משנה למלך על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי יהודה רוזאניס
פרק ז · הלכה ד
מי שהיה לו חוב אצל חבירו כו'. דין זה יסודתו בפ' הזהב כמ"ש מרן הב"י סימן קצ"ט וכתב בעה"ת שער ס"ד ח"ג והיכא דלוה ראובן משמעון מנה ולאחר זמן כתב לו בשטר וקנין כו'. ודברי הרב תמוהים הם בעיני דע"כ לא אמרינן דבשטר לא קנה עד שיתן הדמים אלא היכא דלא נתן דמים כלל משום דלא סמכא דעתיה דמוכר עד שיקח הדמים אבל היכא דמכר הקרקע בחוב שהיה חייב נהי דלא מהני הנך דמי משום קנין דמלוה להוצאה ניתנה אבל היכא דכתב לו את השטר פשיטא דקנה דהכא ליכא למימר דלא סמכה דעתיה דמוכר וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה מרן ס"ס קצ"א וכן מתבאר מדברי ה"ה הכא בפרקין בדין שלפנינו וכמ"ש הר"ב פ"מ ח"א סימן ס"ו. וא"כ מחלוקת זה שהביא הרב אי חזקה וקנין הוו בשטר או אלימא מיניה ולא בעו דמים לא שייך כלל בנדון זה והדבר צריך אצלי תלמוד: כתב מרן הב"י סי' קצ"ט ודעת הרא"ש כדברי הרמב"ן והרשב"א וכ"כ רבינו בסי' ר"ד דמלוה לא קנה כלל אפילו למי שפרע אא"כ א"ל בהנאת מחילת מלוה וכו'. וכן הוא דעת בעה"ת שער ס"ד ח"ג ועיין במ"ש התוספות פ"ק דמציעא (דף ט"ז) ד"ה האי ודוק. ועיין בתשובת מהרש"ך ח"ב בנוספות סימן כ"ד שכתב בזה דברים מתמיהים ועיין במהרש"ל ח"מ סימן נ"א: