משנה למלך על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי יהודה רוזאניס
פרק ב · הלכה ב
וקטנה אשת הגדול וכו'. (א"ה עיין כ"מ שכתב הטעם דכתיב והביא האיש וכו'. ולא ידעתי למה הוצרך לזה דהא רבינו עצמו בהלכה ג' מפרש שנלמד מפסוק אשה תחת אישה ועיין תי"ט ספ"ד שהקשה על דרשא ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת שכתב רבינו מנין לו דבגמרא ת"ר איש איש לרבות אשת חרש כו' שב"ד מקנין לה כו' עכ"ל ולק"מ. דשם מיירי בחרש שאינו שומע ואינו מדבר ורבינו מיירי שאינו שומע אבל מדבר וקינא לה ע"י עצמו אפ"ה אינו משקה אותה. ומ"ש מנין לו דרשה זו בספרי איתא הובא בילקוט):