משנה למלך על משנה תורה, הלכות מעשרות· רבי יהודה רוזאניס
פרק יד · הלכה ח
הלוקח מן העני כו'. תנן בפ"ה דדמאי הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבלה מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ואוכל ונוטל א"ר יהודה אימתי בזמן שהמתנה מרובה אבל בזמן שהמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד ע"כ. והנה טעמא דמתני' הוא משום דכשלקח פרוסות פת או פלחי דבלה צריך לעשר מכל א' ואחד משום דשמא האחד עישר והשני לא עישר ונמצא מפריש מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב אבל בתמרים וגרוגרות כשבוללם יכול להפריש מאחד על הכל משום דקא סבר יש בילה ונמצא מפריש מן החייב על החיוב ומהפטור על הפטור. ובפי' בולל כתב הר"ש שהוא דורסן ובוללן אך רבינו בפי' המשנה כתב שיערב הכל ויוציא מעשר וכתב מוהרימ"ט בתשובה ח"א סי' ח"י דרבינו ס"ל דיש חילוק בין דבר דק שדרכו לימדד וכיון שמוציא במדה הרי הוא בלול ומעשר מן החייב שבו על החייב שבו וכר"ש שזורי דאמר יש בילה אבל פרוסות פת או פלחי דבילה שמוציא פרוסה אחת או פלח דבילה אחת למעשר ודאי אסור דשמא זה פטור היה ומעשר מהפטור על החייב. ודע שכפי סברת מוהרימ"ט שכתב דרבינו ס"ל יש בילה יתיישב מה שהקשה הראב"ד בפ"ו מהלכות מעשר דין ז' דכפי דברי מרן שם עיקר הקושיא משום דקי"ל אין בילה והראב"ד אזיל לשיטתיה דס"ל דאין בילה ופסק כשמואל וכמו שכתב בפ"א מהלכות מעשר שני דין ח' יע"ש אבל הר"ש פירש בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דורסן ובוללן יפה כדי שיהיו מעורבין ואזיל לשיטתיה שאם התמרים כמו שהם אין בהם בילה וכשמואל דאמר לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ע"כ והנה נראה לפ"ז דמאי דקאמר שמואל לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ע"כ לאו דוקא יין ושמן דה"ה לכל דבר הנבלל שנעשה הכל גוף אחד הוי כמו יין ושמן דיש להם בילה וכדתנן בפרק ג' דחלה הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה כו' מוציא חלה אחת על הכל ולא חיישינן דילמא מפריש מן הפטור על החייב משום דכיון דנתערב ונעשה הכל עיסה אחת יש בילה דומיא דיין ושמן ועיין בתרומת הדשן סי' ק"צ. וראיתי לרבינו עובדיה שכתב עלה דמתני' דקסבר יש בילה בדבר היבש אבל פרוסות של לחם ופלחי דבילה אין נבללין ואתי לאפרושי מן הפטור על החייב ע"כ. והנה הרב ז"ל ס"ל כהר"ש שצריך שידרוס הכל ויערבם וכמ"ש בתחלת דבריו אך מ"ש דיש בילה בדבר היבש לא ידעתי מהו דהא אין הדבר תלוי בדבר יבש או לח אלא הכל תלוי שאם הוא דבר שנבלל ונעשה גוף אחד שפיר אבל פרוסות של לחם דכל חד וחד עומד בפני עצמו אין בילה ולח ויבש בדין זה אין חילוק ביניהם. וראיתי בירושלמי עלה דמתני' רבי יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד רבי יוחנן אמר עד כזיתים מתני' פליגא על רבי יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל פתר לה עד כזיתים רבי יוסי בשם רבי זעירא בדמאי התירו ע"כ. והנה פשט דברי הירושלמי הללו הם תמוהים דהקשו לרבי יוחנן ממתני' ולא הקשו לרבי פדיה ולחזקיה דס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן ותירוצא דפתר לה עד כזיתים אינו מועיל לסברת רבי יוחנן וכי תימא דר' פדיה ס"ל דמתני' דקתני בולל היינו שידרסם וכדפירש הר"ש דהוי דומיא דיין ושמן א"כ מאי הקשו לרבי יוחנן איהו נמי הכי מפרש לה. והנראה אצלי הוא דרבי פדיה ורבי יוחנן פליגי במאי דנחלקו רבינו והר"ש דרבי פדיה ס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן ולדידיה מתניתין דקאמר בולל הכוונה הוא שידרסם והוי כמו יין ושמן ורבי יוחנן דקאמר עד כזיתים דס"ל דעד כזיתים נבללים ויש בילה בתערובות בלבד אף שאינם נעשים גוף אחד ע"ז הקשו עליו ממתניתין דקתני בולל וע"כ האי בולל הוא מערב בלבד וכמ"ש רבינו דאי הכוונה הוא בולל ודורס א"כ תיפשוט מינה דאין בילה אלא ליין ושמן מדהצריכו דריסה ולזה תירצו פתר לה עד כזיתים כלומר דתמרים וגרוגרות אלו הם כזיתים ופי' בולל הוא מערב ורבי יוסי אית ליה דבדמאי התירו אף שהוא יותר מזיתים. והנה ראיתי לרבינו שהעתיק משנתנו כצורתה בפירקין וכתב ובתמרים ובגרוגרות בולל הכל ומעשר וכפי מ"ש בפי' המשנה האי בולל אינו דורס אלא מערב בלבד ועתה יש לעיין רבינו כמאן ס"ל דאי ס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן א"כ בולל דמתני' הוא דורס וכבר כתבנו דאיהו ס"ל דבולל היינו מערב ואי ס"ל כרבי יוחנן דעד כזיתים נבללין הוה ליה למימר דתמרים וגרוגרות אלו יהיו כזיתים דאז מועיל להם בילה. והנראה דרבינו ס"ל כרבי יוסי דקאמר בדמאי התירו ומש"ה סתם וכתב ובתמרים ובגרוגרות בולל הכל ומעשר ולפי זה הייתי יכול לומר דרבינו ס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן ושאני הכא שהוא דמאי ובדמאי הקילו אלא שממ"ש בפ"ב מהלכות תרומות דין י"ג נתערב דבר שחייב בתרומה בדבר שאינו חייב כגון זיתי נקוף כו' משמע דאית ליה דאף בודאי יש בילה וכמ"ש מוהרימ"ט בתשובה שכתבנו לעיל. וראיתי עוד לרבינו שכתב שחק את הפת ועשאה פירורין ואת הגרוגרות ועשאן דבילה מעשר מאחד על הכל ע"כ. ודין זה מהתוספתא והנה פירורין הללו נתן בהם רבינו שיעור ונראה דכל שהם כשיעור תמרים וגרוגרות שפיר דמי ובולל הכל ומעשר מאחד על הכל אלא שמ"ש ואת הגרוגרות ועשאן דבילה לא ידעתי פירושו דהא גרוגרות בלאו הכי יכול לעשר מאחד על הכל ע"י בלילה. ובמאי דתנן במתניתין דרבי יהודה מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת כתב הר"ש דאתא רבי יהודה לומר דמועלת בילה בזמן שהכל נותנים מתנה מרובה שכל המתנות שוות אבל בזמן שהמתנה מועטת שאחד נתן מתנה מרובה ואחד נתן מועטת לא מהני בילה דדילמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט ע"כ וכן פי' רבינו עובדיה ואני תמיה בזה דכיון דקי"ל יש בילה מאי איכפת לן שיהיו המתנות שוות או לא ואף אם תהיה המתנה האחת מרובה והב' מועטת כשבולל הכל ומפריש מפריש מהרוב רוב ומהמועט מועט דכי היכי דמהני בילה לומר שמפריש מהחייב על החייב ומהפטור על הפטור הכי נמי מהני בילה לומר שמפריש מהרוב רוב ומהמועט מועט ותו מי לא תנן בפ"ג דחלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות כו' מוציא תרומה ות"מ לכל ואוקמה למתני' שם הר"ש דהיינו דתחילה דורך ענבים וכותש זיתים ועושה מהענבים יין ומהזיתים שמן ואח"כ מפריש דהשתא יש בילה ולא איכפת לן התם אם הטבל הוא כמדת החולין או אם האחד מרובה מחבירו וא"כ ה"נ לא ימנע אם מהכל הפרישו הבעלים המעשרות א"כ אין כאן שום חשש ואם הכל חיוב שפיר מפריש מזה על זה. ואם האחד עישר והשני לא עישר היינו טבל שנתערב בחולין דקי"ל דמוציא ממנו תרומה ומעשר בין שיהיה הרוב טבל או הרוב חולין: סליקו להו הלכות מעשר
סוף הספר