אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יהודה רוזאניס

פרק ה · הלכה יח

הלכה יד

נשבע שלא יאכל מצה כו'. בתשו' הריב"ש סי' צ"ח כתב וא"כ בנדון זה שקבל עליו סתם שלא לישא שום אשה הרי כלל בשבועתו כו' דהו"ל כנשבע שלא יאכל בלילי הפסח לא מצה ולא פירות דמיגו דחיילא וכו'. ועיין בסי' קנ"ט דחשש לסברת התוס' דאית להו דטעמא דלא משכחת הן הוא משום דבמזכיר האיסור בפירוש לא אמרינן כולל. ולפ"ז באומר בליל פסח לא שייך כולל. ובס"ס שצ"ה כתב ג"כ דהאומר שבועה שלא אוכל מצה ופירות דהוי כולל:
עוד כתב הריב"ש בסי' קנ"ט דלא שייך כולל אלא כשהפעולה אחת כו'. והא דכתב הרב בסי' שצ"ה מיגו דחיילא שבועה על הדברים האחרים שהם דבר הרשות חיילא נמי אדבר מצוה כו' שאני התם שהתנה עם אשתו שלא ישא עליה ושלא יגרשנה ואח"כ נשבע לשמור קיום התנאים הנזכרים וא"כ חשיב פעולה אחת דהיינו קיום התנאים ואם עבר על כל התנאים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ומש"ה שייך התם כולל. אבל לעולם שאם היה נשבע שלא ישא אשה ושלא יגרשנה דלא הוה שייך כולל שהפעולות הם חלוקות ואם עבר ונשא אשה וגירש את אשתו בהעלם אחד חייב שתים כאילו אמר שבועה שלא אשא אשה ושבועה שלא אגרשנה וזה פשוט:
כתב הריב"ש ס"ס שצ"ח שהאומר שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לא נתכוון אלא למצה הראויה לצאת בה י"ח ודמיא למאי דא"ר יהודה קונם יין שאני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכוון אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין כו'. ונראה דכונת הרב ז"ל היא זו דכמו דגבי עד שיהא הפסח עבדינן מהלשון שמשמעו עד שיצא הפך הלשון ואמרינן שכוונתו עד שיכנס הפסח ה"נ גבי שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח תפסינן הלשון כלל פרטי דלא נשבע אלא על מצה שיוצא בה י"ח ומותר בכל השאר ולענין זה לבד דמהו הרב ולא לענין אחר ודוק:
כתב הרא"ש בתשו' כלל ח' סי' ט"ז על מי שנשבע בז' ניסן לתת מעות ולא משכון שאעפ"כ לא נפטר מהשבועה כיון דבשעה שנשבע לא ידע כי ז' בניסן יהיה בשבת אין זה כנשבע לבטל את המצוה כו'. ודברים תמוהים הם דהתם דוקא שהוא בשב ואל תעשה מש"ה חיילא שבועתו אבל נשבע לאכול נבלות ושחוטות ודאי לא חל על הנבלות שהוא בקום עשה ואפילו למאן דפירש ההיא דשבועה שלא אוכל מצה דלאו מטעם כולל הוא אלא משום דהזכיר ליל פסח הכא כיון דהזכיר ז' בניסן היינו כאומר ליל פסח ומה לנו בידיעתו הא אין ידיעתו מכרעת ודוק. (א"ה עיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ג) . ומ"ש הרא"ש צריך ראובן ליתן משכון ביום השבת נראה דמלת משכון ט"ס דהא במשכון לא נפטר משבועתו אלא דוקא כשנתנו בתורת פרעון וכן מוכח ממ"ש דשוה כסף ככסף וזה פשוט בכונת דבריו. כתב הרא"ש בתשו' כלל י"א סי' ג' ומה ששאלת נשבע לבטל מצוה דרבנן אם חלה השבועה כו' ועל זה הביא דברי ר"ת בההיא דמיין ושכר יזיר יע"ש. ואיני מבין ראיה זו כלל דר"ת לא יחלוק על הירושלמי דשבועה שלא אוכל מצה סתם אסור לאכול מצה בליל פסח ה"נ נזיר שאסר עליו היין סתם אפילו קדוש דאורייתא נזירות חל עליו. אלא כונת ר"ת היא לומר שאין דרך המקרא לרבות דברים שעתידים חז"ל לתקן ובזה נדחית ראיתו ודוק. (א"ה עיין בס' כפות תמרים) :

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה