משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יהודה רוזאניס
פרק ז · הלכה יז
עבודת כוכבים שהיה לה מרחץ או גנה וכו'. משנה בפרק ר' ישמעאל (דף נ"א) עבודת כוכבים שיש לה גנה או מרחץ וכו' (עיין בכ"מ) אפילו בטובת כומרים נמי שפיר דמי, ע"כ. וענין בטובה פירש"י כאן דהיינו בשכר והתוס' פ' כל הצלמים (דף מ"ד) ד"ה נהנין הביאו דברי רש"י הללו וכתבו שכן פי' ר"ח ולא נהירא לר"ת דלשון בטובה לא משמע הכי. והר"ן הכא בפרקין כתב בשם הראב"ד דבטובה ושלא בטובה לא משמע בשכר ושלא בשכר והביא ראיה ממאי דתנן בפ"א דעדיות גבי פירות שביעית אין נהנין מהן אלא בטובה והיינו בטובת דברים דאי בדמים אסור דסחורה היא וטעמא דאין נהנין אלא בטובה כדי שלא יהיו רגילין בכך. ולי מההיא לא איריא דלעולם טובה דהתם כטובה דהכא דהיינו טובת הנאה פורתא דכה"ג לאו סחורה מיקרי שאין זה כעין מקח ע"כ. (א"ה ובירושלמי פ"ח דשביעית אסר לקדש אשה בפירות שביעית והובא בדברי הרב המחבר פ"ז דאישות דין ג' יע"ש). ויש לדקדק בדברי הראב"ד דאמאי הוצרך להביא ראיה ממס' עדיות היה לו להביא ממאי דתנן בפ"ד דשביעית ב"ה אומרים אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטובה ומכאן היה לו להכריח דפירוש בטובה אינו בשכר דאי בשכר אסור דסחורה היא. ונראה דהראב"ד הרגיש בדחיית הר"ן דדבר מועט לאו סחורה מיקרי. ומשום הכי במתניתין דשביעית דקתני אוכלין מהם בטובה ושלא בטובה אפשר לומר דבטובה הוא בשכר והיינו דבר מועט ובא להתיר דבר מועט דלא הוי מקח. אך ממתני' דעדיות קשיא ליה דקתני דאין אוכלין אלא בטובה דאם איתא דבטובה הוא בשכר אף שיהיה דבר מועט איך יתקנו שלא יקחו אלא בשכר אף שהוא דבר מועט משום תקנת שאר שני שבוע דאפשר שיבאו לידי תקלה בשביעית עצמה אם יקח יותר מדבר מועט ויעברו על מה שכתוב בתורה לאכלה ולא לסחורה דבשלמא נתינת רשות ליכא קושיא משום דהיא דרך מקרה אבל צווי שלא יאכלו אלא בשכר בזה הוא דהוקשה להראב"ד דאיך יתכן שיתקנו שלא יאכלו כי אם בשכר כיון דאיכא איסור דסחורה ומש"ה פירש דהיינו טובת דברים כדי שלא יהיו רגילין בכך ובזה ליכא שום תקלה דנהי דהתורה אמרה ובשנה השביעית תשמטנה ונטשתה ותניא במכילתא מגיד שהוא פורץ בה פרצות וכו' אבל חכמים משום תקנה שלא יהיו רגילין תקנו שלא יכנס שלא ברשות הכותי כדי שלא יהיו רגילין אבל הבעלים אין הכי נמי דהם מפקירין כל השדה ופותחין הדלת לכל מי שירצה לבא וליקח אך צוו חכמים לנכנס שלא יאכל כי אם בטובה דהיינו שיחזיר טובה לבעלים משום גזרת שאר שני שבוע שלא יהא אדם רגיל ליכנס לתוך שדה חבירו שלא מדעתו:
ולי נראה להביא ראיה לדין זה ממאי דתנן ברפ"ד דשביעית בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה ואצ"ל שיקצץ להם מזונות. ואי אמרת דבטובה היינו בשכר מאי האי דקאמר ואצ"ל שיקצץ להם מזונות היינו בשכר היינו קציצת מזונות. אך אי אמרינן דבטובה היינו טובת דברים ניחא דאפילו טובת דברים אסר כ"ש קציצת מזונות. ומה שתירץ הר"ן לראית הראב"ד דבטובה היינו הנאה מועטת לא יצדק לראייתנו. דבשלמא כשטעם האיסור הוא משום סחורה שייך לומר דהנאה מועטת לאו סחורה מיקרי משום דאין זה כעין מכר. אבל הכא שטעם האיסור הוא שלא יהיה כוונתו בשביל לתקן השדה מה לי אם לוקח דמים הרבה או מעט אלא ודאי דפירוש בטובה הוא טובת דברים וכ"ש הנאת ממון:
עוד כתבו התוס' ואדרבא בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה, ע"כ. ויש לדקדק דאם כוונת דבריהם הוא סיום מה שכתבו דבטובה לא משמע בשכר ואי כדברי רש"י הו"ל למימר בשכר לישנא דואדרבא דנקטו אינו צודק כלל. ואולי יש לדחוק ולומר דכוונת התוס' היא קושיא אחרת דאם פירוש בטובה הוא בשכר אדרבא היה לנו לומר בהפך דבשכר שרי ושלא בשכר אסור. והרואה דבריהם יראה בעיניו דס"ל דיותר יש להתיר בשכר מבחנם משום דבשכר אינו נהנה מעבודת כוכבים ובחנם נהנה וזהו שכתבו ואדרבא בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה וכלומר דבמתניתין דנקטו בתחלה ההיתר ואח"כ האיסור היה לו לומר בתחלה בשכר ואח"כ שלא בשכר דיותר יש להתיר בשכר משלא בשכר וכמו שמבואר בדבריהם ודוחק: עוד כתבו התוס' ועוד דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לעבודת כוכבים תקשי מהכא למ"ד לעיל בפ"ק מהנה מותר, ע"כ. ויש לדקדק דהתוס' עצמם כתבו שם בשם ר"ת דודאי כל מהנה אסור לבר מהכא מפני שיש באותה הנאה בזיון לעבודת כוכבים שפורע המכס לפי שאינו מחשיב העבודת כוכבים כ"כ ששם העטרה בראשה ע"כ. ולפ"ז ליכא קושיא מהכא למ"ד מהנה מותר דהא הכא ליכא בזיון לעבודת כוכבים. וי"ל דהרואה דברי רש"י שם יראה דס"ל דר"ל דקאמר מהנה מותר הוא אפילו בדליכא באותה הנאה בזיון לעבודת כוכבים שהרי פירש"י שם מהנה לא כ"ש והא מהנה הוא שהזוכים שבתוכם סוחרי מעות של כומרים הם א"כ הוא יהיב ליה לבעל המעות מסחורתו שעושה שם ומטיא להו הנאה ע"כ. הרי דס"ל דאפילו בכה"ג דהנאה דליכא בזיון לעבודת כוכבים שרי ר"ל דלדברי התוס' ר"י לא מיירי אלא במכס דאיכא בזיון לעבודת כוכבים ובהא הוא דשרי ר"ל. אך לרש"י דס"ל דר"ל שרי בכל מהנה תיקשי לדידיה דפירש דבטובה דהיינו בשכר אסור משום מהנה: עוד הקשו התוס' ז"ל דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לעבודת כוכבים מדאמרינן בפרק ר' ישמעאל דאי איכא לאחרים חלק בהדה אפילו בטובת הכומרים שריא ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה מאי הוי הא מרויח לעבודת כוכבים לכן נראה לר"ת כמו שפירש"י כאן דשלא בטובה הוא שאין להחזיק טובה לכומרים בכך, בטובה שצריך להחזיק טובה. ועוד נראה לר"ת דמה שאנו אופין עתה בתנור של כומרים וטוחנין ברחים של מים שלהם ודאי ליכא למיחש ולא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר כיון שאין התנור והרחים בבית העבודת כוכבים כמו הכא מרחץ של אפרודיטי ולא דמי ליריד של עבודת כוכבים דאסירנא לעיל בפ"ק אליבא דר' יוחנן דאמר נהנה אסור מהנה לכ"ש דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים וה"נ אמרינן בס"פ בן סורר כו' ע"כ. והנה ע"פ הדברים האלו יצא לנו דכל שהוא בשכר והשכר הוא לכומרים בכל גוונא שרי ואפילו אם העבודת כוכבים היא בצד המרחץ או הגינה משום דליכא משום מהנה אלא כשההנאה היא לעבודת כוכבים עצמה דומיא דמכס שהיו עושין צרכי עבודת כוכבים. ואם הוא בחנם אז יש לחלק שאם התנור והרחים הם בבית עבודת כוכבים כיון שהוא בחנם דצריך להחזיק להם טובה אסור אך אם אינם בבית עבודת כוכבים אף שהוא בחנם וצריך להחזיק להם טובה שרי. ובמה שאמרו דלהחזיק טובה לכומרים אסור יש להסתפק בכוונתם אם האיסור הוא אמירת דברים בפועל דאסור להחזיק להם טובה ואפשר דאף בשכר כל שמחזיק להם טובה אסור וכל שאינו מחזיק להם טובה שרי אף שהוא בחנם. ופשט דבריהם נראה כן דמחזיק טובה היינו אמירת דברים בפועל אלא שמדברי ר"ת בהיתר האפיה בתנור של כומרים שכתב דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר כו' נראה דס"ל דמאי דאמרינן מחזיק טובה אינו אמירת דברים בפועל אלא דכל שהוא בשכר שרי לפי שאינו מחזיק טובה לכומרים וכל שהוא בחנם אסור לפי שנמצא שמחזיק טובה לכומרים ואף שאינו אומר להם שום דבר בפירוש מ"מ אסור לפי שכל שהוא בחנם הרי הוא מחזיק טובה לכומרים:
אך ראיתי להטור יו"ד סי' קמ"ד שכתב וז"ל ור"ת פירש בטובה שמחזיק להם טובה אסור אבל בשאינו מחזיק להם טובה שרי אע"פ שנותן להם שכר ע"כ. ולפי זה צריך ליישב דברי התוס' שכתבו בשם ר"ת דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין טובה דהכוונה היא דלא מבעיא בשכר דשרי דמסתמא אין אנו מחזיקין להם טובה כיון שנותנין שכר אלא אפילו בחנם דאיכא למיחש לשמא יחזיקו להם טובה אפ"ה שרי ולעולם דמדינא אף במרחץ של אפרודיטי שכל שאינו מחזיק טובה שרי אף בחנם אלא שהתוס' באו ליתן טעם על המנהג שנהגו לאפות בתנורים של כומרים ואין פוצה פה ומצפצף לזה כתבו דלא מבעיא בשכר דליכא למיחש שיחזיק טובה לכומרים אלא אפילו בחנם דהיה אפשר לחוש שיחזיק טובה לכומרים אפ"ה שרי כיון שאין התנור והרחים בבית עבודת כוכבים, ולפי זה כל שמחזיק להם טובה אסור אפילו בשכר דאין הדבר תלוי אלא באמירת דברים וקצת נראה כן מדברי הטור אך עדין הדבר אין ולאו ורפיא בידי: ודע דמה שהוקשה לתוס' מיריד של עובדי כוכבים הוא דכפי מה שכתבו בשם ר"ת בהיתר האפיה בתנור של כומרים משום דאי לאו דברי ר"ת הללו לא קשיא ולא מידי משום דר"ת לא בא אלא לומר דבטובה ושלא בטובה הוא להחזיק להם טובה או שלא להחזיק להם טובה ובזה ניחא ליה כל מה שהקשה לפירש"י ואליבא דר"ל דס"ל דמהנה מותר מוקי להך מתניתין בין בשכר בין שלא בשכר ובכל גוונא אם מחזיק להם טובה אסור ואי לא מחזיק להם טובה שרי ואליבא דר' יוחנן דאית ליה מהנה אסור מוקי לה בחנם אבל בשכר לעולם אסור ולא תיקשי מידי מיריד של עובדי כוכבים. אך כפי דברי ר"ת האחרונים שכתב דמותר לטחון ולאפות בתנורים ורחים של כומרים ולא מיבעיא בשכר אלא אפילו בחנם כו' הוקשה להם דאיך יתכן דבשכר שרי התינח דאינו מחזיק להם טובה הא מיהא מהנה הוא ומאי שנא מיריד של עובדי כוכבים דאית ליה לרבי יוחנן דמהנה אסור:
ודע דאף שמדברי התוס' נראה דיותר יש להתיר בשכר מבחנם שכן כתבו לא מיבעיא בשכר כו' ואילו הטור כתב אבל כשאינו מחזיק להם טובה מותר אע"פ שנותן כו' דמשמע דיותר יש להתיר בחנם מבשכר נראה דלא פליגי כלל דכשבאו לאסור משום דמחזיק להם טובה פשיטא דיש להתיר יותר בשכר מבחנם משום דבשכר אין אנו מחזיקין להם טובה אבל כשבאנו לאסור משום מהנה פשיטא דיותר חדוש הוא בשכר מבחנם דבחנם לא שייך מהנה ובשכר שייך מהנה. והטור כשכתב אע"פ שנותן להם שכר הכונה היא דאיכא למיחש משום מהנה אפ"ה שרי ומטעמא שכתב שם דלא דמי ליריד של עובדי כוכבים. אך התוס' דלא הורגש להם עדין טעמא דמהנה אלא משום מחזיק טובה לזה כתבו דלא מיבעיא בשכר דשרי אלא אף בחנם דאיכא משום מחזיק להם טובה אפילו הכי שרי: ובטעם האיסור היכא דמחזיק להם טובה לא נתברר אצלי. והנראה הוא דכל שמחזיק להם טובה נמצא שנהנה מהן אך כל שאינו מחזיק להם טובה אינו נהנה מהם וכל שהעבודת כוכבים היא סמוכה למרחץ או לגינה וזה מחזיק טובה לכומרים נמצא נהנה מהעבודת כוכבים אבל כל שהיא רחוקה או שהיא קרובה ואינו מחזיק להם טובה שרי לפי שאינו כנהנה מהם: נמצא לפי זה דיותר מחמרינן בנהנה מבמהנה שהרי מהנה לא אסור אלא לעבודת כוכבים בעצמה דוקא דומיא דיריד אבל לכומרים שרי דומיא דמרחץ וגינה שהשכר הוא לכומרים דשרי כל שאינו מחזיק להם טובה. ואילו גבי נהנה אף שהוא נהנה מהכומרים אסור כל שהעבודת כוכבים היא בצד המרחץ. וקשה לפי זה דהא ר' יוחנן דקי"ל כותיה קאמר נהנה אסור מהנה לכ"ש. משמע דיותר יש לנו להחמיר במהנה מבנהנה ואילו הכא אמרינן איפכא. ואולי דגבי עבודת כוכבים עצמה התם הוא דקאמר ר' יוחנן דיותר יש להחמיר במהנה מבנהנה אבל בכומרים הוי איפכא דיותר יש להחמיר בנהנה מבמהנה וקצת טעם יש בדבר למתבונן היטב וליראת האריכות לא אכתבנו. וליכא למימר דטעמא דהיכא דמחזיק להם טובה דאסור הוא משום דמהנה לעבודת כוכבים היכא דמחזיק לה טובה דהא התוס' הכריחו דלא כפירש"י דאי כדבריו תיקשי מהכא למ"ד מהנה מותר. ואי אמרת דלר"ת נמי טעמיה משום דמהנה לדידיה נמי תיקשי דאמאי לא הקשו לר"ל ממשנה זו דאלמא מהנה נמי אסור. ועוד שהרי בפירוש כתבו התוס' דבשכר שרי אף שמהנה משום דמהנה לא אסור אלא לעבודת כוכבים עצמה אבל לכומרים שרי. אלא ע"כ אית לן למימר דאליבא דהתוס' טעמא דהיכא דמחזיק להם טובה אסור לאו משום מהנה הוא אלא משום נהנה. אך קשה לפי פירוש זה מאי דאמרינן בפ' כל הצלמים ואני אומר אינה גנובה שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי. ואי אמרת בשלמא שטעם האיסור דבטובה הוא משום מהנה ניחא דר"ג אף שהיה שלא בטובה כיון שהיה אדם חשוב חשיב כבטובה לפי שרחיצת אדם חשיב נהנית העבודת כוכבים וחשיב כמהנה לעבודת כוכבים דומיא לההיא דכתב הראב"ד ז"ל בפ"ה מהלכות שמיטה ויובל דין כ' אמתניתין דואם מתחשב הוא לא ירחוץ דאדם חשוב לא ירחץ דחנם דידיה כשכר דמי ה"נ אדם חשוב אף שאינו מחזיק טובה חשיב כמהנה:
אלא אי אמרת דטעמא דאיסורא דמחזיק טובה הוא משום דנהנה אבל משום מהנה ליכא למיחש כיון שאינו לעבודת כוכבים א"כ מאי האי דאהדרו שאני ר"ג כו' וכי בשביל שהיה אדם חשוב חשיב נהנה יותר משאר בני אדם אדרבא היותו אדם חשוב הוא סיבה שלא יהא חשיב נהנה: וראיתי לרש"י פרק ר' ישמעאל שפירש בטובה ושלא בטובה כפירוש ר"ת וכתב אח"כ בטובת אחרים שהיה חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהם הלכך אי לאו מרחץ קודם אסור כמהנה, ע"כ. הרי דרש"י ז"ל ס"ל דטעמא דמחזיק טובה הוא משום מהנה ומש"ה גבי ר"ג אף שהיה שלא בטובה חשיב כמהנה. ומיהו לרש"י ניחא דאפשר דאע"ג דפירש דבטובה הוא להחזיק טובה אפשר דס"ל דמהנה אסור אף לכומרים והכא מיירי בחנם ואפ"ה אסור משום דכיון דמחזיק להם טובה חשיב כמהנה וכ"ש בשכר דאסור שהוא מהנה גמור דאף שאינו מחזיק טובה אסור. וכבר ראיתי להרב ב"ח שכתב כן לדעת רש"י וא"כ ניחא לדידיה דלעולם מהנה אסור וטעמא דהיכא דמחזיק טובה דאסור הוא משום מהנה ואדם חשוב אף שאינו מחזיק טובה חשיב כמהנה משום דטובה היא להם כשהוא נהנה מהם. אך אליבא דהתוס' דס"ל דמשום מהנה ליכא למיחש כיון שאינו לעבודת כוכבים אלא לכומרים:
ואפשר לומר דדוקא הנאת ממון הוא דאמרינן דמהנה שרי לכומרים דאף שהכומרים עושים מאותה הנאה נויי עבודת כוכבים מ"מ שרי שאין אנו מהנים אלא לכומרים והם עושים את חקם וכההיא דאמרינן הנאת עצמן שאני וכדבעינן למימר לקמן אבל במחזיק טובה לכומרים טעם האיסור הוא משום דכיון דמחזיק להם טובה והמרחץ הוא של עבודת כוכבים חשיב כאלו מקלס מעלת יראתם ובפרט היכא דהעבודת כוכבים היא בתוך המרחץ וכסברת התוס' ובזה לכ"ע אסור ואף אליבא דר"ל דס"ל דמהנה שרי אף לעבודת כוכבים הכא אסור משום דהנאה זו דמחזיק טובה היא שמתגדלת יראתם בעיני הכל ומשום הכי אמרינן דאדם חשוב אף שאינו מחזיק טובה אסור לפי שהיא מתעלה במה שרוחץ בה אדם חשוב חשיב כאילו היה מחזיק טובה. ומ"מ עדיין קשה קצת לזה ממ"ש התוס' התם בד"ה וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים מאי הוי כו' שהקשה ר"י לפירש"י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן העבודת כוכבים אפילו אינו נוי וכפי מה שכתבנו קושיא זו שייכא ג"כ לר"ת שהרי אותו הגמון לא הקשה אלא לפי שהיה ר"ג נהנה מן העבודת כוכבים ולפירוש ר"ת נמצא שקושיות ההגמון היא שברחיצת ר"ג היה מהנה לעבודת כוכבים ומגדלה: עוד כתבו התוס' וה"נ אמרינן בס"פ בן סורר ומורה הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן להו אלא הנאת עצמן שאני וגרסינן לקמן בפ' ר' ישמעאל בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לשכרן ואם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהם עושין לצורך עבודת כוכבים מותר חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהם ואם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שהם לצורך עבודת כוכבים מותר גבאים של עבודת כוכבים אסור ליתן להם ואם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שהוא לצורך עבודת כוכבים מותר, ע"כ:
ולא ביארו התוס' לאיזהו תכלית הביאו הירושלמי הזה. והנראה אצלי בכונתם הוא דהתוס' התירו בשכר לאפות בתנורים של כומרים משום דלא חשיב כמהנה והוקשה להם מההיא דיריד ותירצו דשאני התם שעושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים והכונה דאף שהכומרים עושין ממעות הללו צרכי עבודת כוכבים אפ"ה שרי לפי שכל שאין ההנאה הולך לעבודת כוכבים עצמה אלא לכיס הכומרים אלא שהכומרים חוקם הוא להספיק כל צרכי עבודת כוכבים שרי לפי שנמצא שאינו מהנה עבודת כוכבים אלא לכומרים. והוקשה להם ז"ל דמנא לן חילוק זה דהתינח מה שפירשו דבטובה הוא להחזיק להם טובה ניחא דהוכרחו לומר כן מכח הקושיות שהקשו לפירש"י אך להתיר בשכר אף שמהנה מנ"ל אימא דלעולם אליבא דר' יוחנן דקי"ל כותיה כל בשכר אסור משום דמהנה אף שההנאה היא לכומרים כיון שהכומרים עושין ממעות אלו צרכי עבודת כוכבים דומיא דיריד ומאי דאמרינן דנהנין מהם שלא בטובה הוא דוקא בחנם אליבא דרבי יוחנן אבל בשכר אסור משום מהנה לזה הביאו ראיה מההיא דס"פ בן סורר דהיו נוטלין הכומרים אור מישראל ואפ"ה שרי משום דהכומר לוקחו להנאת עצמו לפי שהיה חק הכומרים להביא אור ביום אידם ומעמידין בבית העבודת כוכבים ומתחמם העם כנגדם וזה שרי ליתן לפי שאין אנו מהנים לעבודת כוכבים אלא לכומרים אלא שהכומרים לוקחין האור ומעמידין אותו בבית עבודת כוכבים. ועוד הביאו ראיה לזה מהירושלמי דקתני חלילין של עבודת כוכבים אסור לשכור כל שהשכר הולך לעבודת כוכבים ואם היה השכר הולך למדינה אף שבני המדינה עושין צרכי עבודת כוכבים מ"מ שרי לפי שאין אנו מהנין לעבודת כוכבים אלא לבני המדינה וחלוקת חנויות וגבאין דכותה היא דכל שהשכר אינו הולך לעבודת כוכבים עצמה אלא לאנשים אחרים אף שאותם אנשים קונים ממעות אלו צרכי עבודת כוכבים שרי לפי שאין אנו מהנין לעבודת כוכבים אלא לאותם האנשים. הרי לך מבואר חילוק זה של התוספות בדברי הירושלמי:
ודע שאין דברי הירושלמי דומין למתניתין דפ' ר' ישמעאל דקתני היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה בין שלא בטובה דמתניתין איירי כשעיקר הגינה או המרחץ היתה משותפת בין העבודת כוכבים ואחרים והיו שותפין בעיקר הגינה. אבל הירושלמי מיירי כשהגינה או המרחץ היא של עבודת כוכבים אלא שהשכר הולך למדינה ובני המדינה עושין צרכי עבודת כוכבים וכן מתבאר מדברי הטיו"ד ס"ס קמ"ג שהביא הירושלמי הזה וכתב שמעלה השכר למדינה ובני המדינה מספיקים צרכי עבודת כוכבים. וראיתי בסוף דבריו בטעמא דהיתרא דכיון שאם ירצו יקחו לעצמם כל מה שגבו ומה שנותנין לעבודת כוכבים כאילו נותנין מכיסם, ע"כ. ולפי מה שכתבנו אף שהם מוכרחים לקנות צרכי עבודת כוכבים אפ"ה שרי כיון שאם לא היה שכר זה היו קונים מכיסם צרכי עבודת כוכבים נמצא שאין אנו מהנים עבודת כוכבים אלא לבני המדינה. ולפי דברי הטור אין הטעם אלא לפי שאין בני המדינה מחוייבין ליקח צרכי עבודת כוכבים נמצא שאנו נותנים לכומרים והכומרים נותנין מכיסם לעבודת כוכבים. ואפשר להעמיד פירוש זה של הטור בדברי התוס' אך יותר נראה אצלי בפירוש הנאת עצמן מה שכתבתי:
הכלל העולה דלכל הפירושים דברי הירושלמי אינן ענין למתני' דהיה שלה ושל אחרים. אלא הרי זה דומה להיתר התנורים שהתיר ר"ת לאפות בשכר כיון שאין עושין אלא הנאת הכומרים ומה שסיים הירושלמי מתני' אמרה כן היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה ולקמן בעז"ה נעמוד בזה. (חבל על דאבדין): העולה ממה שכתבנו דעבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה והשכר היה הולך לעבודת כוכבים פשיטא דבשכר אסור והוי דומיא דיריד דאסור כר' יוחנן בחנם נמי נראה דאסור לפי שנמצא שנהנה מהעבודת כוכבים וכמ"ש הטיו"ד סי' קמ"ט גבי יריד לעבודת כוכבים דאסור ליקח משם שום דבר בין אם יתן מכס או לא יתן שאם יתן מהנה לעבודת כוכבים ואם לא יתן ה"ז נהנה ממנה. ומרחץ זה דפרק ר' ישמעאל מיירי כשההנאה היא לכומרים וכ"כ הטור וז"ל היה לעבודת כוכבים גינה או מרחץ והטובה היוצאה מהם היא לכומרים כו'. ובזה יש חילוקים שאם אין העבודת כוכבים בחצר המרחץ או הגינה בכל גוונא שרי דאם בשכר ליכא משום מהנה כיון שאין ההנאה הולכת לעבודת כוכבים אלא לכומרים וגם בחנם ומחזיק להן טובה נמי שרי שלא נאסר להחזיק טובה אלא כשהעבודת כוכבים עומדת בחצר המרחץ ואם העבודת כוכבים עומדת בתוך הגינה או המרחץ אז אם אינו מחזיק טובה לכומרים בכל גוונא שרי ואם מחזיק להם טובה אסור וכל זה הוא אליבא דר"ת. אך לרש"י נראה דאין הדבר תלוי אלא בשכר או שלא בשכר דבשכר לעולם אסור אף שהעבודת כוכבים אינה עומדת בתוך הגינה משום דמהנה ובחנם מותר אף שעומדת בתוך הגינה דדוקא אליבא דר"ת שטעם האיסור הוא משום דמחזיק טובה לכומרים אפשר לחלק ולומר דלא אסור אלא בעומדת בתוך הגינה משום דאז כשמחזיק טובה לכומרים נראה כמגדיל לעבודת כוכבים שעומדת בצדה. אבל לרש"י שטעם האיסור הוא משום השכר דמהנה לעבודת כוכבים אין טעם לחלק בין כשהעבודת כוכבים עומדת בגינה או חוצה לה. אך ראיתי להטור סימן קמ"ג שכתב ועוד פירש ר"ת דאפילו לרש"י אם אין הרחים והתנור עומדין בחצר העבודת כוכבים עצמה מותר, ע"כ. הרי שחילוק זה נאמר בין כפי פירוש ר"ת בין כפי פירש"י: וראיתי להרא"ש בפ' ר' ישמעאל שכתב ונראה שמותר לטחון ולאפות בתנור ורחיים של כומרים שעושין בשכר ואין מחזיקין להם טובה ועוד נראה דאפילו בשכר מותר כיון שאין התנור והרחיים עומדין בחצר עבודת כוכבים. והנה לא ימלט מהיות טעות בדברי הרא"ש הללו שכתב דאפילו בשכר דמאי אפילו הא לר"ת טפי יש לאסור בחנם מבשכר ואפשר לגרוס דאפילו בחנם והן הן דברי התוס' דפ' כל הצלמים. א"נ יש לגרוס דאפילו לרש"י בשכר שרי, הם דברי הטור שכתב בשם ר"ת כנזכר. והטור ז"ל אחר שכתב כל דברי ר"ת כתב וז"ל וה"ר יונה כתב לאו דוקא בגינה העומד לפניה כדברי ר"ת אלא אפילו רחוק לה כיון שהגינה נתונה לעבודת כוכבים ונותנין פירותיה לשכר המתעסקין בצרכה דהיינו הכומרים אסור ליהנות ממנה בשכר אבל גינות שקנו הכומרין מאליהן לא מצינו איסור ליהנות מהן ע"כ וא"א הרא"ש כתב כר"ת, עכ"ל. והנה ה"ר יונה חולק על ר"ת ז"ל בתרתי, חדא בפירוש בטובה דלר"ת הוא מחזיק טובה ולה"ר יונה הוא בשכר דאינו מחלק בין כשההנאה היא לעבודת כוכבים או לכומרים:
ועוד חולק עליו דלר"ת אף מאן דאית ליה דבשכר הכומרים אסור משום מהנה הוא דוקא לעבודת כוכבים העומדת סמוך לגינה ולה"ר יונה אין חילוק בזה אלא כל שבשכר הכומרים אסור. ומ"ש הטור ז"ל שהרא"ש כתב כר"ת אי גרסינן בדברי הרא"ש דאפילו לרש"י ז"ל בשכר מותר נמצא דהרא"ש חולק על ה"ר יונה בתרתי בין בפירוש בטובה בין במה שכתב דבשכר אסור אף שהעבודת כוכבים רחוקה מהגינה, אך אי גרסינן דאפילו בחנם אפשר דלא פליג הרא"ש על ה"ר יונה אלא בפירוש בטובה אבל לעולם דמודה דמאן דאית ליה דבשכר אסור משום מהנה שהוא אף שהגינה רחוקה מהעבודת כוכבים. ואף שהרא"ש כתב חילוק זה הוא דוקא לפי פירוש ר"ת דבטובה הוא שמחזיק להם טובה אבל לעולם דמודה דלאידך פירושא אין לחלק בכך. ולפי זה מ"ש הטור דהרא"ש כתב כר"ת לא קאי אלא על עיקר הפירוש דבטובה אך על מ"ש בשם ר"ת דאפילו לרש"י שרי כל שאין הרחיים והתנור עומדין בחצרה אפשר דגם הרא"ש פליג עליה דר"ת וס"ל כה"ר יונה. ומיהו אפשר לומר דהטור ס"ל דמאן דס"ל דיש לחלק בין היכא שהעבודת כוכבים היא סמוכה לגינה או רחוקה אין הפרש לחילוק זה בין שני הפירושים דבטובה, דמאן דס"ל דיש לחלק הוא לכל הפירושים ומאן דס"ל דאין לחלק אית ליה דאף אם נפרש כפירוש ר"ת אין לחלק בין סמוכה לרחוקה. ולפ"ז אף אם נגרוס בדברי הרא"ש ואפילו בחנם שרי פליג עליה דה"ר יונה בתרתי דכיון להרא"ש יש לחלק בין סמוכה לרחוקה אף למאן דמפרש בטובה בשכר יש לחלק. ובזה ניחא דהטור לא הביא חילוק זה דר"ת כי אם על סברת רש"י וקשה דאמאי לא הביאו על סברת ר"ת להתיר בחנם אף שמחזיק טובה כיון שאין התנור והרחיים עומדים בחצר העבודת כוכבים. אלא ודאי כדכתיבנא דמדברי רש"י יש ללמוד לפירוש ר"ת דאף שמחזיק להם טובה שרי כיון שאין התנור והרחיים עומדין בחצר העבודת כוכבים: ודע דהר"ן ז"ל בפ' רבי ישמעאל כתב פירש"י דבטובה היינו בשכר והקשה דלמ"ד בסיפא דאפילו בטובת כומרים שרי היכי אפשר ליקח מהם והלא יריד אסור משום מכס עבודת כוכבים. וי"ל התם רווחא גרידא היא ומהנה אסור אבל הכא כיון דשקיל מינייהו פירות לא מהנה הוא כך כתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל, ע"כ. והנה קושיא זו שהקשה הר"ן היא הקושיא שהקשו התוס' לרש"י שכתבו ועוד דאמרינן לקמן דהיכא דאיכא לאחרים חלק בהדה שרי ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה מאי הוי הא מרויח לעבודת כוכבים: אך קשה לי דאמאי לא הקשה הר"ן לפירוש זה דאם איתא דמיירי בשכר ומטעם מהנה אמאי לא הקשו ממשנה זו לר"ל דאית ליה דמהנה מותר. וכ"ת דניחא ליה להקשות מרבי יוחנן דקי"ל כותיה הא ליתא דאכתי תיקשי דאיך נחה דעתו בתירוץ הרמב"ן דודאי להרמב"ן הך דשקיל פירי דלא מהנה הוא כוונתו לומר דלאו מהנה גמור הוא ומש"ה לא החמירו בהיה שלה ושל אחרים אבל בהיה שלה אסור אף שאינו מהנה גמור וא"כ תיקשי לר"ל דהשתא ומה במהנה גמור כגון מכס אית ליה דשרי וה"ק מתני' דאם מהנה שאינו גמור אסור ועוד כפי תירוצו של הר"ן דמוקי לה בהנאה מועטת תיקשי לר"ל דאית ליה דאפילו הנאה מרובה שרי. ואפשר לומר דס"ל להר"ן דלר"ל ליכא קושיא דע"כ לא קאמר ר"ל דמהנה שרי אלא כשאין העבודת כוכבים סמוכה לאותו דבר אבל הכא מיירי שהגינה או המרחץ הם סמוכים לעבודת כוכבים ומש"ה מהנה אסור. וכבר כתבו התוס' חילוק זה אף לדעת רש"י דפירש בטובה בשכר ומשום מהנה וכמ"ש הטור. ולא פליגי ר"י ור"ל אלא בהנאת העבודת כוכבים עצמה דלר"י בהנאת העבודת כוכבים אין לחלק בין קרובה לרחוקה ולר"ל לעולם אין איסור במהנה אלא בקרובה דומיא דמרחץ של אפרודיטי ואפילו בהנאת העבודת כוכבים עצמה. ומשום הכי לא הוקשה להר"ן אלא מרבי יוחנן דאית ליה דלעולם מהנה אסור. הן אמת שחילוק זה לא הוזכר לא בדברי הרמב"ן ולא בדברי הר"ן ואם איתא להאי מלתא הוה להו לאודועי, וכ"ת לסברת הר' יונה שהביא הטור דפליג עליה דר"ת בחילוק זה וס"ל דמתני' איירי אפילו בגינה שאינה עומדת לפניה וס"ל דטעמא דאיסורא הוא משום דנותן להם שכר ונמצא מהנה לעבודת כוכבים אמאי לא הקשו ממשנה לר"ל הא לא קשיא משום דהא דלית ליה לה"ר יונה ז"ל חילוק התוס' הוא דוקא אליבא דר' יוחנן משום דס"ל לה"ר יונה דאין לחלק בין הנאת העבודת כוכבים עצמה להנאת הכומרים ומש"ה פסק גבי גינה דאפילו רחוקה מן העבודת כוכבים אסור בשכר אף בהנאת הכומרים דומיא דיריד. אבל לעולם דאליבא דר"ל יש לחלק בין כשהגינה עומדת לפניה ובין רחוקה הימנה. ולפי זה ניחא הא דלא הזכירו הרמב"ן והר"ן חילוק זה דר"ת משום דאינהו קיימי אליבא דר' יוחנן וס"ל דלר' יוחנן אין לחלק בין קרובה לרחוקה אבל לעולם דמודו דלר"ל יש לחלק:
ומ"מ אני תמיה ממה שהקשו התוס' לרש"י וז"ל ועוד דאי בשכר אסור ומטעמא שמרויח לעבודת כוכבים תיקשי מהכא למ"ד מהנה מותר ע"כ, דהא לדידהו ס"ל דיש חילוק בין קרובה לרחוקה וא"כ אימא דר"ל נמי הוא מחלק בהכי ומשום הכי לא הקשו ממשנה זו לר"ל. וכ"ת דע"כ לא חילקו התוס' חילוק זה אלא כפי פירושם דטעמא דאיסורא הוא משום דמחזיק להם טובה אך אליבא דרש"י דטעמא הוא משום דנותן שכר ומהנה אין לחלק בכך וכמו שכתבנו צד זה לעיל, הא ליתא שהרי כתבנו לעיל דהטור כתב בשם ר"ת ז"ל חילוק זה אף לדעת רש"י ומטעם זה התיר אליבא דרש"י ז"ל לטחון ולאפות בתנור ורחיים שלהם בשכר כיון שאין התנור והרחיים בבית העבודת כוכבים וא"כ אימא דלר"ל אף בהנאת עבודת כוכבים אית ליה חילוק זה וליכא קושיא ממתני' לר"ל. ואולי ס"ל להתוס' דע"כ לא נאמר חילוק זה אלא למאן דאית ליה דיש לחלק בין הנאת עבודת כוכבים להנאת כומרים דבהנאת העבודת כוכבים אסור לעולם ובהנאת הכומרים כל שהעבודת כוכבים עומדת סמוך לגינה חשיב כמהנה לעבודת כוכבים. אך לר"ל דאית ליה דבהנאת עבודת כוכבים עצמה שרי איך יתכן לאסור בהנאת הכומרים אף שהעבודת כוכבים סמוכה לגינה והלא הסמיכות אינה אלא סיבה לאסור משום דחשיב כמהנה לעבודת כוכבים עצמה כיון דאיהו אית ליה דאפילו מהנה לעבודת כוכבים עצמה שרי מכ"ש דס"ל דבהנאת כומרים שרי אף בעבודת כוכבים שהיא סמוכה לגינה. ומש"ה הקשו דלרש"י דאית ליה דבשכר אסור בהנאת כומרים אכתי תקשי דאמאי לא הקשו ממשנה זו לר"ל. דאף דנימא דהכא מיירי בעבודת כוכבים העומדת לפני הגינה פשיטא דאין לאסור בה טפי מהנאת העבודת כוכבים עצמה. אך הרמב"ן והר"ן ז"ל אפשר דפליגי עליה דר"ת בחלוקה זו וס"ל דלר"ל כל שהעבודת כוכבים סמוכה לגינה אסור משום מהנה ושאני יריד דאף שהוא הנאת העבודת כוכבים עצמה שרי משום דאינה סמוכה לחנויות המעוטרות. עוד נ"ל לומר דאפשר דהרמב"ן והר"ן ס"ל כסברת התוספות שכתבנו לעיל דע"כ לא התיר ר"ל אלא במהנה שהוא דרך בזיון שפורע המכס לפי שאינו מחשיב העבודת כוכבים כ"כ ששם העטרה בראשה ומש"ה לא הוקשה להם ממשנה זו לר"ל דודאי ר"ל מודה דכל מהנה שאינו דרך בזיון אסור וכ"ת א"כ מה הקשו התוס' לרש"י כבר עמדנו בזה לעיל ותירצנו יע"ש: