משנה למלך על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבי יהודה רוזאניס
פרק ג · הלכה ז
היתה לו מלוה ביד אחר כו'. (*א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פ"ד מהלכותמלוה ולוה דין ה'). מ"ש בכ"מ באמת איני יודע מה צורך להקנאת ד"א להרשאת גביית מלוה כו' אין זה מן התימה וטעם נכון הוא מה שהצריכו בהקנאת מלוה אגב קרקע שלא יהא כח מלוה דאתי מתקנתא חמור מהרשאת פקדון דמהני מדינא וגבי מעות פקדון צריך שיקנם אגב קרקע דאין מטבע נקנה בקנין ודי שיחשבו הרשאת מלוה כאילו הוא פקדון כדי שיוכל להרשותו ולא שנאמר מעות פקדון צריך אגב ומלוה א"צ וזה ברור. ומהרשד"ם סימן קצ"ט הבין דמ"ש רבינו שאין אומרים יקוב הדין את ההר כו' קאי נמי אמה שנהגו לכתוב הרשאה. ומסתברא לו כדברי מהריק"א ודוק. אלא שהרב תה"ד בכתביו סימן רי"ז משמע שהבין בדברי רבינו במה שכתב ודברים אלו קלים כו' דקאי לעיקר תקנת ההרשאה וכמהרשד"ם יע"ש איברא דמ"ש מהריק"א דלא קאי ודברים אלו כו' אלא אסמיכת ד"א שבא"י כן דעת מהרימ"ט בתשובה חה"מ סימן י"ז והאריך הרבה בדבר. ומ"ש שם (דף י"ז ע"ד) וז"ל הרי שהביא ראיה דמקילינן בהא מדסמכינן לד' אמות שבא"י ולא הביא מדכתבינן הרשאה על מלוה כו'. דברי הרב קשים לשמוע שהרי מה שהביא ראיה הוא לומר דע"כ לא בעינן דבר מסויים גבי הרשאה דהכי שדרו ממתיבתא אד' אמות של א"י סמכינן אע"ג שאינו מסויים והוא ממש ראיה ממ"ש דלא בעינן מסויים ומה לו להביא ראיה ממה שאינו דומה ואין לו עסק זה בזה גם מה שהכריח מדברי הרמב"ן מלבד שאין בו להכריח דבר זה אפשר לומר לרווחא דמילתא דלפום מסקנא דשמעתתא דמוכח דלא סמכינן אקרקע של א"י היאך סמכו להרשאת פקדון שיש בו כדי להקנותו מדינא דגמרא בלא תקנת הגאונים ולמה לא הצריכו שיקנם על קרקע שלו ואם אין לו יקנה או ישכיר. ולזה כתבו דהכי שדרו ממתיבתא להקל בדבר בין במלוה דע"כ לאו מדינא מצי להקנותו וצריך לתקנה בין בפקדון דמצי להקנותו מדינא לא הטריחוהו לכך אלא סמכינן אקרקע של א"י ודוק. ומה שדקדק מהריק"א ממה שסיים רבינו שזה מי יאמר כו' אין בו כ"כ הכרח דאפשר דכוונת רבינו בזה הוא דממה שתיקנו על קרקע א"י מוכח דקל הוא שהקלו בעיקר הרשאה דאי לא הוו מצרכי קרקע שיש לו עכשיו וממה שסיים רבינו אין כופין ליתן עד שיבא בעל דינו ולא אמר עד שיקנהו אגב קרקע שיקנה משמע דאכולה מילתא קאי כסברת מהרשד"ם: