אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי יהודה רוזאניס

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

אין ע"ע מותר בשפחה כנענית כו'. יש להסתפק אם היה נשוי ישראלית כשנמכר לעבד ובתוך הזמן נתאלמן אם אח"כ יכול ליתן לו אדוניו שפחה וכן יש להסתפק אם כשנמכר לא היה לו אשה ואח"כ ברשות האדון נשא אם רבו מוסר לו שפחה ועיין בקרבן חגיגה סימן נ' ונ"א יע"ש. ובגמרא שם (דף כ') אם בגפו יבא בגפו יצא ר"א בן יעקב אומר יחידי נכנס יחידי יצא ופירש"י לר"א נמי משמע ליה בגפו לשון בגופו וכו' ולא ידעתי למה רש"י בפירוש התורה פירש ולשון בגפו בכנפו שלא בא אלא כמות שהוא יחידי בתוך לבושו בכנף בגדו. עוד קשה לי במ"ש מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה אין רבו מוסר לו שפחה דמשמע דאם היה נשוי אף אם אין לו בנים רבו מוסר לו שפחה ומהגמרא משמע דצריך שיהיו לו בנים ג"כ וכן פסקו כל הפוסקים וצ"ע. ויש לדקדק בדברי רבינו שכתב אבל אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית דמשמע דלא מימעיט אלא מכפייה דאדון אבל אם העבד מתרצה מותר דאלת"ה הול"ל אסור בשפחה כי היכי דנקט גבי מוכר עצמו. ויש קצת הוכחה לדין זה ממאי דשנינו במכילתא אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר אתה אומר בבת ישראל או אינו אלא בכנענית כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמורה הא מת"ל אם בעל אשה הוא בבת ישראל ואם איתא דכשאין לו אשה ובנים אסור בשפחה היכי הוה ס"ד לומר דקרא דאם בעל אשה מיירי בכנענית וקאי אבגפו יצא הסמוך לו והלא אפילו אם מסרה לו רבו אין לו רשות לישא אותה לעבור בלאו דלא יהיה קדש וכמו שהקשה הרא"ם אלא ודאי דס"ל למכילתא דקרא לא מיעט למי שאין לו אשה ובנים אלא מכפייה דאדון אבל ברצון העבד מותרת היא לו ומש"ה נסתפק דאפשר דקרא דאם בעל אשה הוא דמיירי בכנענית וקאי אבגפו יצא שפירושו ברצון העבד. וראיתי להרא"ם שהקשה במכילתא הלזו דהיכי ס"ד דמיירי בכנענית והא כתיב ויצאה אשתו עמו ואם כשנשאה בהיתר כתיב האשה וילדיה כ"ש כשנשאה בעבירה. ולדידי אין כאן קושיא כלל שהרי אף דנימא דקרא דאם בעל אשה הוא דמיירי בישראלית אפ"ה קרא דויצאה אשתו עמו לא הוי כפשטה משום דתיקשי מי הכניסה שתצא וע"כ אית לן למימר דקרא בא ללמד שהאדון חייב במזונותיה וקרא ה"ק ויצאה אשתו מהחיוב שהיה לה עמו ואע"פ שהבעל עצמו אינו חייב במזונות אשתו מן התורה מ"מ גזירת הכתוב הוא שיהא האדון חייב אע"פ שאין הבעל חייב וא"כ אפילו מוקמינן נמי לקרא דאם בעל אשה בכנענית מכח סתירת הכתובים איכא למימר דקרא דויצאה אשתו לא הוי כפשטה אלא בא ללמד שהאדון חייב במזונות אשתו הכנענית ואינו יכול לומר לה עשי עמי ואיני זנך ואע"פ שהדין הוא שיכול הרב לומר לעבדו הכנעני עשה עמי ואיני זנך כדאיתא בפ"ק דגיטין מ"מ הוה אמינא דגזירת הכתוב הוא שכיון שנשאת לע"ע שיהיה האדון חייב במזונותיה ותו דאפשר דכי הוה ס"ד לאוקומי קרא דאם בעל אשה בכנענית לא הוה מוקמינן לה בשפחה שמסר לו רבו אלא בשפחה שלקח הוא מדעתו והיתה השפחה של העבד ואפ"ה מותרת היא לו שלא מצינו איסור שיהא תלוי בדעת אחרים וכמ"ש מוהרימ"ט (דף ל"ט) וא"כ ליכא קושיא מקרא דהאשה וילדיה דההוא מיירי במסר לו רבו שפחה וכ"ת אכתי תקשי מי הכניסה שתצא היינו אומרים דבא ללמוד על חיוב המזונות כמו שאנו אומרים לפי האמת דמיירי בישראלית. וכל מ"ש הוא אם נאמר דס"ל למכילתא דכי מיעט קרא למי שאין לו אשה ובנים הוא דוקא מכפייה אבל אה"נ דמותרת היא לו דאלת"ה תקשי דהיכי הוה ס"ד דמיירי בכנענית הא כתיב אשתו עמו דמשמע ראויה להתקיים עמו דמהאי טעמא ממעטינן לפי האמת דמיירי בישראלית אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט משום דאינה ראויה להתקיים עמו אבל מתחלת דברי רבינו שכתב אין עבד עברי מותר בשפחה עד שיהיה לו אשה ובנים משמע דס"ל דכי מיעט קרא למי שאין לו אשה ובנים הוא מהיתרא דשפחה וצ"ע. ונ"ל דלהריטב"א דס"ל דמוכר עצמו לא אימעיט אלא מכפייה דה"ה למי שאין לו אשה ובנים ולדידיה אתי שפיר דברי המכילתא כמ"ש שוב ראיתי שכתב כן בפירוש ויש לתמוה מהא דתנן בפ"ו דתמורה האומר לחבירו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רמ"א אינו אתנן וחכ"א אתנן ואוקמה שמואל בר רב יצחק בעבד עברי ופריך א"ה מ"ט דרבנן שפחה לע"ע מישרא שרי ומשני הב"ע כגון דלית ליה אשה ובנים דתניא כו' אלמא דכי לית ליה אשה ובנים אסורה וליכא למימר דשאני התם דהוי בע"כ של עבד ומש"ה אסירא דכיון דהותרה לו ברצונו איך יתכן לומר דמשום כפיית האדון יאסר וצ"ע. (*א"ה עיין בספר משכנות יעקב פרשת משפטים ובסוף ספר בני חיי ובעל ט"ז בספר דברי דוד פרשת משפטים האריך להוכיח כדברי הריטב"א ולא זכר דבריו ובספר יד אליהו סימן צ"ח הסכים לאסור מכח קושיא זו של הרב המחבר):

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה