משנה למלך על משנה תורה, הלכות כלים· רבי יהודה רוזאניס
פרק ד · הלכה ד
וכן כלי עץ או עצם כו'. אם לא היה לכלי בית קיבול וציפהו במתכת מקבל טומאה ע"י ציפוייו וכן מצינו במקצת מקומות שהכלי בטל לגבי ציפוי. ועיין לעיל פי"א מה' מטמאי משכב ומושב דין י"א ועיין לקמן ספ"ו ובפ"י דין י"א וי"ד ועיין בתי"ט ר"פ כ"ב דכלים. ומ"ש מרן וצריך לדחוק לשיטת רבינו כו' קשה דאמאי איצטריך ללישנא בתרא למימר רבנן לר"א קאמרי אימא דמתני' אתיא כפשטה שחכמים מטהרים מפני שהם מצופים ונראה שאם היה המזבח מקבל טומאה מצד עצמו יצדק לומר שהוא טהור מפני שהוא מצופה אבל כיון שהמזבח אינו מקבל טומאה מצד עצמו משום דעשוי לנחת הוא א"כ לא יצדק לישנא דמתניתין כלל דאמאי איצטריך לטעמא דמצופין ותירצו לדבריו דר"א קאמר והשתא פי' דמתני' כך הוא דרבנן אתמוהי קא מתמהי וכי מפני שמצופים יקבלו טומאה והלא אדרבה הציפוי דוחה את הטומאה והמקשה לישנא דמתניתין קשיתיה דקאמר וחכ"א מפני שהן מצופים ולפי פירוש זה ניחא מה שהקשו התוספות בסוף חגיגה יע"ש ודו"ק: