אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יהודה רוזאניס

פרק ז · הלכה ז

הלכה ו

צלמי עבודת כוכבים הנמצאים וכו' ה"ז אסור בהנאה. שם במשנה המוצא שברי צלמים הרי אילו מותרים וכו' (עיין בכ"מ ד"ה אלילים הנמצאים וכו') אתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ר' יוחנן אמר אסורה ורשב"ל אמר מותרת ר"י אמר אסורה דהא לא בטלה ר"ל אמר מותרת מסתמא בטולי מבטל לה מימר אמר איהו נפשה לא מצלא לההוא גברא מצלא ליה איתיביה המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרים הא שברי עבודת כוכבים אסורים לא תימא שברי עבודת כוכבים אסורים אלא אימא הא צלמים עצמם אסורים וסתמא כר"מ ור' יוחנן מדר"מ נשמע להו לרבנן לאו אמר ר"מ צלמים אסורים שברי צלמים מותרים לרבנן נמי אם עבודת כוכבים היא אסורה ושבריה מותרים. (א"ה ז"ל רש"י והו"מ למימר מדרבנן נשמע לרבנן דהא אסרי צלמים שיש בידן מקל או צפור ומ"מ שבריהן מותרים והאי דלא קאמר הכי משום דלא חזינא בהדיא במתניתין דקא שרו שברי אותן צלמים שהן אסורים, ע"כ. ולכאורה נראה דכוונתו לומר דהו"א דקאי אצלמים שאין בידם מקל וכן הבין הרב לחם סתרים. וקשיא לי דא"כ כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה דכיון דצלמים גופייהו שרו שברים דידהו מיבעיא. ושמא דאי הוה ק"ל מדרבנן הוה משני ר' יוחנן דהיא גופא אתא לאשמועינן ולא תימא דליכא אלא חדא ספיקא דהא אכתי לא אסיק אדעתיה דבצלמים איכא תרי ספיקי. והא דפריך לשמואל והא אנן תנן שברי צלמים לאו משום דאסיק אדעתיה האי חילוקא דהא ודאי בצלמים דאסירי לכ"ע מיירי הך מתניתין ובודאי דה"ה לשברי עבודת כוכבים. אלא ה"פ דשמעתא דמדנקט שמואל בלישניה אפילו שברי עבודת כוכבים גלי לן דטפי קילי שברי צלמים משברי עבודת כוכבים מהטעם שיהיה כנ"ל לדעת רש"י. אך התוס' בד"ה אמר שמואל פי' דכונת הקושיא היינו משום דבצלמים איכא תרי ספיקי ועכ"ז כתבו בד"ה מדר"מ כדברי רש"י דהו"מ למפרך מדרבנן כו' ולפי זה צ"ל דאי הוה פריך מדרבנן הו"א דמתניתין לדיוקא אתא הא שברי עבודת כוכבים אסורים ודו"ק.) הכי השתא התם אימור עבדום אימור לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום עבודת כוכבים ודאי עבדוה מי יימר דבטלוה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ע"כ בגמ':
ודע דשמואל דקאמר דאפילו שברי עבודת כוכבים מותרין יש להסתפק היכי ס"ל בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה דאפשר דטעמא דאית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרין הוא משום דאית ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת ומש"ה אית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים דטפי שכיח שבירת עובד כוכבים או נשתברה מאליה מששברה ישראל ולפי זה מאן דאית ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה פליג עליה דשמואל ואית ליה דשברי עבודת כוכבים אסורים משום דאין להתיר ולתלות בשבירת עובד כוכבים דאימור דנשתברה מאליה או שברה ישראל ונמצא דהוו רוב שבירותיה באיסור ולפי זה שמואל ס"ל כרשב"ל ורשב"ל כשמואל ור' יוחנן פליג עליה דשמואל ואית ליה דשברי עבודת כוכבים אסורים. ויש עוד לצדד ולומר דאפילו מאן דאית ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה אפשר דמודה דשברי עבודת כוכבים מותרים משום דתלינן לומר דעובד כוכבים שברה והשליכה משום דנשתברה מאליה לא שכיח ולומר דשברה ישראל גם זה אין לחוש דאם איתא דשברה ישראל היה מבערה מן העולם ומשום הכי תלינן דעובד כוכבים שברה ומשום הכי המוצא שברי עבודת כוכבים מותרים ולפי צד זה שמואל אפשר דס"ל כרשב"ל או כר"י וכן ר' יוחנן אפשר דס"ל כשמואל משום דתלינן דעובד כוכבים שברה ואפשר דפליג עליה משום דתלינן דנשתברה מאליה. אך לכל הפירושים רשב"ל ס"ל כשמואל דשברי עבודת כוכבים מותרים דמהיכא תיתי לאסור מאחר דאיכא תרי טעמי להתיר דאימור דעובד כוכבים בטלה או נשתברה מאליה. ואם נפשך לומר דרשב"ל מצי סבר דשברי עבודת כוכבים אסורים משום דאפשר דישראל בטלה זה לא יתכן מכמה טעמים חדא דלרשב"ל אפילו ישראל מבטל עבודת כוכבים בשבירה וע"כ לא אמרינן דאין ישראל מבטל עבודת כוכבים כי אם בפחיסה אבל בשבירה מבטל וכדקאמר אביי כדלקמן וא"כ פשיטא דשברי עבודת כוכבים מותרין דהא ליכא שום דבר למיתלי לאסור ואפילו לרבא דאית ליה דאפילו שברה ישראל אינו מבטלה משום גזרה פשיטא דשברי עבודת כוכבים מותרים דדוקא בישראל ששיבר עבודת כוכבים ס"ל דלא בטלה משום גזרה דרבנן אבל שנאסור שברי עבודת כוכבים דאיכא תרי צדדי להתיר משום צד אחד דאיכא לאיסור דהיינו ששברה ישראל ואפילו אותו צד לא אסיר אלא מדרבנן זו לא אמרה אדם מעולם. ומלבד שהסברא גוזרת כן יש להכריע דבר זה מסוגית הגמ' דאמרינן איתיביה מצא תבנית יד תבנית רגל הרי אלו אסורין אמאי הא שברים נינהו. הרי דהקשה ר"י לר"ל ממאי דהוכח ממתני' דשברי עבודת כוכבים אסורים הרי דלר"ל ע"כ אית לן למימר דשברי עבודת כוכבים מותרים דהרי מכח קושיא זו הוכרח ר"ל לומר דמתניתין איירי בעומדין על בסיסן ומכאן יש להכריח ג"כ דר' יוחנן אית ליה דשברי עבודת כוכבים אסורים דאלת"ה אלא דאית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים משום דתלינן דעובד כוכבים שברה א"כ מה הקשה ר"י לרשב"ל ממתניתין דמצא תבנית יד הא לדידיה נמי קשה וצריך לאוקומה בעומדין על בסיסן. וכן מתחלת הסוגיא יש להכריח כן מדהקשה ר"י לרשב"ל ממאי דתנן המוצא שברי צלמים מותרים הא שברי עבודת כוכבים אסורים הרי מוכרח מכאן דרשב"ל אית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים ורבי יוחנן אית ליה דאסורים. וכן ממאי דהקשו בגמ' ור"י מדר"מ נשמע להו לרבנן מוכח בפירוש דלר' יוחנן שברי עבודת כוכבים אסורים. אך מאי דאיכא לספוקי הוא בסברת שמואל דאית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים היכי ס"ל בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה דאפשר לומר דטעמא דאית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים הוא משום דאית ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת ומש"ה שברי עבודת כוכבים מותרים דתלינן דנשתברה מאליה. או דלמא לעולם דאית ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה ואפילו הכי אית ליה דהמוצא שברי עבודת כוכבים מותרים משום דתלינן דעובד כוכבים שברה משום דנשתברה מאליה לא שכיחא וכן שברה ישראל לא שכיחא כדכתיבנא באופן דיש להסתפק בסברת שמואל היכי ס"ל. (א"ה ומדברי רבינו לקמן בפ"ח דין י"א שפסק דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה ועלה קאמר לפיכך המוצא שברי עבודת כוכבים הרי אלו אסורים בהנאה וכו' מוכח דס"ל דשמואל אית ליה דנשתברה מאליה מותרת כר"ל דאל"כ מה הלשון אומרת לפיכך ודו"ק):
וראיתי להתוס' שכתבו וז"ל נראה לר"י כי שמואל דסובר שברי עבודת כוכבים מותרים אית ליה נמי עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת ורשב"ל דקאמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת אית ליה נמי דמצא שברי עבודת כוכבים מותרין ותרווייהו חד טעמא אית להו וכן משמע בסמוך דר"י מותיב לרשב"ל ממתניתין דהמוצא שברי צלמים הרי אלו מותרים משמע הא שברי עבודת כוכבים אסורים ומוכח מינה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה, ע"כ. ודברי התוספות הללו הם תמוהים בעיני דנהי דמסוגיא זו שהביאו יש להוכיח דרשב"ל דאית ליה דעבודת כוכבים דנשתברה מאליה מותרת ע"כ אית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים. אך אכתי אין להכריח מכאן דמאן דס"ל דשברי עבודת כוכבים מותרין שיאמר דעבודת כוכבים דנשתברה מותרת דאפשר דס"ל דאסורה ואפ"ה שברי עבודת כוכבים מותרים משום דתלינן דהעובד כוכבים שברה דנשתברה מאליה הוי מלתא דלא שכיחא וא"כ איך הכריחו התוס' מסוגיא זו דשמואל ס"ל כרשב"ל. ואם נאמר דהתוספות לא באו להכריח אלא דרשב"ל ס"ל כשמואל זה הוא דוחק גדול בעיני שהרי תחלת דבריהם הוא דשמואל ס"ל כרשב"ל ורשב"ל ס"ל כשמואל והראיה שהביאו אינו אלא דרשב"ל ס"ל כשמואל באופן שדברי התוס' הללו צריכים אצלי תלמוד. (א"ה וכבר הוקשה כן למהריב"ל בחדושיו והניח דברי התוס' בצ"ע ועיין לחם סתרים (דף מ"א) שכתב דר"י יש לו הכרע מתלת טעמי יע"ש. ואין דבריו מובנים דאפילו את"ל דר"י שפיר קאמר וטעמו ונמוקו עמו מ"מ הראיה דמייתי לא מכרעא כלל. ודע דיותר מזה יש להקשות ע"ד מרן בכ"מ שכתב וז"ל ומשמע ליה דשמואל דשרי שברי עבודת כוכבים ס"ל דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת כר"ל ולא קיי"ל כותיה ולא נימא דאפשר דמודה שמואל בעבודת כוכבים שנשתברה שאסורה ולא שרי אלא במוצא מושלך דכיון דהושלך מוכח שביטלוה דא"כ כי אותביה ר"י לרשב"ל ממתניתין דקתני המוצא שברי אלילים מותרים הא שברי עבודת כוכבים אסורים לישני ליה דשאני עכ"ל. וכתב עליו הפר"ח וז"ל אינו מובן דכיון דבשברי עבודת כוכבים אסורין כ"ש עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ע"כ. ואולי אפשר ליישב דהנה אם באים אנו לדון ולחלק בין שברי עבודת כוכבים לנשתברה מאליה יש בדבר להקל ולהחמיר דאיכא למימר דדוקא נשתברה מותרת כיון דרואה העובד כוכבים ברעתה דאיהי נפשה לא מצלא אמר נבל בלבו מבוטלת היא תבטל אבל שברי עבודת כוכבים דודאי עבדוה הוי ספק אם שברה ישראל או עובד כוכבים ואין ספק מוציא מידי ודאי. ואיכא למימר לאידך גיסא דטפי יש להתיר בשברי עבודת כוכבים המושלכים דידים מוכיחות שביטלוה מלהתיר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה בפנינו ולא בטלוה. ועיין מ"ש רש"י ס"פ כל הצלמים (דף מ"ט:) דכ"ע עובדין לשברים שנשתברו מאליהן והא דאמר שמואל בפרקין אפילו שברי עבודת כוכבים מותרים התם הוא דלא חזי לה דנשתברה מאליה דאמרינן עובד כוכבים שברן ואזלינן בתר רובא דהא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה לא שכיחא, ע"כ. לזה בא מרן ז"ל לאשמועינן דאין לנו לחלק ביניהם כלל בשום צד לא להקל ולא להחמיר אלא עיקרן של דברים דכי היכי דשרי שמואל שברי עבודת כוכבים הוא הדין בנשתברה מאליה ומש"ה לא פסק רבינו כשמואל משום דקאי כרשב"ל והכריח מרן דאין לחלק בין שברי עבודת כוכבים לנשתברה מאליה כפי הצד השני שצדדנו וא"כ הו"מ למיפסק כשמואל דאם איתא דיש פנים לחלק ביניהם באופן זה א"כ אף אנו נאמר דיש לחלק ביניהם לאידך גיסא דשברי עבודת כוכבים חמיר טפי משנשתברה מאליה וא"כ כי אותביה ר"י לר"ל ממתני' לישני ליה להכי דלעולם נשתברה מאליה מותרת ושאני שברי עבודת כוכבים דאין ספק מוציא מידי ודאי ומדלא משני הכי ע"כ לומר דחד דינא אית להו ולא משמע להו לרבנן לחלק ביניהם כלל וא"כ חזר הדין דשמואל ס"ל כרשב"ל, ובהכי דייק דברי מרן שכתב לישני ליה דשאני ולא כתב לישני ליה האי שינוייא או דשאני הכא ודוק. ועוד יש להכריח כדברי מרן ז"ל מהסוגיא בעצמה דפריך ור"י מדר"מ נשמע להו לרבנן ואם איתא דיש חילוק בין שברי עבודת כוכבים לנשתברה מאליה מאי קושיא לימא דאה"נ דלרבנן שברי עבודת כוכבים מותרים משום דאיכא למימר שבטלוה אבל נשתברה שאני דאסורה ועומדת משום דעובדין לשברים אלא ע"כ דסתמא דש"ס לא ס"ל לחלק כלל ושקולים הם ותרוייהו חד טעמא אית להו): עוד כתבו התוס' וה"פ דמלתיה דשמואל כו' א"נ סתם שברים מותרים דרוב שבירותיה הוו ביטול דטפי שכיח שבירת עובד כוכבים או נשתברה מאליה מששיברה ישראל דודאי אמרינן אלו שיברה ישראל לא היה מניחה שם אלא היה מבערה לגמרי מן העולם ע"כ. ויש לדקדק דלמאי אצטריכו לטעמא דאילו שיברה ישראל כו' תיפוק ליה דרוב שבירותיה הוו ביטול משום דאיכא תרי צדדי להקל דהיינו שיברה עובד כוכבים או נשתברה ומש"ה תלינן להקל. וי"ל דמתני' אתיא כר"מ וכמ"ש התוס' ור"מ חייש למיעוטא א"כ אי לאו טעמא דאלו שיברה ישראל כו' לא היינו תולין להקל משום דהיינו חוששין למיעוט דאימור ישראל שיברה אבל השתא דאמרינן דשיברה ישראל לא שכיחא ואיכא תרי רובי להקל הוי שיברה ישראל מיעוטא דמיעוטא ואפילו ר"מ לא חייש. אבל לרבנן לא אצטריך לטעם זה דאילו שיברה ישראל כו'. ומיהו למאן דאית ליה דנשתברה מאליה אסורה אית ליה שברי עבודת כוכבים אסורים אף לרבנן אע"ג דאילו שיברה ישראל לא היה מניחה משום דאיכא למיתלי בנשתברה מאליה אך למאן דאית ליה דנשתברה מאליה מותרת שברי עבודת כוכבים מותרים אף לר"מ דחייש למיעוט משום דאיכא תרי רובי להקל דטפי שכיח שבירת עובד כוכבים או נשתברה מאליה מששיברה ישראל:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה