לעיל ד"ה אתיא מפרה הקשו דלמא משום דאוקי לפרה בחזקת כשרה ותי' דהוי חזקה דלא נתבררה ולא נודע שעה חדא עיי"ש - אמנם כ"ז שם בדבריהם - משא"כ הכא גבי הודאת בנו דהאמינה לו תורה א"כ שפיר חזקה טובא ונתבררה שלשים יום וצע"ג לפע"ד - ועיין רמב"ם פ"א מא"ב ובהגהת הגמ' יוסף חיל"מ יבמות דף כ"ב -

והנה לעיל הבאתי דברי הצל"ח דיש לכל נדון חזקת פטור ויש קצת סתירה לזה מדברי תוס' שהקשו דלמא בפרה מטעם חזקה ותירצו דאיכא חזקה אחרת נגדה חזקת טומאה דטמא והקשו מעדים זוממין דלמא טעמא דמוקמינן בחזקת כשרות עיי"ש מה שתירצו - והשתא אי נימא כהצל"ח מה הקשו מעדים זוממין דשם ג"כ איכא חזקת פטור דעדים זוממין נגד חזקת כשרות דנהרג וכן קשה מה כתבו בע"ב דאוקמי לאשה בחזקת צדקת דהא איכא חזקת פטור דבן וצ"ע -

וכבר העירותי על מרן הצל"ח זה רבות שנים מתוס' נדה מ"ו ע"ב שהקשו איך ילקו אחרים על הקדש קטן ניחוש שמא לא יבוא שתי שערות ול"ה מופלא סמוך לאיש ואין הקדשו הקדש והוי התר"ס ותי' דאזלינן בת"ר - וג"כ קשה לשי' הצל"ח דיש כאן חזקה לפטור ולדעת המא"ד דסמוך מיעוטא לחזקה דאו' א"כ נוקי חזקת פטור דנדון למיעוט דאין מביאין שתי שערות והוי פלגא ופלגא ואכתי הוי התרא"ס וצ"ע -

ומה שכתב מע"כ נ"י במכתבו השנית בישוב דברי הרמב"ם דסובר דגם באביו רשע איכא מצוה דכיבוד ומורא - והטור וכן רבים הקשו עליו מפ' איזהו נשך - וכתב מעלתי דדעת הרמב"ם משום דחיישינן דעשה תשובה אבל שם בא"נ דמת ונשאר הריבית ביד בניו ואיכא הוכחה שלא עשה תשובה וכפרכת הש"ס אי עשה תשובה מאי בעי גבי' ע"כ שפיר קאמר דלא קרינן גבי עושה מעשה עמך עכ"ד בישוב שי' הרמב"ם ולפום ריהטא מאד הוטב בעיני כי נאמרים בהשכל ודעת - אבל אחר עיון קצת ראיתי שאינם עולין לאמת בכונת הרמב"ם מפני שהרמב"ם כתב אפילו הי' אביו רשע ובעל עבירות עכ"ל מובא בטור סי' ר"מ עיי"ש הרי מלשונו משמע דאפילו מחזיק עוד ברשעתו ובעבירות אפ"ה הוא מכבדו ומתירא ממנו - ואחרי החיפוש מצאתי בספר באר יעקב להגאון מו"ה יאקב ז"ל ביו"ד סי' ר"מ שהביא תי' דמעלתו נ"י ממש כדבריו משמא דרבן של ישראל הגאון בעל הפליתי ז"ל ששמע מפיו תי' זה בהיותו אבדק"ק מיץ יע"א - הרי דזכה להיות בן גילו בדבר הזה - אולם בדברי תורה דכתיב בה אמת האמת אהוב לכל וכמו שכתבתי דא"א להעמיס כן בלשון הרמב"ם ז"ל - אך היטב אשר דיבר בזה אדונינו הרדב"ז ז"ל בפירושו להרמב"ם שם בה' ממרים שנדפס מחדש בדפיס ווילנא דטעמו של הרמב"ם הוא דכ"ז שהוא חי יש לצפות דיעשה תשובה ולא יזכרו לו מעשיו הראשונות נמצא דיהי' צדיק למפרע ויעשה בנו אי' למפרע ע"כ שפיר הוא חייב בכבודו ובמוראו משא"כ שם בא"נ דמיירי לאחר מיתה ומת ברשעו שפיר פריך הגמרא עכ"ל וזה נכון מאד בטעמו של הרמב"ם וגם דברי הלח"מ שם יש לפרש לכוון לדברי הרדב"ז ודו"ק פח)

כ"ז ראיתי להעלות לכבודו אם כי אין עסקי כעת בענינים הללו ואשאר בזה ידידו דו"ש באהבה לנצח פישטיאן י"ב כסליו תרפ"ד

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

בשולי המכתב.

עתה עלה בדעתי לבאר יותר קושייתי בהא דמכה אביו דבפנים הקשיתי דנימא דמיירי באופן שא' אמר על א' שהוא בנו דנאמן עכשיו נראה לי יותר דבכל אב ובן דהגמרא פריך ניחוש דלמא לאו אביו הוא מה מהני לן האי חששא כיון דהוא צווח ואמר זה בני ומוחזק לן בכך ונאמן ע"ז שוב שפיר עונשין כדקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות ועיין ברמב"ם פ"א מאיסורי ביאה ובהגהת הגמ' יוסף חנניא ליפא מייזלס יבמות דף כ"ב - דאם מוחזק מכבר לבן מועל לכל דבר אף שלא נתברר לן באמת שהוא כן ועיי"ש שהאריך לבאר זאת - וא"כ טובא קשה מאי מקשה דלמא לאו אביו מאי איכפת לן בהאי חששא כיון דהוא החזיק אותו לבן מזה כמה ומסתמא בכל אב ובן כבר הוחזקו לכך וצ"ע -

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה