אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי יהודה רוזאניס

פרק יז · הלכה ח

הלכה ג

יורש קטן שהיה שטר חוב לאביו וכו'. נראה בעיני דאם השובר הוא על מקצת החוב אף לסברת הר"י ן' מיגאש חוששין לשובר זה וקורעין שטרא דאפילו היה בא לב"ד היו כותבין לו שובר. אבל כשהשובר הוא על כל החוב ע"כ פרעו בין דיליה לדיליה ונקיט שובר והיה לו לתובעו אח"כ כדי לקרוע את השטר אי טען שנאבד ויחרימו ב"ד על מי שיש לו שטר ואינו מוציאו מה שאין לומר כן כשפרע מקצת חובו ודברים ברורים הם. ועל מ"ש ה"ה ועוד כתב אפילו מתקיים בחותמים ואפילו מפי העדים כו' באמת יש לדון הרבה בדברי הרשב"א דכתב דמפי עדי השטר נמי לא מהני מטעמא דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. ויש לשאול אי סבר כמ"ש רבינו בפ"ח מהלכות עדות דעדי השטר כשבאים לקיים חתימתן צריך ע"כ שיהיו זוכרין ענין השטר או ע"י עצמם או ע"י אחרים שהזכירוהו אחרים אבל אם אינו זוכר העדות אסור לו להעיד על חתימתו א"כ מפי העדים אמאי אין מקבלין כיון דקי"ל מקיימים את השטר שלא בפני בעל דין הרי כשבאים לקיים חתימתן עכ"פ זוכרים מעשה השובר שנעשה בפניהם וכבר בטל חשש זיוף משובר זה. אלא ע"כ לומר דלא סבר כרבינו אלא יכולים להעיד על כתב ידם אפילו אינן זוכרים כלל ולכך לא יצאנו מידי חשש זיוף אלא כשאומרים אנו חתמנוהו כו' ויצא מזה שאין דינו מוסכם שהרי יש הרבה סוברים כרבינו. ואפשר דאפילו ס"ל כרבינו משכחת לה כשנתקיים תחלה ע"י אחרים ואח"כ באו עדי השטר עצמם וקיימוהו ואמרו זה כתב ידינו כיון שנתקיים תחלה וא"צ עוד לעדותם הו"ל כעדות על פה ואין מקבלים עדותם. ויש ראיה לזה ממ"ש הנ"י בפרק חזקת בשם הריטב"א עלה דמתני' דשלשה אחים ואחד מצטרפים לעדות חזקה עיין עליו. אלא דאם זו כוונת הרשב"א סתם מאד דבריו והיה לו לברר ולא נעלם ממני כי הוא דחוק בלשון וצ"ע. שוב דקדקתי במה שכתבתי דמשכחת לה שנתקיים ע"י אחרים ושוב באו עדי השטר והעידו כו' ואין מקום לזה דכיון דכל שנתקיים ע"י אחרים לא מהני דאימור ציורי צייריה כי באו עדי השטר עצמם ודאי עדותם דוקא הוא שמקיים בשובר כיון שזוכרים ההלואה והראשונים כלא חשיבין ודו"ק:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה