משנה למלך על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי יהודה רוזאניס
פרק ב · הלכה יג
אמרה לו אנסת אותי כו'. (*א"ה עיין מ"ש הרב המחבר לעיל פ"א מהלכות אלו דין ב' יע"ש): ומשלם בשת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה. בהשגות כתוב אין כאן שבועה לפי שאין כאן תובע כו' ואם מיירי ביתומה אין כאן מודה מקצת כלל כו' וכתב על זה מרן ז"ל איני יודע איך כתב כן שהרי היא תובעתו בשת ופגם וצער והוא מודה בבשת ופגם וכופר בצער. גם אני תמיה ואיני יודע איך כתב מוהריק"א כן שהרי כל שבשתה ופגמה לעצמה אם פתה אותה פטור מכלום שהרי מדעתה עבד ומחלה ודוקא במה שזיכתה תורה לאב לא מצי מחלה אבל בשלה אין לה עליו כלום ולכך לא מיתוקמא ליה להראב"ד לאוקומי דברי רבינו ביתומה שהיא תובעת לעצמה ובעל דברים הוי לענין מודה מקצת שהרי לא הודה לה כלל. ומוהריק"א עצמו כתב לעיל בפ"א על מ"ש רבינו ואם נתפתתה אין לה קנס כתב עליו זה פשוט דמאחר שקנסה לעצמה כיון שנתרצית ונתפתתה הרי כבר מחלה. ואפשר לומר דסובר הרב דקטנה שנתפתית לא מחלה דקטן לאו בר מחילה הוא ודוקא גבי נערה דחשיבא גדולה הוא דאמרינן דאם הוא שלה וכגון שנתארסה ונתגרשה וכיוצא בזה הוא דמחלה ומפני שהראב"ד סתם דבריו ואי מיירי ביתומה דמשמע בין בקטנה בין בגדולה כתב עליו כן. אלא שלשון הרב סתום לפי זה כי לא פורש. וגם לענין דינא גבי פיתוי קטנה במקום שהוא שלה צריכים אנו למודעי. (*א"ה עיין תוספת כתובות דף מ"ב ע"א ד"ה לאביה נמי פשיטא דמוכח מדבריהם דאפילו במקום שהוא שלה אינה בת מחילה ע"ש ודו"ק ולענין קושית המ"ל נלע"ד כוונת הכ"מ דנוכל לומר דמיירי ביתומה בשעת תביעה ובשעת פיתוי היה לה אב ואותה שעה לא מצי מחלה וכשמת האב תובעת לעצמה מיהו לפי מה שפירש המ"ל כוונת הראב"ד בהלכה ט"ו ע"ש מצינן למימר דהראב"ד לשיטתו דפליג שם גם ע"ז אבל הכ"מ שלא פי' שם כוונת הראב"ד כהגאון בעל מ"ל ע"ש א"כ מקשה כאן שפיר דנוכל לפרש ביתומה בשעת תביעה ובשעת פיתוי היה לה אב ושפיר הוה מודה במקצת כנ"ל ברור כוונת הכ"מ ע"כ): (*א"ה עיין בכ"מ שכתב בשם הראב"ד דצער לעצמה וכ"כ הטור. ועיין בפרק אלו נערות (דף ל"ט:) דאמרינן משל דמפותה למה"ד לאדם שאמר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר ופריך שלי דאבוה נינהו ופירש"י דאבוה הוא דהא כל שבח נעורים ילפינן לקמן לאביה משמע מדבריו דמבנעוריה בית אביה יליף לה וק"ל דהא דחינן ילפותא זו שם (דף מ':) וכיוצא בזה הקשו התוס' על רש"י בפרק החובל (דף פ"ז.) ד"ה כיון. ולפי המסקנא טעמא משום דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין וכ"כ הראב"ד פ"ד מהלכות חובל ומזיק דין י"ד. ומ"מ מסוגיא זו קשיא להראב"ד ודוק. ומה שהקשה עליו מרן ממתני' דקתני והצער בתפוסה אין זה הכרח כ"כ דקאי לאביה כפירש"י ויכול הראב"ד לפרש דקאי לדידה ויש פנים לזה מדפריך עלה בגמרא מאי קמ"ל תנינא המפתה כו' ואמאי לא משני צער בתפוסה איצטריכא ליה דלאביה דלא הוה ילפינן לה ממפותה אלא ודאי מקום יש לומר דפשיטא ליה להש"ס דמתניתין דקתני והצער בתפוסה היינו לדידה):