משנה למלך על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי יהודה רוזאניס
פרק ג · הלכה ד
וכן אם שהה כדי שיגביהנה וכו'. כתוב בהשגות זו הסברא לא טובה היא כו' ובחצי קנה דעוף ליכא למיחש כלל כו'. פירוש דהראב"ד ז"ל הוקשה לו תוספתא שהביא מהריק"א ששונה שחט סימן אחד או רובו בעוף ושחט כדי שחיטה וגמרו כשרה, אלמא אחר שחיטת הכשרה אין לחוש בשהייתה דמחתך בשר בעלמא הוי ותירץ דהתם בעוף הוא דלא גזרי' שמא ישהה בתחלת שחיטת הסימן בקנה משום דכל שחיטתו הוא בעוף ברוב סימן אחד וכי שהי בגרגרת לית לן בה מידי דמצא חצי גרגרת פסוקה מוסיף עליו כל שהוא וכשרה, אבל בבהמה דצריכה רוב שנים ובנקובת הושט כל שהוא טריפה גזרינן וזה ברור. והנה מרן כתב בד"ה לכן נ"ל כו' ומ"ש שבאותם שתי בעיות תיקו ולקולא יש לתמוה למה כתב כן דהא ספיקא דאורייתא היא ולחומרא ע"כ. וק"ל דלמה כתב דספיקא דאורייתא היא ולחומרא דהא ליתא לפירוש הראב"ד כלל כיון שהוא מפרש דאחר ששחט רוב הסימנים בלא שהייה אם שהה אח"כ אינו אלא מחתך בשר בעלמא מידי דהוה אהגביה ידיו לגמרי ולא שחט עוד דשחיטתו כשרה אלא דטעם הבעיא להראב"ד דכיון דגמר לשחוט כל הסימנין וגמר בשהייה יש לחוש שמא יקל בשהייה בששחט מיעוט סימנין ואתי לידי איסור תורה ויש לחוש מדרבנן בעלמא. והיינו דכתב הראב"ד מאן מוכח כלומר יבא לטעות בשהיית הסימנין במיעוטא קמא או דלמא לא חיישינן ואין דברים אלו מובנים אם לא על דרך שכתבתי ודברי מהריק"א צ"ע. איברא דעדיין לא יצאנו להראב"ד מידי שאלה במ"ש ובחצי קנה דעוף ליכא למיחש כלל דלפי מה שפירשתי בכונת דבריו בעוף נמי איכא למיחש וגם זה צ"ע וכבר נתיישב זה במ"ש בסמוך: