אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי יהודה רוזאניס

פרק א · הלכה ז

הלכה ה

המניח אימורין ולא הקטירן וכו' חלב חגי עד בקר. פסוק זה הוא בפ' משפטים אך לא ידעתי מנא לן דפסוק זה בקרבן פסח מיירי והלא חג לא נאמר אלא על קרבן חגיגה ועוד שהיה לו להביא מקרא מפורש בפ' כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ופסוק זה הוא לאזהרת מלין אימורין של פסח וכמו שפירש"י בפי' התורה וליכא למימר דקרא מיירי בבשר הפסח עצמו שהרי לבשר הפסח כבר כתיב אזהרה אחרת כדכתיב לא ישאירו אותו עד בוקר וכמ"ש רבינו בפ"י מהלכות אלו הל' י"א. וראיתי בס' מנין המצות סי' קט"ז שכתב ז"ל הזהירנו מהניח אימורין של פסח שלא יקרבו כו' והוא אומרו לא ילין חלב חגי עד בוקר וה"ה לשאר אימורין וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר לאומרו לא ילין לבקר זבח חג הפסח ע"כ. כנראה דס"ל לרבינו שנכפלו שתי אזהרות במניח אימורי פסח. והסמ"ג ג"כ בסי' שמ"ח כתב שלא ילין אימורי פסח עד הבקר שנאמר לא ילין חלב חגי עד בקר ע"כ. ואני תמיה על רבותי בזה דבפ' אלו דברים (דף ע"א) אמרי' א"ר כהנא מנין לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית ע"כ. וכתבו התוס' שם דמהכא נפקא בכל אימורין. וכוונתם נ"ל דאע"ג דכבר כתיב אזהרה למלין אימורי פסח איצטריך האי קרא משום דה"א דשאני פסח דזמן אכילתו הוי יום ולילה ומש"ה הוי נמי זמן אכילת מזבח יום ולילה אבל חגיגה דנאכלת לשני ימים ולילה אחד סד"א דאכילת מזבח נמי ליהוי לשני ימים קמ"ל קרא ומהכא למדנו לכל האימורים כגון דשלמים ודכוותיה שזמן אכילת מזבח הוא ליום ולילה נמצינו למדין דתלמודא דידן מוקי להאי קרא בחגיגת ט"ו. ועוד אני תמיה דבפ' תמיד נשחט (דף נ"ט) אמרינן רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בקר עד בקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין והכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם כו'. וע"כ פשיטא ליה לרב כהנא דפסוק זה א"א לאוקמי באימורי פסח דאם הוה אפשר לאוקמי באימורי פסח ליכא קושיא כלל דהא פסח מצותו הוא אחר תמיד של בין הערביים משום דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו כי אם בין הערביים וכדאיתא התם בגמרא אלא ודאי דפשיטא ליה לרב כהנא דהאי קרא לא מיירי כי אם בחגיגת ט"ו וכדקאמר בפ' אלו דברים ורב ספרא נמי דרמי ליה לרב כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח כו' והכתיב עולת שבת בשבתו ע"כ ס"ל נמי דקרא דלא ילין חלב חגי לא מיירי באימורי פסח מדלא הקשה קושיא זו עלה דקרא דולא ילין דכתיב מקמיה אלא ודאי דהתם ליכא קושיא כלל משום דבחגיגת ט"ו מיירי שחלבי יו"ט קרבין בחול. ולפ"ז יש לתמוה דנהי דהמכילתא מוקי לקרא דולא ילין חלב חגי באימורי פסח מ"מ היכי שבקו תלמודא דידן דמוקמי ליה להאי קרא בחגיגת ט"ו. ודע שאף שבירושלמי הקשו קושית רב ספרא עלה דקרא דחלבי חגי וכדאיתא בפ' אלו דברים הלכה א' וז"ל לא ילין חלב חגי עד בקר ואימורי חול קרבין ביו"ט ותירצו א"ר אבהו קיימתיה בשחל י"ד להיות בשבת ע"כ. אין הכוונה דהירושלמי מוקי להאי קרא באימורי פסח אלא דס"ל לירושלמי דהאי קרא מיירי בחגיגת י"ד הבאה עם הפסח שהרי הירושלמי הקשה על תירוצו דר' אבהו דליכא לאוקמי לקרא בשחל י"ד להיות בשבת שהרי אין חגיגה באה בשבת והוצרכו לאוקומי לקרא דה"ק הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לבל תלין אלא ודאי דאף הירושלמי מודה דקרא באימורי חגיגה מיירי דהא חגי כתיב וכן כתבו התוס' בפ' תמיד נשחט ד"ה בארבעה וטעמא דלא מוקי הירושלמי לקרא דחלב חגי בחגיגת ט"ו וכתלמודא דידן משום דכתיב מקמיה לא תזבח על חמץ וס"ל דכי סיים קרא ולא ילין חלב חגי מיירי בחגיגת י"ד הבאה עם הפסח נמצינו למדין שגם הירושלמי מודה דקרא דחלב חגי לא מיירי באימורי פסח כי אם באימורי חגיגה:
וראיתי לסמ"ג בסי' שמ"ח שכתב בפ' תמיד נשחט מקשה כתיב לא ילין חלב חגי הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת כו' ואיני יודע אם הוא ט"ס דבגמ' לא הקשו אלא מקרא דזבח חג הפסח ולומר שהסמ"ג כיון על קושית הירושלמי גם זה לא יתכן חדא דליתא בירושלמי בפ' תמיד נשחט כי אם בפ' אלו דברים ותו שהסמ"ג סיים דהאי קרא בי"ד שחל להיות בשבת מיירי ולפי הירושלמי לא מיתוקם דהא חגיגת י"ד אינה דוחה את השבת ואם נאמר שכך היתה גירסת הסמ"ג בגמרא אפשר שגם רבינו כך היתה גירסתו וסבירא להו דר"ס פליג עליה דר"כ דרב כהנא מוקי לקרא דחלב חגי בחגיגת ט"ו ומש"ה לא הוקשה לו מקרא דעולת שבת כי אם מעליה השלם ור"ס מוקי לקרא באימורי הפסח ומש"ה לא הוקשה לו כי אם מקרא דעולת שבת ולפ"ז נמצא דשלש מחלוקות בדבר דר"כ מוקי לקרא דחלב חגי בחגיגת חמשה עשר והירושלמי מוקי ליה בחגיגת י"ד ורב ספרא מוקי ליה בפסח ופסק כר"ס משום דר"ס ורב שהשיבו כבר רמייה ניהליה ר' אבא בר חייא ור' אבא בר חייא ור' אבהו כולהו קיימי בחדא שיטא דהאי קרא דחלב חגי מיירי באימורי פסח ומה גם דהמכילתא נמי הכי אית ליה וכמ"ש רבינו במנין המצות: ודע דלפי גירסא זו דרב ספרא מוקי לקרא דחלב חגי לאימורי פסח ניחא דס"ל דקרא דזבח חג הפסח מוקי ליה בנותר דבשר ומש"ה לא הוקשה לו מפסוק זה. והכי מוכח בפ' תמיד נשחט (דף ס"ג) דאמרינן בעא מיניה רב הושעיא מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו וא"ל אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דקיימי בלא ילין ע"כ. הרי דס"ל לתלמודא דהך קרא דזבח חג הפסח מיירי בבשר הנאכל שלא ילין עד בקר ולפי גירסתנו בגמרא דרב ספרא רמי האי קרא עלה דקרא דעולת שבת נמצא שהם סוגיות מתחלפות. וכבר הוקשה קושיא זו לתוס' (בדף נ"ט) ד"ה ולא עולת חול ביו"ט ונדחקו הרבה וכתבו דמשמע ליה למסדר התלמוד דקרא בכל הזבח מיירי בין בבשר ובין באימורין מדלא כתיב חלב כמו חלב חגי ומדלא כתיב גבי אכילה דואכלו את הבשר כדכתיב התם לא תותירו ש"מ דבתרווייהו משתעי ע"כ. והדבר מבואר כמה יש מהדוחק בתירוץ זה אך לפי גירסת הסמ"ג ניחא דלעולם דזבח חג הפסח מיירי בבשר הנאכל וכדמוכח הסוגיא (דדף ס"ג) וקרא דחלב חגי מיירי באימורי פסח וכדכתיבנא:
ודע דבפ' תמיד נשחט (דף ס"ג) אמרינן אמר רב פפא הילכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין ע"כ. ופי' רש"י הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי ע"כ. והנה כוונת רש"י היא דלא ס"ל כסברת התוס' דזבח חג הפסח מיירי באימורין ובבשר אלא ס"ל כפשט הסוגיא דמיירי בבשר הנאכל ומש"ה הוצרך לקרא דחלב חגי והשתא אי אמרת כסברת רבינו והסמ"ג דהאי קרא מיירי באימורי פסח ניחא דרחמנא הכי קאמר כל שישנו בעבודות שלהם באזהרת הלנה דאימורי פסח ישנו ג"כ באזהרת הקטרה והכל הוא בזימנא חדא כלומר בזמן שהוזהר שלא ילין אלא יקטר הוזהר ג"כ על החמץ שלא יקטר אם יש עמו חמץ אך אם כתוב זה מיירי בחגיגת ט"ו לא אתי שפיר דרשא זו דרב פפא, והשתא מכח הך סוגיא נמי פסק דלא כרב כהנא דהא רב פפא לא קאי כוותיה אלא כרב ספרא ותניא כוותיה דרב פפא ואף שיש לדחות קצת ראיה זו מ"מ כל הישר הולך יודה דניחא טפי דרשת רב פפא אי מוקמינן לקרא דחלב חגי באימורי פסח. וא"ת כפי מה שכתבנו דמסוגיא דתמיד נשחט (דף ס"ג) מוכח דס"ל לסתמא דתלמודא דקרא דזבח חג הפסח מיירי באכילת בשר לבעלים למה לי הך קרא תיפוק ליה מדכתיב לא תותירו ממנו עד בקר, הא לא קשיא משום דההוא קרא לא תותירו מיירי בפסח מצרים ואיצטריך קרא אחרינא לפסח דורות וראיה לזה שהרי רש"י בפ' ראה עלה דקרא דולא ילין מן הבשר כתב אזהרה למותיר בפסח דורות לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים כו' ורש"י אזיל לשיטתיה דפירש בפרשת תשא דקרא דזבח חג הפסח מיירי במלין אימורין ומש"ה אוקמיה להאי קרא דפ' ראה במלין מבשר הנאכל אבל לדידן איצטריך קרא דזבח חג הפסח למלין מבשר הנאכל וכדכתיבנא וקרא דפ' ראה מוקמינן ליה בחגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכדאיתא בפרק אלו דברים (דף ע"א) וכן פסק רבינו בסוף הלכות אלו. ועוד נראה לומר דאיצטריך קרא דזבח חג הפסח ללמדנו דאזהרת לא תשחט על חמץ הוא אפילו אם היה חמץ לאחד מבני החבורה וה"ק רחמנא לא תזבח על חמץ אם היה אצל אחד מהנך דקיימי בלא ילין זבח חג הפסח וכדאיתא בפ' תמיד נשחט וכדכתיבנא: אך עדיין אני נבוך בזה שרבינו במנין המצות כתב דקרא דזבח חג הפסח מיירי במלין אימורי פסח וקשיא ליה סוגיא דתמיד נשחט דמוכח מהתם דמוקמי לקרא במלין אכילת אדם ומיניה ילפינן אזהרה לנמצא חמץ לאחד מבני חבורה והיא הלכה פסוקה ופסקה רבינו ריש הלכות אלו ואם נאמר דס"ל לרבינו כסברת התוס' דס"ל דהאי קרא בתרוייהו משתעי במלין אימורין ומלין מבשר אכילת אדם אזדא לה כל מה שכתבנו שהתוס' לא הוזקקו לכל זה אלא לפי גירסתם דגרסי דקושית רב ספרא היא מקרא דזבח חג הפסח אך כפי מה שרצינו ליישב סברת רבינו דאיהו גריס כגירסת הסמ"ג דקושית רב ספרא היא מקרא דחלב חגי מנא לן דקרא דזבח חג הפסח מיירי גם כן באימורים. סוף דבר דברי רבינו צריכים אצלי תלמוד:
ודע שהדבר הקשה אצלי הוא מההיא דאמרי' בפ"ק דחגיגה (דף י') דהקשו חגיגות מיכתב כתיבן ודחו דלמא ה"ק רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי ואמרו לא ס"ד דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר ואי ס"ד דחגא הוא תרבא לחגא אית ליה כו' ע"כ. הרי לך מבואר דסתמא דתלמודא ס"ל דהאי קרא דחלב חגי בחגיגה מיירי ואי כדברי רבינו דהאי קרא במותיר אימורי פסח מיירי ליכא לאוכוחי כלל מהכא לקרבן חגיגה וכל אותו שקלא וטריא דאותה סוגיא מורה בהדיא דס"ל דקרא אתא למותיר מאימורי חגיגה. ואולי נאמר דאותה סוגיא היא אליבא דרב כהנא דמוקי להך קרא במותיר מאימורי חגיגה והכוונה לומר דתיקשי לרב כהנא מתני' דקתני דחגיגות הם כהררים התלויים בשערה דהא לדידיה מיכתב כתיבן כו' אבל לרב ספרא ודעמיה דאית להו דהך קרא מיירי במותיר באימורי הפסח לא קשה כלל ומ"מ הוא דוחק בעיני וצ"ע:
ודע דלסברת רבינו דאית ליה דאזהרת חלב חגי מיירי במותיר מאימורי פסח וכן אזהרת זבח חג הפסח בהכי מיירי לענין מנין המצות אינם נמנים אלא באזהרה אחת אע"פ שבא בכתוב שתי אזהרות וכמו שהשריש לנו רבינו בתשיעי משרשיו יע"ש. אך כפי גירסת התוס' שכתבנו דמשמע דאית להו דקרא דחלב חגי מיירי בחגיגת ט"ו נראה שראוי למנות שתי אזהרות האחת שהזהירנו מלהותיר אימורי חגיגת ט"ו לאומרו ית' לא ילין חלב חגי והשנית שהזהירנו מלהותיר אימורי הפסח לאומרו ית' לא ילין זבח חג הפסח ואע"פ שהכל הוא ענין אחד דהיינו שלא ילינו האימורים מ"מ כיון שבאו האזהרות בנושאים מתחלפים נמנה כל אחד מהם באזהרה מיוחדת. וגדולה מזו מצינו לרבינו שמנה ארבע אזהרות במותיר מאכילת אדם האחד הוא מה שנאמר בקרבן תודה לא תותירו וכמ"ש במנין המצות סימן ק"כ ובסי' קי"ז כתב שהזהירנו מהותיר שום דבר מבשר הפסח למחרתו ובסי' קי"ח כתב הזהירנו מהותיר שום דבר מחגיגת י"ד ובסי' קי"ט כתב הזהירנו מהשאיר דבר מבשר פסח שני הרי שאע"פ שהכל הוא ענין אחד שלא נשאיר שום דבר מזמן אכילתו מ"מ כיון שבאו אזהרות בעניינים מחולפים נמנית כל אזהרה ואזהרה למצוה בפני עצמה וא"כ הכי נמי באזהרות מלין אימורין ראוי שנמנה שתי אזהרות: ואע"פ שעבר אינו לוקה לפי שאין בו מעשה. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט'):

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה