אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יהודה רוזאניס

פרק יב · הלכה ד

הלכה א

אחד עינוי גדול ואחד עינוי קטן וכו'. עיין בלח"מ במה שהקשה ע"ד מרן ועיין בפ"ד דנזיר (דף כ"ח) במתני' דנזרק עליה כו' דמוכח דאפילו דלא מיתסרא ביין אלא שעתא פורתא הוי עינוי ומיפר. ומיהו יש לחלק דשאני התם דעיקר הנדר היה לזמן ודוק. כתוב בתשובת בית יעקב סימן קנ"ב משמע מזה דוקא יום אחד שלם הא פחות מזה לא הוי עינוי כו'. וזה אינו דבהדיא כתב רבינו או לפי שעה הוי עינוי והמחבר הביא דברי רבינו הללו ולא ידעתי איך כתב אחר זה משמע מזה דוקא יום אחד שלם. ומלבד כל זה מי שנשבעה שלא תרחץ היום פשיטא דאינה אסורה אלא עד שתחשך וכדאיתא בפרק קונם ומדסתמו וכתבו שלא תרחץ היום הוי עינוי משמע דאפילו נדרה סמוך לחשיכה וזה פשוט. ומה שהביא ראיה מההיא דנזיר אינה ראיה די"ל דשאני התם דעיקר הנדר הוא לזמן מש"ה אף דליכא אלא שעה אחת של עינוי מפר אבל בשעיקר הנדר הוא לזמן מועט איכא למימר דאינו מפר. ומ"ש בסוף דבריו דאסורה לצאת בשבת בפאה נכרית א"כ הוי עינוי זה הוא טעות גמור וק"ל: אשה שנדרה לגלח ראשה אי מפר הבעל, עיין פ"ד דנזיר (דף כ"ח) דאמרי' דלת"ק כיון דאפשר בפאה נכרית לא הוי ניוול יע"ש:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה