משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי יהודה רוזאניס
פרק ה · הלכה ג
כיצד בשטר כותב לו על הנייר כו'. בירושלמי פרק מי שאחזו עלה דמתניתין דזה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום ואמרינן בגמרא דר"י אומר הרי זה גט משום דזמנו של שטר מוכיח עליו ואמר תו התם אף בגט שחרור כן הרי גט שחרורך מהיום ולאחר ל' יום על דעתיה דר"י הרי זה גט על דעתייהו דרבנן אינו גט כלומר דלרבנן דאית להו דבאומר לאחר מיתה דאינו גט משום דלית להו זמנו של שטר מוכיח עליו וא"כ באומר מהיום ולאחר מיתה הוי גט ואינו גט משום דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה וכדאיתא במתניתין אבל לרבי פשיטא דבאומר מהיום ולאחר מיתה דהוי גט גמור מכ"ש דאומר לאחר מיתה וכי היכי דנחלקו באומר לאחר מיתה ה"נ נחלקו באומר הרי זה גיטך לאחר ל' יום ורוצה לחזור בו בתוך ל' יום דלרבנן חוזר בו וכן אם אמר מהיום ולאחר ל' יום וחזר בו הוי גט ואינו גט משום דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה ולרבי בכל גווני הוי תנאה משום דס"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו. ובפירוש התנאי עיין בפ"ג דקידושין עלה דמתניתין דהרי את מקודשת מעכשיו ולאחר שלשים יום במ"ש רש"י והתוס' שם. ולפ"ז אמרו כאן דאף בגט שחרור כן אם אמר הרי זה גט שחרורך מהיום ולאחר שלשים יום דלרבי הרי זה גט משום דאפשר דתנאה הוי אך לדעתייהו דרבנן אינו גט משום דאפשר דחזרה הוי ולא חל הגט כי אם לאחר שלשים יום כי היכי דלא שייך לומר בגט דשייר מעשה ידיה משום דלא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידיה לזה ה"נ לא מצינו עבד שיצא בן חורין ויהיו מעשה ידיו לרבו וכיון דליכא למימר ביה שיור מש"ה לרבנן אינו גט גמור. וע"כ מאי דאמרינן אינו גט אין הכוונה דאינו גט כלל אלא הכוונה היא דאינו גט גמור משום דמספקא לן דומיא דגט אשה. אך קשיא לי דכיון דקי"ל דהעבד מוחזק בעצמו ובכל ספק שחרור קי"ל דיצא העבד לשחרור וכמ"ש התוס' פ"ב דגיטין וכ"כ מהרי"ק א"כ בהא דמספקא לן אי תנאה הוי אמאי לא הוי גט גמור כיון דהעבד מוחזק בעצמו. וי"ל דזה שכתבו התוס' ומהריק"ו ז"ל דהעבד מוחזק בעצמו הוא דוקא לענין להשתעבד לרבו דכיון דספק הוא אינו משתעבד לרבו כיון דהוא מוחזק בעצמו אבל לענין להתירו בבת ישראל מספיקא לא שרינן איסורא ומאי דאמרינן הכא דלרבנן אינו גט גמור הוא דוקא לענין איסורא דבת ישראל:
תו אמרינן התם אף בהפקר כן שדי מופקרת מהיום ולאחר שלשים יום ע"ד דרבי מופקרת ע"ד דרבנן אינה מופקרת ע"כ. ופירושה כמו שכתבתי בחלוקה הקודמת דגט שחרור. אך קשה לי דאמאי לא אמרינן הכא דזה הפקיר גופא מהיום ופירי לאחר שלשים יום דומיא דההיא דתנן בפרק יש נוחלין הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ועיין במ"ש רבינו בהלכות מכירה באומר הרי פרתי קנויה לך מעכשיו ולאחר שלשים יום ובתשובות מהר"ר יחיאל באסאן ז"ל שעמד בדברי רבינו הללו דאמאי לא אמרינן התם גופא מהיום ופירי לאחר שלשים יום יע"ש: