משנה למלך על משנה תורה, הלכות שכנים· רבי יהודה רוזאניס
פרק ח · הלכה ו
מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו כו'. כתב מרן בסימן קנ"ג מח"א בשם הרשב"א ראובן יש לו מקום חרב סמוך למצר חצרו של שמעון וכותל עפר חוצץ ביניהם וכדי שלא יתקלקל הכותל כסה אותו ראובן ברעפים בענין שמי גשמים היורדים עליו נגרים על חצר שמעון ובא שמעון לעכב עליו והביא ראובן עדים והעידו שראו שאותו מקום שהוא חרב עכשיו היה בנוי ומכוסה בגג שהיה משפע כלפי חצר שמעון ומימי הגג נגרים על החצר כו' ומהרש"ך בח"ג סימן פ"ב כתב דמ"ש הרשב"א שאין לדחות לראובן המחזיק על אותו השעבוד אם לא עשה שמעון אותו מעשה הוי כשהניזק מהשעבוד ההוא הוא יורש ואיכא טעמא רבה לפלוגי מלוקח ליורש כו'. ולא ידעתי טעם לחלק בין יורש ללוקח זולתי בשינוי השם שזה נקרא יורש וזה לוקח אבל לענין דינא כמו שטוענין לזה טוענין לזה וע"כ אין כאן טענה לא לזה ולא לזה כיון שזה החזיקו בשעבודו וזה אין לו חזקה במה שאין לו מציאות כמ"ש הרשב"א לא טענינן להו מאי דלא מצו בעלים הראשונים למטען. וכל מה שקיבץ וריבה הרב ז"ל שאם יודע הלוקח הראשון שיש שעבוד לזה לא היה קונה דברי תימה הם דאטו משום ידיעתו יפסיד הלה שעבודו וכן מה שטען דכיון שראה שמכר הלה ביתו שהיה שעבודו עליו היה לו למחות אין לדברים הללו עיקר וצ"ע: