משנה למלך על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי יהודה רוזאניס
פרק ה · הלכה ט
אבל אם היה חבוש וכו'. היה לו לרבינו לבאר דזה שאין שוחטין עליו כשהיה חבוש בידי עכו"ם דוקא לשחוט בפ"ע אבל עם אחרים אפילו חבוש בידי עכו"ם שוחטין עליו וכך מבואר בגמרא. והתוס' הביאו שיטת הירושלמי בהפך מש"ס דילן דדוקא בהבטיחוהו ישראל לצאת שוחטין אבל עכו"ם אפילו עם אחרים אין שוחטין. ויש לתמוה למה תפס שיטת הירושלמי שהיא נגד ש"ס דידן. ואפ"ה קשה דלפום שיטת הירושלמי אפילו בבית האסורים של ישראל אין שוחטין עליהם בפני עצמן ולמה לא ביאר זה רבינו וכתב סתם שוחטין דמשמע אפילו בפני עצמן. וכן קשה גבי אונן וחולה שיכולין לאכול כזית שפירש במשנתנו שאין שוחטין עליהם בפני עצמן למה סתם הרב שישחטו עליהם ולא כתב שוחטין דמשמע לכתחלה. גם לא פירש דדוקא עם אחרים אבל לעצמן לא. גם מהריק"א לא הרגיש בכל זה ולא ידעתי למה: