משנה למלך על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי יהודה רוזאניס
פרק ג · הלכה י
ואם משלה בהם האור כו'. קומץ שנתפגל וכו'. לא נתן שיעור רבינו במאי דקאמר ואם משלה בהם האור אי בעינן כולו או רובו או מקצתו. והנה הצד האחד שהוא דבעינן שימשול האור בכולו א"א דהא בפ' ב"ש אמרינן ה"מ אבר דמיחבר אבל קומץ דמיפרת אימא לא קמ"ל ואי איתא דבעינן שימשול האור בכולו אין חלוק בין קומץ לאבר. אך אכתי יש להסתפק אי בעינן רובו או לא. והנה רש"י כתב אבר דמיחבר איכא למימר כיון שמשלה האור במקצתו נלקט כולו בקדושו כו' ולפ"ז נראה דה"ה בההיא דר"י דהפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהם ומוקי לה ר' זירא שמשלה בהם האור כיון שמשל במקצתו פקע איסור מהם. אך ראיתי לרבינו שכתב בפ' ח"י מהלכות אלו דין כ"א פגול או נותר או טמא שהעלן לראש המזבח משמשלה האור ברובן פקע איסורין מהם הרי שהצריך רוב ובדין זה לא ביאר דעתו ומסתמא נראה דהכא נמי בעינן רוב שהרי בחד לישנא נאמרו וכי היכי דמשלה בהם האור דר"ז הוי ברובו ה"נ דעולא ולרש"י בין דעולא בין דר"ז הוי במקצת ונראה דלא פליגי רש"י ורבינו לענין דינא וזה תלוי בההיא דאמרינן בפ' הקומץ רבה (דף כ"ו) איתמר קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה ר' חנינא אומר משמשלה בו האור ר"י אמר משתצית בו את האור ברובו ופירש"י משלה במקצת ור"ח ור"י לא פליגי אלא בחדא אבל משלה והצית כולה חדא מילתא היא וא"כ אליבא דר"ח מימרא דעולא ודר"ז מיירי שמשלה האור במקצת דכיון שנעשו מצותן פקע איסורן מהם ואפילו אם ירדו יעלו ולר"י דוקא שמשל האור ברוב הא לאו הכי לא נעשה מצותן ולא פקע איסורם מהם ואם ירדו לא יעלו ורבינו כיון שפסק בפי"ב מה' מעשה הקרבנות כר"י מש"ה כתב בפי"ח מהלכות אלו משמשלה האור ברובן דוקא דאי לא לא נעשה מצותו ולא פקע איסורו וכבר כתבנו לעיל דהקטרת קומץ והקטרת איברים כולה חדא מלתא הוי וחד דינא אית להו ורש"י קאי אליבא דר' חנינא ופירשם אליבא דר' חנינא משום דלישנא דמשלה האור סתמא הכי משמע וכההיא דהקומץ רבה. ומ"מ אני תמיה למה לא פירש רבינו כאן דבעינן רוב כי היכי דפירש בפי"ח. אשר על כן נ"ל דדוקא בההיא דפ' ח"י בעינן רוב משום דטעמא דר"י דקאמר הפגול והנותר והטמא שהעלן פקע איסורן מהם הוא מטעמא דעולא דקאמר קומץ פיגול שהעלהו על גבי המזבח פקע פיגולו ממנו משום דאם אינה מתקבלת היאך מביא אחרים לידי פיגול ופירש"י מאחר שמתקבל לרצות אחרים לפיגולו הוא עצמו לא כ"ש שיתקבל ומה שמרצה אחרים לפיגולו היא משיצית האור ברובו דאז הותרו השיריים באכילה אבל קודם לכן לא משום דלא ירצה כתיב כהרצאת כשר כך הרצאת פסול וכדאיתא בפ' כל הזבחים (דף כ"ט) וכיון שלא למדנו שנפקע פיגולו אלא ממה שמרצה אחרים פשיטא דכי היכי דאינו מרצה אלא משמשלה האור ברובו ה"נ לא פקע פיגולו אלא משמשלה האור ברובו ואע"ג דבאימורין לא מרצו לפיגול דמשעת זריקת הדם הוקבעו לפיגול מ"מ ילפינן מקומץ דכי היכי דקומץ ע"כ פקע פיגולו משנעשית מצותו שהרי מרצה אחרים לפיגולם ה"נ אימורים משנעשה מצותן פקע מהם איסורם אבל ההיא דעולא דאם משלה בהם האור דאפילו אם ירדו יעלו טעמא הוי משום דנעשו לחמו של מזבח וכיון שנעשו לחמו אפילו אם ירדו יעלו בהא לא בעינן רוב אלא מכיון שמשלה בהם האור הרי נעשו לחמו של מזבח ואפילו אם ירדו יעלו ומש"ה לא הצריך רבינו כאן רוב. ודע דאמרינן בפ"ג דכריתות (דף י"ד) דהיכא דהעלה אבר פיגול לגבי מזבח ופלגיה אנח על גבי מזבח ופלגיה מאבראי דמזבח דההוא דאבראי לא פקע פיגולו ואע"פ שמשלה האור ברוב האימורין ואפילו היכא דרוב האבר הוא על גבי המזבח היא בעיא דרמי בר חמא אם הלכו באיברים אחר הרוב ולא איפשיטא ונראה דה"ה נמי דלא מסקינן ליה ואפילו היכא דרוב האבר הוא על גבי המזבח מספיקא לא יעלו ומש"ה לא הביא רבינו דין זה. ולפ"ז יש לתמוה על מ"ש רבינו קומץ שנתפגל כו' דהשתא ומה אבר דמחובר אמרינן דאפילו עלה רובו לא יעלה הכל קומץ דמיפרת לא כל שכן דלא יעלה, ואין לומר דההיא דכריתות היא לענין אכילה דוקא אבל לענין עליה אפילו שלא העלה אלא מקצת האבר יעלה כולו משום דמוכח התם דעליה ואכילה מדמינן להו להדדי שהרי לענין אכילה הביאו בגמ' ההיא דעולא וההיא דעולא לענין עליה נאמר וכדאיתא בפ' ב"ש והתוס' בפ"ג דכריתות ובפ' ב"ש (דף מ"ב) כתבו דההיא דרב אחאי דקומץ פיגול דפלגיה מצית אארעא ופלגיה אסקיה למערכה ומשלה בו האור אסיקנא ליה לכתחלה מיירי כשהיה כבר על המזבח ההוא פלגא דנחית אארעא אבל היכא דלא עלה למזבח מעולם לא, ונראה דלפי זה האי משלה בו האור דנקט רב אחאי מיירי לאחר ירידה ואשמעינן דאע"ג דקודם ירידה לא משלה בו האור ואם היה יורד כולו לא היה עולה אפ"ה היכא דלא ירד כולו חשבינן ליה כמחובר ואם משלה בו האור מסיקנא ליה דאי משלה בו האור קודם ירידה הא אפילו ירד הכל יעלה וכדעולא לא שנו אלא שלא משלה בהם האור אבל משלה בהם האור יעלו. וסבור הייתי לומר דאפילו דנימא דמשלה בו האור והוא קודם ירידה ניחא דהכא מיירי כשהורידם ועד כאן לא קאמר עולא דאם ירדו יעלו אלא כשירדו מאליהן אבל כשהורידם לא יעלו ואשמעינן רב אחאי דאם לא הוריד אלא מקצת לא יעלה משום דחשיב כמחובר וכאילו לא הוריד וסומכין מצאתי לחילוק זה ממ"ש התוס' בכריתות שאני התם שהיה כולו מתחלה על גבי המזבח ואח"כ הוריד חציו למטה ע"כ, ומדנקטו הוריד ולא ירד משמע שכוונו לחילוק זה. אך הרואה יראה מ"ש התוס' בפ' המזבח מקדש (דף פ"ה) ד"ה וכולן שפקעו דיותר י"ל שיעלו כשהורידן מהיכא דירדו מאליהן באופן דע"כ אית לן למימר דהאי ומשלה בהם האור הוא לאחר ירידה. והנה מדברי רבינו נראה דהאי מימרא דרב אחאי הוא אפילו היכא דלא עלה אלא מקצת וכ"כ רש"י בפירוש דאפילו שלא עלה אלא מקצת מסקינן לכוליה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה. ונראה דס"ל כמו שפירש ר"ת דשאני קומץ מאימורים דהקומץ כולו חשיב אזכרה אחת וההוא פלגא דעל המזבח משיך ליה לפלגא דארעא דאי לאו הכי ההוא דעל המזבח קומץ שחסר הוא וירד וכיון דמשיך ליה פקע פיגול ממנו אבל פלגא דאבר לא משיך אידך פלגא דהן עצמן שלא הוקטרו אימורין כשר ע"כ. ודע שהתוס' כתבו בפ' המזבח מקדש (דף פ"ה) ד"ה וכולן שפקעו דמימרא דעולא מיירי שמשלה בהם האור פורתא אבל נתעכלו קצת לא יעלו ועוד חילקו דהאי דעולא מיירי כשהוריד אבל אם ירדו לא יעלו ועוד כתבו דאפשר דיעלו דנקט עולא היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם וכל זה כתבו כי היכי דלא תיקשי לעולא מתני' דקתני וכולם שפקעו מעל גבי המזבח לא יעלו ורבינו לא חלק בזה כלל ונראה דטעמא הוא משום דע"כ לא נצרכו חלוקים אלו אלא אליבא דרש"י דפירש דוכלם דמתני' קאי אפסולין וכן אליבא דרב חנינא מסורא דמתני מימרא דעולא אסיפא אבל רבינו פסק כרב מרי דמימרא דעולא לא קאי אלא ארישא וס"ל דוכולן דמתני' לא קאי אלא אעצמות וגידים וכמבואר מדבריו בפ"ו ממעשה הקרבנות שוב אין אנו צריכים לחילוקי התוס' ז"ל משום דמתני' דוכולם אתיא כפשטה: