אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות כלים· רבי יהודה רוזאניס

פרק כח · הלכה א

פרק כח

נפלו משקים טמאים כו'. משנה פכ"ה דכלים דתנן כל הכלים וכו' וידות הכלים המקבלים. וראיתי להר"ש שכתב המקבלים שיש להם תוך לכלים לא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים וסגי בניגוב אבל לכלי שאין לו תוך לא סגי בניגוב ובעי טבילה ע"כ. נראה דס"ל דהמקבלים דמתני' קאי לכלים וכ"כ הרע"ב. ויש לדקדק דבתחלה כתב לא חשיבי הני להביא טומאת משקין לכלים וסגי בניגוב דמשמע הא לכלי שאין לו תוך חשיבי הני להביא טומאת משקין לכלים ובעי טבילה ובסיום דבריו לא כתב אלא דלא סגי בניגוב ובעי טבילה משמע דלעולם אינו מביא טומאה לכלים דאינו תלוי זה בזה דמשכחת לה דבעי טבילה ולא יביא טומאה לכלים כמו אחורי הכלי דקי"ל דבעי טבילה אבל אינו מטמא הכלי מתוכו. והנראה אצלי דלעולם לא חשיבי הני להביא טומאה לכלי ולא חילק הר"ש אלא לענין דלא סגי בניגוב אבל לעולם דלא נטמא הכלי משום דלא עדיפי ידות מאחורי הכלי ובאחורי הכלי קי"ל דגבו נטמא ותוכו לא נטמא. ומ"ש בתחילת דבריו דלא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים הכוונה היא שאם היינו אומרים דבעו טבילה נמצאו שהביאו טומאת משקה בכלי זה שהיתה היד טמאה והכוונה מבוארת. והנה כפי סברת הר"ש הלזו ניחא הא דתנן המרדע יש לו אחוריים ותוך משבעה לחרחור מארבעה לדרבן כו' ומדברי רבינו בפירוש המשנה ובחיבורו נראה שאם נפלו משקין על היד נטמא היד אלא שיש חילוק בין אם נפלו במשך שבעה וארבעה לאם נפלו חוץ משיעור זה. ויש לתמוה דמאי שנא מידות הכלים דקי"ל דמנגבן והן טהורים וגבי זומא ליסטרא תנן בתוספתא והביאה הר"ש נפלו ע"ג היד מנגבה והיא טהורה ומאי שנא יד ליסטרא מיד מרדע. אך כפי דברי הר"ש ניחא דזומא ליסטרא היא כלי שיש לו תוך וכמ"ש שראשו אחד כף ומעלין בו מרק כו' אבל המרדע החרחור והדרבן אין להם תוך ומשום הכי אם נפלו משקים עליהם נטמאו. אך כל זה ניחא לפי' הר"ש אך רבינו בפירוש המשנה כתב וכן הבית יד ואפילו היה לו בית קיבול כו' כנראה דס"ל דהמקבלים דתנן במתניתין הוא לחידושא דאפילו אם היה לו בית קיבול ליד לא נטמא וא"כ לפי דבריו אין חילוק בין אם היה לכלי תוך או לא ולעולם אין היד מקבל טומאה וא"כ הדרא קושיין לדוכתא דמ"ט דמרדע דאם נפלו משקין על היד דמנגבה והיא טהורה וכדין כל הידות והרב בעל תיו"ט פכ"ה דכלים עמד בקושיא זו דמרדע ולא הזכיר כלל מ"ש הר"ש בפירושא דמתניתין דידות הכלים ולא ידעתי למה מאחר שגם הרע"ב כתב כהר"ש וכל יומא ויומא שמעתתיה בפומיה גם מה שתירץ לזה אין דבריו מובנים אצלי כלל:
תנן בפכ"ה דכלים מ"ז כל הכלים יש להם אחורים ותוך ויש להם בית צביעה רט"א לעריבה גדולה של עץ רע"א לכוסות רבי מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות אמר רבי יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד. והנראה מדברי רבינו הוא דגריס בית הצביעה וי"ג בית הצביטה ובחגיגה (דף כ"ב) אמרינן דלשמואל הגירסא היא בט' ולר"י היא בע' ומיהו כפי דברי רבינו שפירש מקום בעובי ראש הכלי כו' נראה דצריך לגרוס בית הצביטה כמבואר. וכתב רבינו דיש להם בית הצביטה ר"ל כי כאשר נטמא גב הכלי לא נטמא בית צביטתו ע"כ. ואין ספק שאם נטמא בית הצביטה לא נטמאו אחוריו וכ"כ הרע"ב אלא שרבינו נקט החידוש וממילא נפקא אידך וצ"ל דבית הצביטה לא הוי כדין היד דהא קי"ל דידות הכלים שנפלו עליהם משקים מנגבם והם טהורים ואילו הכא אמרינן דבית הצביטה מיהא טמא. וא"ר טרפון שבעריבה גדולה של עץ הוא לבד אשר יהיה בו דין בית הצביטה שיהיו חלוק מאחוריו ור"מ אומר כי היות בית הצביטה נבדל מאחוריו הוא בכוסות לבד כי כאשר נטמא גב הכוס לא נטמא בית צביטתו עכ"ד רבינו ונראה מדבריו דר"ע פליג בעריבה גדולה. אך הרע"ב כתב דאומר ר"ע לכוסות הוא אף לכוסות. עוד כתב רבינו ורמ"א כי היות בית הצביטה נבדל הדין מן גב הכוס אמנם זה הענין היות היד טהורה או טמאה ר"ל כי כאשר היתה ידו טמאה והחזיק בכלי בבית צביטתו ונטמאת בית צביטתו בלא ספק מפני אלו המשקין הנה אחורי הכלי לא תטמא דמשקין הבאים מחמת ידים טומאה קלה מאד כמו שביארנו בפתיחה וכן אם היה גב הכלי טמא וידיו טהורות והחזיק בכלי בבית צביטתו הנה ידו לא תטמא ע"כ. וכוונת דבריו דידוע הוא שאין הידים מטמאים כלים ולפיכך בפי' לידים הטמאות כתב דהכוונה הוא שהיו משקין בבית צביטתו ונגע בידו הטמאה בבית צביטתו ונטמא בית הצביטה מחמת המשקין לא נטמאו אחורי הכלי. וכן אם היו אחורי הכלי טמאים ונגע בידו הטהורה בבית צביטתו לא נטמאת ידו וג"ז הוא לפי שטומאת ידים הוא דבר קל אבל משקין טמאים שלא מחמת ידים שנגעו בבית צביטתו נטמאו אחורי הכלי וכן אם היה אחורי הכלי טמא ונגעו אוכלין בבית הצביטה נטמאו שלא הקלו לומר שיהיה בית הצביטה נבדל מן הגב אלא לידים הטמאות והטהורות לפי שטומאתם קלה. עוד כתב רבינו דרבי יוסי אומר שהיות בית הצביטה נבדל מאחורי הכלי אמנם זהו בידים טהורות לבד כאשר החזיק הכלי בבית צביטתו הנה ידיו כפי מה שהיו עליו מן הטהרה ואע"פ שאחורי הכלי טמאים ע"כ. והנה לפי פירוש זה מאי דקאמר רבי יוסי כיצד היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו לחידושא נקט כה"ג דלא מיבעיא שלא נטמאו ידיו משום מאי דנגע בבית הצביטה אלא אינו חושש ג"כ שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס. עוד כתב רבינו וכל מה שתראה בזה הפרק ממה שיראה לך שהידים יטמאו מאחורי הכלי שנטמאו במשקין זהו דעת רבי יהושע בפרק ג' ממסכת ידים אבל חכ"א שכלי שנטמא באב הטומאה לבד הוא אשר יטמא את הידים כמו שהתבאר שם ע"כ. וכ"ת מנ"ל לרבינו דין זה אימא דלעולם אין הידים מקבלין טומאה מכלים שנטמאו במשקין ומ"ש בכאן ר"מ ור"י לידים הטהורות הוא בשנטמא אחורי הכלי באב הטומאה שאם החזיק בכלי בבית צביטתו לא נטמאו ידיו. הא ודאי בורכא היא דכוליה פירקין לא מיירי אלא בטומאת משקין דאילו טומאה דאורייתא נטמאו אחוריו נטמא תוכו וכ"ש בית צביטתו וזה פשוט ולא כתבתי אותו אלא כדי לברר הדבר לתלמידים. ודע שכפי דברי רבינו הללו אני תמיה על מ"ש בפ"ז מהלכות אבות הטומאה דין ב' אין לך ולד הטומאה שמטמא כלים אלא משקין טמאים בלבד וכו' והוא שיהיו אותם המשקין טמאים מחמת אב מאבות הטומאה בין של תורה בין של דבריהם. והנה ממ"ש ר"מ לידים הטמאות נראה דס"ל דמשקין הבאים מחמת הידים מטמאים כלים והנראה מדברי רבינו הוא שזה הוא דבר פשוט לא נחלק בו אדם שכן כתב ונטמאת בית צביטתו בלא ספק כו'. ודע דהר"ש יש לו פירוש אחר במשנה זו והוא דס"ל דמאי דתנן ויש להם בית הצביטה הוא דאם אחוריו טמאים ובית הצביטה טהורים או איפכא לא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה כמו שמפרש ופירש דאומר ר"ט לעריבה גדולה הוא דבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים שאם יש משקים באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקין שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה וכן כוסות לר"ע ע"כ. והנה מ"ש בתחילת דבריו דפירוש יש להם בית הצביטה הוא דלא גזרינן האי אטו האי כו' ולא פירש דברים כפשטן דהיינו שאם נטמאו אחוריו לא נטמא בית הצביטה וכן בהיפך וכמו שפירש רבינו הוא משום דס"ל דהא מילתא דפשיטא היא דכלי שנטמאו אחוריו לא נטמאו כי אם אחוריו ולא שום דבר אחר. ומש"ה פירש דמאי דאיצטריך לאשמועינן דיש להם בית הצביטה הוא דלא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה. והנה ס"ד דגזירה זו לא שייכא אלא בידים טהורות כלומר שהיה עולה על הדעת שאם היו אחוריו טמאים שלא יטלנו בבית צביטתו אם היו ידיו טהורות והיו עליהם משקה טופח שמא נטמאו משקין שבידו מאחורי הכלי ויחזרו ויטמאו את ידיו דאי לאו דמשום גזירת ידים נגעו בה לא שייך לומר שלא יטלנו בזה פן יגע בזה. ולפי פירוש זה אתו דברי ת"ק אליבא דכ"ע דהא לכ"ע בידים הטהורות יש להם בית הצביטה אלא שהרב כשבא לפרש דברי ר"ט שאמר לעריבה גדולה פירשם בידים טמאות ולא ידעתי למה לא פירש אותם כדברי ת"ק. עוד ראיתי בתוספתא הביאה הר"ש אר"ע לא הזכירו בית הצביטה אלא לכוסות שלא יהא שותה וראשון ראשון מטמא משקין טמאים שהיו נתונים בבית צביטתו של כוס ונגע בהם ככר טהור נטמא הככר משקין טהורים שהיו נתונים בבית צביטתו של כוס ונגע בהם ככר טמא נטמאו המשקין משקין טמאים שהיו נתונים על גבי הארץ ונגע בהם כוס שאחוריו טהורים בית צביטתו נטמאו אחורי הכוס משקין טהורים שהיו נתונים על גבי הארץ נגע בהם כוס שאחוריו טמאים בית צביטתו נטמאו המשקין רמ"א לידים וכו'. והנה מ"ש בתחילה בשם ר"ע הוא פליג אמתניתין ח' דקתני היה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא המשקה שבפיו באחורי הכוס וחזר וטמא הכוס וכ"כ הר"ש דר"ע סבר דחיישינן. (א"ה חבל על דאבדין). תניא בתוספתא דכלים כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו קופה נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה ע"כ. וכבר הביא הר"ש תוספתא זו ריש פכ"ה מכלים ויש להסתפק בכוונת התוספתא אי מיירי לאחר שנטמאת דקיימא לן דאם נטמא תוכו נטמא כולו ואם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו והשתא קאמר שאם נטמאו אחוריו והפכו ירד טומאה לכל ואם נטמא תוכו שהיה הכל טמא והפכו עכשיו ליכא טומאה כי אם באחוריו או דילמא דלעולם בתר שעתא דקבלת הטומאה אזלינן ואי בתחלה ירד טומאה לכל כי הפכו לא ניצול מהטומאה ואי בתחילה לא ירד טומאה כי אם בצד הראשון כי הפכו לא ירד טומאה לצד השני אלא כוונת התוספתא דלא אזלינן בתר תחילת העשייה אלא בתר שעתא דקבלת הטומאה ואם הפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו וממה שדחה שם הר"ש גירסא דפסחים מתוספתא זו אין להכריע כי כפי שני הפירושים שפיר קא מותיב מינה ורבינו השמיט תוספתא זו:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות כלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה