משנה למלך על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יהודה רוזאניס
פרק י · הלכה א
זר שאכל תרומה בשגגה כו'. בספר קרבן אהרן פרשת אמור (דף רל"ז ע"ד) אהא דתניא התם יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשתו וכו'. כתב וז"ל יכול וכו' דמשעה שהפריש התרומה היא מקודשת לענין שאם אכלה חייב לשלם קרן וחומש אף קודם שיתן אותה לכהן ע"כ. ואחרי המחילה הס כי לא להזכיר פירוש זה דמעולם לא שמענו חילוק בתרומה אם נתנה לכהן או לא אלא משעת הפרשה נתקדשה ומה שנחלקו בברייתא הוא בתשלומי תרומה דהויא כתרומה לכל דבר והוא ממ"ש הכתוב ונתן לכהן את הקדש ודרשינן דבר הראוי להיות קדש. ובזה נחלקו דר"מ סבר דמשעת הפרשה לא נעשו התשלומין קדש כי אם משעת נתינה ור"א סבר דמשעת הפרשה נעשה קדש ועיין בירושלמי רפ"ו דתרומות שהובאה ברייתא זו ותראה משם איך כוונת הברייתא היא כמו שכתבנו ועיין בהר"ש שם ודוק: