אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יהודה רוזאניס

פרק י · הלכה יח

הלכה יד

כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד וכו'. דין זה הוא ריש פ"ו ממסכת תרומות, אך מ"ש בין בשוגג בין במזיד לא ידעתי מנא ליה הך מלתא דלפי פשטן של דברים דין זה אינו אלא באוכל תרומה בשוגג שהתשלומין תרומה ומש"ה אינו משלם כי אם חולין מתוקנים משום דקרא קאמר ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש אבל באוכל במזיד דקי"ל דהתשלומין חולין לכל דבר וכמו שכתב רבינו בדין ט"ו א"כ מהיכא תיתי שלא ישלם מעות או מטלטלין דקרא דונתן לכהן את הקדש באוכל בשגגה מיירי ובפרק הזהב (דף נ"ד) אמרינן תרומה אינה משתלמת אלא מן החולין דרחמנא אמר ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש כו' ופירש"י תרומה זר האוכל בשוגג אינה משתלמת מעות אלא פירות חולין שהתשלומין נעשין תרומה כדכתיב את הקדש מה שהוא נותן לו נעשה קדש אלמא מידי דחזי להכי בעינן, הרי דעת שפתיו ברור מללו שדין זה אינו אלא באוכל בשגגה לפי שהתשלומין תרומה אבל במזיד שהתשלומין חולין משלם אפי' מעות וכן כתב בפ' כל שעה (דף ל"ב) עלה דההיא דאמרינן איבעיא להו כשהוא משלם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם כו' ופי' שם איבעיא להו כיון דגבי תרומה בשוגג קפיד רחמנא אתשלומי פירות ולא מעות כדכתיב ונתן לכהן את הקדש לפי מדה משלם או לפי דמים משלם בגזלן דחולין שוגג או מזיד וכן גזלן דתרומת מזיד לא איבעיא לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו דאמר ישיב אפילו שוה כסף ואפילו סובין ודאי לפי דמים משלם ע"כ הרי דס"ל כמו שכתבנו. ודע שמ"ש רש"י וכן גזלן דתרומת מזיד היינו בשאכלה דוקא אבל אם לא אכלה פשיטא דאין חילוק בין שוגג למזיד דלא חייב הכתוב אלא לאוכל בשוגג וזה פשוט ומתבאר פ"ו ומסכת תרומות מ"ד יע"ש וכן נראה שהוא דעת הר"ש שכתב בריש פ"ו עלה דמתני' דתנן אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דטעמא הוא דכיון דגזרת הכתוב שחייב לשלם דבר הראוי להיות קדש ואין יכול לפטור עליו בדמים אין הדבר תלוי בבעלים ע"כ. הרי לך מבואר לפי טעם זה דבאוכל במזיד דקי"ל דאם רצה הכהן למחול מוחל וכדתנן בריש פ"ז הטעם הוא לפי שלא הקפיד הכתוב בתשלומיו לשלם דבר הראוי להיות קדש ויכול לפטור עצמו בדמים וכדברי הר"ש כתב רבינו עובדיה בריש פ"ו יע"ש אך בריש פ"ז עלה דמתני' דאם רצה הכהן למחול מוחל כתב והואיל והם חולין אם רצה הכהן למחול מוחל מה שאין כן בתשלומין של שוגג שאם רצה למחול אינו מוחל מפני שהם קדש ע"כ. ולפי זה אפשר לומר דגם באוכל במזיד משלם פירות מתוקנים אלא שההפרש שיש ביניהם הוא דבשוגג התשלומין הם תרומה ולפיכך אינו מוחל לפי שהוא קדש אבל במזיד דהתשלומין הם חולין אם רצה למחול מוחל אך מדבריו בריש פ"ו מוכח שאין הטעם אלא דבמזיד משלם אפי' מעות ולפיכך יכול למחול אבל בשוגג דמשלם פירות מתוקנים אינו יכול למחול ולסברת רבינו דס"ל דגם במזיד משלם חולין מתוקנים הטעם דבשוגג אינו יכול למחול ובמזיד מוחל הוא משום דבשוגג התשלומין הם תרומה ומש"ה אינו מוחל אבל במזיד דהתשלומין הם חולין מש"ה יכול למחול וכמ"ש רבינו עובדיה בריש פ"ז אי נמי אפשר לומר דס"ל לרבינו דשאני שוגג דהוי כפרה כקרבן ומש"ה אינו מוחל וכבר צדד טעם זה הר"ש בריש פ"ו יע"ש וכן כתבו התוס' בפרק אלו נערות (דף ל) ד"ה שאכל תרומה יע"ש. נסתפקתי אם משערים כמה היתה שוה התרומה וישלם מן החולין באותו שווי לפי שהתרומה בזול לפי שאינה מאכל כל אדם ולפ"ז אם אכל כזית תרומה ישלם פחות מן החולין או דלמא כשמשערין שווי התרומה משערין אותה כאילו היתה חולין. וראיתי להר"ש פ"ו דתרומות מ"ד שכתב דמי תרומה שהן יקרים כחולין גם יכול לשלם דמים ע"כ. משמע מדבריו דיש שתי קולות גנב מן האוכל דאילו גנב שמין את התרומה בשוויה שהיא בזול וג"כ משלם מדבר שאינו ראוי להיות קדש אבל באוכל משערין את התרומה כאילו היתה חולין ומשלם מדבר הראוי להיות קדש. אך ראיתי להר"ב תי"ט שכתב וקרן דמי תרומה לשון רש"י כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק ע"כ דאילו שווי תרומה קרן וחומש דמשלם מן החולין נמי בשווי התרומה משלם עכ"ל. נראה מדבריו דס"ל דמאי דתנן דמי תרומה הכוונה היא שמשלם מעות וזהו ההפרש שיש בין דמי תרומה למן החולין. ועיין בפרק ו' דתרומות מ"ג דתנן המאכיל את פועליו תרומה כו' ועיין במה שכתבתי בספר שלישי סי' ס"ב: (*א"ה חבל על דאבדין כי זה אחד מהספרים שנגנבו):

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה