משנה למלך על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי יהודה רוזאניס
פרק א · הלכה ד
ואין השואל רשאי להשאיל כו'. כתב מרן סימן פ"ג בשם הריטב"א וז"ל והיכא שהשאיל ראובן כליו לשמעון וחזר שמעון והשאילן ללוי ובא לוי לתפוס בהם בשביל ראובן ויש לו מגו מהו יכול שמעון ללוי היה ראובן נשבע ונפטר וצ"ע: לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד כו'. עיין מ"ש הכ"מ בשם מהרי"ו גם הרא"ם במחודשים כתב דמשום פעם אחת שהאמין מצי למימר אין רצוני כו' ודקדק רבינו ז"ל שכתב תמיד וכל מה שדחה הרב יש להשיב על דבריו ואין לדחות דברי הני תרי ארייוותא ודו"ק (*א"ה כתב ה"ה שאפילו הלך לו השני ולא נשבע כו' ועיין לקמן פ"ד מהל' שאלה ופקדון דין ח'): והוא שלא ימעט בשמירתו וכו'. מ"ש מרן בכ"מ ומיעט בשמירתו חשיב כמזיק המזיק בידים לא ידעתי טעם לדברים אלו שכתב הרב דחשיב כמזיק בידים מטעם שמיעט בשמירתו והא שמירה בבעלים הוא לראשון ואפילו מפשיעה פטור אדרבה הראשון הוסיף על שמירתו כשמסרה לאחר שחייב השני בכל דהו אף אם יהיה ש"ח מה שהראשון פטור לגמרי וצ"ע: