משנה למלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי יהודה רוזאניס
פרק כג · הלכה יב
מי שבלה שטר חובו כו'. כתב הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' ל"א וז"ל ולא מיבעיא זה שנכתב בטעות אלא אפילו נכתב כדין ובא ליד המלוה וידעו העדים שנקרע או נשרף ולא נפרע כותבין למלוה שטר אחר כדאיתא בפרק גט פשוט ת"ר מי שבא ואמר אבד שטר חובי כו'. ומהרא"ש סי' ס"ו הקשה על זה מההיא דאמרינן בפרק גט פשוט עדים שעשו שליחותן אינם חוזרים ועושים שליחותם והניח הדבר בקושיא. ותו איכא למידק בדברי הרא"ש הללו דהן לו יהא שנאמר דעדים שעשו שליחותן דחוזרים ועושים שליחותם איך הביא ראיה לדין זה מההיא דפ' גט פשוט דמהתם ליכא למילף דכשידוע לעדים שנאבד דעדים כותבים לו אחר דמסתמיות הברייתא משמע דבין כשידוע לעדים ובין כשאינו ידוע לעדים בכל גוונא אין כותבין ונותנין לו ואם הדין פשיטא ליה להרא"ש מסברא דנפשיה לא הול"ל אלא וכי תימא הא אמרינן בגט פשוט מי שבא ואמר כו' ואז הו"ל לחלק ולמימר דהתם מיירי כשאינו ידוע לעדים וכו'. ונ"ל דהרא"ש מיירי בדליכא אחריות מש"ה יכולים העדים לכתוב לו אחר כדאמרינן בפרק גט פשוט עלה דההיא דעדים שעשו שליחותם וחוזרים ועושים שליחותם והקשו בגמרא ולא והא אמר רב עדים כותבין אפילו י' שטרות על שדה אחת ותירצו רב יוסף אמר בשטר מתנה ורבה אמר בשטר שאין בו אחריות משמע דהיכא דליכא אחריות לא אמרינן עדים שעשו שליחותם אינם חוזרים ועושים שליחותם והרא"ש הכריע זה הדין מההיא דתניא הרי שבא כו' אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות דמשמע דהיכא דליכא אחריות כותבין לו אחר ועל זה הוקשה לו דהא בשטרי הלואה אין כותבין אפילו בדליכא אחריות ולזה תירץ דהתם בשאין ידוע לעדים ומש"ה אפילו בלא אחריות אין כותבין לו משום דנפיק מיניה חורבה דלמא יגבה ויחזור ויגבה אבל כשידוע לעדים שאבד כותבין לו אחר כמו בשטרי מקח וממכר כלומר כי היכי דבשטרי מקח וממכר יכולין לכתוב לו אחר בלא אחריות ה"נ כשידוע לעדים שאבד כותבין לו אחר בלא אחריות ולא אמרינן עדים שעשו שליחותם אינם חוזרין ועושין שליחותם. והא דלא מייתי ראיה מתירוצא דרבה דאמר בשטר שאין בו אחריות משום דאלימא ליה הברייתא. שוב ראיתי למרן ז"ל סי' מ"א עלה דההיא שכתב הטור אבל עדים בלא ב"ד לא שכתב בשם הראב"ד דהטעם משום דעדים שעשו שליחותם אינם חוזרין ועושים שליחותם וכתב וזה שלא כדברי הרא"ש כו' ולפי מ"ש בכוונת דברי הרא"ש דמיירי בדליכא אחריות א"כ לא פליג אהראב"ד ז"ל:
ודע דהא דכתב הטור סי' מ"א ס"ב אבל עדים בלא ב"ד לא יעשו שטר אפי' מזמן שנמחק ואילו בסי' נ"ד ס"א כתב אבל עדי השטר אינן יכולין לעשות לו שטר מזמן ראשון דמשמע דמזמן שני יכולים לעשות לו שטר, הטעם הוא דבשלמא בנמחק שטר חובו שכותבין אותו שלא בפני הלוה אינם יכולים העדים לכתוב אפילו מזמן שני אבל מי שפרע מקצת חובו דכתבו מדעת שניהם דוקא מזמן ראשון אינם יכולים לכתוב משום דאינו בידו לשעבד הלקוחות למפרע אבל מזמן שני יכולים לכתוב ועיין במ"ש התוס' עלה דההיא דמי שפרע מקצת חובו יע"ש בד"ה אין הלכה: