משנה למלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי יהודה רוזאניס
פרק ב · הלכה ב
ושלא נתן מתנה ע"מ להחזיר וכו'. כתב בעה"ת שער ב' ח"ב וז"ל אבל אי מסרי' ניהליה לההוא מדעם בידיה דמקבל מתנה חזינן אם לוה תחלה ואח"כ זיכה לזה ע"מ להחזיר והוא קרקע או מטלטל ששיעבד למלוה באגב ואקנה בזה ודאי לא יועיל כלום שהרי זכה בהם המלוה תחלה שהרי קדם חובו למתנתו אבל אם עשה מתנה זו קודם הלואתו ועשאה לזמן ידוע בזה ודאי קנה הזוכה מה שזכה לו עד שיגיע זמנו וכתב הר"ב גידולי תרומה (דף י"ב ע"ב) וז"ל נראה דבר פשוט דמיירי כשנשבע הלוה שלא עשה מתנה זו כדי להבריח מב"ח ע"כ, ולא ידעתי מה יתן ומה יוסיף שבועת הלוה במטלטלין שהם תחת יד המקבל מתנה דאטו אם הודה הלוה דמתנה זו כדי להבריח מב"ח נתנה מי מהימנינן ליה וצ"ע. ומ"ש מרן בכ"מ בד"ה וכתב עוד כו' דהא חובו יוכיח שלא נתכוון אלא להבריח מב"ח בלבד בתשובת הריב"ש סי' ב' משמע דלא ס"ל הכי גבי נותן מתנה ע"מ להחזיר להבריח מן המכס וכתב דשפיר דמי יע"ש: